Sample Page

RunItBack היה ההאשטאג שבו השתמשו אוהדי פילי בימים שהובילו לתחילת עונת הפרי אייג'נסי, כדי לתאר את הרוסטר שהם רוצים לראות בעונה הבאה: ג'ימי באטלר, טוביאס האריס וג'יי ג'יי רדיק, שלושתם פרי אייג'נטס מבוקשים, שצריכים לקבל הארכת חוזה לפי האוהדים. מייק סקוט, ג'יימס אניס, טי. ג'יי מקונל ובובאן מריאנוביץ׳, שחקני ספסל סבירים שהתנחלו בלבבות, גם הם, ע״פ האוהדים, חייבים להמשיך. 

RunItBack, כי החמישייה של אמביד-סימונס-רדיק-באטלר-האריס היתה מהטובות בליגה, עם נט רייטינג מפלצתי (17.6+ בעונה הרגילה, 24.7+ בפלייאוף, 8.7+ בסדרה נגד טורונטו), כי הקבוצה היתה קרובה מאוד לגמר המזרח, מרחק זריקה שקפצה 4 פעמים על הטבעת והארכה. RunItBack כי גם בטורונטו היה מי שהודה שהסדרה שלהם מול הסיקסרס היתה קשה יותר מזאת מול מילווקי. בהתחשב בזה, שע״פ הדיווחים, הנהלת פילדלפיה אישרה לאלטון בראנד להשקיע את הכסף הנחוץ בהארכת החוזים של ג'ימי באטלר וטוביאס האריס, עוד לפני שהטריידים שהביאו אותם סוכמו, RunItBack נראה כמו תרחיש הגיוני.  

אבל אצל פילי, מה שכלפי חוץ נראה הגיוני, הופך במציאות לתסריט הקוטבי. עם הכניסה לפרי אייג׳נסי, לפילדלפיה היו רק חמישה שחקנים עם חוזה מובטח לעונה הבאה, וכך, חמוש בכ-70 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר, התייצב אלטון בראנד לערב הפרי אייג'נסי עם משימת הבנייה. אז RunItBack לא יצא מזה, אבל כעת, כשבוע אחרי, אפשר כבר לומר שערב הפרי אייג'נסי של ה-30 ביוני מסמל כנראה קפיצת מדרגה של פילדלפיה ואת בנייתו של סגל, שיהפוך סוף סוף את הסיקסרס לקונטנדרית האמיתית שהיא כל כך רוצה להיות.

מאיפה להתחיל? 

הטרייד של ג'ימי באטלר. מבין כל הקוביות שבראנד היה צריך לסדר, הקוביה של ג'ימי באטלר היתה המשמעותית ביותר. כמו שאמרו באחד הפודקאסטים שמסקרים את הסיקסרס, כשאתה שוקל לתת לבאטלר חוזה מקס על סך 190 מיליון דולר לחמש שנים, אתה בעיקר מפחד. מפחד שהוא יעזוב אם לא תיתן לו את החוזה, ומצד שני, לאחר שנתת את הצעת החוזה, אתה גם מפחד שהוא באמת יחתום עליו ואז תיתקע איתו לחמש שנים. 

למה מפחד? בגלל הגיל, באטלר יהיה בן 30 בקרוב, בגלל שכמעט כל שחקן שטום ת'יבודו שחק בשיקגו התפרק בשלב כלשהו בקריירה, בגלל האופי המורכב, ובעיקר בגלל זה שג'ימי באטלר רוצה מאוד מאוד לנצח, אבל יותר מזה, נראה שהוא רוצה לנצח בדרכו שלו, כשהוא האלפא דוג. במובן הזה, הקוביה ששמה ג'וש ריצ'רדסון אולי פחות נוצצת, אבל היא כנראה תסתדר טוב יותר במערך הקוביות שבראנד בנה. קווין אוקונור חידד את הנקודה הזו בפודקאסט של TheRinger כשאמר ש"ריצ'רדסון ודאי לא שחקן טוב מבאטלר, אבל הוא שחקן מתאים יותר מבאטלר".

ג'וש ריצ'רדסון. הגארד ממיאמי נראה כגניבה של הטרייד, בעיקר בגלל גילו הצעיר (25) והחוזה הנמוך בסך 21 מיליון דולר על פני השנתיים הבאות. ביחס לארבעת חבריו לחמישייה, הוא אולי השם הכי פחות גדול, אבל ריצ'רדסון הוא גארד מגוון וארוך (גובה 1.98 מ', מוטת ידיים 2.08 מ'), שהתקפית מחבר חלק מהיכולות של באטלר ורדיק. הוא לא מוביל כדור ויוצר מהפיק אנד רול כמו באטלר, אבל הוא יכול לעשות את זה ביעילות סבירה. מאחר והוא יושב על משבצת הגארד, הוא תמיד יבחן מול יכולת הקליעה של רדיק ובמשוואה הזאת יש לו חיסרון ברור מול הגארד הוותיק, אבל עדיין המספרים שלו מבטיחים: 36.7% משלוש במהלך הקריירה. בעונה שעברה הוא קלע ב-35.7% משלוש, אבל האופן שבו מיאמי העמיסה על ריצ'רדסון אחריות בהתקפה עם יוסאג' של 20.3 פגע באחוזים שלו, 28.8% משלוש אחרי כדרור, לעומת 38.5% ב-catch and shoot עם שומר קרוב ו-42.8% במצבי catch and shoot ללא מגן קרוב. מאחר וריצ'רדסון צפוי לייצר פחות מכדרור ולרווח את המשחק יותר עבור פילי, הוא יוכל לספק לסיקסרס קלע אמין מבחוץ, כשמצד שני הקבוצה לא תצטרך להקריב עבורו הגנתית, כמו עם רדיק. בפילדלפיה מקווים שהם מקבלים את הקלע שגולדן סטייט פגשה בפברואר האחרון.

 

אה כן, ועצה קטנה לברט בראון: שים את ריצ'רדסון בפינה השמאלית של קשת השלוש. 

View this post on Instagram

A post shared by Kirk Goldsberry (@kirkgoldsberry) on Jul 2, 2019 at 6:05am PDT

 

הגנתית, ריצ'רדסון מגן מעולה. לפני שנתיים הוא היה אחד משלושה שחקנים, יחד עם בן סימונס ורוברט קובינגטון, שרשמו 120 חטיפות ו-70 חסימות במהלך העונה ובעונה שעברה הוא דורג עשירי בליגה ב-Defensive win share.

אל הורפורד. בכסף שהתפנה מאי ההחתמה של באטלר, השתמש בראנד כדי להחתים את אל הורפורד. למרות שהעיר פילדלפיה היא השישית בגודלה בארה"ב, ונחשבת לשוק כלכלי גדול ולעיר שחיה ונושמת ספורט, הסיקסרס לא נחשבים כיעד פרי אייג'נסי נחשק, והורפורד הוא בעצם רכש הפרי אייג'נסי הכי גדול שהסיקסרס הביאו מאז ההחתמה של… אלטון בראנד עצמו בקיץ 2007. אם חושבים על זה שהורפורד מגיע מהמגה-נמסיס בירוק, ההחתמה שלו מדליקה את פילדלפיה הרבה יותר. ועדיין, התגובות הראשוניות להחתמה של הורפורד היו של הפתעה, למה קבוצה שיש לה את אמביד מתחת לסל, ומפסידה שחקן כנף כמו באטלר, מחתימה עוד סנטר? למה להשקיע 109 מיליון דולר, חלק גדול כל כך מהקאפ בעמדה שכבר מושקע בה כסף רב, ועוד בשחקן בן 33? למה? כי אלפרד ג'ואל הורפורד הוא שחקן כדורסל אדיר, ולמרות שהמספרים שלו אף פעם לא הצביעו על היותו כוכב, הורפורד הוא אולסטאר מנוסה. הוא מנהיג שקט בחדר ההלבשה ועל המגרש, שחקן שיכול לקלוע 10 נקודות ועדיין להיות הכי טוב על המגרש. ואם לא חבטתי כאן מספיק בקלישאות, אז קחו עוד אחת: אל הורפורד הוא פלאג-אנ-פליי אולטימטיבי, הוא יוכל לשחק ליד אמביד בעמדה 4 או במקום אמביד בעמדה 5. 

אם יש אזור שבו פילדלפיה לקתה בעונה שעברה, זה היה בהגנה. הקבוצה סיימה במקום ה-14 ביעילות הגנתית. הורפורד ייתן לפילי עוגן הגנתי עצום בדקות שאמביד ינוח (ויהיו הרבה כאלו בעונה הבאה), ויחד עם אמביד הם צפויים להיות הבסיס של קבוצת הגנה מהטובות בליגה. עד כמה הורפורד טוב הגנתית? הנה נתון מעניין מהעונה שעברה. מבין 15 שחקני פנים שהיו מעורבים בהגנה על למעלה מ-2,000 מהלכי פיק אנ רול, הורפורד דורג שני ביעילות ההגנתית, עם 0.93 נקודות לפוזשן. אמביד, שנחשב לשחקן הגנה טוב ממנו, רשם 0.94 נקודות לפוזשן.

