בקושי הספקנו להתאושש מעונת 2019-20 מלאת האירועים שהסתיימה באוקטובר ואנחנו כבר עם הפנים לעונה הקרובה, שתהיה מקוצרת ותכיר לנו פיצ'ר חדש: טורניר פליי-אין על המקום השמיני בכל קונפרנס. בנוסף, נתחיל להתרגל לנציג החדש שלנו מעבר לים, דני אבדיה, ולשלל פנים מוכרות בקבוצות חדשות. אז אילו הפתעות מחכות לנו הפעם? ב-23 בדצמבר נתחיל לגלות.

לקראת פתיחת עונת 2020-21, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

 

הקבוצה היום: פורטלנד טרייל בלייזרס

לדף הקבוצה:

נשארו: דמיאן לילארד, סי ג׳יי מקולום, יוסוף נורקיץ׳, זאק קולינס, רודני הוד (הוחתם מחדש), כרמלו אנתוני (הוחתם מחדש), גארי טרנט ג׳וניור, נאסיר ליטל, אנפרני סימונס

עזבו: טרבור אריזה (אוקלהומה סיטי), מריו הזוניה (ממפיס), חסן וויטסייד (סקרמנטו), ווניין גבריאל (ניו אורלינס)

הגיעו: דרק ג׳ונס ג׳וניור, הארי ג׳יילס (שחקנים חופשיים), רוברט קובינגטון, אנס קאנטר (טריידים), סי ג׳יי אלבי (דראפט)

מתנדנדים: קיילב סווניגן, ג׳יילן הורד, מוזס בראון

חמישייה משוערת: דמיאן לילארד, סי ג׳יי מקולום, רוברט קובינגטון, זאק קולינס, יוסוף נורקיץ׳

ספסל: אנפרני סימונס, גארי טרנט ג׳וניור, רודני הוד, דרק ג׳ונס ג׳וניור, אנס קאנטר, כרמלו אנתוני, הארי ג׳יילס, נאסיר ליטל, סי ג׳יי אלבי

המהלכים הגדולים של עונת 2019-20:

אז מה היה לנו שם?

אחרי הישג שיא בדמות גמר המערב, פורטלנד לא התקדמה אלא הלכה אחורה. הבלייזרס החלו את העונה בלי נורקיץ׳ שעדיין היה פצוע ולאחר 3 משחקים איבדו גם את זאק קולינס לפציעה ממושכת. תוסיפו את רודני הוד שקרע את האכילס בתחילת דצמבר ותקבלו קבוצה שהתקשתה להתרומם בלי 3 שחקני חמישייה.

חסן ווייטסייד, שהובא בקיץ כדי להחליף את נורקיץ׳ הפצוע, סיפק כמו תמיד את המספרים אבל לא עזר לנצח יותר מדי. זאק לואו ניסח זאת היטב:

קנט בייזמור אכזב ונשלח באמצע העונה עבור טרבור אריזה, שאמנם היה יותר טוב אבל לא הבריק במיוחד.

בנוסף אליהם הבלייזרס נאלצו להמר על שחקנים צעירים שקיבלו דקות משמעותיות ואף פתחו בחמישייה אבל לא הותירו חותם. סך הכל פתחו בפורטלנד 17 שחקנים שונים בחמישייה בעונה הסדירה – רק מינסוטה וגולדן סטייט עקפו אותה.

אחת מנקודות האור היחידות היו גארי טרנט ג׳וניור – בחירת סיבוב שני ב-2018 שלא קיבל יותר מדי הזדמנויות. הוא החל לקבל קרדיט ככל שהתקדמה העונה והחזיר בקליעה מצוינת, הגנה לא רעה ואנרגיות.

בנוסף אליו היה גם כרמלו אנתוני, שנחתך די מהר מיוסטון וכבר שקל לפרוש, אבל מצא את מקומו בפורטלנד והפך ל-feel good story. הוא אמנם לא נגמל לגמרי מחוסר היעילות, אבל השלים עם התפקיד שלו בתור שחקן משני ומילא בהצלחה את החור בחמישייה של הבלייזרס.

הקבוצה אמנם הסתכלה על הפלייאוף מבחוץ רוב העונה, אבל נשארה מספיק קרוב בשביל להשאיר לעצמה סיכוי להשתחל פנימה כשנורקיץ׳ וקולינס יחזרו ולילארד ייכנס למוד פוסט-אולסטאר שלו. אמנם חודש מרץ נראה קצת אחרת מבדרך כלל, אבל בבועה ראינו את זה קורה. עם 37.6 נקודות ו-9.6 אסיסטים למשחק, לילארד זכה ב-MVP של הבועה וביחד עם נורקיץ׳ הוביל את פורטלנד למאזן 8-2 שהביא אותה למקום השמיני. ניצחון על ממפיס הצעירה בפליי-אין הביא אותה לפלייאוף מול הלייקרס, כשהיו כאלו שכבר היו מוכנים להמר עליה בתור הפייבוריטית בסדרה:

ניצחון במשחק הראשון רק חיזק את הדעה שפורטלנד היא הסוס השחור של המערב, אבל לאחר מכן הגיעו 4 הפסדים רצופים שלחו את הבלייזרס הביתה.

קיץ חם

אחרי עונה רווית פציעות שדווקא הסתיימה עם אופטימיות יחסית אבל בלי הישגים משמעותיים, לפורטלנד היה ברור שצריך להתחזק כמה שאפשר בטווח הקרוב. לילארד כבר בן 30 אבל מעולם לא היה חלק מקבוצה שהייתה קונטנדרית אמיתית, ועם שחקן ברמתו חייבים לעשות מה שניתן כדי להביא לו קבוצה מספיק טובה. בקיץ 2016 ניתנו חוזים גדולים מדי לשחקנים בינוניים (אוון טרנר, אלן קראב, מו הארקלס, מאיירס לנארד) שסתמו את תקרת השכר ולא אפשרו לה להתחזק. 4 שנים אחר כך, פורטלנד הגיעה לקיץ הראשון מאז שבו יש לה גמישות בתקרת השכר, והיא לא התכוונה לפספס הזדמנות לבצע מהלכים משמעותיים.

המהלך הראשון היה עוד לפני הדראפט, כשפורטלנד שילמה שתי בחירות סיבוב ראשון כדי לשדרג את החוזה הנגמר של טרבור אריזה לרוברט קובינגטון. בכך היא שברה את מעגל שחקני הכנף הבינוניים במחיר מופקע שנקלעה אליו (אוון טרנר הפך לבייזמור שהפך לאריזה). עבור קבוצה עם שני גארדים קטנים שלא מצטיינים בצד ההגנתי שחקן כנף שיכול להוריד מהם חלק מהנטל הוא מצרך חשוב. במובן הזה, החיסרון של אל פארוק אמינו בעונה שעברה היה בולט, וקובינגטון ממלא את המשבצת הזאת מצוין.

השלב הבא היה להחתים מחדש את רודני הוד על חוזה של 21 מיליון לשנתיים – הוא אמנם חוזר מפציעה, אבל אם הוא בריא הבלייזרס מקבלים תפוקה התקפית משמעותית שלא היו מוצאים במחיר הזה. פורטלנד ביטחה את עצמה בכך שהשנה השנייה בחוזה לא מובטחת, כך שאם הוא לא יחזור כמו שצריך יוכלו להמשיך הלאה בקיץ הבא.

שאר ההחתמות היו בגזרת הגבוהים, לאור התלות הגדולה בנורקיץ׳, הבריאות של קולינס שנמצאת בסימן שאלה והטעם הרע שוויטסייד השאיר.

אחרי שנים מעל תקרת המס, לפורטלנד סוף סוף היה חריגת המיד לבל המלאה. היא ניצלה אותה כדי להחתים את דרק ג׳ונס ג׳וניור על חוזה של 19 מיליון לשנתיים. ג׳ונס הוא שומר טוב אבל בהתקפה הוא מאוד מוגבל – בעיקר ארוך וקופצני. זה חוזה קצת גבוה לשחקן שלא שיחק יותר מ-20 דקות למשחק, בטח אם מתחשבים באופציית השחקן שקיבל לעונה השנייה. אם מסתכלים על שחקני פנים אחרים בליגה שקיבלו את המיד לבל או פחות (איבקה, קראודר, ג׳מייקל גרין, פייבורס, טריסטן תומפסון, הארל) אפשר להניח שפורטלנד יכלה להחתים שחקן טוב יותר באותו הסכום.

בנוסף אליו אנס קאנטר חזר בסיין אנד טרייד (הזוניה נשלח לממפיס) על חוזה של 5 מיליון לעונה אחת. קאנטר היה סנטר מחליף טוב בתקופה שלו בפורטלנד והיה מאוד אהוב. ההודעה על חזרתו הביאה גל של שמחה מאוהדי הבלייזרס, וברור שגם הוא מרגיש בבית:

https://twitter.com/EnesKanter/status/1329889229523083269

בסוף הפרי אייג׳נסי פורטלנד החתימה את הארי ג׳יילס והחתימה מחדש את כרמלו אנתוני – שניהם על המינימום. שתיהן החתמות טובות שאין יותר מדי מה להפסיד מהן – כרמלו אהוב בחדר ההלבשה וייקח השנה תפקיד קטן יותר. ג׳יילס הוא גבוה צעיר עם פוטנציאל, ועבור קבוצה שלא תבחר בדראפט בשנתיים הקרובות זה הימור טוב שיכול להפוך לשחקן רוטציה שימושי.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

