בעיני הדבר הכי גדול שקרה בטרייד דד ליין היה הויתור של יוסטון על עמדת הסנטר. גם גולדן סטייט, אבל נגיע לזה בהמשך.

לא צריכים סנטרים!

כבר כתבתי באתר הזווית את הניתוח המלא של הטרייד ומה לדעתי חשבו ברוקטס. הטרייד הזה הופך את הרוקטס לMUST SEE TV בעיני, כי זה כל כך שונה ומרענן. לצפות בהארדן משחק כדורסל זה אחד העונשים הקשים עבורי, אבל עכשיו, יש המון סקרנות. סימן השאלה הגדולה מאחורי הטרייד הזה היה איך הרוקטס יתמודדו עם שחקני פנים כמו אנתוני דייויס, הלילה קיבלנו תשובה ראשונה.

התשובה של הרוקטס הייתה – איך הלייקרס יתמודדו איתנו. אנתוני דייויס אמנם רשם שורה של 32-13-3-3-3, אבל זה באמת לא משהו יוצא דופן עבורו. הרוקטס הצליחו להוציא את הלייקרס מהרכב שני הגבוהים שלהם, במיוחד לקראת סיום המשחק. אמנם דייויס עדיין היה שם, אבל הגנת הפנים של הלייקרס עם הווארד או מקגי הרבה יותר טובה. הבעיה היא שההגנה של קשת השלוש לא הייתה קיימת. הרוקטס לא התקשו להגיע לשלשות פנויות וקלעו הלילה 19 מ-42 לשלוש, מאזן מצויין. כל דאבל טים על הארדן למעלה נגמר בשלשה חופשית מהפינה, בדיוק מה שמורי רצה ותכנן. כל חדירה ו-2 מסירות הסתיימו בשלשה חופשית. ללייקרס לא הייתה ברירה והם היו חייבים לשים את דייויס בסנטר. ולא שזה ביטל את יתרון הגובה שלהם, כיוון שלברון עדיין היה גבוה יותר מכל שחקני הרוקטס על המגרש.

אלא שמשהו היה נמהר בהתקפה הלייקרס, והם הרגישו צורך לעשות דברים מהר. זה גרם לפספוס של המון לייאפים. הרוקטס שמרו לפני השחקנים שלהם, וצופפו את האמצע. הלייקרס לא קבוצת שלשות מצטיינת והלילה הם שילמו על זה. התוצאה אגב לא משנה. המשחק יכל ללכת לכל צד בסיום, ודווקא רוברט קובינגטון, המצטרף הטרי קלע 2 שלשות קלאץ' שנתנו לרוקטס את היתרון. הרוקטס היו יותר טובים בקלאץ' ובגלל זה נצחו. הצד החיובי מבחינתם הוא שהם הגיעו לקלאץ' במשחק צמוד.

הלייקרס לא הצליחו בסופו של יום לנצל את יתרון הגובה וקרב הריבאונד נגמר בשיוויון (טוב, יתרון 1 ללייקרס, זה שיוויון). זה היה יכול להיות נצחון גדול יותר של הרוקטס אלמלא 8 איבודי כדור של ווסטברוק במשחק מפוזר, ומשחק קצת אנמי של הארדן (14-7-7 ורק 10 זריקות).

קובינגטון עם בכורה מאוד מעודדת הראה בדיוק למה הרוקטס הביאו אותו.

ובכל זאת הווריורס

אז הייתי צריך קצת להתאושש, לחשוב על הדברים. אתמול הדברים נראו עגומים

מאוד עגומים

https://twitter.com/sagirefael/status/1225487764554231808

מאוד מאוד עגומים

https://twitter.com/sagirefael/status/1225488912925315073

ואחרי החשיבה הם חזרו להיות… עגומים.

אני מתחרט רק על דבר אחד, העקיצה על בוב מאיירס. איפשהו אחרי ההצלחה הגדולה שלו, אנשים מצפים שהוא יהפוך למחולל ניסים, נביא. אי אפשר להבטיח הצלחה. אפשר רק לעשות את הכי טוב שאפשר בכל שלב. אני כן מאוכזב מחלק הדברים שנאמרו ומה שכנראה באמת הלך מאחורי הקלעים. אני עדיין לא חושב שההחתמה של דיאנג'לו הייתה לצרכי טרייד, אלא כדי להציל נכס. מצד שני חצי עונה איתנו הראתה שהוא פשוט לא מתאים. זה קצת לא הוגן לשפוט אותו לאור הסיטואציה הרעה שהווריורס היו בה, אבל זה מה יש. ראסל היה אחד השומרים הגרועים בליגה, מדורג 126 מ-128 רכזים בפלוס מינוס הגנתי. לא באמת צריך סטטיסטיקה כדי להבין שהוא פשוט לא שמר

חשבתי שמן הראוי לתת לו צ'אנס ליד סטף וקליי, אבל כנראה שהווריורס הרימו ידיים. הם רצו להפטר ממנו, יותר ממה שמינסוטה רצתה לקחת אותו. זה היה משחק של תרנגולת, והווריורס הפסידו. יומיים לפני הטרייד דד ליין הדרישות שלהם היו בשמיים, והם פרשו מהשיחות. שעה לפני הם נשברו ובעצם נתנו אותו למינסוטה כמעט בחינם.

