*כל הסטטיסטיקות בכתבה נכונות ליום שלישי.
סופת הסטטיסטיקות המתקדמות שפקדה ופוקדת את ה-NBA, ואת העולם, בשנים האחרונות, שטפה ושוטפת גם את המירוץ לתארים האישיים בליגה הטובה בעולם. אם בעבר שחקן ההגנה היה נמדד לפי כמות החסימות שלו או כמות החטיפות, היום יש עוד עשרות פרמטרים כמו רים-פרוטקשן, Defensive Rating, DRPM, ההשפעה של השחקן על האחוזים של היריב ועוד ועוד ועוד מדדים הזויים יותר או פחות. ה-MVP, כנראה בגלל האמורפיות של התואר הזה, הפך גם הוא לתערובת מבולבלת של ה-Eye test וסטטיסטיקות מכל הסוגים והמינים.
לעומתם, יש את תואר רוקי העונה. התואר הזה הוא הביירון סקוט של התארים האישיים. כשאנשים מצביעים לתואר רוקי העונה, פחות מעניין אותם ה-DRPM של השחקן והם מסתכלים בעיקר על הסטטיסטיקות היבשות של המועמדים לתואר. יכול להיות שזה כי השחקנים הללו פחות נצפים משום שהם משחקים בקבוצות החלשות בליגה, אבל אולי זו הסיבה ששחקנים כמו מייקל קרטר וויליאמס וטייריק אוונס פוקדים את רשימת הזוכים של התואר הזה. היסטורית, לסטטיסטיקות מתקדמות יש פחות חשיבות בתואר הזה.
אלא שהגיע הזמן לשנות את התפיסה הזו. הסיבה הראשונה היא שמחזור הרוקיז של 2015 הוא כל כך איכותי, על גבול ההיסטורי, שצריך להשקיע בו קצת יותר מכמה נקודות וכמה ריבאונדים כל אחד אסף לעצמו בגארבג' טיים. הסיבה השנייה היא שתואר רוקי העונה צריך, לטעמי, להפוך מתואר שמקדש סטטיסטיקות אישיות לתואר שאמור לנבא מי יהיה השחקן הכי טוב של המחזור ולמי תהיה הכי הרבה השפעה על הליגה. והסיבה השלישית היא שפשוט אפשר לעשות את זה. הנתונים זמינים היום לכולם, ואפשר וצריך לאפשר לסופת ה-Big Data לגבות גם את תואר רוקי העונה כקורבן נוסף.
ראויים לאזכור:
בובי פורטיס וקמרון פיין – קול זעקה קם במהלך העונה, גם לגבי פורטיס וגם לגבי פיין, על כך שהם צריכים לקבל יותר זמן פרקט. עם זאת, לאט לאט גילינו את המגבלות שלהם ועם הרבה מאוד שחקנים בכירים על העמדה שלהם הם פשוט לא קיבלו מספיק דקות כדי להיות רלוונטיים
ווילי קאולי סטיין – נעשה לו עוול פעמיים. פעם אחת, כי הוא נבחר בבחירה השישית, מה שהעלה את הציפיות ממנו לגבול הלא-סביר. פעם שנייה, כי הוא נבחר ע"י סקרמנטו. עם זאת, קאולי סטיין (6.8 נק' ב-58.8% מהשדה, 5.2 ריב', 1.0 חס' ו-0.6 חט') הולך להיות שחקן חמישייה איפשהו מתישהו. האתלטיות שלו בהגנה ביחד עם היכולת שלו לצלול לטבעת א-לה טייסון צ'נדלר תהפוך אותו למצרך מבוקש בליגה. כנראה שבסקרמנטו לא יקלטו את זה וזה יקרה רק בקבוצה הבאה שלו.
סטנלי ג'ונסון – לא רחוק היום שהפורוורד התזזיתי מאריזונה (8.4 נק', 4.2 ריב', 1.7 אס') יתפוס את המקום בחמישייה של מרכוס מוריס. אם יפתח קליעה (31.1% מהשלוש) יש לו פוטנציאל להפוך למיני-פול-ג'ורג'.
