המציאות בישראל היא לא ממש הדבר הכי סימפטי שאפשר לדמיין בימים אלו, לכן אני מציע לכם קצת אקספיזם. תרשו לעצמכם להתרווח קצת בכורסא, לשכוח את הבלי היומיום ולהתמסר מכל הלב לשטויות שאני כותב, כי תכלס, יש לכם משהו יותר טוב לעשות עכשיו?
1. Top Heavy West
תתפלאו, אבל בעשרת המשחקים האחרונים גולדן סטייט היא לא הקבוצה עם ה-Net Rating הגבוה ביותר בליגה. היא אפילו לא הקבוצה השנייה בדירוג הזה, שלטענת פרשנים רבים חוזה את החוזק של קבוצה מסוימת טוב יותר מהמאזן שלה. בתקופה הזו לווריורס יש Net Rating של 12.0+. לת'אנדר יש Net Rating של 16.9+, ואילו לספרס יש Net Rating דמיוני של 22.1 נק', כשאיכשהו יש להם גם את ההתקפה הכי טובה בליגה וגם את ההגנה הכי טובה בליגה בהפרש משמעותי (עוד שנייה נגיע גם להגנה הזאת). לכל הקבוצות הללו יש מאזן של 1-9 בעשרת המשחקים האחרונים.
אני לא אומר שהווריורס הם כבר לא הקבוצה הכי טובה בליגה, ואני גם לא ממש חושב ש-Net Rating הוא חזות הכל (מזכיר לכם שמינסוטה של קווין לאב הייתה קבוצה של 50% הצלחה לפי ה-Net Rating שלה. כולנו זוכרים איך זה נגמר), אבל אני כן אומר שהולכת להיות מלחמה אמיתית במערב. את העוצמה של הספרס היה אפשר לחזות, אבל היכולת של הת'אנדר לאחרונה גם כן ראויה להתייחסות.
בתחילת העונה ביקרתי רבות את בילי דונובן על כך שהוא לא הראה שום ניסיון אמיתי להכניס קצת רעננות לסגנון המשחק האינדיווידואלי של אוקלהומה סיטי, שמתבסס בעיקר על פיק אנד רול גבוה של ראסל ווסטברוק או קווין דוראנט. עם זאת, ככל שהזמן עובר גם ניתן לזהות קצת יותר מהלכי כדורסל אחרים וגם ניתן לראות קצת יותר אמון של ראסל ו-KD בחברים שלהם (במהלך פה למטה אפשר לראות סוג של פוסט-אפ של דוראנט שגורם לכל ההגנה להתכווץ ולאיבקה להישאר פנוי לשלשה. מול יוסטון בתחילת העונה דוראנט בכלל לא חיפש את המסירה הזו).
אבל עדיין המשחק של אוקלהומה סיטי הוא קודם כל פיק-אנד-רול גבוה לווסטברוק או דוראנט, ובאיזשהו מקום, למדתי להשלים עם זה. בסופו של דבר, זה עובד, אז למה להתלונן. זה כמו להגיד שביבי לא היה צריך לעשות את נאום הערבים הנוהרים לאוטובוסים ביום הבחירות. כן, זה לא הכי יפה ואפשר ורצוי לנצח גם בדרכים אחרות, אבל וואללה, זה עובד. זה יעיל.
בדיוק כמו שביבי ניגן על הפחדים של הציבור, כך ווסטברוק ודוראנט מנגנים על הפחדים של ההגנות. כשדוראנט או ווסטברוק חודרים לצבע במהירות שיא, זה מוביל לפרנויה של ההגנה שפותחת הזדמנויות לשחקנים האחרים שעל הפרקט. במשחקים האחרונים היה אפשר לראות את סטיבן אדאמס חוגג כמה האלי-הופים מרשימים כתוצאה מכך ואילו קווין דוראנט העלה את כמות האסיסטים הפוטנציאלים שלו בעשרת המשחקים האחרונים לקרוב ל-10 אסיסטים למשחק, שזה לא רע בכלל (קייל לאורי, לשם השוואה, מייצר 11.3 אסיסטים פוטנציאליים למשחק).
הבעיה כרגע באוקלהומה היא לא סגנון המשחק, כי קשה להתווכח עם היעילות שבה הם משחקים כרגע. הבעיה היא יותר מי שמשחק. בכל רגע נתון יש לת'אנדר שחקן שאין לו מקום ברגעים מכריעים של פלייאוף. בין אם זה אנדרה-26.7%-מהשלוש-בזריקות-פנויות-לגמרי-רוברסון בהתקפה או אנס קאנטר בהגנה. גם דיון ווייטרס וסטיבן אדאמס (ווייטרס קצת יותר) הם עדיין בגדר סימני שאלה לגבי היכולת שלהם להיות Playable בפלייאוף. ווסטברוק ודוראנט, בכושר שבו הם נמצאים כרגע, צריכים בעיקר שחקנים שיודעים לקלוע את הזריקות הפנויות שהם מסדרים להם ולעשות הגנה. לארבעת השחקנים שציינתי יש חסך בלפחות אחד מהצרכים הללו, וזה מוביל לכך שהיעילות של KD וראסל תיפגע מול הגנות חכמות יותר ומוכנות יותר.