למה כמעט בחינם? בגלל מה שהם קיבלו. ג'ון הולינג'ר כתב באתלטיק שבזמן שלו בממפיס הם דירגו חוזים רעים. אנדרו וויגנס היה תחת קטגוריה הHELL NO! וויגינס מקבל שכר מקסימום, אבל בשום שלב בקריירה לא באמת הראה שהוא יכול להיות שחקן כזה. הוא סקורר בינוני ומטה, שומר מזעזע, ובאופן כללי זה נראה שהוא פשוט לא מבין את המשחק כמו שצריך. וכאן הבעיה הקשה שלי איתו, כי הווריורס יכולים ללמד אותו לקלוע, הם יכולים ללמד אותו להזיז את הרגליים, הם לא יכולים לשתול בו אינטלגנציית משחק. בגיל 24, מאחורי וויגינס יש מליוני שעות כדורסל. מה שהוא לא למד עד עכשיו, הוא כבר לא ילמד.

ההשוואה לבארנס (גם כאן באתר) עושה להאריסון עוול. אנשים מסתכלים על הקריירה של בארנס פוסט ווריורס ושופטים אותו על סמך מה שעשה. בארנס מעולם לא היה סקורר טוב, הוא מעולם לא היה יוצר טוב לעצמו. אפשר היה לראות את זה גם אצל מארק ג'קסון בווריורס. אלא שהמשחק של בארנס היה מתאים בדיוק למה שהווריורס היו צריכים – בארנס היה שומר מצויין, והיה מסוגל לשמור על עמדה 4. כתבתי בעבר שבלי היכולת של דריימונד לשחק סנטר, אין חמישיית מוות לגולדן סטייט. גם היכולת של בארנס לשמור על PF גדולים וכבדים ממנו הייתה חשובה. הוא התמודד בכבוד עם שחקנים כמו זאק ראנדולף, אנתוני דייויס ואחרים. הוא היה חלק חשוב מהגנת החילופים.

בהתקפה הווריורס לא היו צריכים שייצר לו או לאחרים, שבעיקר יהנה מההתמקדות בקרי וקליי. הוא עשה את זה טוב רוב הזמן, ורע בגמר 2016. בכלל פלייאוף 2016 שלו היה רע לתפארת. ועדיין וויגנס לא יהיה בארנס. הוא לא מסוגל לשמור כמוהו (אינטלגנציית והבנת משחק), ובטח לא מסוגל לשמור על שחקנים גדולים ממנו. בהתקפה הוא סקורר יעיל יותר מבארנס, אבל לא מתקרב ביעילות לסטף או קליי, ולא משהו שהווריורס צריכים. בארנס היה קלע הרבה יותר טוב. בווריורס הוא קלע ב-40% משלוש, ולאחר מכן הוא נע בין 35% ל-40%. וויגינס עם 33% לשלוש, כשבעונת הקליעה הכי טובה שלו הגיע ל-35% בווליום נמוך יחסית.

וויגינס אולי שחקן טוב מבארנס כיוצר ומוביל כדור, ואולי המספרים שלהם דומים, הוא עדיין לא יכול להביא לווריורס את מה שבארנס הביא, וכל ההשוואה הזו לא נכונה, כי היא מסתכלת על השחקנים בתפקידים שהם לא אמורים למלא בווריורס.

וויגינס חוזה נוראי, ורק בשביל להפטר ממנו הם היו צריכים לתת בחירת סיבוב ראשון. ועדיין באותו מחיר הם השיגו שחקן שהם רצו. כנראה שמינסוטה ידעו שהביקוש לראסל בליגה נמוך, והם ידעו שהווריורס כבר הרימו ממנו ידיים. למינסוטה היו סיבות קצת אחרות, ובראשן הצורך לשמור את קא"ט מרוצה. השאלה היא האם הוא יהיה מרוצה כשגם עם דיאנג'לו הטימברוולבס ימשיכו להפסיד. אולי עכשיו יהיה לו חבר להיות ממורמר איתו.

הווריורס בונים על זה בדיוק. הם בונים על זה שדיאנג'לו לא ישפר את מינסוטה, מה שאמור להביא להם בחירת דראפט גבוהה ב-2021 או 2022. הם עדיין צריכים לבלוע את החוזה של וויגינס שלא משאיר להם כמעט שום גמישות מתחת לגג ב-3 השנים הקרובות. הם ירדו מתחת למס העונה, וזה יחסוך להם המון כסף העונה, וגם בעונה הבאה (בגלל שקבוצות שמסיימות במס שנה אחרי שנה משלמות מס גבוה יותר, או כמו שכולם קוראים לזה – REPEATER TAX), אבל רק החוזים של סטף, קליי, דריימונד ו-וויגינס מביאים אותם גבוה מעל המס.

אגב, אחרי שלא הסתדר עם אישיות בעיתית כמו ג'ימי באטלר, איך בדיוק נראה לכם שהוא יסתדר עם דריימונד? יש לא מעט ממים שרצים בטוויטר.

אני לא אופטימי. סטיב קר יותר אופטימי (חייב להיות)

אבל קני סמית' ממש רואה דברים עם משקפיים ורודים

והקליפרס מנצחים את הלייקרס

בתחילת העונה דיברנו מספר פעמים על ההבדל בין הטרייד של הלייקרס להביא את דייויס לזה של הקליפרס להביא את פול. כבר אז אמרנו שהעובדה שהקליפרס שמרו על בחירת הדראפט שלהם השנה כנכס טרייד יכולה לעשות את ההבדל. אתמול זה עשה את ההבדל והביא להם את מרכוס מוריס, שגם הלייקרס התמודדו על שירותיו.