טריי ליילס – ביוטה, עם קו קדמי שכולל את רודי גובר, דרק פייבורס וטרבור בוקר, אף אחד לא ציפה מטריי ליילס לכלום, אבל בדקות המועטות שלו על המגרש (16.3) הוא הראה ניצוצות, כולל קליעה לא רעה מבחוץ (39.2% מהשלוש).
צעירי הלייקרס – טכנית, ג'וליוס רנדל הוא לא רוקי, אבל זו למעשה הייתה העונה הראשונה שלו, וביחד עם דאנג'לו ראסל ולארי נאנס ג'וניור הם הראו מעט מאוד הגנה, אבל הרבה מאוד פוטנציאל.
ג'סטיס ווינסלו וג'וש ריצ'ארדסון – על ווינסלו רובנו שמענו, בעיקר בגלל הטרייד שלא היה עם בוסטון. עם זאת, ריצ'ארדסון הוא שם אלמוני יחסית שצץ רק בשבועות האחרונים כחלק מהגרסה המהירה של מיאמי. מה-1 בינואר ריצ'ארדסון קולע ב-51.3% מהשלוש(!) והרכב הסמול-בול של ההיט שכולל את ריצ'רדסון, ווינסלו, גוראן דראגיץ', לואל דנג וחסן ווייטסייד מנצח את היריבות ב-16.4 נק' פר 100 פוזשנים. ההרכב הזה הוא אחת הסיבות העיקריות שמיאמי ממשיכה לשמור על מקומה בצמרת המזרח למרות שכריס בוש לא שיחק מאז האול-סטאר. תמיד כיף לראות רוקיז תורמים לקבוצת פלייאוף.
ג'אליל אוקפור – המייקל קרטר וויליאמס של המחזור הנוכחי. אחלה מספרים (17.5 נק', 50.8% מהשדה, 7.0 ריב' ו-1.2 חס'), אבל הם הגיעו בואקום של פילדלפיה. כרגע הוא נראה בדרכו הנכונה להפוך לאל ג'פרסון 2.0.
עמנואל מודיאיי – ההייפ שהוא הגיע עמו לליגה נסדק עם כל בלטה שהוא הטיח לעבר הטבעת (35.2% מהשדה, הכי נמוך מבין כל השחקנים שברשימה), אבל הוא מוסר מעולה, הוא רק בן 20, ומגיע לו להיות מוזכר פה רק בגלל הסל הזה.
מקום 5: מיילס טרנר (אינדיאנה פייסרס)
טרנר לא ממש היה חלק מהרוטציה של פרנק ווגל בתחילת העונה בעקבות פציעה, אבל מהרגע שהוא חזר הוא הפך לדמות קבועה בחמישייה. הקליעה של טרנר מחצי-מרחק (42.3% בזריקות מהמיד-ריינג') אפשרה לווגל לשחק עם טרנר ויאן מהימני ביחד ולהפחית את הדקות של פול ג'ורג' בעמדה מס' 4, מה שהפך להרכב המוביל של הפייסרס ולאחד ההרכבים היעילים ביותר שלהם (7.3+ ל-100 פוזשנים). טרנר הוא ריבאונדר לא רע (5.3 ריב', 6 מבין הרוקיז. השיג 3 דאבל-דאבל העונה) וחוסם מרשים (1.5 למשחק, כולל החסימה למטה על לברון ג'יימס), אבל זה עדיין לא מתורגם ליעילות כל הזמן. הרים-פרוטקשן שלו יחסית בינוני (51.1%) והנתונים המתקדמים שלו לגבי ריבאונדים לא מרשימים יותר מדי, כך שיכול להיות שהוא עוד לא מוכן להפוך לסנטר במשרה מלאה, אבל הוא רק בן 20. יש לו את היכולת לרוץ את המגרש, לעשות הגנה ולקלוע שלשות מהפינה (גם בקלאץ'). העונה שלו מבחינה סטטיסטית אולי פחות מרשימה מזו של אוקפור או מיודיאי, אבל העובדה שהוא עושה את זה בקבוצת פלייאוף מטה את הכף לטובתו.