כשאנדרה רוברסון מחכה בפינה, לאף מאמן לא תהיה בעיה לשלוח את השחקן שלו לדאבל-טים. כשאנס קאנטר על הפרקט, כל התקפה הרכז יתקוף אותו בפיק אנד רול. ווייטרס עדיין צריך להוכיח שהוא מסוגל לקלוע בעקביות ולא להיות מינוס בהגנה ואדאמס, למרות הדאנקים המהדהדים שהוא ממטיר על הליגה בשבועות האחרונים, עדיין צריך להוכיח שהוא מסוגל לעשות את זה גם כשזה חשוב. כל עוד הצוות המסייע של הת'אנדר פגום, זה לא יעזור כמה הכוכבים שלהם מושלמים. כי כשאתה במערב, ואתה צפוי לפגוש גם את הספרס וגם את הווריורס בלי יתרון ביתיות, אתה חייב להיות מושלם בכל חלק של המשחק שלך, ולמרות היכולת המצוינת של הת'אנדר לאחרונה, הם עדיין רחוקים מלהיות מושלמים.
2. חייבים לדבר על ההגנה של הספרס
בעצם, לא חייבים לדבר. עדיף לראות. קחו לכם 8 דקות ותראו איך עובדת ההגנה הכי טובה של העשור האחרון. בלי טעויות ובלי פגמים. יאללה, מתי הם כבר נגד גולדן סטייט?!
3. אולי כדאי שיוסטון תתחיל לחשב מסלול מחדש?
נתחיל מהנתונים. הרוקטס הם הקבוצה שזורקת הכי הרבה לשלוש בליגה. 31.3 זר' במשחק, שזה 37.6% מהזריקות שלהם באופן כללי. הקבוצה היחידה שמתקרבת לאזור הזה היא גולדן סטייט, ש"רק" 34.4% מהזריקות שלה מגיעות מחוץ לקשת. ההבדל הוא שהווריורס עושים זאת באחוזים כמעט הכי טובים בהיסטוריה (42.1%) כך שיש הצדקה לכמות האדירה הזו. הרוקטס, לעומת זאת, נמצאים ב-Bottom 10 בליגה באחוזי הקליעה משלוש (33.5%).
אין לרוקטס כרגע אף קלעי איכותי ברוסטר, ולמעט טרבור אריזה (שקולע ב-31.8% מכוערים למדי העונה לשלוש), קשה להצביע על מישהו שמסוגל פתאום להתעורר ולשפר את אחוזי הקליעה שלו בצורה דרמטית. סביר להניח שטרנס ג'ונס (40.9%), דונטאס מוטיונאס (38.5%), פטריק בברלי (38.4%), מרכוס תורנטון (36.9%), טיי לאוסון (29.6%) וקורי ברואר (27.2%) לא יקלעו יותר טוב ממה שהם קולעים עד כה. אולי ג'יימס הארדן, שקולע עד כה ב-32.9% די מאכזבים עוד ישפר את המספרים שלו. הוא קולע שלשות שמוגדרות כ-Wide Open ב-25.8% בלבד העונה, אבל הוא כמעט לא מגיע לזריקות כאלו. חלק נכבד מהזריקות שלו מגיעות מבידודים אינסופיים שלא ממש עושים טוב לאחוזים שלו.
השאלה שעולה מכל האורגזמה הסטטיסטית הזו היא כזו – אם ליוסטון אין שחקנים שיכולים לקלוע בקונסיסטנטיות משלוש, למה לעזאזל היא זורקת כל כך הרבה? למה היא לא מנסה לפתח אפיקים אחרים, שאולי יתגלו כיותר יעילים? למה הם ממשיכים להטיח לבנות מחוץ לקשת למרות שכל ההגנות בליגה כבר יודעות שזה מה שהם הולכים לעשות ומנסות למנוע זאת מהם? ולמה יש תחושה שלאף אחד ברוסטר הזה לא אכפת ממה שקורה שם?
דריל מורי כבר לחץ על כפתור הזעזוע העונה הזו עם הפיטורים של קווין מקהייל, אולם נדמה כי שום זעזוע לא ממש התרחש. הרוקטס עדיין משחקים כדורסל שכונתי בלי יותר מדי מחויבות, ורגע לפני שלדווייט האוורד יש אופציית יציאה מהחוזה שלו, יש תחושה שאולי יקרה משהו גדול בטקסס. אולי.
4. וויל בארטון משתגע
חלק מכם בטח תוהים עכשיו מי לעזאזל זה וויל בארטון? ובכן, כנראה מדובר בשחקן הכי טוב שאתם לא מכירים בליגה. עד לפני כמה חודשים בארטון היה בסך הכל ספיח די נשכח בטרייד די נשכח לכשעצמו (הטרייד ששלח את ארון אפללו מדנבר לפורטלנד בדד-ליין של העונה שעברה), אבל זה לא מפריע לו לפרוח העונה כשחקן השישי של מייק מלון.
