אתם מכירים את ההרגשה הזו שבא לכם לעשות משהו, אבל זה לא יוצא בגלל כל מיני אילוצים – משפחה, עבודה, אישה, ילדים וכו'.
זה מה שקרה לי אחרי משחק ארבע. זה היה משחק נהדר שפשוט הייתי מת לכתוב עליו משהו. ככה זה אצלי כשאני נהנה. אממה, זה קצת קשה לכתוב פוסט כששני חגים נופלים אחד על השני, חג שבועות וחג הפלייאוף, ויחד איתם נופלת עלייך כל המשפחה לארוחת חג חגיגית.
בוא ניקח צעד וחצי אחורה ונתחיל מהתחלה.
כשזוגתי עידכנה אותי לפני עידן ועידנים שאנחנו מארחים את כולם לחג הייתי כל כך מאושר, כי מה יותר טוב מהשילוב של משפחה וגבינות, ששכחתי לבדוק את לוח המשחקים של סידרת הגמר. כשהבנתי את הטעות זה כבר היה מאוחר מדי, אבל ניחמתי את עצמי שזו לא טעות קריטית ואנחנו נסתדר.
כש"החלטנו" להוסיף גם הופעה של התקווה 6 והדג נחש ערב לפני, זה כבר הפך את הלו"ז להרבה הרבה יותר צפוף ולחוץ, אבל אפשרי, כמו שאומרים:"אני יודע שהכל יסתדר / היו זמנים קשים / בסוף הכל עובר" *
ההופעה היתה מצויינת, אבל קבעה שאת המשחק אראה בדיליי. וידאתי שהממיר מכוון למשחק הנכון והלכתי לישון בלי לשים שעון מעורר, הרי כבר חודשיים אני מתעורר כל יום בחמש בבוקר, אז אין סיבה שהשבת/חג הזו תהיה שונה.
כשהתעוררתי היה נראה לי אמנם שיש קצת יותר מדי אור בחוץ, אבל משום מה הרשיתי לעצמי להתהפך פעמיים – שלוש לפני שהצצתי בשעון. אחרי ההצצה גם יוסיין בולט לא היה משיג אותי, כי היה לי ברור שגם לראות את המשחק בשלווה וגם להשלים את ההכנות לחג יהיה קצת מסובך. השעה שבע והאורחים מגיעים באחת עשרה.
הפעלתי את הממיר, הרצתי קדימה את טקס הפתיחה, הכנתי קפה ואירגנתי לי בראש את רשימת המטלות שבאחריותי, כשהכי חשוב זה לתכנן מה אפשר לעשות תוך כדי צפייה במשחק. לצערי התברר לי שהדבר היחידי הרלוונטי לתפעול מול המסך הוא קיפול כביסה. כל השאר מצריכים תנועה וקימה מהספה. מה דחוף בקיפול, אתם שואלים. ובכן, סעיף 11ג' בספר האירוח, קובע שלא תהיה כביסה מפוזרת בבית, גם היא מאוחסנת בסל הכביסה.
מיד בהפסקה הראשונה, רצתי להפעיל את המכונה עם הכביסה של המדים של החייל, כדי לתלות על הבוקר, כדי שהיא בשאיפה תתייבש לפני שהאורחים מגיעים (ראה סעיף 11ג').
לקחתי החלטה אמיצה לדחות את הקיפול בכמה דקות כדי לנוח מהמאמץ כתוצאה מהפעילות בפיסקה הקודמת.
אחרי כמה דקות הבנתי שאין ברירה והתחלתי לקפל. בינתיים שתי הקבוצות נלחמו בעוז על המגרש כשקליבלנד שומרים על יתרון קטן עד המחצית.
בשמונה ורבע נזכרתי בבהלה שהייתי אמור להעיר את זוגתי לפני רבע שעה. זה לא נורא, למעט זה שלא הכנתי עדיין את השולחנות והכיסאות המתקפלים, לא ניקיתי את החצר מאחורה ולא שטפתי כלים. לקחתי שוב החלטה אמיצה והערתי אותה. ריככתי את האיחור עם כוס קפה איכותית ורצתי לתלות כביסה.
בעוד זוגתי מתקתקת פשטידות וסלטים במטבח, סטף התחיל לתפור שלשות, ובדיוק כשדריימונד ניסה לתפוס את הב…. של לברון, אישתי שאלה אותי בתמימות: "מתי זה נגמר?!!". אז הבנתי שכבר לא יהיה זמן לכתוב.
עכשיו, בבוקר שאחרי, אני כבר יכול לכתוב. הבית נקי, הכלים שטופים והספקתי להשלים את כל הכביסות של החייל. הכנתי לי קפה ופרוסה עם קוטג' (בכל זאת חג שבועות) והתיישבתי לכתוב.
הרבה כבר אין לי מה להגיד אחרי כל חבריי המלומדים באתר זה ובמקומות אחרים שניתחו את המשחק עד עפר.
הדילמה שנותרה לי היא רק לגבי ההמשך. מצד אחד צפיתי בפוסט האחרון שלי ניצחון 1-4 לווריירס, ומצד שני בא לי שהעונה תימשך עוד קצת.
איך אומרים התקווה 6:"מה שיהיה יהיה / אין לנו יד בזה / הגורל יסתדר עם עצמו… ".
למען הסר ספק – אישתי עמלה ועשתה לקראת החג הזה הרבה יותר ממני.
* הדג נחש.
