המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם: מידן בורוכוב, ניב שכטר, דרור האס והצטרפו אלינו האורחים הנכבדים אורן לוי וערן סורוקה!
בהנחה שהליגה חוזרת ביוני, מה השינויים שיצטרכו לעשות והאם אפשר יהיה לחזור "כרגיל"?
ערן סורוקה: אי אפשר לחזור כרגיל – תשכחו מזה. גם בגלל לוח השנה, גם בגלל טורנירים בינלאומיים וגם בגלל עונת 2020/21. את ההצעה שלי כתבתי בהרחבה בטור באתר ערוץ הספורט, אבל הנה התקציר: בעונה הזו נחזור ישר ל"גביע דייויד סטרן" בין הקבוצות המדורגות 8-15 בשני האזורים כיום, והוא יכלול מאבק על שני הכרטיסים האחרונים לפלייאוף; הפלייאוף עצמו יתקיים במתכונת מקוצרת, הטוב מ-3 בסיבוב הראשון, הטוב מ-5 בשני הבאים וסדרת גמר כרגיל; שיבוץ מחדש של 16 הקבוצות לפי הרקורד; דראפט ופרי אייג'נסי שייפתחו יחד באוגוסט אחרי סדרת הגמר; ועונת 2020/21 מקוצרת שתתחיל בחג המולד עם 58 משחקים לקבוצה. המשבר יצר הזדמנות לאלתורים, בואו נלך על זה.
ניב שכטר: לא חושב שיהיה אפשר לסיים עונה שלמה. למרות חוסר ההוגנות עם לוח המשחקים והעובדה ששחקנים יתעקשו לקבל את כל כספם ולא לקצץ 20% כפי שיבקשו מהם, אף אחד מהם לא ירצה להמשיך לשחק עמוק לתוך יולי ולהתחיל כרגיל באוקטובר. לוותר על הפלייאוף אומר לוותר על מעל 100 מיליון דולר שאמורים להתחלק בין כולם, כולל השחקנים.
הזדמנות טובה לטורניר נוק אאוט קדם פלייאוף ולסיבוב פלייאוף קצר. מהלימון יעשו מיץ תפוזים.
מידן בורוכוב: יהיה בלתי אפשרי לחזור כרגיל. הפגרה ארוכה מאוד וצריך לתת אפשרות לקבוצות לרוץ קצת לפני פלייאוף אפשרי
הייתי משחק עד 72 משחקים
מקצר את הפלייאוף באופן גורף לטוב מ 5 בכל סדרה (להוציא הגמר)
מאחר וממדי הקורונה בארה״ב טרם ידועים הייתי שוקל האם חוזרים למשחק מלא כולל קהל או הגבלת כמות/בדיקת חום לכל אוהד שנכנס למגרש.
אורן לוי: בזמן שאין כמעט דבר שניתן להגיד בוודאות יחסית, "כרגיל" לא יהיה אחרי כזה דבר (ורק שנעבור את זה כבר, אינעל העולם הזה). אם וכאשר, הליגה תמהר למזער נזקים – אז, ככל הנראה, משחקים ללא קהל בלוקשיין/נים נייטרלים. בלי יותר מדי להפליץ מהפה, ברור שקל יותר להשיג אישור לשחק בלי קהל מאשר עם – והליגה מחויבת חוזית ל-70 משחקי טלוויזיה לפני שעליה לפצות את הרשתות האמריקאיות. אנחנו מדברים על המשך של העונה הרגילה לפני סוג-של-פלייאוף. ולזה מחברים שיקולים של האוף-סיזן, העונה הבאה, ועמדת איגוד השחקנים במו"מ מול הליגה. לא יודע כלום, חוץ מזה ש"כרגיל" עזב את הבניין כמו אלביס.
דרור האס: כרגיל כבר לא יהיה, אבל אם דוחים את העונה הבאה כפי שמדובר לדצמבר, אז יוני-יולי סיום העונה הרגילה, אוגוסט-ספטמבר פלייאוף, ואז אוקטובר-נובמבר-רוב דצמבר פרי אייג'נסי, פגרה (למרות ששחקנים נחים עכשיו אז אולי גם להם יקצרו את "החופש הגדול".) ותחילת עונה בכריסמס. אגב הועלו השערות שסילבר ממילא רצה לבצע שינויים מהפכניים, ומתכוון לנצל את עניין הקורונה בשביל לנסות אותם. קיצור עונה ל-70 משחקים, תחילת עונה בדצמבר. אולי חלק מזה יהפך לקבוע. סילבר עצמו הודה שהם דנים לפחות באופציה של תחילת עונה בדצמבר כמשהו עקבי. אבל קודם שהוירוס ישתף פעולה עם התכניות.