בארטון קולע 15.7 נק' ב-45.9% מהשדה ו-40.8% מהשלוש. הוא מוריד 6.1 ריב', מוסר 2.3 אס' וחוטף 1.1 כד'. ב-10 המשחקים האחרונים המספרים שלו קפצו ל-20.1 נק', 7.2 ריב' ו-3.2 אס' כשהוא שומר פחות או יותר על אותם אחוזים. חוץ מהפרויקט של עמנואל מיודיאי והניסיון לזהות מי זה ניקולה ג'וקיץ' ומי זה יוסוף נורקיץ', בארטון מתגלה כדבר הכי מעניין שיצא מדנבר העונה. הוא מועמד לגיטימי ביותר לתואר השחקן השישי והוא עושה מהלכים כאלה.
מה לעזאזל הוא מעשן שם בדנבר?
5. נחנקנו, ערוץ הספורט, נחנקנו
אני לא יודע מי אחראי על השידורים בערוץ הספורט. יש לי ליג פאס ואני כמעט לא רואה משחקים דרך הקופסה הגדולה והמסורבלת הזו שנקראת טלויזיה, אבל בשבוע האחרון יצא לי להיתקל במגע ראשון עם NBA כשהוא מתווך דרך ערוץ הספורט ואני חייב לציין שדי הזדעזעתי.
דבר ראשון, בסוף השבוע הקודם, משום מה, הם החליטו לשדר את טורונטו נגד שארלוט במקום את קליבלנד מול אוקלהומה. שידרתם בערך את כל המשחקים של בלאט בשנתיים האחרונות, כולל כל מיני משחקים קיקיוניים נגד מכבי לפני תחילת העונה שעברה, אבל מול ווסטברוק ודוראנט? מה פתאום? בואו תראו את ביסמאק ביומבו וקודי זלר נלחמים על ריבאונדים. זה יותר מעניין.
כבר השקעתם, קניתם זכויות שידור, לפחות תדאגו לכך שתשדרו את המשחקים המעניינים. הרי לעכברים האמיתיים יש ליג פאס או חוש ריח ללינקים לצפייה ישירה בחינם באינטרנט והם לא צריכים אתכם. אתם הרי פונים לקהל שעוקב במתינות אחרי הליגה. נראה לכם שהקהל הזה מתרגש מדמאר דרוזן כמו שהוא מתרגש מראסל ווסטברוק? באמת?
אבל כל זה היה רק המתאבן לקראת הזעזוע האמיתי, שחל ביום ראשון כשראיתי את המשחק של קליבלנד מול פילדלפיה. עזבו אתכם מהזעזוע עצמו של הצפייה בפילדלפיה (למרות שברבע וחצי הראשון הם עוד שיחקו משהו שהיה דומה לכדורסל), הזעזוע האמיתי היה מרמת השידור. הזילות שבה התייחסו דניאל זילברשטיין ושימי ריגר (בעיקר ריגר) לשידור הייתה מביכה. לא היה שום ניסיון לנתח מהלכים, לא היה שום ניסיון להחכים את הצופים טיפה מעבר לתיאור היבש של המשחק, לא היה שום ניסיון לפתח דיון ראוי על התהליך שמתחולל בפילדלפיה בימים אלו. היו בעיקר ליהוגים של ריגר, ניסיונות סמי-נואשים של זילברשטיין לנתב את השידור למקומות אינטלגנטיים יותר ובעיקר המון טעם רע.
ערוץ הספורט יודע להפיק שידורים איכותיים כשהוא רוצה. ליגת האלופות זו ספינת הדגל כמובן, אבל גם חמישיות וערב הכדורסל של ישראל הם במידה מסוימת הצלחה כי הם מצליחים לעטוף בעטיפה מנצנצת את המוצר הפגום הזה שנקרא כדורסל ישראלי. אולם דווקא ב-NBA, כשהמוצר הוא בדרך כלל איכותי, כשכל מה שנדרש מהם זה באמת המינימום (אני מאמין שהרבה מאוד אוהדים היו פשוט שמחים לראות שידור עם השדרנים האמריקאיים), הם עדיין מצליחים איכשהו לפגוע בחוויית הצפייה.
אני לא מתכוון לצאת פה בחרם צרכנים או משהו מהסוג הזה, כי אני באמת מאמין שכל אחד יעשה את מה שטוב לו. אני רק רוצה להביע את האכזבה שלי מכך שבזמן שהסטנדרט סביב השיח על NBA עלה מדרגה בארץ בשנים האחרונות (עם אתרים אינטלגנטיים כמו הכדור הכתום ומדור ה-NBA של וואלה ודפי פייסבוק מעניינים כמו הדף של ערן סורוקה), ערוץ הספורט לא עומד בסטנדרט הזה. להיפך, הוא רחוק מאוד ממנו.
