מעקב הסופר-טימז יוצא לדרך, ומתחילים (איך לא) עם ההבטחה הגדולה מהקיץ, שכרגע מאכזבת קשות. נכון ליום שישי האחרון, אוקלהומה סיטי ת'אנדר ניצחו 8 משחקים לעומת 12 הפסדים. הניצחון המרשים על האלופה, ב"משחק הנקמה" של ווסטברוק, הזכיר מה הפוטנציאל של הקבוצה הזו בשיאה. אבל שלושת ההפסדים הרצופים מיד אחריו החזירו את הת'אנדר לקרקע המציאות הכואבת. יש לאוקלהומה סיטי לא מעט בעיות. מהן? האם הן ניתנות לתיקון? ולמה אנחנו יכולים לצפות מהם העונה? על כל אלו הטור הנוכחי ינסה לענות
הקיץ שהפך אותם לסופר-טים
בעונה שעברה אוקלהומה סיטי ניצחו 47 ניצחונות תוך שהקבוצה מתבססת באופן בלעדי על שחקן אחד – ראסל ווסטברוק, שמלבד עונת טריפל דאבל, הוליך את הליגה בנגיעות בכדור ושבר שיא USAGE (עם 40.8% שימוש). הנרטיב ששלט בליגה והוביל לבחירתו של ווסטברוק ל-MVP הציג אותו כמי שמוליך סגל חלש מאוד לפלייאוף ואין לו ברירה אלא לעשות הכול בעצמו. זו הסיבה שהטרייד שהביא לקבוצה את פול ג'ורג', אחד מ-15 השחקנים הטובים בליגה ושחקן התקפה נפלא, אמור היה לקחת את הת'אנדר למדרגה הבאה. PG13 הוא פיט מושלם לווסטברוק מאחר והוא לא זקוק לכדור כדי לעשות נזק – המשחק שלו בנוי במידה שווה גם על זריקות קאץ' אנד שוט משלוש וגם זריקות מחצי מרחק שהוא מייצר לעצמו בכדרור. הנוכחות שלו על המגרש אמורה לספק גם ריווח לווסטברוק וגם חיזוק התקפי לחמישייה השנייה – עקב אכילס של הקבוצה בעונה שעברה. על הדרך, מדובר באחד משומרי הפרימטר הטובים בליגה, שיוצר יחד עם אנדרה רוברסון צמד שומרי על בכנפיים. ביתיות בפלייאוף ומאבק על גמר המערב נראה מובטח.
אלא שאז סם פרסטי שלף מהשרוול מהלך נוסף. קאנטר, אז בסך הכול סנטר מחליף, ודאג מקדרמוט הלא רלוונטי, נשלחו תמורת כוכב שלישי. כרמלו אנת'וני התחיל את העונה בגיל 33, אבל הוא עדיין אחד משחקני הבידודים הטובים בליגה (נקודה לפוזשן בשנה שעברה). כשבוחנים את השחקנים שהועברו בטרייד, ברור שהת'אנדר היו אלו שניצחו בו, ואוהדי הניקס חשו שנשדדו פעם נוספת. למרות זאת, השילוב הצפוי של כרמלו באוקלהומה סיטי כלל הרבה וישפול ת'ינקינג. מבחינת סגנון משחק, כרמלו נוחת על אותה המשבצת של ווסטברוק – שחקן שמצטיין בליצור לעצמו את הזריקה, ולזרוק אותה. בשנה שעברה כרמלו היה שישי בליגה במספר הזריקות בעליה מכדרור. נחשו מי היה ראשון. בפער. התקווה הייתה לקבל את Team USA Carmelo, שחקן אופציה שנייה – שלישית בהתקפה שמקבל את הכדור כשההגנה מתרכזת באחרים ותופר שלשה אחרי שלשה. בעונה שעברה הוא קלע 42% אחוז בשלשות ממסירה, אבל על 3.5 שלשות בלבד. השנה המספר הזה היה אמור לעלות.
את החמישייה משלימים אדאמס ורוברסון. אדאמס הוא אחד מעשרת הסנטרים הטובים בליגה. חזק, ארוך, שלישי בליגה בריבאונד התקפה ושחקן הגנה טוב מאוד. רוברסון הוא שומר על, ושחקן שחי מחיתוכים וריבאונד התקפה (אבל שחקן התקפה נוראי). השניים הללו מחייבים את ההגנה להתמודד 5.5 פעמים נוספות במשחק מול התקפה של ווסטברוק, ג'ורג' וכרמלו. השילוב הזה, התקפית והגנתית, אמור להפוך את הת'אנדר לקבוצת טופ 3 בליגה, ואתגר רציני לגולדן סטייט.