מי הכי מרוויח מההפסקה? (בהנחה שהעונה תחודש)
ניב שכטר: כמו תמיד- העשירים. מילווקי בדיוק היתה בירידת מתח ופציעה של יאניס ומקבלת זמן התאפסות. ולברון עם מספר הדקות השלישי בהיסטוריה שיחק במוד פלייאוף כל העונה. אין אדם שמנוחה תעשה לו יותר טוב, וראינו את זה השנה.
עוד מרוויחים ככה בקטנה הם ממפיס שכנראה והפליקנס לא יספיקו לתפוס אותם.
מידן בורוכוב: אני לא חושב שיש מי שהרוויח מההפסקה, הליגה מעבר להיותה ליגת תחרותית היא עסק כלכלי לכל עניין ודבר.
גם השחקנים הפצועים כדוראנט וקליי לא עושים קולות של חזרה. אי הוודאות לא יכולה להיות רווח עבור אף אחד כי זה בלתי אפשרי לתכנן, כרגע כשאין מועד חזרה ידוע והליגה תפסיד כחצי מילארד דולר לחודש, אני לא רואה פה ממש רווח
אורן לוי: פילדלפיה, והשחקנים הפצועים (שחלקם משחקים בפילדלפיה). הסיקסרס ראו את המניה שלהם צונחת כמו אבן ככל שהעונה התקדמה. הפציעות של ג'ואל אמביד ובן סימונס היו רק דובדבן על ערמה של קקה מבחינתם (גרפי מדי? סורי). העצירה של העונה נותנת להם זמן יקר להחלים, ולהבין על איזה עמוד כל אחד נמצא. או לפחות לחשוב על תירוצים ראויים לכישלון. קווין דוראנט כנראה יחלים וינוח עד העונה הבאה. אבל אמביד, סימונס, ויקטור אולדיפו (צריך סשן טיהור רוחות בחדר ההלבשה של אינדיאנה), ואחרים יכולים להחלים ולהשפיע על עתיד העונה.
דרור האס: מעבר לסילבר שאולי יקבל הזדמנות לניסויים שלו, מי שירוויח אלה השחקנים שיש להם נגישות למתקני אימונים ובעיקר אופי להמשיך להתאמן ברמה גבוהה, ולא כולם כאלה. אחד מהם הוא לברון שבביתו בלוס אנג'לס יש אולם תקני עם חדר כושר מלא. בנוסף כל מי שמקבל הזדמנות לחזור מפציעה. ברוקלין למרות ההשערות זו כנראה לא תהיה, כי דוראנט וקיירי כנראה שפחות יהיו מוכנים (בריאותית ומוטיבציה) לחזור, לעומת זאת הסיקסרס, יאניס, קמבה ואחרים מקבלים הזדמנות להחלים ולחזור למירוץ בכל הכח. כנראה שהפערים רק יגדלו בין מי שבטופ וטורח להשקיע ולהתכונן, לבין מי שלא.
ערן סורוקה: הקבוצות שהיו תלויות בשחקנים שפצועים כרגע או היו אמורים לחזור מפציעות בחודשים הקרובים. טורונטו תוכל להיזכר איך נראה סגל מלא, למרות שבמקרה שלהם הם יכולים לנצח גם עם חמישייה של לאורי, טרנס דייויס, מחדד, שזלונג בז' וכריס בושיי. בפילי, סימונס ואמביד שוב יהיו בריאים. פורטלנד תקבל הזדמנות להחזיר את נורקיץ' בפול גז במקום באופן הדרגתי, וכפרה על מלכות החסימות של חסן. ז'אק וון יוכל להראות איך הוא מאמן את קיירי. אולי גולדן סטייט תרצה אפילו להתחיל את הניסוי של סטף, קליי ואנדרו וויגינס יחד.
מי הכי מפסיד?
מידן בורוכוב: ההפסד הכי גדול בהנחה שהעונה מתארכת/מבוטלת הוא לברון ג’יימס. האיש בכושר שיא בעונתו ה 17 בליגה. הלייקרס נראתה פנטסטי לפני הפגרה ועכשיו החזרה תפגע קשות ביכולת של הלייקרס לקחת אליפות.
לא רק בגלל הגיל אלא בגלל שהקבוצה הייתה במסלול בריא ודי בשיאה. הזמן עשוי לשחק לקליפרס שעשתה 2-3 שינויים לאחר האולסטאר מול הלייקרס המבוגרת.
אם לברון איבד עונה הסיכוי שלו לזכות בעוד יותר מאליפות אם בכלל הופך לקלוש.
אורן לוי: (אנחנו. דה.) אינטואיטיבית, שלושת הקונטנדריות העיקריות, בדגש על הבאקס והקליפרס. הלייקרס כבר טעמו הצלחה פעם או פעמיים, ואפשר לדבר על המורשת של לברון ודיוויס, אבל לקליפרס, האחות הקטנה, היה צ'אנס אמיתי לשבור קללה שנחה עליהם מאז שדולנד סטרלינג נולד. ומילווקי? שנראית כמו עיירה נידחת לעומת לוס אנג'לס, עמדה לחזור לספוטלייט שלא היה מאז ימי קארים, תוך שהיא מבטיחה בפועל את הישארות הפרנצ'ייז פלייר שלהם, שהוא במקרה גם ה-MVP פעמיים רצוף, והשחקן שיש לו סיכוי אמיתי להיות זה שיגדיר את העשור הקרוב.
ג'ייסון טייטום יכול להתבאס ברמה האישית, הוא קפץ מדרגה. הייתה לו הזדמנות לעשות רעש בפלייאוף, ובינתיים זה על הולד.
דרור האס: אלן אייברסון. עד שיש תקופה שלא צריך להתאמן במרץ הוא לא בליגה?! וברצינות: יש כמה קבוצות שהיו במומנטום חיובי טוב, נניח בוסטון.
חוץ מזה כפי שציינתי קודם, שחקנים שיש להם פחות נגישות למתקני אימונים. קבוצות שהיו צריכות להתגבש יותר או לעבוד על כימיה (היי יוטה)
האוהדים כמובן וגם חשבון הבנק של כל המעורבים. גם אם העונה לא תבוטל אלא רק תצומצם, זה פחות משחקים ו\או משחקים ללא קהל. תקרת השכר תרד, שחקנים ירוויחו פחות וקבוצות שיכלו להתחזק אולי לא יוכלו. וגם קבוצות שוק קטן. אם יוותרו על חלק מהמשחקים, לכולם ברור על אילו יוותרו. ולהן זה יכאב יותר.
ערן סורוקה: הקבוצות שהתגבשו אחרי קיץ של טלטלה, צברו מומנטום חיובי בדיוק בזמן הנכון – בעיקר הלייקרס והקליפרס, אבל גם אוק סיטי – פתאום יצטרכו להתניע מחדש ולראות איך הולך. מעבר לזה, נראה שאין מנוס וחדר ההלבשה של יוטה כבר לא יהיה אותו דבר אחרי ההתנהגות של רודי גובר וההדבקה של דונובן מיצ'ל. גם בהנחה ששניהם יחלימו, ולמרות ששניהם אמרו מאז את כל הדברים הנכונים, אני רוצה להיות זבוב על הקיר במשבר הראשון שיהיה שם.
ניב שכטר: כמובן שהפליקנס שהיה להם את הלו"ז הקל בליגה והזדמנות אמיתית להשיג את ממפיס. חוץ מזה ברור שאנחנו האוהדים שנאלצים להעביר חודשים קשים ללא ספורט, ורק נקווה שהפלייאוף אכן ישוחק ביוני-יולי, כי אנחנו נצטרך כל זריקת עידוד אפשרית.
קבוצה ששוקלת להחליף מאמן\מנג'ר, צריכה לחכות או עכשיו?
אורן לוי: הכל צריך לחכות עכשיו. אין אישור מוסרי-שיווקי (בארה"ב זה ביחד לפעמים הדברים האלה) להתעסקות מקצועית. אנחנו ב"פוס כדור הארץ". אבל אני בגישה כללית שאם כבר החלטת לפטר מישהו – אסור לחכות עם זה. אנשים עם הגב לקיר יכולים לגרום לנזק רב כשהם מנסים להציל את עצמם. אישית הייתי מחכה לרגע שבו זה קביל תדמיתית, והייתי הולך על זה – זה פייר לשני הצדדים, ונותן יותר זמן לחיפוש מועמד חדש.
דרור האס: חתיכת דילמה. במקום שיקגו למשל לגמרי הולך עכשיו בכל הכח. גם ככה יש תדמית שלילית. במקום קבוצות אחרות הייתי אולי מחכה.
אני חושד שהליגה גם תנסה למנוע צעדים כאלה כי זה ישדר סוף עונה, וכרגע אם יש משהו שמאחד את כולם כולל כולם, זה שצריך לעשות כל דבר אפשרי כדי לסיים את העונה כראוי.
ערן סורוקה: תלוי. בין 7.7 מיליארד אזרחי העולם נכון לכתיבת שורות אלה, אין אחד שיכול להשתמש בהרכב הנוכחי של יוסטון יותר טוב ממייק דאנטוני. זה לא אומר שהניסוי יצליח, אבל תנו לדאנטוני ודריל מורי לעוף או להתרסק איתו. כנ"ל לגבי ברט בראון בפילי – למאמן חדש יהיה קשה לשנות כיוון בסגל שיש עכשיו. הנטס והניקס יצטרכו לבדוק אם המאמן שהן הכי רוצות להחתים ביוני עדיין רלוונטי וזמין ביוני גם בנסיבות החדשות, ואם כן, אז זה הזמן לנסות. באופן כללי, קבוצות שוויתרו על העונה הזו ממילא, יכולות להתפרע קצת יותר.
ניב שכטר: לא חושב שיש קבוצה שתוכל מבחינת מוניטין לפטר מאמן במצב כזה. הנראות של זה וחוסר האייטמים התקשורתיים יהפכו כל פיטורין לקרקס שלא ייגמר.
מידן בורוכוב: להמתין וזה חד משמעי.
אין מאמן שיכול להרים קבוצה בסיטואציה שנוצרה. כנ״ל לגביי מנג׳ר.
מנג׳ר ללא יכולת לעשות טרייד או להציע חוזה?
די מיותר לקחת תפקיד.
ובכלל אם קבוצה תפטר מאמן כעת הוויב והקארמה סביבה תהיה שלילית מאוד ואף אחד לא ירצה את זה בעיתות של משבר מסוג זה.
אחרי שהכל יגמר האם יש צעדים שצריכים להינקט לטווח הארוך? מבחינת קשר עם האוהדים, תקשורת ומגע כללי.
דרור האס: אני חושב שהשחקנים ילחצו בכיוון של צעדים לטווח ארוך מעבר למה שיש עכשיו. הרבה פחות עיתונאים נכנסים חופשי לחדרי ההלבשה, פחות מגע (פיזי) עם האוהדים, צמצום אירועי חתימות וכאלה הלאה. וגם כנראה איזה משהו שיפתחו בזמן הקרוב שיכנס לשימוש קבוע. (עוד לא יודע על משהו ספציפית, אבל סביר להניח שתהיה התקדמות כלשהי). בנוסף אנשים סוף סוף למדו לשמור על היגיינה ומרחב אישי.
ערן סורוקה: אחרי שתי ההשבתות הקודמות, ב-1998/99 וב-2011/12, הליגה עשתה מאמצים עצומים לקרב בין הקהל לבין השחקנים שנתפסו כתאבי בצע. המצב הפעם שונה, גם כי אף אחד לא רצה את ההפסקה הזו, וגם כי השחקנים היו הראשונים (סביר להניח שבהתייעצות עם הליגה) לרוץ לחזית ולהתגייס למען הקהילה. קשה להאמין שהאהבה של הקהל כלפיהם תיפגע, אבל ברגע שיוסרו מגבלות על מגע ואירועים המוניים – כמה שיותר כאלה, ככה יותר טוב. השאלה היחידה היא לגבי המו"מ על הסכם העבודה החדש בקיץ 2021, אבל בואו נשרוד קודם את אביב 2020.
ניב שכטר: אני מקווה שבאופן כללי אנשים יפסיקו להשתעל אחד על השני. אבל מבחינה ספורטיבית אולי נוהג אחד שיכול להיפסק זה מפגש ערימת העיתונאים בחדר ההלבשה. שיעשו ראיונות מסודרים לפני ואחרי משחקים. חוץ מזה מבחינת קשר עם האוהדים לא רואה משהו משתנה בטווח הארוך.
מידן בורוכוב: העולם לא יחזור להיות כפי שהכרנו. אני מניח שזה יתחיל עם הגבלות בטיסות ובידוד של חולים בכל שדה תעופה בעולם. ההשלכות על הליגה עלולות להיות הרסניות, אני משער שיהיה מי שיפחד להגיע למשחקים עד שיהיה חיסון לקורונה.
ינקטו אמצעי זהירות אישיים. קשה לי להאמין שמעשה כמו שרודי גובר עשה במסיבת העיתונאים יעבור בשתיקה.
מדיניות של היי פייב תהיה על הולד. כולם ישמרו מרחק מכולם ואני חושב שזה יהיה מובן מאליו.
אורן לוי: לא יודע. יש לי עד מאה מילים לנסח את עצמי, אבל השתיים הראשונות די עושות את העבודה הפעם. בניגוד לשביתות, הפעם אין שום קרע לאחות עם האוהדים (למען האמת, כנראה לא היה מעולם, כי אנחנו ממש אוהבים כדורסל). אז אני מאמין שהאוהדים ישארו והרייטינג שצנח אפילו יראה בוסט שקשור בזה שאנחנו כולנו נקומנים של המשחק הזה. מעבר לזה, תחזור אלי בעוד חודש, או אולי למישהו חכם יותר.
