אוניקאחה מאלאגה 82 (6 – 1) – מכבי פוקס תל אביב 68 (1 – 6)

שלושה מחזורים לסיום שלב הבתים מאלאגה מבטיחה מעשית את מקומה בשלב הבא כשהיא תופסת את המקום הראשון בבית ד' עם מאזן הפוך למאזנה של מכבי תל אביב: שישה נצחונות והפסד בודד. למכבי המשחק הזה סימן את הסוף המתקרב, כשהקבוצה מראה שוב שאין לה רוטציה ברורה, דרך או חשק להילחם. אוחיון (פציעה בקרסול באימון יום לפני המשחק) וקוזמינסקאס (כאבים בברך) היו בספק למשחק; מכבי קיבלה מאוחיון רק 11 דקות ו5 נק', וחסרה אותו מאוד בשני צידי המגרש. קוזמניסקאס לעומת זאת הצטיין עם 14 נק' ב20 דקות משחק. ההשוואה בין שני השחקנים, שפתחו שניהם בחמישיות למרות הפציעות, יכולה להעיד על רמת כאבים שונה, אבל אולי גם על רמת מחויבות אחרת בין שחקני הקבוצות, לא רק אוחיון וקוזמינסקאס.

 

אוניקאחה מאלאגה הפכה בשנים האחרונות לחברה קבועה ביורוליג. לא מאריות הליגה אבל מגיעה להישגים נאים ומוכיחה שוב ושוב (כמו העונה) שהיא הרוויחה את מקומה בליגה האירופאית הבכירה ביושר. למרות זאת, משיקולי כסף ופוליטיקה מאלאגה לא תזכה להשתתף במתכונת המצומצמת של הליגה האירופית בשנה הבאה. אוהדי מאלאגה נכנסו לטירוף עוד לפני הג'אמפ בול, כששרקו בבוז רועם לליגה ולג'ורדי ברתומיאו העומד בראשה במחאה על השיטה החדשה והדרת הקבוצה ממנה, והניפו שטרות כסף ענקיים עם דיוקנו של נשיא היורוליג עליהם. צודקים. קשה להתווכח עם אוהדים מתוסכלים שלא יקבלו את מנת הכדורסל האיכותי שלהם בשנה הבאה.

בראיון לפני המשחק טבק טען שמאז שהגיע למכבי העניינים במגמת שיפור, אך לא הבטיח ניסים. מכבי כמו מכבי ממשיכה לשדר אופטימיות:

טבק אמר שהרוטציה כבר ברורה יותר, וסימן אגרסיביות כמפתח לניצחון. דיבורים לחוד ומעשים לחוד: את האמירה הראשונה שלו טבק סתר כבר בתחילת המשחק כששיתף 11 שחקנים תוך 7 דקות ברבע הראשון, בעירבוביה לא מסודרת של חילופים. היררכיה זה דבר מאוד חשוב לקבוצת כדורסל, ובמיוחד לקבוצה שנבנתה לרוחב כמו מכבי של העונה. התירוץ היחיד שיכול לעמוד לטבק לעניין כמות החילופים הוא בעיית העבירות המוקדמת אליה נכנסה הקבוצה בשלבים מוקדמים של המשחק.

 

כשטבק דיבר על אגרסיביות הוא התכוון להגנה חכמה, איטום הצבע, מלחמה על כל כדור וריצה למתפרצות. במקום זה הוא קיבל פאניקה כללית ועבירות לא חכמות – לא פחות מ11 בכל אחד משני הרבעים הראשונים. בפתיחת המשחק העניינים דווקא נראו סבירים: מכבי הצליחה לגמור למאלאגה שעון 24, כשבצד השני אוחיון ופארמר מפרגנים אחד לשני וקולעים בתורות. רוצ'סטי עוד הספיק להשיג סל ועבירה מחדירה טיפוסית כדי להשוות את התוצאה בפעם האחרונה במשחק 14-14. אבל כבר בשלב הזה ניכר שמכבי מתקשה מול החדירות של קוזמינסקאס, והשלשות של מלאגה שנכנסו גם הן. למזלה ברבע הראשון גם מאלאגה לא הבריקה בהגנה ו4 שלשות מוצלחות מצילות למכבי רבע בו היא קולעת 1-9 מטווח שתי נקודות. המצב החמיר כשסמית', בנדר ורנדל מצאו את עצמם עם 2 עבירות כל אחד תוך דקות בודדות. לסמית' זה לקח 3:30 דקות, בנדר הפגין חוסר נסיון כשתוך דקה מהעליה לפרקט הוא הספיק לבצע  2 עבירות וחסימה לא חוקית (גולטנדינג). גם אוחיון מצא את דרכו הזריזה לספסל למרות שפתח את המשחק מצוין, כנראה בגלל הכאבים בקרסול. בלי אלה מכבי שיחקה דקות ארוכות מדי בהרכבים מוזרים, לא מתוכננים ולא מאומנים, עם הגנה פרוצה והתקפה תקועה כשרוצ'סטי מוביל כדור יחיד. רוצ'סטי נראה יותר כמו קלעי שיודע לכדרר מאשר כמו רכז, והוא הרבה יותר טוב כשיש לידו מוביל כדור נוסף. לא ברור איך צוות המאמנים פספס את הנקודה הזו לאורך כל כך הרבה זמן, כשמשוויון 14 מאלאגה רצה 29-6! מכבי נתקעה על 20 נקודות מסוף הרבע הראשון, ולא השיגה נקודה בשש הדקות הראושנות של הרבע השני. בזמן שהשחקנים ישנו (…) המשחק למעשה נגמר.

כשמכבי התחילה להתעורר (מעט מדי, מאוחר מדי) קוזמינסקאס והנדריקס הראו לה איך מגינים על פיק אנד רול:

אמבאקווה הבין שאין טעם למסור, ובפיק אנד רול הבא הוא כבר סיים את זה לבד וחזק, ונתן לצופים רגע קצר של נחת עם הטבעת הערב בליגה:

בעליה למחצית השניה מכבי היתה עסוקה בלנסות לתקן כל כך הרבה דברים, שמהלכים דומים לזה היא שכחה לעשות. שכחה, לא יודעת, או לא מסוגלת:

המחצית השניה היתה רובה "זמן זבל". 8:2 באיבודים במחצית הראשונה ו22-7 בניסיונות עונשין הם בדיוק ההיפך ממה שטבק התכוון כשדיבר על אגרסיביות. הוא חזר על העניין בראיון המחצית, אבל מכבי זקוקה לשינוי מנטליות והיררכיה, לא לסיסמאות. להלן רק כמה דוגמאות מהמחצית השניה, המחצית הגרועה פחות, לבלבול שאפיין את מכבי במשחק:

1. רנדל, שר ההגנה של הקבוצה, מבצע עבירה רביעית שהוא מוכר בזול כדי לעצור מתפרצת דקה לתוך הרבע השלישי. כולם, גם רנדל, יודעים איך מכבי נראית בהגנה העונה כשהוא על הספסל. אין שכל, אין דאגות, אין הגנה.

2. באמצע הרבע השלישי מכבי חוזרת מפסק זמן עם 6 שניות להתקפה, ומתמסרת עד הצופר. אפשר לצפות לדבר כזה מבנדר, אופייבו או רוצ'סטי, אבל אם בסמית' נפלה שלהבת, מה יגידו לנדסברגי הקיר?!

3. מכבי מנצחת את הרבע השלישי! שינוי? קדחת. פארמר פותח את הרבע הרביעי במסירה מדויקת החוצה; רוצ'סטי, שראה ורצה גם, מוציא מיד אחר כך כדור חוץ למרכזו של האזור היחיד על הפרקט שמוקף בשחקנים בירוק בלבד.

גם פסקי הזמן המתוזמנים של טבק לא עזרו, ולא פעם מכבי חזרה למגרש מבולבלת מאוד. מכבי נראתה רע בכל אספקט של המשחק, למעט הקליעה לשלוש, עם 13 מ29 מעבר לקשת. אם במאלאגה בתקבלה החלטה מודעת לתת למכבי לנסות לנצח אותה מבחוץ, ההימור עבד בהחלט. אם זה מקרי, כדאי מאוד למאלאגה לשפר את ההגנה על קשת השלוש. נקודת אור קטנה הגיעה כשמכבי הצליחה לבלגן את המשחק ולהרדים את מאלאגה מספיק כדי לחזור רגעית להפרש חד ספרתי, עם הנשק היחיד שעבד לה הלילה – הזריקה מבחוץ. שלשות רצופות של סמית' ופניני קבעו לרגע 67:58. מאלאגה נדרשה לסחיטה קלה של דוושת הגז ובעזרת סיומת טובה של תומאס (20 נק', שיא קריירה ביורוליג) סגרה עניין.

שבעה מחזורים לתוך העונה האירופית, ומכבי עדיין ללא זהות. היא צריכה רוטציה, לא כסיסמא אלא באופן מעשי וברור. היא גם צריכה יותר מאוחיון, רנדל וסמית' שינהיגו ויעשו הגנה. מכבי סופגת בממוצע כמעט 84 נקודות למשחק, נתון שמעניק לה את התואר המפוקפק ההגנה הכי גרועה ביורוליג. קשה לעיכול וצפייה.

טבק נשמע בעיקר מתוסכל אחרי המשחק, ואפשר להבין, עבר עליו ערב קשה. אמנם גם אנחנו הצופים סבלנו, אבל לפחות ישבנו בנוחות בסלון הביתי ונהננו ממשדר טלוויזיוני מעמיק ונטול פרסומות, ומפרשנות איכותית. אה, רגע

תקציר המשחק מאתר היורוליג, מומלץ במיוחד לאוהדי הפועל: