למי שלא מכיר את הפליירז טריביון – מדובר באתר שמייצר תוכן על ידי ספורטאים. בין היתר אפשר למצוא שם טורים אישיים של שחקנים במגוון נושאים
הנושא החם כרגע הוא מן הסתם סוגיית הגזע, וקארון באטלר – לשעבר אולסטאר בליגה, ואחד עם קילומטראז' לא מבוטל בהתקלות עם המשטרה – החליט לפרוק את מה שיש לו לומר. ניסיתי לתרגם את זה באופן נאמן (יחסית) למקור, אבל מי שרוצה לקרוא את זה באנגלית מוזמן כמובן לעשות את זה כאן
*********************
לכל מי שקורא את זה, אנחנו עומדים לנהל שיחה לא נעימה, אז תתכוננו.
אבל המכתב הזה, בתקווה, יוביל להבנה של האמת שלנו. וכשאני אומר האמת 'שלנו', אני מתכוון לכ-ל האנשים – לא רק שחורים. זו האמת הקולקטיבית שלנו כמדינה.
זו אמריקה שלנו
במשך כל ימי על הכדור הזה, אמריקה אומרת לאנשים שחורים להפנות את הלחי השניה. הסבים שלי הפנו את הלחי השניה. ההורים שלהם הפנו את הלחי השניה.
מה עוד אתם רוצים מאיתנו בשלב הזה?
זה הזמן לנקוט עמדה. זה הזמן לסמן את הגבול ולומר שהחרא הזה לא אוקיי
ונמאס לי מאנשים שמתקשרים או מסמסים ואומרים 'אני לא יודע מה לומר עכשיו'.
בנאדם, פשוט תגיד משהו.
לא אכפת לי אם יש אתה צריך לפרסם הצהרה, לצייץ בטוויטר, להקליט וידיאו, לצטט מישהו חכם ממך, להכין טי-שירט. אבל אתה חייב לומר משהו. אתה לא יכול לשבת בשקט כרגע ולשחק את המשחק של הפוליטיקלי קורקט. נגמר הפוליטיקלי קורקט. נגמרה הפוליטיקה.
נשאר רק מה שאמיתי.
כל אחד שאין לו משהו אמיתי לומר עכשיו, מבחינתי, המשמעות היא שהוא חלק מהבעיה.
כשראיתי את אחי ג'ורג' לויד מוצמד לרצפה עם הברך… הרבה מאד תמונות עברו לי בראש. הרבה זכרונות חזרו לי.
ואני אומר לכם משהו. כמישהו שנעצר יותר מ-15 פעמים בחיי. כמעט אף פעם לא הייתה לי אינטרקציה חיובית עם המשפחה. לא כשגדלתי. שיט – עצרו אותי כשכבר הייתי בNBA.
זה היה בתחילת שנות ה-2000, עדיין גרתי בויסקונסין. נעצרתי כשאני פאקינג רוכב על אופניים בצומת בגלל שאמרו שחציתי באור אדום.
על אופניים.
אתם מבינים למה אני מתכוון?
והם ניסו להשפיל אותי מול הקהילה כשהם מחזיקים אותי שם למעלה משעתיים.
ואני אומר להם 'פשוט תנו לי את הדו"ל'. והם אומרים 'איפה עוד יש לך נכסים?'. פשוט משתמשים ב'סמכות' שלהם כדי לחקור אותי. כל ההצגה כדי לראות כמה הם יוכלו להשפיל אותי בפומבי.
אני סומנתי כמטרה על ידי המשטרה, ונהגו בי באובר-אגרסיביות בסיטואציות רבות.
גדלתי בויסקונסין, שהיא לבנה ברובה. אני חושב שהשחורים הם 6 או 7 אחוז מהאוכלוסיה. ובאותו הזמן הם רצו שתראה בצורה מסוימת. תתנהג בצורה מסוימת. אני זוכר שנכנסתי לכלא מספר פעמים. נעצרתי על שטויות.
הם ינעלו אותך על כל דבר. שוטטות. או על זה שיצאת מהבית עם מכנסיים שנופלים.
היו להם כללים שאם המכנסיים היו מתחת לקו המותן, הם יכולים לקנוס ולעצור אותך. אם היית שחור, ובקבוצה של למעלה מחמישה, הם היו מציקים לכולם על המדרכה.
נסעתי בשכונה, עצרו אותי כי אני 'חשוד'.
מה בדיוק 'חשוד' בי? ובכן, אני מתאים לתיאור.
ומה התיאור? 'גבר שחור. חולצה לבנה וג'ינס'.
שיט. זה כנראה כל השכונה שלנו.
ועכשיו קופצים עליך ומשטחים אותך
זה הדבר הכי משפיל כשאתה נעצר. זה כאילו שהפשיטו ממך את כל זכויות האדם. אני לא יודע איך זה נראה כמתבונן מהצד, אבל תנו לי לומר לכם – להיות האיש שהמשטרה עצרה? זה מוציא ממך את כל האוויר.
אחרי שהם תפסו אותך, הם מתחילים פתאום לדבר אליך בזלזול. הם לא קוראים לך בשם יותר. אני כבר לא קארון באטלר. אני מספר.
הדבר הכי משפיל הוא כשהם מפשיטים אותך. כשאתה נכנס לתהליך המעבר למתקן המעצר. הם מפשיטים אותך, אומרים לך להתכופך, לפשק את הלחיים ולהשתעל. אתם לא יכולים לומר לי שזה לא הדבר הכי משפיל אי-פעם. ועברתי את זה מספר פעמים.
עכשיו אתה במערכת. הם קוראים לך את האישומים. תשע פעמים מתוך 10 אתה אפילו לא אשם בדברים האלו, אבל הם הולכים להאשים אותך במקסימום הניתן בחוק. בלי קשר למה שעשית.
חושבים שזה משתפר בבית המשפט? לאאא
הפרקליט בצד השני הולך לנסות לתבוע אותך כמה שאפשר, כי אתה רק מספר. אתה שייך לקהילה 'מסוימת'. אז הם הולכים על זה בכל הכוח.
הם כבר יודעים שאין לך את המשאבים להגן על עצמך. הם יודעים שהמערכת לא בנויה כדי להגן עליך.
וכשישחררו אותך ישחררו אותך עם רצועה: תקופת תנאי. תזכורת שאתה רכוש שלהם. אתה שייך להם. כשהייתי על תנאי בחטיבת ביניים הם היו מוציאים אותי מהכיתה ובוחנים אותי מול כל בית הספר.
זה כאילו שהם אמרו – 'אם אתה תעשה משהו, רק תזכור – התחת שלך חוזר לכלא, כי אתה עדיין שייך לנו'.
אז, אתם יודעים מה?
כשזה מגיע לאלימות משטרתית, אני טעון כבר הרבה זמן.
ואני שמח שסוף סוף מצטרפים אלינו.
אמריקה בוכה עכשיו. אני מרגיש את זה.
כולם הרגישו את זה כשהם ראו את הוידיאו של ג'ורג' פולויד נהרג במיניאפוליס. כולם נפגעו. כולם הרגישואת הטראומה שטוטאה מתחת לשטיח כבר עשורים. את חוסר הצדק. ועכשיו אנחנו רואים את הזעקה מהכאב הזה. אוניברסלית.
אבל כשאתה חושב על כל הדברים שקרו בעבר. דברים כמו הטבח בטולסה שהשמיד את וול סטריט השחור וכל הדברים לאורך השנים – אתה מבין שהאלימות נגד שחורים מתרחשת כל הזמן הזה.
ואני חושב שהדברים של קארים היו הכי מדויקים. יש הרבה מאד אבק באוויר, וכשהשמש יוצאת אתה רואה אותו בכל מקום.
המערכת שבורה. והיא שבורה במשך כל שנות הקיום שלה. צריכים לדבר על זה יותר. המערכת אף פעם לא הייתה תקינה, והדברים האו דורשים התייחסות. אנחנו לא מתכוונים 'בקרוב'. אנחנו מתכוונים עכשיו.
בדיוק פאקינג עכשיו.
זה עניין של כולנו.
חלק מהאנשים אולי קוראים את זה ואומרים 'אוקיי, אבל זה לא עניין שלי'.
לא. לא אוקיי
זה כן עניין שלך
כי מה שאנחנו רואים הוא תוצאה של 400 שנים של טראומה והילדים שלנו יושפעו מכך. אם השיט הזה לא מזיז לך. אם השיט הזה לא גורם לאנשים לחשוב שהם צריכים להיות טובים יותר, אני לא יודע מה לעזאזל כן. אתם פישלתם ועיצבנתם דור חדש.
ועכשיו הדור החדש הזה, יחד עם תערובת של הדור שלי ודורות קודמים, נמצא שם – שלושה, ארבעה דורות נמצאים שם בחוץ – וצועדים ומוחים ואומרים שנמאס להם מהחרא הזה.
נמאס לי להפנות את הלחי השניה. זה כאילו הפניתי את הלחי השניה וסטרתם לי גם עליה.
וכן, יש שם אנשים שבוזזים. אני לא סולח על זה. אבל הבזיזות הן לא העיקר. העיקר הוא המסר. כרגע המסר הוא העניין והמסר הזה הוא טהור.
לכולם, אוניברסלית, נמאס מהחרא הזה.
עשיתי כל מה שיכולתי כדי ללמוד בעצמי וללמד את הילדים שלי על הנושאים האלו, ולמדתי במהלך השנים ממנטורים נהדרים.
אני מכהן בועד המנהל של 'מכון הצדק וורה'. שבו אנחנו מדברים על כליאה המונית. אנחנו מדברים על ההשפעות של חוקי ג'ים קרואו המקוריים על הקהילה השחורה ואנחנו מדברים גם על הקונספט של ג'ים קרואו 'חדש'.
יותר מ-2.3 אנשים כלואים עכשיו בארצות הברית, ואנשים שחורים וחומים מיוצגים בצורה לא פרופורציונלית (וזו הכוונה שלי כשאני אומר שהמערכת שבורה) ושהרס הקהילות שלנו רק מועצם על ידי עוד שיט מערכתי – ההפשטה שלנו מהמשאבים שלנו. הפערים הכלכליים ואפילו אפליה סביבתית.
כשאתה מכניס את כל הדברים האלו לפרספקטיבה, אתה פשוט זועם.
אותו ה'צדק' שמזורז כאשר אדם שחור עומד למשפט – אי אפשר למצוא אותו במקרה של ג'ורג' פלויד. לקח ארבעה ימים לעצור את השוטר שהצמיד אותו לקרקע. זו הסיבה שאנשים מתוסכלים. זו הסיבה שאנשים כועסים. כי אם זה היה אחד מאיתנו? בנאדם, אתה כבר יודע. השיט הזה היה בשלטי חוצות. זו הייתה הופכת להיות דוגמה.
אז, אני קורא למערכת הצדק להפוך את השוטרים האלו במיניאפוליס לדוגמה בעצמם. בואו נהפוך את העונש שלהם ליריית אזהרה לכל אותם 'תפוחים רקובים' במשטרה. תראו להם שאתם לא מוכנים לסבול את החרא הזה.
זה הצעד הראשון להשגת שוויון וצדק עבור הקהילה השחורה והחומה.
לסיום יש לי מסר לאנשים הצעירים שלנו
אני נלהב לשמוע את הקולות שלכם, ומלא השראה מהאומץ שלכם.
אבל אתם צריכים להיות חכמים. אני רוצה שתהיו חכמים וזהירים ושתמשיכו להעצים אחד את השני. תמשיכו להטיף למסר הזה
כי עכשיו? אני אגיד לכם – אנשים מקשיבים
כל הדברים שהמדיה ברחה אליהם כדי שיוכלו לשנות את נושא השיחה מאיתנו – הם משנים אותו אלינו. העולם שאנחנו חיים בו סוף סוף מדבר על חוסר צדק על בסיס גזע.
השיחה הזו סוף סוף על השולחן
ועכשיו אתם צריכים לקחת כסא בשולחן הזה ולהתמקד בנושא צעד הבא: פתרונות. אתם חייבים לתכנון ולהיות אסטרטגיים ויותר מהכל – תמשיכו לדחוף. אתם חייבים להמשיך ולדחוף עבור העתיד שאתם רוצים.
זה קרב עבור כולנו
אני בפנים.
מאז ומתמיד, אני בפנים.
