בזמן שישנתם הוא טור יומי שמתמקד ב3 אירועים מהלילה האחרון בNBA.

 

מילווקי דווקא עשתה הגנה אבל הפסידה בשארלוט, הקליפרס הפגינו עומק וניצחו את צעירי מינסוטה, פרוייקט אורלנדו דרס את זה של בוסטון, ברוק לופז ופול ג'ורג' הפציצו בסטטיסטיקה והובילו את הקבוצות שלהם לניצחון, פיניקס הפתיעה את טורונטו בחוץ, פילי כמעט עשתה אותו דבר לממפיס (ובמקום זה הם משווים את שיא הפתיחה הגרועה בהסטוריה), ויוסטון ניצחה בקושי במשחק גדול בגארדן; מעבר למשחקים שהיו, הלילה, בזמן שישנתם, קובי בראינט הודיע שהוא יפרוש מכדורסל בסוף העונה.

 

1. עונת פרישה

 

כשהייתי בן 8 התחלתי להתעניין בכדורסל. השחקן הכי טוב, הכי מלהיב והכי זוהר בעולם היה מג'יק ג'ונסון. כמעט מיד אחרי שהחלטתי שאני אוהד לייקרס, מג'יק פרש; הוא פרש בעקבות פרשת האיידס ולא כי היה לו די. עונת הפרישה שלו היתה העונה ה12 בקריירה והוא עדיין היה בשיאו. כמה שונה הסיפור ההוא מהסיפור הזה. לא האמנתי למזלי הטוב כשעוד לפני שסיימתי תיכון הלייקרס הספיקו לבנות מחדש קבוצה אגדית, ולתת לי סיבות (שהם לא מייקל ג'ורדן) לקום בלילה לראות סדרת פלייאוף, ועוד אחת, ועוד אחת, ואליפות (ועוד אחת, ועוד אחת!). שאק היה השחקן הכי חשוב בקבוצה ההיא, אבל כמו בשביל הרבה אחרים, גם בשבילי דווקא קובי היה מחליף מג'יק. אין מה לעשות, פשוט קשה יותר להזדהות עם שחקן בגובה, עובי ורוחב של 2.16 מ', שנראה כאילו הוא הכוכב של התיכון שמשחק מול החברים של אחיו הקטן מהיסודי. כששאקיל עזב, קובי נשאר והאליפויות לא הפסיקו לזרום כבר היה לי ברור שאני איתו עד הסוף, גם אם זה יהיה מר. יותר מ5 שנים אחרי האליפות האחרונה של הלייקרס אני כבר יודע שלקחתי על עצמי משימה לא פשוטה עם הסוף המר הזה. ממש לפני הפציעה הראשונה הNBA עוד פרסם את הפלייאוף כתחרות ריצה בין לברון לקובי, שני השחקנים הטובים בליגה. זה נראה כמו זיכרון מטושטש היום, אחרי שנתיים פצועות, 2 נסיונות חזרה למשחק שבקושי אפשר לקרוא להם קאמבק, והעונה הנוכחית בה קובי נראה רע מאי פעם. בקיץ האחרון קובי נשאל האם זו תהיה העונה האחרונה שלו בליגה, והוא ענה שהוא ימשיך לשחק כל עוד הוא יהנה מהמשחק ומהתחרות. הלילה (אחר הצהריים בארה"ב) קובי הודיע שהיה לו מספיק. 

ברנט ברי אמר בערוץ הNBA הלילה שהמשימה של צוות המאמנים של הלייקרס העונה מתחדדת, ועיקרה הוא להביא את השחקנים האחרים בקבוצה מפוקסים ומרוכזים בהתקדמות שמצופה מהחבורה הצעירה. תשומת הלב שקובי עומד לקבל בכל אולם ב66 המשחקים הקרובים, כמו גם הנסיונות שלו להפגין תצוגות קובי בריאנטסקיות יעמדו בדרכם כמכשולים. אבל צריך לזכור שהNBA הוא עסק בידור. כל הצגת שחקנים עד סיום העונה, כל סרטון מחווה, כל קהל שיקבל את קובי בתשואות, ובעיקר כל אוהד שיקנה כרטיס למשחק או חולצה מעונת הפרישה – אלה הם לא פחות העיקר מאשר אחוזי השדה ומספר האסיסטים.

גם הלילה קובי עלה על המגרש להוכיח שהוא קובי. אז הוא זרק מרחוק, והחטיא. ושוב. ושוב. ואז חדר לסל בתנועות האופיניות לממבה, והחטיא מקרוב. קובי רשם 2-15 מהשדה במחצית ונרגע רק במחצית השניה כשהקבוצה שלו התגנבה בחזרה למשחק. זה נגמר בהפסד שבטוח לא שימח את קובי, ובכל זאת הוא והאוהדים במגרש ישמחו לזכור את הקליעה הזו:

קובי זורק השנה שיא קריירה של 7 שלשות למשחק, וקולע ב20% מהטווח הזה – גם זה שיא קריירה, מהצד השני של המילה "שיא". בזמן שצוות המאמנים צריך לדאוג להתפתחות הצעירים של הקבוצה, הנהלת המועדון תהיה עסוקה לא פחות במסיבת הפרידה המתמשכת מהבלאק ממבה, הSG השני הכי טוב ששיחק אי פעם כדורסל; ובצדק. את התרומה של קובי ללייקרס אפשר למדוד: בהמון כסף, מליוני אוהדים ברחבי העולם, באליפויות, ובשיאי מועדון. מעכשיו ועד סוף העונה נשמע יותר ויותר דיונים עקרים על מקומו של קובי בהסטוריה, איך הוא מדורג מול קלייד דרקסלר, ג'רי ווסט ופיסטול פיט, וכמובן השוואות לגדול מכולם. על התרומה של קובי ללייקרס אפשר לדון, אבל אי אפשר להתווכח.

ג'יילן רוז טוען תמיד ששם התואר המחמיא ביותר לשחקן NBA הוא ווטרן; ששחקן שזוכה לקריירה ארוכה הוא שחקן שמגיע לו הכבוד של כל האחרים שנמצאים בליגה לביקור קצר של כמה שנים. קריירה ממוצעת בNBA אורכת 4.8 עונות; לקובי יהיו 20 עונות ו5 אליפויות כשהוא יתלה את הנעליים. יחד איתו בספירת השנים נמצא קארים האגדי, ורק לקווין וויליס, KG ורוברט פאריש יש 21. גארנט, אגדה בפני עצמו והשחקן עם סך המשכורות הגבוה בהסטוריה, נמצא בעונתו ה21 ויוכל להחזיק בשיא הוותק לבדו אם ישחק גם בעונה הבאה.

יש לי בקשה אישית כאוהד. קובי, שנינו יודעים שהטעם הרע מהעונה האחרונה שלך לא ימחק את הזכרונות הטובים והשיאים; ובכל זאת, אם תוכל להוכיח את מה שנשאר לך להוכיח בצורה קצת אחרת, להוות מנטור לצעירים גם בדוגמא על המגרש, לבחור את הזריקות שלך, לפנות את הבמה באלגנטיות… אשמח. ואם לא, כבר בכך שהודעת שבשנה הבאה לא תהיה על הפרקט (ותחת תקרת השכר) – עשית טוב למועדון. על כך, ועל 20 שנה של כדורסל – תודה, קובי.

2. ניו יורק ניקס (8 – 10) 111 – יוסטון רוקטס (7 – 10) 116 (הארכה)

 

מי האמין לפני העונה שליוסטון יהיה מאזן נחות משל הניקס, ושקווין מקהייל יאבד את המשרה שלו בזמן שהכסא של דרק פישר נראה יציב ונוח? המגמות בשתי הקבוצות הפוכות, ובזמן שהרוקטס קמים מהקרשים ומייצבים רוטציה חדשה עם בברלי במקום לאוסון בחמישייה, הניקס כבר עם הפסד רביעי רצוף אחרי פתיחת עונה של 8-6. שעה לפני תחילת המשחק הניקס הודיעו שכרמלו אנתוני חולה, ולא ישחק הלילה. מי האמין לפני העונה שבלי כרמלו הניקס יתנו פייט כזה להארדן וחבריו?