מה קורה בפועל?
הראשון שסופג את האש הוא כרמלו. ברשת תוכלו למצוא בקלות סרטונים שמציגים את ההגנה הנוראית שלו
והביקורת מגיעה גם מאנשים בתוך הליגה
Stotts on the Thunder’s success getting steals: “With all due respect to Carmelo, four of their five starters are very good defenders.”
— Brett Dawson (@BDawsonWrites) November 6, 2017
אלא שמוגזם לתלות את הבעיות של הקבוצה בכרמלו. ראשית, הת'אנדר ידעו מראש מה הם מקבלים ביחד עם אנת'וני. הגנה לא הייתה חלק מהחבילה. ה-RPM ההגנתי של ESPN, שמציב את כרמלו במקום ה-39 מבין הפאוור פורוורדים עם מדד חיובי (0.8) – מוביל למחשבה שאולי ההגנה נראית רע לרוב, אבל יכול היה להיות גרוע יותר. התקפית כרמלו עושה מאמץ לשינוי. הוא הוריד 2 זריקות פול-אפ למשחק וזורק 45% יותר שלשות קאץ אנד שוט למשחק (5.1, קולע ב-40%). כרמלו קולע 19.7 נקודות למשחק ב-42% בלבד, אבל הנתון הזה קצת משקר בגלל כמות השלשות. מבחינת יעילות, הוא מייצר 1.06 נקודות לפוזשן. לא מה שציפו, אבל סביר יחסית.
אצבע אחרת מופנית דווקא למושיע של הקבוצה בשנה שעברה, ראסל ווסטברוק. קווין אוקונור מהרינגר פרסם בתחילת השבוע טור מעולה שמסכם את הבעיות עם ווסטברוק. אם לסכם את הטור של אוקונור בקצרה, וזה לא פשוט, ווסטברוק שולט בכל מה שקורה בת'אנדר. ההתקפה הייתה אמורה לנוע – אבל היא לא. זריקות קשות נלקחות שלא לצורך, כשיש אופציות טובות בהרבה. אחוזי היעילות שלו נוראיים – 7 שחקנים בלבד ב-15 העונות האחרונות סיימו עם אחוזי יעילות טובים פחות על כזו כמות של זריקות. וכמובן, המסע הנצחי אחר הטריפל-דאבל.
ווסטברוק הוא אכן זה שמנווט, והגורם המרכזי למה שקורה בהתקפה של אוקלהומה סיטי. פוזשן ממוצע שלו נמשך 9 שניות – יותר מכל שחקן אחר בליגה. לשם השוואה, פוזשן של פול ג'ורג' נמשך 2.9 שניות, ושל כרמלו 2.2. בהפסדים המספר עולה ל9.4. אבל להאשים את ווסטברוק בהחזקת כדור מוגזמת זה כמו לבקר את אנדרה רוברסון על חוסר היכולת לקלוע לשלוש. זה המשחק שלו, והחוזקות שלו נמצאות במקום אחר. בכלל, צריך להפסיק עם השקר הזה. ווסטברוק הוא לא רכז. הוא הביאה השנייה של קובי בראיינט, מינוס ההגנה והג'אמפשוט. ווסטברוק הוא שחקן שמכוון פעולה אחרונה – לדרוס את השומר שלו ולעשות נקודות, או לכל הפחות למסור לשחקן אחר שיזרוק. זה מה שהופך אותו לאימת השומרים בליגה. ניהול משחק והרצת קבוצה זה לא הצד החזק שלו.
מהשלישייה, פול ג'ורג' יוצא יחסית נקי מאשמה. ג'ורג' אמור היה להיות הגורם המאזן בהתקפת הת'אנדר, היחיד בין השלושה שיודע ומוכן לשחק בלי הכדור. ג'ורג' ויתר חלקית על המיד ריינג' והעלה את מספר השלשות שהוא לוקח. הוא זורק 7.8 שלשות למשחק, כאשר 6 מהן ממסירה, עלייה של 25% מהעונה שעברה, למרות שסך הזריקות הכולל ירד. הגנתית, הוא מוביל את הליגה בפער עצום בחטיפות עם 2.8 למשחק. כאופציה שנייה-שלישית בהתקפה, ג'ורג' עושה את התפקיד שלו בהצלחה. אבל נדרש כאן איזון עדין שלא בטוח שיחזיק לאורך זמן.