מקום 4: דווין בוקר (פיניקס סאנס)
דווין ארמני בוקר הוא הרוקי ששיחק הכי הרבה דקות מתחילת 2016, ובהיעדר כשרון מסביבו בפיניקס, זה אפשר לו לרפד את הסטטיסטיקות שלו כדי להתייצב במקום הרביעי. מה-1 בינואר בוקר מעמיד מספרים מרשימים של 18.4 נק', 3.2 ריב' ו-3.7 אס'. הקליעה משלוש קצת ירדה ביעילות שלה (31.7% לעומת 54.1% עד ינואר), אבל יש לפיניקס הרבה מאוד סיבות להאמין שיש להם פתרון לעמדת השוטינג גארד לעתיד הרחוק. בוקר הוא לא רק קלעי מעולה, אלא גם מנהל משחק בעתות משבר. הוא מסוגל לייצר לעצמו ולאחרים מצבי קליעה ואפילו מסוגל לתת עבודה בפוסט (כמו שאפשר לראות בסרטון למטה) וזה מעלה את התקרה שלו בעוד כמה סנטימטרים.
קשה מאוד לקבל תחושה לגבי בוקר, בפרט, ולגבי הסאנס, בכלל, כי העונה הזו היא אחת העונות השחורות בהיסטוריה של הפרנצ'ייז, אבל יש הרגשה שהמספרים של בוקר הם לא סטטיסטיקות ריקות, ושבסיטואציה הנכונה הוא יכול לגרסה טובה יותר ובריאה יותר של בראדלי ביל.
מקום 3: ניקולה יוקיץ' (דנבר נאגטס)
אחרי שתפסיקו לעקם את האף, תנו לי הזדמנות להסביר. יוקיץ' לא קיבל את ההייפ שקיבלו שחקנים אחרים בדראפט וגם במהלך העונה דנבר הייתה אחת הקבוצות הכי לא מעניינות בליגה, וגם כשכן התעניינו בה, זה היה בגלל תופעות חביבות כמו וויל ברטון. אלא שיוקיץ', שנבחר בכלל בדראפט 2014 והגיע לליגה רק העונה, עוד עלול להתברר כגניבה היסטורית. ממרומי המקום ה-41 בדראפט יוקיץ' השתלט על עמדת הסנטר בדנבר וגרם לרבים לשכוח בכלל מי זה יוסוף נורקיץ', רוקי אחר מהאזור האדריאטי שהשתלט על העמדה הזו בעונה שעברה.
המספרים של יוקיץ' (9.9 נק' ב-50.5% מהשדה ו-34.3% מהשלוש, 6.6 ריב' ו-2.3 אס') הם מרשימים, אבל הם מספרים רק חלק מהסיפור כי זה קרה בדנבר ולמי אכפת. התמונה הופכת להיות מלאה רק כשמבינים שיוקיץ' הוא כנראה הסיבה שבלייק גריפין לא הגיע לדנבר בטרייד. לפי הדיווחים, הנאגטס סירבו להצעה של הקליפרס מכיוון שלא הסכימו לוותר על הילד הסרבי. כשמסתכלים על הביצועים שלו (תראו את המסירות שלו!) ועל היעילות שלו (הוא מקום 9 בליגה ב-Real Plus Minus, לפני קווין דוראנט, פול ג'ורג', ג'יימס הארדן ורבים אחרים) קשה להתווכח איתם.
מקום 2: קריסטאפס פורזינגיס (ניו יורק ניקס)
ההייפ ההיסטרי סביב פורזינגיס קצת נרגע בחודשים האחרונים, אולם זה יותר קשור לעובדה שפשוט הוא הרגיל אותנו ליכולת מצוינת ולא לכך שהוא נתקל באיזשהו רוקי-וול או משהו כזה. פורזינגיס הצית בעזרת היכולת הנהדרת שלו העונה לא רק כמות בלתי נתפסת של כינויים מרשימים (הנסיך הלטבי, The prince of Putbacks, Scorezingis, זינגר, PorzinGod, Porzilla או פשוט KP), אלא הוא הצית תקווה מחודשת בליבם של אוהדי הניקס שיש להם הווה ובעיקר עתיד.
פורזינגיס הוא מין הכלאה מרתקת בין הגובה של ריק סמיתס לקליעה של סם פרקינס לחוצפה של טוני קוקוץ', והוא נראה כמו שחקן שאפשר לבנות סביבו קבוצה מצוינת בכדורסל המודרני של ה-NBA. יש לו את היכולת לרווח את המשחק בהתקפה (33.3% מהשלוש) ויש לו את היכולת להגן על הטבעת בהגנה (הגן על הטבעת ב-47.8% וחסם 1.9 כד' למשחק כדי להוביל את הרוקיז בקטגוריה הזו), מה שהופך אותו לסנטר המושלם בעידן החדש של ה-NBA. הוא מאפשר ריווח מקסימלי בהתקפה מבלי לוותר על רים פרוטקשן בהגנה. הניקס עדיין לא מצאו את הדרך להשתמש ביכולת הזו בצורה הטובה ביותר, בעיקר כי יש להם סוללת גבוהים שצריכים לקבל דקות ברוסטר (רובין לופז, קייל אוקווין, קווין סראפין וכו'), אבל הפוטנציאל של פורזינגיס הוא כל כך גדול ובולט שזה יהיה חייב לקרות באיזשהו שלב. לעזאזל, הפוטנציאל הזה כל כך גדול שהניקס למעשה הפכו להיות הקבוצה שלו ולא של כרמלו אנתוני.
בכל עונה אחרת, הייפ שכזה שמגובה בסטטיסטיקות מרשימות (14.3 נק', 7.3 ריב', 1.3 אס', 1.9 חס', 0.7 חט') היה מבטיח לפורזינגיס את התואר, אלא שבמחזור שלו יש שחקן אחד שמגיע לו קצת יותר.
מקום 1: קארל אנתוני טאונס (מינסוטה טימברוולבס)
אם לפורזינגיס יש את הפוטנציאל להפוך לסנטר המושלם בעידן החדש של ה-NBA, קארל אנטוני טאונס כבר שם. בגיל 20 בלבד טאונס הציג לראווה את כל היכולות שגורמות לסקאוטים לזקפה בלתי נשלטת. הוא קולע ב-54.8% מהשדה וב-33.8% מהשלוש. חוץ מג'וש ריצ'ארדסון, הוא קולע באחוזים הכי טובים מבין הרוקיז בקליעות קאץ-אנד-שוט (47.1%) ויש לו טווח לא מוגבל. הוא מסוגל להגן על כל עמדה במגרש. הוא הריבאונדר הכי טוב במחזור שלו ומעמיד ממוצע של דאבל-דאבל (10.3 ריב' למשחק, השיג כבר 45 דאבל-דאבל העונה, 6 בליגה). הוא מלוטש בפוסט (0.93 נק' פר פוזשן) ומשיג משם יותר נקודות משחקנים שלא יכולים לעשות שום דבר חוץ מזה כמו אנס קנטר או אל ג'פרסון. בקיצור, הוא החבילה המושלמת.
ואם הסטטיסטיקות הללו לא מרשימות אתכם, אתם צריכים פשוט לראות אותו בפעולה.
קליעה מבחוץ?
פוסט אפ?
https://www.youtube.com/watch?v=NU0pkiyO1pM
הגנה על גארדים?
קארל אנטוני טאונס הוא לא רק השחקן הכי טוב של דראפט 2015, אלא יש לו את הפוטנציאל להפוך לאחד השחקנים הטובים בליגה בשנים הקרובות. אין ספק, הטרייד על קווין לאב זה הדבר הכי טוב שקרה בהיסטוריה של מינסוטה.
