המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם מידן בורוכוב, סער ברעם, אריק גנות, אריק זילבר ואורח מיוחד: אור עמית מהעמוד Insignifistats ומתחילים לסכם את סדרת הגמר.
נתוני הרייטינג של הגמר בשפל של כל הזמנים, מה הסיבות לדעתך? האם יש מקום לדאגה?
אור עמית: לרוב פלייאוף ה-NBA מתקיים בלי תחרות אמיתית מיתר ענפי הספורט, כשהMLB נמצאת באמצע העונה ובלי חפיפה עם הNFL. השנה זה לא היה המצב והליגות חפפו – ה-MLB מגיעה לשלבי ההכרעה ובתחילת ספטמבר ה-NFL חזר גם הוא. היעדר הקהל השפיע על האווירה במשחקים והפך אותם לפחות אמוציונליים והעובדה שבגמר נמצאת קבוצה עם בייס קטן יחסית בטח לא עזר. הליגה גם פונה לקהל יותר צעיר, שנוטה פחות לצפות באמצעים המסורתיים שבאמצעותם מודדים רייטינג. בקיצור – הרייטינג כנראה נפגע, אבל לא נראה שיש כאן השפעה מדאיגה לטווח הארוך
NBA Finals ratings being at an all-time low is due to the fact that an NBA Finals game without a crowd is not a great product. Combine that with increased chord cutting and even more options. The NBA’s position on politics and race has very little to do with it.
— Darren Rovell (@darrenrovell) October 5, 2020
סער ברעם: לגמרי. אני לא זוכר איפה כתבתי את הטקסט הזה, אבל ציינתי כמה פעילויות שמרימות גבה. האחת, ההתחברות של ה-NBA ל-BLM ולכל תנועות ה'פוליטיקלי קורקט' למיניהן. זה "הדבר הנכון" לעשות כאשר החלקים הבולטים בסגל הם אתלטים שחורים, וגם אנשי סגל בכירים הם אפריקאים-אמריקאים. מצד שני, זה פוגם ברייטינג. לא כל אדם (למשל, אני לא) מתחבר לפוליטיקה בספורט. קשה לי להחליט האם לראות רק את המשחקים של דאלאס. זה בשילוב הבחירות, ענפי הספורט האחרים שמגיעים לרגעי ההכרעה, דיכאון כללי בגלל המצב שנוצר, תחילת שנת עבודה בארה"ב. ערבוב של כל המרכיבים האלה יוצר רייטינג נמוך.
מידן בורוכוב: יש ירידה חדה ברייטינג ולא רק ב-NBA, טראמפ מאמין שזה עונש של הציבור על התמיכה של הליגה ב-BLM.
בפועל יש ירידה חדה ברייטינג של רוב ענפי הספורט, בנוסף הגמר משודר במקביל ל-NFL, הפלייאוף של ליגת הבייסבול והפליאוף של ליגת ההוקי. במקרה הזה, תפסת מרובה לא תפסת והרייטינג של כל הענפים ירד.
מצד שני כבר בשנה שעברה החלה ירידה מסויימת ברייטינג, אבל צריך לזכור שמנויי ליג-פאס לא נספרים אז אולי המצב לא כזה גרוע.
הדאגה המרכזית צריכה להיות בהכנסות מהסכמי שידור, הליגה צריכה למצוא חלופות בכדי לשמור על רמת ההכנסה
אריק גנות: אפשר למנות כמה סיבות אפשריות לרייטינג הנמוך – השיבושים בעונה הרגילה, שהביאו לתחושה שמשחקים יותר בשביל לעמוד בחוזה מאשר כי מישהו מעוניין לשחק; המהומות על רקע חברתי בארה"ב, שהביאו גם חלק מהשחקנים לא לרצות לשחק; האווירה במשחקים ללא קהל; התאקל שהיה עם סין בתחילת העונה; וגם זהות היריבה בגמר – מיאמי היא קבוצה שמאוד מלהיבה שחקני כדורסל, אבל אין בה דמות שמוכרת לכל משפחה בעולם, והיא גם אנדרדוגית מובהקת.
בהנחה שנתגבר על הקורונה, כל הדברים האלה לא אמורים לחזור בפלייאוף הבא, כך שאין סיבה טובה לדאגה.
אריק זילבר: אנחנו רואים ירידה דרמטית בצפיות בכל ספורט שאינו פוטבול, ובאופן כללי ירידה של כמה מליוני צופים בטלוויזיה באופן כללי. ירידה של 61% בצפיות בגמר הסטאנלי קטפ וירידה של 45% ברייטינג של היו.אס אופן מראות שהירידה של 55% בצפיות בגמר האן.בי.איי אינן יחודיות לכדורסל אלא חלק מתופעה כללית, כשמעבר לכך שהרבה אנשים עברו לצרוך את המדיה שלהם ואת הספורט דרך האינטרנט, אנשים כרגע רואים פחות ספורט. חלק מהעניין זה שכרגע הכל מתנגש. משחק גמר הכדורסל נפל על משחק פוטבול, לדוגמה. לכן קשה מאוד כרגע להגיע למסקנות. בשבילן צריך לחכות בסבלנות לשנה הבאה.
דוק ריברס בפילדלפיה, יש מקום לאופטימיות?
אריק זילבר: אני ממש לא מחזיק מריברס ואני רואה אותו כאחראי העיקרי להתרסקות המנטלית של הקליפרס, אבל לא רק להתרסקות המנטלית אלא לסגנון הכדורסל המאוד לא מתוחכם בו הם שיחקו. יחד עם זאת, אני חושב שיכול להיות שדווקא את הבעיות בפילי הוא יכול לפתור. ריברס מאמן כריזמטי ששחקנים אוהבים ומעריכים והוא לא אחד שיעביר מסרים לשחקנים שלו דרך גורם מתווך, כמו בראון. אני חושב שדווקא ברמת האישיות, הוא יכול להתאים ויכול לרתום את שני הכוכבים של הקבוצה סוף סוף לשפר את המשחק שלהם, אם זה הכושר של אמביד או הקליעה של סימונס. אליפות לא תצא מזה, אבל קבוצה ראויה אולי כן.
אור עמית: אפשר כבר לפתוח ליין הימורים על אמביד בתור DPOY שנה הבאה? ריברס הוציא מגארנט את העונה ההגנתית הטובה ביותר שלו ב-2008 והפך את דיאנדרה ג'ורדן לשחקן הגנה שאפשר לבנות סביבו. זו תהיה נקודת ההתחלה. האם הוא יצליח לפתור את הבלאגן בין סימונס ואמביד? אני לא יודע. ריברס אוהב רכז חכם בקבוצה שלו, אבל אנחנו לא ב-2008 ורכז ללא קליעה הוא מגבלה רצינית. מצד שני האריס נתן תחתיו כדורסל מצוין (שקשור אולי לחוזה החדש). ריברס הוא התחלה טובה, אבל פילי צריכה עדכון גם בסגל.
סער ברעם: לא. הפורמט אומר לכתוב 100 מילים על התשובה הזו, אז אכתוב. ריברס היה מאמן שיודע לאחד את הסגל, פחות טקטיקן. והסיקסרס חייבים חיית טקטיקה, שלא נדבר על GM רציני שיעשה משהו עם כל הנכסים שלא-מתאימים שיש להם לטרייד. רכז שיודע לקלוע? שחרור הפקק בצבע? בניית הסגל מבחוץ פנימה? יש דברים שהם חייבים לבצע. לאחר מכן, בהנחה והסגל יהיה קיים משחקנים טובים, רעבים ומוכשרים, שם החוזקה של ריברס (אחדות וקואוצ'ינג) יבוא לידי ביטוי. אין לו יתרון על מאמני הליגה ברמת הטקטיקה. יש עוזרים שעושים את זה עבורו. זה למה הקליפרס היו גרועים. המאמן הראשי שלהם לא טקטיקן. לא בהגנה ולא התקפה.
מידן בורוכוב: עד בשפילדלפיה עשו מהלך נכון עם פיטורי בראון ההחתמה של ריברס לא במקום. מה האינטרס להשתמש בשירותיו של מאמן כושל? ריברס ניצח 3 סדרות ב 7 שנים באל איי וזה שכמעט בכל עונה נתונה היו לו 2 שחקני טופ 10. אני לא יודע מה ריברס מתכנן לסימונס ואמביד אבל תחת שרביטו הקליפרס לא הלכו קדימה.
עם הסגל הנתון של פילדלפיה, החוזים של טוביאס האריס והורפורד והקו האחורי הרעוע, אני לא רואה איך ריברס עושה לימונדה מה מהלימונים.
אם כבר לימון, זה רק עניין של זמן עד שסימונס/אמביד מבקשים טרייד.
אריק גנות: יש מקום לאופטימיות, וזה לאו דווקא בזכות ריברס. לפילדלפיה יש סגל מצוין, אבל הוא מורכב מסמול פורוורד, שני פאוור פורוורדים ושני סנטרים – ואי אפשר לשחק כדורסל ככה. הדבר המרכזי שהם צריכים לעשות זה להביא גארדים יוצרים במקום הגבוהים שיש להם, וכבר יש דיבור על טריידים כאלה.
אם בניית הסגל תצליח, סביר שריברס יצליח להוציא מהשחקנים לא מעט. הוא לא ידוע כטקטיקן גדול, אבל בהחלט מאמן מוערך שהשחקנים מכבדים. בפילדלפיה יהיו מרוצים אם יצליחו לתת פייט בסיבוב השני, והם יכולים להגיע לשם.
מה הפתיע אותך לטובה/רעה בגמר הליגה?
אריק גנות: לטובה- הקרב הטקטי בין המאמנים. ספולסטרה הגיב לתבוסה במשחק הראשון באיזורית במשחק השני, שווגל התאים את הלייקרס אליה באמצעות שימוש ביכולת המסירה המעולה של רונדו ולברון. ספולסטרה חזר לאישית + דאלב טים על דיוויס שיד הוציא אותו מהמשחק השלישי, ופירק את המשחק הקבוצתי לטובת התבססות על באטלר בהתקפה. ווגל הגיב ברביעי בשמירה של דיוויס על באטלר. זה מרשים.
אריק זילבר: כמובן שהפציעות היו מאוד מאכזבות והוציאו הרבה מהעוקץ שהיה לגמר הזה להציע, אבל הן פתחו פתח לאחת התצוגות הגדולות שראיתי אי פעם, של באטלר במשחק 3. בכלל זה שמיאמי הצליחה לייצר פה סדרה למרות החיסרון הכל כך משמעותי של באם ודראגיץ' מעבר למפתיע, מעורר הרבה השראה. מגיע לכולנו סדרת גמר ראויה שתסיים פלייאוף כזה, והואיל והשורות האלו נכתבו לפני המשחק החמישי, אני מאוד מקווה שהסדרה עדיין חיה, ואולי הדיבורים על מי יקח את האם.וי.פי של הגמר התחלפו בהאם מיאמי יכולים להשוות את הסדרה.
אור עמית: שלמעט טיילר הירו אף אחד לא התעלה במיאמי, בטח אחרי הפציעות של דראגביו (חכו, זה יתפוס). דאנקן רובינסון הראה שההכתרה שלו הייתה מוקדמת ואנדרה איגואדלה לא מצא את הדרך לתרום מניסיונו. אם קלי אוליניק וקנדריק נאן הם השחקנים איתם אתה יוצא למלחמה – אל תתפלא אם אתה מפסיד ללייקרס למרות שקלעי השלוש הכי אמין שלהם הוא מרקיף מוריס.
סער ברעם: הלב הגדול של ג'ימי באטלר. הווינריות של לברון ג'יימס. היכולת של רונדו לתת עוד פלייאוף ענק שייזכר לדורות. משהו שיזכיר לנו שהוא לא שחקן לא ממושמע, אלא שחקן שיודע לקבל הנחיות ממישהו שמבין. פרנק ווגל. לברון ג'יימס. ג'ייסון קיד. אנשים שכבר היו במעמד, עילויים מקצועיים, שהיו במעמד ויודעים לעשות את ההתאמות. זה גמר שהוא פייבוריטים מול אנדרדוג, גם בסגל מלא של מיאמי. והסיבה היא אחת. הלייקרס הגיעו כשיש להם טונות של ניסיון יותר מההיט. לטובה, זה שהוא הגיע ורמת הכדורסל טובה. לרעה, כל הפעילות שמסביב לגמר הזה, וההתעסקות בכדורסל קטנה משמעותית מבגמר רגיל.
מידן בורוכוב: הגמר די צפוי, הלייקרס משחקת טוב מאוד הגנתית וגדולה על מיאמי בכמה מידות.
מפתיע לטובה – היכולת של הלייקרס לזרוק ולקלוע מ-3. 15 ו-16 שלשות במשחקים 1-2 כולל שיא גמר עם 47 ניסיונות, למרות שדני גרין עם 6 מ-26 ממשיך לספק פלייאוף מזעזע.
מיאמי לא קולעת טוב מרחוק, אולי בעתיד רובינסון והירו יחזרו לעצמם, יכולת הקליעה שלהם מפתיעה לרעה.
לראות את ג’ימי באטלר בתפקיד המבוגר האחראי זה גם חתיכת הפתעה, כל הכבוד לו על הופעת גמר משובחת.
מלבד הפציעות של מיאמי, מה עושה את ההבדל בסדרה עבור הלייקרס?
מידן בורוכוב: ההבדל עבור הלייקרס זה הספסל והיכולת של הצוות המסייע. מלבד לברון ודוויס שהתלות של הלייקרס בהם אבסולוטית, היא מקבל יכולת נהדרת מהספסל. מוריס,רונדו,קוזמה וקארוסו משחקים באופן מושלם ביחס לסיצואציה. הלייקרס מקבלת מעל 55 נקודות בכל משחק ממי שהם לא לברון/AD. מוריס נותן גמישות להרכבים נמוכים ומספק מנוחה לדוויס ולברון, רונדו זה המנהיג השני של הקבוצה וקארוסו מזכיר לי את קורט ראמביס, נחשב סוג של קוריוז אבל ממש לא. קוזמה סביר ומעלה, מול מיאמי זה מספיק.
אריק גנות: קודם כל הלייקרס הם מלכתחילה קבוצה טובה יותר. לברון ודיוויס הם שניים מחמשת השחקנים הטובים בליגה, ואין למיאמי יתרון מובהק בשחקני המשנה, בטח בלי דרגיץ'.
אבל אולי הדבר המרשים הוא אחוזי הקליעה משלוש – שמתקשרים לקשיים של מיאמי מהסעיף הקודם. מרקיף מוריס, דיוויס, קוזמה וקארוסו עומדים כולם על מעל 40%. לברון על 36% מכובדים, כולל שתי שלשות בזמן קריטי במשחק הרביעי. קק"פ קלע לפחות 33% בשלושה משחקים. גרין אמנם מחטיא הרבה, אבל אף אחד לא יכול להשאיר אותו לבד.
היציבות הזו מרווחת את המשחק ונותנת לליקרס את המרווח שמאפשר לה לנצח משחקים צמודים.
אריק זילבר: כמובן לברון ודיוויס, כשדיוויס פשוט חייתי ב-2 צידי המגרש ובמשחק האחרון למרות אנמיות התקפית הוא נתן תצוגת הגנה בלתי נשכחת, ולברון פשוט לברון, רק שאנחנו כבר מקבלים את זה כמובן מאליו ובאים אליו בביקורת גם במשחקים של 25+ נק' ב-60% מהשדה. מה שהוא עושה בגיל 35 זה משהו שצריך לדבר עליו יותר. אבל מה עוד? הלייקרס קולעים את השלשות הפנויות שלהם טוב. זה חלק חשוב מהסיפור. ההימור של מיאמי במשחקים האחרונים על הכוכבים, השאיר הרבה זריקות פנויות לשחקני המשנה. בינתיים הלייקרס קולעים 8.3 שלשות פנויות ב-38.4%, לעומת 4 שלשות פנויות ב-32% של ההיט. יכולת ביצוע גבוהה, גם של הצוות המסייע.
אור עמית: ראה את תשובתי בסעיף הקודם. שני השחקנים הטובים בסדרה מגיעים מהלייקרס. מספרי 3 ו-4 הם באטלר והירו, אבל יש כאן פער לסגור שהצוות המסייע לא מצליח. העובדה שללייקרס יש שחקנים שהיו במעמד בטח לא מפריעה להם. ברמה המקצועית הלייקרס ביטלו את הנשק ההגנתי המרכזי של מיאמי – האיזורית – בתוך שני משחקים והיו צריכים לשלוח אותם להתאמות רציניות.
סער ברעם: הפציעות הן הדבר הכי משמעותי בצד האדום-שחור. בכל מקרה, ספולסטרה במצב טוב מול ווגל. עם הפציעות לא נתתי לו את המשחק שהוא ניצח כבר. המצב של 3-1 הוא בר חזרה בפלייאוף, לא מול הלייקרס והסגל (אולי) המנוסה בליגה במעמדי גמר. מיאמי לא יפתיעו אותם במעמד הזה. יש להיט שחקנים שהיו במעמד בעבר (האסלם, קראודר, איגי), אבל אין להם את היכולת להתמודד עם הלייקרס. ג'ימי באטלר במעמד רק בפעם הראשונה. הוא טוב כי הוא בנוי לזה. הוא עוד ישתפר בעונה הבאה, למרות שהוא בן 31. אם לא יהיו שינויים גדולים במזרח בשנה-שנתיים הקרובות, הם יהיו במעמד שוב. בקיצור, ניסיון.
מי צריך לאמן את הקליפרס?
סער ברעם: למרות שמקמילן הוא מאמן הגנתי, הייתי לוקח אותו למשרה.הוא המאמן הכי טוב שזמין כרגע. לא ברור למה אינדיאנה נפרדו ממנו. באידיאל, אם היה מאמן התקפי טוב על המדף, אותו הייתי לוקח. טקטיקן התקפי משלהב. בהגנה יש להם את זה והם יכולים לחנוק הרבה מקבוצות הליגה בדקות ספורות, מה שמיאמי של לברון הייתה עושה בזמנו. סטן ואן גנדי יכול להיות בול פגיעה, אם יראה מגמה אחרת מדטרויט. ג'ייסון קיד וג'רי סטקהאוס הם שמות שיעשו לכוכבים של הקליפרס שכל. אחד משלושתם זה מי שאני הייתי לוקח לפרויקט הזה. שחקנים ומאמנים מנוסים ברמות הגבוהות ביותר שיכולים לעמוד בלחץ שקבוצה כזו מביאה איתה.
מידן בורוכוב: אני מביט ברשימת המועמדים וקצת המום. טיירון לו,האם (עוזר מאמן של מילווקי), ומייק בראון?!
הייתי ממשיך את הטרנד של סטיב נאש ונותן את ההזדמנות לצ׳ונסי בילאפס.(אם כבר צ’אנס למישהו אז למה לא צ׳ונסי?) נראה לי שהוא יכול להיות האיש הנכון במקום הנכון. קוואי ו-PG מספיק חזקים בשביל להוביל את הקבוצה לפחות לגמר אזורי אם לא אליפות. אחריי הפיאסקו של ריברס הייתי מנקה אוורוות לגמריי ושולח גם את העוזרים להתרענן במקום אחר.
אריק גנות: השמות ה(יחסית) גדולים שיש כרגע בשוק הם דאנטוני וטיירון לו. הראשון ללא ספק עשה דברים יצירתיים ופורצי דרך ביוסטון, גם אם איומים לצפיה. השני לא נחשב לעילוי, אבל הצליח לקחת אליפות, ועוד מגולדן סטייט, וללא ספק מאמן של שחקנים.
כאוהד כדורסל הייתי מאוד רוצה לראות את דאנטוני הופך את פטריק בברלי לסנטר, אבל נראה שסוג הכדורסל שהוא מביא לא ממש הוכיח את עצמו בפלייאוף. בנוסף לא ברור שסגל ההקליפרס יסכים לזרום על ניסויים מהסוג שדאנטוני אוהב.
מה שמשאיר את לו, שהגיוני למנות אותו גם כי לקוואי וג'ורג' יש שנה אחת בחוזה שלהם וכדאי שיהיו מרוצים, אחרת המועדון הולך לעזאזל.
אריק זילבר: אני אפתיע את עצמי ואכתוב דאנטוני. מוזר לי לכתוב את השם הזה, כי זה לא מאמן שאני מאוד מעריך, אבל גם פה, כמו ריברס ופילי, הוא נראה לי מתאים לקבוצה. דאנטוני מאמן התקפה מוכשר, שכבר הצליח להוכיח פעמיים שהוא יכול לבנות קבוצות התקפה סופר מרשימות לפי היצע השחקנים שלו (ודרישות ההנהלה). הכדורסל של פיניקס של נאש היה שונה לחלוטין מהכדורסל של יוסטון של הארדן, אבל שתיהן היו קבוצות טופ בהתקפה, והקליפרס צריכים יותר סדר בהתקפה. מהצד השני של המגרש, לקליפרס יש כל כך הרבה כשרון הגנתי, שהם יסתדרו גם עם מאמן קצת פחות יצירתי בצד הזה של המגרש.
אור עמית: האמת שמבין השמות הזמינים כרגע אין אף שם שנראה לי כמו בחירה אידיאלית. טיירון לו הוא הבחירה הקלה, הוא כבר שם ומבין המאמנים הפעילים הוא היחיד שגם לקח אליפות וגם לא מועסק כמאמן ראשי בליגה. לגבי השמות מבחוץ – האם ג'ורג' וקוואי יקשיבו למישהו כמו קני אטקינסון? באופן אישי אני אוהב את האפשרות של פיזדייל, ולו רק כחוויה מתקנת על הניקס, אבל אני לא רואה את זה קורה. הייתי מציע את אימה יודוקה שהיה עוזר מאמן השנה בפילי, אבל קשה לי לראות אקס ספרס חוזר לאמן את קוואי.