הת'אנדר מתחילים משחקים בניסיון לערב את כולם, ולעיתים הפרגון הזה מגיע לרמות מוגזמות, כאשר ווסטברוק מנסה למסור בכוח במהלכים שהוא יכול וצריך לקחת לסל
הנהנה העיקרי מהמשחק הקבוצתי של אוקלהומה סיטי בתחילת המשחק הוא סטיבן אדאמס. את הרבע הראשון הוא מסיים בממוצע עם 3.5 זריקות לסל ו-5 נקודות. ברבע האחרון הוא זורק 1.1 זריקות למשחק ומסיים עם 1.6 נקודות. ככל שהמשחק מתקדם, ובמיוחד ברבעים אחרונים צמודים או בפיגור, הכדורסל של אוקלהומה סיטי הופך להירו-בול פרוע וכדורסל רע. בהפסד לדטרויט השלישייה קלעו 7 מ-24 ברבע האחרון. בהפסד האחרון לאורלנדו ווסטברוק קלע שלשה אחר שלשה ברבע האחרון, אבל רובן נראו כך
או כך
הת'אנדר היא קבוצת הרבע הראשון השנייה בטיבה בליגה, עם נט רייטינג של +17. ברבע האחרון הם מדורגים במקום ה-25 מתוך 30, עם נט רייטינג שלילי של -5.5. באופן מוזר, התקפית התפוקה דומה, אלא שהכדורסל שונה לחלוטין. בעשרת ההתקפות הראשונות מול אורלנדו, הקבוצה מסרה בממוצע 2.6 מסירות לפני זריקה. ב-14 ההתקפות האחרונות באותו משחק – 1.4 מסירות, וחלק מהן היו רק בגלל הכרח (דאבל טים על ווסטברוק). אם ברבע הראשון היעילות ההתקפית נפגעת בגלל הניסיון למסור יותר מדי ולהכניס את כולם למשחק, ברבע האחרון הנתונים משקרים כלפי מעלה, בעיקר מפני שכמה זריקות רעות נכנסות.
אלא שבמבט על קבוצתי, הבעיה של הת'אנדר גדולה יותר מאשר מספר המסירות. הרעיון בהתקפה מבוססת כימיה קבוצתית היא שפעולה בנויה על התנופה שיצרה הפעולה שקדמה לה. חסימה בלי כדור מפנה שחקן חופשי לקליעה. מעבר כדור לוויק-סייד יוצר יתרון מספרי. הנעת כדור מסונכרת מאתגרת את ההגנה להגיב עד לזיהוי חור או מיסמאץ'. זה לא מה שקורה באוקלהומה סיטי. במקרים בודדים, ההתקפה שלהם משתמשת סימולטנית בכמה כלים על מנת להשיג יתרון. כמו בשלשה הבאה של ווסטברוק אחרי חסימה בלי כדור גם של ג'ורג' וגם של אדאמס
אבל זה מקרה נדיר. המצב השכיח הוא להשתמש בשחקן אחד, לכל היותר שניים, כדי שינסו להוציא משהו מההתקפה. כמו כרמלו במקרה הבא
דוגמאת נוספות אפשר למצוא בטור של אוקונור, אליו מובא לינק מוקדם יותר. ככל שהמשחק מתקדם, ניתן לראות בהתקפה של הת'אנדר יותר אלמנטים של "עכשיו אני", או "פעם תורי, ופעם תורך".
מה צופן העתיד?
קודם כל, אפשר להירגע. אוקלהומה סיטי יהיו בפלייאוף. ויש סיכוי סביר שגם יעברו סיבוב. למרות המאזן הרע, הנט רייטינג שלהם (2.4+) מציב אותם במקום התשיעי בליגה, והוא זהה לזה של קליבלנד. כפי שכבר הצביעו השבוע, הנט רייטינג הוא אינדיקטור לא רע בכלל להמשך העונה של הקבוצה. הם יותר טובים ממה שהמאזן שלהם מראה.
הסיבה השנייה היא, שהקבוצה נמצאת בבעיה שקל למצוא לה פתרון. גם הסטגנציה בהתקפה, גם עודף הקבוצתיות בתחילת המשחק, גם ה-הירו בול בסופו. כל אלו הם בעיות טבעית של קבוצה בתחילת דרכה. האמירה של כרמלו אנת'וני לפיה הת'אנדר "צריכים לשחק בצורה יותר אנוכית" נשמעה תלושה מהמציאות, אבל יש בה היגיון מסוים. הקבוצה צריכה לעשות את מה שטוב בשבילה, ולא למסור בכוח בשביל שכולם יהיו מרוצים. בתקווה בשבילם שגם ההירו-בול ייפתר כאשר הכוכבים ישיגו יותר אמון האחד בשני.