 

כל הניקרבוקרים ששמם אינו כרמלו הבינו את הסיטואציה ובאו לעבוד. המשחק היה שקול לכל אורכו, כשבשני הצדדים השחקנים מראים הרבה רצון. כשקאפלה נשלח אל הקו בפתיחה לא רק אריזה ידע שסביר שהוא יחטיא, ובכל זאת הוא עלה גבוה מעל כולם:

אבל לניקס היה את הניצוץ של פרוזינגיס ואפללו, ואת העבודה הקשה של כולם סביבם, והם מסיימים את הרבע הראשון ביתרון 4. בערב התקפי פושר של הארדן (10-28 מהשדה, 0-7 משלוש) הניקס היו יותר טובים בהתקפה, ורצו עם ג'ריאן גרנט ודריק וויליאמס שעלו מהספסל ליתרון 54-41 במחצית. 

 

למחצית השניה הרוקטס עלו מפוקסים יותר, הניעו כדור טוב יותר, וכיווצו את ההגנה. מול המסירות הנהדרות של הארדן שמצא שחקנים פנויים, נלחם על ההפרש אארון אפללו שהיה מצוין הלילה וסיים עם 31 נק' ב19 זריקות, והוסיף להם 7 ריב' ו4 אס'. אבל הניקס נראו פחות טוב מבמחצית הראשונה ולא הצליחו לעצור את החזרה של הרוקטס למשחק. כשההפרש התקבע על 5 בלבד לכמה דקות, פרוזינגיס עשה את הדבר הבא, שנתן לניקס מרווח נשימה שוב, 77-69 בסוף הרבע השלישי:

וככה הוא פתח את הרבע הרביעי, מהלך לא פשוט לשחקן בגובה 2.21 מ':

https://vine.co/v/ia0vWjHY6UE

הניקס חוזרים ליתרון דו ספרתי מוקדם ברבע הרביעי, אבל לא קל לקבור את החבורה הקשוחה של יוסטון, גם בעונה לא טובה. הארדן עם הרבה החטאות במשחק, אבל גם עם 7 ריב', 9 אס', 2 חטיפות ו26 נקודות. הנה 2 חשובות, בדרך לAND ONE:

בהפרש 3 לניקס, שמלבד פרוזינגיס קצת איבדה את הדרך בהתקפה, הכדור הולך להארדן שמחטיא. קצת מזל לא הרג עדיין אף אחד, ותורנטון מוצא את הכדור אצלו ביד, ושולח את המשחק להארכה:

לכל קבוצה עוד היתה הזדמנות לנצח את המשחק לפני ההארכה, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לארגן התקפה ראויה. הנסיון של הארדן עם הבאזר לא היה אפילו קרוב:

https://www.youtube.com/watch?v=U8YJ9R74hoI

הרוקטס הבינו שצריך לעשות משהו נגד הלטבי הענק, ושלחו מתנקש לחסל אותו בפתיחת ההארכה:

פרוזינגיס מפגין כבר העונה בגרות מרשימה, לא נבהל מכלום ומיד עונה בצד השני. עוד שלשה של תורנטון? אפללו בצד השני. הארדן חודר ולוקח את היתרון? גאלאווי נשאר לבד וקובר 2 מחצי מרחק. בשוויון 111 הרוקטס הולכים למהלך מתוכנן, חסימה רחוק מהכדור של הווארד על אפללו (שטען לעבירה), והארדן מוצא את אריזה לשלשה חופשית. MONEY. זה קורה דקה לסוף ההארכה, אבל הניקס העייפים כבר נשברו, ולא מצליחים לייצר יותר נקודות. 

 

18 של תורנטון מהספסל, רובן הגיעו בדיוק בזמן (11 ברבע הרביעי), היו יותר מדי בשביל הכרמלו-לס-ניקס. הווארד הוסיף 14 ו6 ריב' וחבל שהרוקטס לא משחקים עליו יותר. קאפלה נותן עונה יפה וסיים עם 18 ו11 ריב'. בצד השני הובילו את הניקס אפללו ופרוזינגיס (20, 13 ריב', 2 חסימות), ועזרו להם לאנס תומאס, וויליאמס וסרפין שסיימו בספרות כפולות. הניקס יכולים להיות מרוצים מהפייט שהם נתנו לרוקטס גם בלי כרמלו, ומהדקות בהן הם נראו כמו קבוצה מגובשת, בעיקר במחצית הראשונה, אבל בהחלט צריכים ללמוד מההפסד הזה, אחרי שהובילו כמעט כל המשחק.

ניקס רוקטס 291115

דרק פישר צריך להסביר לשחקנים שלו שכדורסל משחקים 48 דקות. ואם לא עושים את זה מספיק טוב, אז לפעמים גם מעבר.

 

תקציר המשחק מאתר הNBA

 

3. טורונטו רפטורס (11 -7) 102 – פיניקס סאנס (8 – 9) 107

 

האולם בטורונטו ידוע כאחד האולמות (והקהלים) הביתיים שהכי קשה לנצח בהם כקבוצה אורחת, הלילה טורנטו מפסידה בבית בפעם השניה בלבד העונה. הסאנס מתאוששים מרצף של ארבעה הפסדים רצופים דווקא בביתה של טורטנטו שמגיעה למשחק אחרי ארבעה נצחונות רצופים. מקרה בדיד, או התהפכות מגמות? 

 

פיניקס רצה כבר מהפתיחה, ובניהול משחק מצוין של בלדסו רצה ל11-5 מוקדם. לאורי והחברים לא נבהלו, הניעו כדור טוב והשוו את התוצאה עם שתי שלשות רצופות של קארול ולאורי. משם המשחק נשאר צמוד עד סוף הרבע, ועד שפיניקס התחילה להפציץ מבחוץ. נייט (2-6 במשחק מבחוץ), לואר (2-4) ובעיקר טלטוביץ' (6-7) לקחו את השלשות החופשיות שטורנטו איפשרה להם ורצו ליתרון שיא במשחק של 9 נקודות.

לקראת המחצית טורנטו עוד הצליחה לצמצם את התוצאה, כשהיא הולכת כמעט רק לשלישייה הגדולה שלה – קארול תרם 20 נקודות במשחק, דרוזן 29, ולאורי 17, אבל מלבד סקולה וג'וזף (9 כל אחד) טורנטו לא קיבלה כמעט כלום מהאחרים, והחיסרון של וואלאנצ'יונאס ניכר. 

 

המחצית השניה היתה דומה. טורונטו רודפת, עד שנגמרים לה הרעיונות, ופיניקס רצה בעזרה הספסל והקליעות מבחוץ. ההפרש לא עלה לדו ספרתי, אבל לכל צמצום הפרש של טורטנטו היתה תשובה בדמות בריחונת של הסאנס. פיניקס ניצחה הלילה בנוק אאוט בתרומה מהספסל 51-25. בדחיפת הקהל הנפלא שלה טורנטו יצאה לריצה עם הרכב נמוך עם סקולה ב5 וקורי ג'וזף על הפרקט, וכמעט קיבלנו סיום צמוד; אבל פיניקס לא נלחצה, התאשתה בזמן, ולשמחתה היתה מספיק טובה 3 וחצי רבעים כדי לשים את עצמה במצב בו הקבוצה הביתית רודפת אחריה ולא להיפך. בלדסו (20), טלטוביץ' (20), נייט (16), לואר (16), וורן (15) היו המוציאים העיקריים לפועל בשביל פיניקס הלילה. מלבד חלוקת הנקודות, הקבוצה כולה התחלקה יפה גם בטורי האסיסטים (לאורי עם 11), ובעיקר הריבאונדים (וורן עם 11, 5 שחקנים עם 5 ומעלה). 

https://twitter.com/Raptors/status/671113931608444930

ביומבו (4 חסימות הלילה) הוא סנטר הגנתי מצוין, אבל לא יכול לחפות על החיסרון של ואלאנצ'יונס. כשסקולה במשחק התקפי פחות טוב ההתקפה של טורנטו חד-גונית מדי. תוסיפו לכך את העובדה שטרנס רוס תרם הלילה 0 נקודות והנה לכם ההסבר להפתעה. 

 

בשביל פיניקס זהו המשחק הראשון  מתוך מסע של שישה משחקי חוץ. הוא התחיל ברגל ימין, ופיניקס כרגע מדורגת במקום ה8 במערב. לא צפוי שהיא תשאר במקום הזה בסוף המסע, אבל אם היא תראה יותר דקות הסאנס ששיחקו הלילה מאשר דקות בהן תשחק פיניקס של 4 המשחקים הקודמים, היא יכולה לשים את עצמה במקום לא רע ממנו אפשר להסתכל קדימה במערב המאכזב. 

 

תקציר המשחק מאתר הNBA

 

בקטנה: 

[poll id="7"]

 

TOP 10 מהלילה: