המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם: ניב שכטר, ולדי קגן, עודד רז, אריק גנות והאורח המיוחד עמית זילברבוש מהעמוד 'שיימס ברשת'.
סטיב נאש בברוקלין, האם הוא האיש הנכון במקום הנכון?
ניב שכטר: נתחיל בזה שממש לא אהבתי את הניסיון של סטיבן איי סמית' להכניס את האלמנט הגזעני בביקורת על המהלך. לגבי האם זו החתמה טובה? אין סיכוי לדעת, אבל בטח שנדע מהר כי כל דבר מלבד עליה לגמר המזרח בשנתיים הראשונות ייחשב לכישלון, לכן זה מהלך מסוכן למאמן בלי נסיון. מצד שני, אם טיי לו הביא אליפות כמאמן רוקי, כל אחד יכול.
עמית זילברבוש: לנאש פוטנציאל לקריירת אימון טובה ב-NBA, ועדיין התשובה שלי היא לא.
כי המשפט למעלה היה תקף גם לדיוויט בלאט, אבל הסיטואציה הראשונית אליה נקלע הייתה מצד אחד הבמה הכי מרכזית ומצד שני גמרה לו את הקריירה בליגה. הגעה לקבוצה שהשקיעה הרבה כסף וזמן, ומצפה להצליח מיידית, עם כוכבים שהם, איך נאמר, לא הנוחים ביותר בליגה היא אתגר גדול מדי.
נאש ובלאט הם דוגמאות הפוכות, נאש כנראה יהיה עם גישה טובה מאד לשחקנים אבל חסר נסיון פרקטי בעוד בלאט הגיע עם הרבה זמן הרצה אבל מנטליות שלא התאימה לכוכבים. שני הסקילס האלה קריטיים להצלחת "כאן ועכשיו", לכל אחד מהשניים חסר משהו.
עודד רז: לברוקלין יש סגל כשרוני. דוראנט וקיירי הם מהצמדים הטובים בליגה (בהינתן בריאות כמובן), וכשלזה מוסיפים גם את דינווידי, לאברט וג'ו האריס (שהם כנראה יחתימו), יש פה פוטנציאל לקונטנדרית. התפקיד של נאש יהיה לדאוג שכל חתיכות בפאזל יתחברו. מעבר ליכולות שלו כגאון כדורסל לנאש יש גם מוניטין של אדם עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה, והיכולת שלו לנהל אגואים (סטודמאייר בפיניקס למשל), מראה שהוא יוכל להתחבר לשחקנים ולרתום אותם למטרתו (יכולת קריטית בליגה כיום). אני פחות מודאג חוסר הניסיון שלו כמאמן. ז'אק ווהן יהיה שם לצידו כדי ללמד אותו את מה שהוא צריך באספקטים המנהלתיים יותר.
ולדי קגן: לשאלה האם נאש הוא מינוי נכון רק הזמן יענה. בתיאוריה הרבה דברים עובדים לטובתו – הוא היה כוכב בליגה ולכן את הכבוד מהשחקנים הוא יקבל. קיירי ודוראנט בטח נתנו את האוקיי למינוי שהרי בלעדיהם לא הייתה מתקבלת החלטה. הבנאדם גם היה אחד הרכזים הגדולים בהיסטוריה ולכן ראיית והבנת משחק לא תחסר לו. הבעיה האחת היא שאין לו נסיון אימון בליגה, אבל כולנו יודעים שהעונה הסדירה היא גם ככה הכנה לפלייאוף, וספק אם הנטס בונים על אליפות כבר בשנה הבאה ולכן אני מאמין שיתנו לו את הזמן, ואני גם מאמין שזה יגמר בצורה טובה.
אריק גנות: אנחנו לא מכירים את נאש כמאמן, אבל אפשר להניח שהקריירה האגדית שלו תקנה לו כבוד מהשחקנים, וגם שההצלחה שלו להכניס את כל הליגה לעידן הפייס אנד ספייס המודרני תגרום לו להאמין בסגנון המשחק הזה.
מצד שני, הנטס הולכים להציג אתגר רציני. קודם כל – קיירי, שלפעמים פוגע לא פחות ממה שהוא מועיל עם הפציעות והיחס לשחקנים האחרים. השילוב של דוראנט, בפרט אם לא נקבל חזרה את הסקורר המדהים שהיה לפני הפציעה. ג'ורדן ואלן, סנטרים קלאסיים בעידן מודרני. ודינווידי, האריס ולוורט, שהתרגלו להוביל ואולי יתקשו בתפקיד משני.
לייקרס מגיעה לפלייאוף עם בק-קורט רעוע, ישלמו מחיר? או שלברון ודיוויס מספיקים?
אריק גנות: אין ספק שהלייקרס היו שמחים לקבל את ברדלי בפלייאוף. בלעדיו אין להם מוביל כדור משני וגם ההגנה נפגעת, כאשר גרין לא מה שהיה פעם בשני צידי המגרש.
מהצד השני – אנחנו חוזים בעלייתו מחדש של פלייאוף רונדו, ואם הוא ימשיך לפלרטט עם טריפל דאבל כל משחק קשה לדבר על בק קורט רעוע.
הלייקרס כנראה יעברו את יוסטון, ואז יצטרכו להתמודד עם הגנת הפרימטר המפוארת של הקליפרס, עם בברלי, קוואי וג'ורג' שכולם הגיעו לחמישיות ההגנה של העונה בעבר או בהווה. שם זה כבר יהיה יותר קשה, ועם כל הכבוד לרונדו הפצוע והמבוגר קשה להאמין שהוא זה שיעשה את ההבדל.
ניב שכטר: פלייאוף רונדו מוכיח לנו בפעם המי יודע כמה שהוא מספיק. אבל ברצינות, יוסטון היו הקבוצה עם המצ' אפ הכי גרוע ללייקרס מבחינת קו אחורי והם לא ממש מתקשים. כשלברון משחק ככה, אני חושב שהלייקרס פייבוריטים לתואר, גם עם קארוסו בחמישייה.
עמית זילברבוש: ישלמו מחיר, כי יהיה קשה, אבל בבראקט שלי, הלכתי על בוסטון ולייקרס בגמר. כמובן שאני מתרשם מאד ממיאמי ( דאנקן רובינסון אהבה בלב) וקליפרס לגמרי רלוונטיים), שלא לדבר שמשחק 7 של בוסטון עוד לפנינו- אבל עד עכשיו לא ראיתי סיבה מספיק טובה לשנות את ההימור.
* הכנסתי את בוסטון לתשובה שלי פה כי בשאלה 4 רציתי לספר לכם סיפור קשור אבל לא.
עודד רז: הלייקרס בנויים מאוד מוזר. הרכז שלהם בגובה 2.06 מטר, הכוכב השני שלהם הוא סנטר שמשחק פאוור פורוורד והשחקן שמשחק כסנטר מול יוסטון נמוך מהפאוור פורוורד. הייחודיות של דייוויס ולברון מאפשרת להם לשחק בצורה הזאת. הם לא צריכים מהקו שאחורי שינהל את המשחק, יצור מצבי קליעה או ישתק את כוכב היריבה. כל מה שהם צריכים זה הגנה סולידית וריווח מינימלי, ואת זה KCP, קארוסו ורונדו מספקים. בנוסף, החזרה לחיים של רונדו מאפשרת לו לתפקד כפליימיקר, ומורידה מעט מלברון את נטל הובלת הכדור. במשחקים מול יוסטון הם הראו הגנה קבוצתית ברמה גבוהה מאוד, שתאפשר להם להתמודד עם שחקנים מסוגו של קמבה.
ולדי קגן: הלייקרס ישלמו מחיר כאשר תהיה בצד השני קבוצה שתיגבה מהם מחיר, או במילה אחת- הקליפרס. מול יוסטון ופורטלנד גם מקל ויוגב אוחיון היו מספיקים בעמדות הגארדים, מול הקליפרס כבר יצטרכו לקבל תפוקה מעוד אנשים. השבוע אנחנו זכינו לראות שוב את פלייאוף רונדו בפעולה, אבל על מנת שהלייקרס ילכו עד הסוף זה יצטרך להיות הרגל ולא הבלחה. רוטציית הגארדים של הלייקרס לא צועקת אליפות, ואני אכן לא רואה אותם לוקחים ככה אליפות. הכל כמובן בהנחה שלא נראה חלילה פציעות טרגיות אצל המתחרות, טפו טפו.
יוסטון הייתה חלוצה עם מהפיכת השלשות, עוד קבוצות ילכו על מודל האקסטרים סמול-בול? (ויתור על גבוהים בסגל)
ולדי קגן: כמו עם הרבה דברים אחרים בחיים, אנשים יחקו הצלחות. אם המודל של יוסטון איכשהו יצליח (והוא לא, לא השנה לפחות), אז אנשים יקחו ממנו מה שאפשר, ואם לא אז ימשיכו לחפש טרנדים אחרים. במבט על הליגה ועל הכשרונות הגבוהים שיש בה-טאונס, אמביד, יוקיץ , גבה ועוד, אני לא רואה בעתיד קבוצות נוספות שילכו על הגביע כשהשחקן הכי גבוה על הפרקט מגרד את ה-2 מטר מלמטה. יותר סביר שאנחנו נראה את הארדן משחק במדי קבוצה אחרת.
אריק גנות: יוסטון הלכה למודל הזה כתוצאה מאילוץ. היא הבינה שעם קאפלה בצבע מסלולי החדירה חסומים, מה שמשאיר לווסטברוק זריקות מחוצי מרחק ומשלוש – שהוא אוהב, אבל לא אוהבות אותו במיוחד. הם כנראה לא יגיעו לגמר עם קובניגטון, אבל לא היו מגיעים גם עם קאפלה.
בסופו של דבר אפשר לומר שזה היה כישלון. יוסטון היתה רחוקה חסימה של הארדן מהפסד בסיבוב הראשון לקבוצה שבכלל לא תכננה להיות בפלייאוף, ולא נראית כמו אתגר ללייקרס. קשה לראות עוד קבוצה שמחוייבת להמר בצורה כזו, ולכן לא סביר שנראה עוד הרבה ניסויים כאלה.
ניב שכטר: דריימונד גרין אמר שכל סנטר בליגה שהוא לא אמביד או טאונס צריך להתפלל שיוסטון לא יצליחו עם השיטה שלהם. יוסטון מפסידה אבל השיטה שלה מצליחה והיא אפילו הכריחה את הלייקרס לשנות את שיטת המשחק שלה. לצערה של יוסטון, זו השיטה שהלייקרס היתה צריכה לשחק בה מלכתחילה. אז התשובה בקצרה היא כן. נראה הרבה יותר דקות של הרכבי סופר סמול בול בשנים הקרובות.
עמית זילברבוש: אנחנו רואים יותר ויותר קבוצות הולכות בדקות החשובות בתצורה הזאת. טורונטו שיחקו את כל הדקות המכריעות של משחק 6 בלי איבקה או גאסול, אפילו הלייקרס התאימו עצמם לרוקטס והורידו מהמגרש את מקגי ודווייט (לעזעזל, הלילה ראינו את הורטון-טאקר, עיקר לא לשחק גבוה). אז מבחינת ה"מוני-טיים" – אנחנו כבר שם.
במהלך העונה הרגילה? אני לא בטוח כי שם קשה למצוא הרבה פיג'יי טאקרים (כלומר בלתי אפשרי) שטובים פשוט בהכל ומוכנים לשחק בעמדה חמש 82 משחקים מול סנטרים ענקיים. אז קבוצות ימשיכו להחזיק אנשים גדולים למהלך העונה כנראה, אבל הדקות שלהם בזמן החשוב באמת ימשיך לרדת ולרדת.
עודד רז: מה שעמד בבסיס השינוי אצל הרוקטס היה הרצון לשחק רק עם שחקנים שקולעים מבחוץ (למעט ווסטברוק). יתרון נוסף שנוצר הוא היכולת להחליף בהגנה. הסמול-בול הוא תופעת לוואי ולא המטרה העיקרית. יוסטון יכולים לשחק כך כי יש להם שחקנים ששומרים יותר גבוה ממה שהם (טאקר, קובינגטון, הארדן). לרוב הקבוצות אין שחקנים כאלה, ולכן יהיה להם קשה לשחק כך. קבוצות כן יעשו יעשו את זה במאצ׳אפים ספציפיים (טורונטו במשחק 6 מול בוסטון) אבל לא לאורך עונה שלמה. מה שכן נראה זה קבוצות שמשחקות עם 5 קלעים (דאלאס השנה). המגמה תהיה למצוא גבוהים שישחק בחוץ במקום לוותר עליהם לגמרי.
איזה 2 קבוצות יגיעו לגמר הליגה?
עודד רז: לייקרס ובוסטון. השאלה מי יותר טובה, לייקרס או קליפרס, העסיקה אותנו כל השנה. לקליפרס יש סגל עמוק ומגוון יותר, אבל היא עדיין לא הראתה לנו שהיא מסוגלת לממש את הפוטנציאל שלה בעקביות. דווקא העובדה שהלייקרס פגשו קבוצה חזקה יותר בסיבוב השני הכריחה אותם להעלות רמה מוקדם, והכינה אותם טוב יותר למפגש מול הקליפרס.
במזרח המנצחת בין בוסטון לטורונטו תגיע לגמר. למיאמי יהיה הרבה יותר קשה לחשוף אותן בהתקפה, ואין להם את הכלים ההגנתיים לעצור אותן (בעיקר בגלל הגארדים שלהן). אני כותב את זה בשישי כך שאני לא יודע מי ניצחה במשחק השביעי, אבל אני הולך עם בוסטון.
ולדי קגן: במערב ההכרעה בשבילי יותר פשוטה-הקליפרס. קבוצה עם כוכבים (אני עדיין מתייחס לג'ורג' ככוכב למרות הפלייאוף המאכזב), ועומק בלתי ייאמן תעשה את המוטל עליה ותגיע לפיינלס.
במזרח העניין יותר מסובך, כאשר טורונטו, בוסטון ומיאמי כולן קבוצות ברמה גבוהה מאוד. אני אלך עם הקבוצה שיותר הרשימה אותי עד כה, וזו מיאמי. אמנם יש לה רק כוכב אחד על הנייר, אבל יש לה עומק מרשים, ומספר שחקנים שבכל ערב נתון יכולים להפגיז ואתה לא תדע איך לעצור אותם. לדעתי אנחנו נקבל סדרה של 7 משחקים שבסופה הקבוצה מפלורידה תגיע לסדרה האחרונה.
אריק גנות: קשה, בפרט לפני משחק 7 של טורונטו – בוסטון. אני מהמר שהעומק והניסיון של טורונטו יעזור לה לעבור את הסלטיקס, וגם את מיאמי שאולי צריכה עוד שנה של ניסיון כדי להגיע למלוא הפוטנציאל שלה. אבל זה פתוח לחלוטין.
במערב של הדרבי של ל.א., ושם הקליפרס נראים חזקים יותר. דיוויס לא חזק במיוחד בבועה וגם לברון נראה אנושי, בעוד שקוואי אוטומטי לגמרי ונראה כמי שעושה סל מתי שהוא רוצה. הקליפרס עמוקים יותר וג'ורג' גם הצליח לשחק כמו אולסטאר, וזה אמור להספיק לגמר.
ניב שכטר: אצלנו בפוסטאפ בפלייאוף המדומה שעשינו יצא שגמר הליגה היה לייקרס-טורונטו. למרות שבוסטון משחקת הרבה יותר טוב מטורונטו ומיאמי מרשימים, הם עדיין חזק בתמונה אז אני ממשיך עם ההימור המקורי.
עמית זילברבוש: אספר לכם סיפור מוזר:
קמתי בבוקר, פתחתי את הטלפון בטעות וראיתי חבר שכתב לי משהו עם פלייאוף P.
ידעתי שבמערב לא היה צמוד ו-PG היה חלש, לא רציתי להמשיך לקרוא לפני שאני רואה מזרח.
כשפאוול נהיה טוב, התחיל אצלי תהליך שכנוע שהחבר בעצם התבדח שפלייאוף פי זה פאוול!
ועכשיו כל מהלך שפאוול עשה כבר הייתי בטוח שיצליח. וככה זה ממשיך, ופאוול משחק מעולה יותר ויותר.
הסוף ידוע – פאוול כיכב, ובאתי לכעוס על החבר ששלח ספויילר, ואז ראיתי שהוא כתב….בכלל:
"פאק מיי לייפ איזה משחק". דמיינתי שכתב פלייאוף P 🤦♂️
המשחק האדיר הזה של פאוול היה מחשבה יוצרת מציאות שלי!
מילווקי נכשלת שנתיים ברציפות למרות המאזן הטוב בליגה, מה הם צריכים לעשות בקיץ?
עמית זילברבוש: לחזור שנה אחורה, ולשלם לברוגדון במקום לבלדסאו.
לפרוץ את הסלארי קאפ כדי להראות ליאניס שהם מוכנים להקריב ולהביא דברים.
בגדול, לעשות כל מה שיאניס רוצה.
ולפטר את מאמן הקליעה שלהם ולהביא את המאמן של יאניס מהנוער, כי כמו שקואץ' ניק הראה – הקליעה שלו כשנכנס לליגה היתה משמעותית נכונה יותר מכיום.
עודד רז: למילווקי יש שתי בעיות עיקריות: הראשונה, היעדר ורסטיליות בהגנה, והשניה, מחסור בשחקן יוצר עם הכדור בחצי המגרש. את הבעיה הראשונה אפשר לפתור חלקית אם יאניס ישחק כסנטר, כך הם יוכלו לשמור מגוון הגנות שלאו דווקא מחייבות את הסנטר להיצמד לצבע (דבר שלופז לא יכול לעשות, וקל יותר לתקוף בפלייאוף). הבעיה השניה תיפתר באמצעות הוספת שחקן. השם הראשון שעולה זה כריס פול, וזה יכול לעבוד מצויין, אבל זה לא רק הוא. גם שחקן בסגנון של דניס שרודר יכול לעבוד. הוא לא צריך להיות כוכב שני, הוא צריך לגרום להגנה להגיב אליו, וכך גם לפתוח אפשרויות לאחרים.
ולדי קגן: קודם כל – להירגע ולא לפעול בלחץ. למילווקי יש סגל טוב, כוכב נוצץ והנהלה טובה. החלפת מאמן היא אופציה, אבל אני לא בטוח שיש מישהו נוצץ שיושב בצד כרגע. בנוסף לבדוק האם איכשהו אפשר להביא כוכב נוסף לצד יאניס (ברדלי ביל כזה למשל), ואם זה לא מצליח אז לשאול האם כריס פול לא יקר מדי עם החוזה שלו, ואם התשובה היא לא אז לנסות להביא אותו. פול יביא לקבוצה מימד של מנהיגות, ויוכל לפנות את יאניס ממלאכת הטיפול בכדור ולהתעסק באלמנטים אחרים של המשחק. מילווקי לא נמצאת מרחק גדול מהתמודדות אמיתית על אליפות, עוד שחקן אחד בקליבר גבוה והם שם.
אריק גנות: הארכת החוזה לבלדסו והוויתור על ברוגדון היו טעויות, אבל זה מאחורינו. בלעדיהם הם נשארים עם יאניס פלוס סגל יקר, לא צעיר, ובלי נכסים עתידיים בדמות צעירים מבטיחים או בחירות דראפט גבוהות.
הכי חשוב, כמובן, זה להחתים את יאניס על חוזה חדש. הסופרמקס יבטיח שיישאר שם הרבה זמן, אבל יכול להיות שיעדיף חוזה קצר יותר.
אם אפשר לעשות טרייד לבלדסו ולהביא שחקן עם קליעה יציבה יותר – כדאי. מדברים על פול או ג'רו, אבל כל טרייד כזה יהיה קשה.
בודנהולצר הוא סימן שאלה. נראה שניהול הפלייאוף שלו היה מחפיר, אבל לא ברור שיש מישהו טוב יותר.
ניב שכטר: אין להם הרבה מה לעשות. יצטרכו לשחק אול אין ולבכות על כך שהתקמצנו שלא החתימו את ברוגדון. עכשיו יצטרכו לשלם הרבה יותר. להמר על רכז-על אבל זקן דוגמת כריס פול או ג'רו הולידיי, או ללכת על דינווידי שבכלל לא מתאים לשיטה שלהם. בכל מקרה ברור לכולם שצריכים מנהל משחק שידע לייצר נקודות כשקשה.