ההתקפה, בסופו של דבר, תהיה בשליש העליון של הליגה (כרגע מקום 22 באופנסיב רייטינג). אין דרך טובה לשמור על ווסטברוק, פול ג'ורג' וכרמלו בו זמנית. בטח כשגם אדאמס מהווה איום. כדי להשיג את זה, הת'אנדר בסופו של דבר יוותרו על הניסיונות להנעת כדור מורכבת (זכר לימים של בילי דונובן במכללות) לטובת מהלכים פשוטים. אוקייסי הם כרגע הקבוצה שמשתמשת הכי הרבה בליגה בבידודים (12.5% מסך הפוזשנים), ונמצאת רק במקום ה-11 בניצול שלהם. זה עוד ישתפר. הפיק-אנד-רול הוא מהלך פשוט נוסף שהקבוצה הזו אמורה לשכלל. הפיק-אנד-רול כרגע, מסתיים ביותר מדי זריקות והחלטות רעות, אבל מדובר במהלך פשוט, ולת'אנדר יש את הכלים למקסם את היעילות ממנו. אדאמס מצוין בתור החוסם (1.16 נקודות לפוזשן כשמסיים את המהלך), וגם כרמלו יכול לתפוס יותר נפח בתור החוסם, ולסיים קרוב לטבעת או בג'אמפ שוט. ווסטברוק כה מטיל אימה על הגנות, מה שמוביל למיקוד קיצוני עליו. זה הרגע שבו הוא רק יצטרך לשחרר את הכדור בזמן, על מנת שאחד משלושת הנשקים ההתקפיים האחרים על המגרש יעשו מזה נקודות
התקפת המעבר יעילה כבר עכשיו, ובהתקפת מעבר שמוביל ווסטברוק, לצד ג'ורג' ועם כרמלו כטריילר, כל מה שההגנה יכולה לייחל אליו זו החלטה רעה של ההתקפה.
אלא שכל הדיון הזה על ההתקפה מזניח את הנקודה החזקה ביותר של הקבוצה עד כה. אוקייסי מדורגים במקום השלישי ברייטינג ההגנתי, קרובים לבוסטון במקום הראשון באותה מידה שקרובים ללייקרס במקום השמיני. להגנה של הת'אנדר יש פוטנציאל מפחיד. עסקנו קצת ברוברסון ופול ג'ורג' בפרימטר. אדאמס משנה זריקות בצבע. ווסטברוק, במצב-רוח הנכון, יכול להקשות על כל פוינט גארד. מהספסל עולה ג'רמי גראנט, פאוור פוורורד בעל מוטת ידיים מפלצתית שקרובה ל2.20 וחוסם אדיר. כבר עכשיו הת'אנדר מובילים את הליגה במספר האיבודים שהם גורמים ליריבה. האתלטיות והאורך יהפכו כל מפגש פלייאוף מולם לסיוט ליריבה.
לסיכום, כרמלו אנת'וני הוא כנראה לא החתיכה החסרה שהקבוצה הייתה זקוקה לה. לא בסיטואציה הנוכחית לפחות, שבה הוא משמש כפאוור פורוורד הפותח. יחד עם זאת הקבוצה בנויה בהתאם לחוזקות שלה. כאשר הסופרסטאר ומנהל המשחק לא מצטיין בלחלוק את הכדור, הפתרון הטוב ביותר הוא להצמיד לו כוכב משנה שיכול לתפקד בלי הכדור, וחבורה של שחקני הגנה קשוחים. לת'אנדר יש את כל אלו. יש להם מגוון התקפי מספיק כדי לגרום לכל יריבה לשבור את הראש כיצד לשמור עליהם. יש להם את האורך בהגנה כדי לנצח משחקים בצד הזה של המגרש. עכשיו השאלה היא, מתי הם יתייצבו על המהלכים הפשוטים – מסירה או שתיים, חסימה ואז ללכת לסל – כדי להבין עד כמה רחוק הם יכולים להגיע. אם יעשו התאמות קלות ויתאפסו, הסיבוב השני נמצא מעבר לפינה. תיאורטית, גם גמר המערב הוא אפשרות. נכון לעת עתה, הם צריכים להתחיל לבצע – ולנצח משחקים.