החיזוקים של פורטלנד, יחד עם היכולת הטובה שהראתה בבועה, מיצבו את פורטלנד בתור אחת הקבוצות החזקות בליגה. אפילו יחסית לשלב הזה של העונה שבו כולם מתלהבים מהסגלים החדשים, פורטלנד היא הקבוצה שכולם מתלהבים ממנה:

ההגנה, שהיא תמיד עקב האכילס של הבלייזרס, תשתפר בעזרת החיזוקים שהגיעו. בתור קונטרה לקו האחורי הקטן עם לילארד ומקולום, יש שומרים טובים בדמות קובינגטון, נורקיץ׳, קולינס וג׳ונס ג׳וניור שישמרו על הכוכבים של היריבה ויבואו לעזור בהגנה כשצריך. הבלייזרס יכולים ללמוד ממיאמי שיצרה הגנה מצוינת בלי שומרים גדולים בעמדות הגארד בעזרת אזורית לוחצת – שומרים ארוכים לוחצים את הגארדים בזמן שיש סנטר דינמי בצבע שיחפה עליהם, כשהגארדים הקטנים מתחבאים בפינות וחשופים פחות. דמיינו את קובינגטון (בתפקיד ג׳ימי באטלר) וג׳ונס (בתפקיד עצמו) לוחצים את הגארדים, נורקיץ׳ (בתפקיד באם אדבאיו) עוגן בצבע ולילארד ומקולום מתחבאים בפינות.

עם שומרים דינמיים כמו קובינגטון וג׳ונס שיכולים לשמור על מספר עמדות, לטרי סטוטס יהיו הרבה יותר כלים להתמודד בפלייאוף מול ההתקפות הטובות בליגה – מניעת מיס מאצ׳ים, מספר שומרים שאפשר לזרוק על הכוכבים של היריבה וגם חמישיות גדולות (לילארד ו-4 שומרים גדולים) או קטנות (קובינגטון או ג׳ונס בתור סנטרים), תלוי בצורך.

בהתקפה העומס צפוי לרדת מלילארד, כשהתרגילים של טרי סטוטס מקבלים שדרוג בדמות מספר שחקנים יוצרים סביב לילארד – מקולום, הוד, טרנט ג׳וניור ונורקיץ׳ יודעים לייצר נקודות בהתקפה. הימים שבהם להוציא את הכדור מהידיים של לילארד שם את פורטלנד בבעיה נגמרו. בנוסף, העומק של הקבוצה יאפשר ללילארד ונורקיץ׳ לנוח בעונה הסדירה ולהגיע לפלייאוף מוכנים מתמיד, הפעם בתור פייבוריטים. זה יהיה המבחן של לילארד, שעד היום קיבל הנחות משום שהוא בא בתור האנדרדוג:

הציוץ הזה אמנם מוקצן לצרכי לייקים, אבל ההשוואה בין לילארד להארדן מלמדת משהו על הנראטיב שנוצר ללילארד. שניהם בין השחקנים הטובים בליגה ומשחקים באותה קבוצה הרבה שנים. אף אחד מהם לא הגיע לגמר ושניהם חוו כשלונות בפלייאוף, אבל בעוד הארדן מקבל המון ביקורת, לילארד מקבל תמיכה מהאוהדים והתקשורת. לילארד תמיד נחשב לאנדרדוג שאוהבים לאהוב – זה שנשאר בקבוצה הקטנה שלו כל השנים, סוחב אותה לפלייאוף עם יכולת מטורפת לקראת סוף העונה ומנצח סדרות (סיבוב ראשון) עם שלשות ניצחון. בניגוד להארדן, לא היה לו דריל מורי שיארגן סביבו קבוצות שמתאימות לו בול, כאלה שהוא יוכל להילחם איתן על האליפות. בקבוצות סביב לילארד תמיד היו חורים ושחקנים לא מספיק טובים, שצריכים שלילארד יסחוב אותם. השנה זה נגמר.

לילארד יצטרך להוכיח שהוא יודע להגיע לרגעים הגדולים גם בתור פייבוריט ולהוביל את הקבוצה הכי רחוק. הוא קיבל קבוצה שלמה, בלי חורים, עם ניסיון פלייאוף והציפיות בהתאם.

תחזית: 41 ניצחונות, מקום שלישי במערב ועונה מרשימה שתסתיים בגמר האזורי.