מעבר לכל זה, הורפורד הפך בשנתיים האחרונות לקריפטונייט של אמביד והצליח לשמור עליו מצוין, לרוב ללא צורך בדאבל-טים. הנה המספרים: לאמביד יש מאזן היסטורי של 2-10 מול בוסטון. בעונה שעברה, כשאמביד נשמר על ידי הורפורד, הוא קלע בקצב של 28.9 ל-100 פוזשנים, 9.1 נקודות פחות מהממוצע שלו ל-100 פוזשנים. הנה חלק מהקליניקה של הורפורד מול אמביד:

למרות שבמבחן העין, הורפורד נראה יותר סנטר מפורוורד, ההעדפה המתועדת שלו לשחק כ-4, והיכולת מהעבר בעמדה מצביעות על כך שהזיווג עם אמביד יכול לעבוד מצוין. בעונת 2017/18, הנט רייטינג של הסלטיקס היה 12.1+ כשהורפורד שיחק יחד עם ארון ביינס ב-1706 פוזשנים (לפי האתר Cleaning the Glass). 

התקפית, הורפורד מוסר מעולה, הוא יכול להוביל כדור ולשמש כרכז לעיתים, יכול לקלוע מבחוץ (36.8% משלוש בקריירה), לחדור ולמסור החוצה לקלע חופשי, יש לו פאמפ פייק מכאני וצפוי, אבל עדיין אפקטיבי שבעזרתו הוא תוקף close-outs ביעילות. יחד עם סימונס הוא נותן לסיקסרס עוד פורוורד שיכול להוריד ריבאונד, להוביל משחק מעבר ולקבל החלטות טובות והוא אפילו רים-ראנר מפתיע. הורפורד אינו שחקן מושלם, אבל מצד שני הוא שחקן שלא מרבה לטעות.

טוביאס האריס קיבל מהקבוצה חוזה של כמעט מקס על סך 180 מיליון דולר לחמש שנים. מעל המארקט ווליו האמיתי שלו? כנראה שכן, אבל הסיקסרס שילמו עליו מחיר כבד בטרייד בפברואר (לאנדרי שאמט + שתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט) ולא יכלו לאפשר לעצמם לאבד אותו ללא תמורה. האריס רק בן 26, אבל שיחק כבר 7 עונות בליגה, וגילה שיפור כמעט לינארי לאורך הקריירה שלו, מה שנותן לסיקסרס סיבה לאופטימיות שיש להאריס עוד יכולת להתפתח כשחקן. ההימור הזה על האריס כשחקן מקס נראה מפתיע, בעיקר על רקע זה שהמעבר שלו לסיקסרס דווקא שינמך אותו. הנה המספרים:

ירידה ביוסאג' מ-23.5 ל-21.5.

ירידה במדד Win Share מ-5 ל-2.1.

ירידה ב-PER מ-18.2 ל-15.3.

ירידה ב-True Shooting מ-60.5 ל-56.2.

ירידה ב-Effective Field Goal מ-56.1 ל-52.4.

אאוץ'.

הסיקסרס מהמרים שעם העזיבה של באטלר, האריס יתקדם למרכז הבמה, למקום דומה יותר למקום שבו היה במערך של הקליפרס, ושהוא יקח יותר אחריות התקפית. 

זה לא העובי, זה האורך. אחד הדברים שהכי הפריעו בעונה שעברה לטורונטו בסידרה מול פילי היה יתרון הגובה של הסיקסרס. ההחתמות של בראנד ממשיכות את הקו הזה, ואחרי שהקבוצה השלימה את הסגל שלה עם הבאת קייל אוקווין, החתמה מחדש של מייק סקוט, ג'יימס אניס וראול נטו, יש ורטיקל אחד שבו הסיקסרס בוודאי כבר ממוקמים בצמרת הליגה: ווינגספאן. הנה נתוני מוטת הידיים של שחקני הרוטציה:

ג'ואל אמביד 2.28 מ'

קייל אוקווין 2.28 מ'

ג'ונה בולדן 2.22 מ'

אל הורפורד 2.16 מ'

שייק מילטון 2.13 מ'

בן סימונס 2.13 מ'

מאטיס ת'ייבול 2.13 מ'

טוביאס האריס 2.11 מ'

מייק סקוט 2.11 מ'

ג'יימס אניס 2.11 מ'

ג'וש ריצ'רדסון 2.08 מ'

זאיר סמית' 2.08 מ'

אז נכון, הסיקסרס עדיין לא מוצר מוגמר. הבוקי'ז של ווגאס נותנים לבאקס סיכוי גבוה יותר לקחת אליפות; בוסטון, אינדיאנה וברוקלין תהיינה טובות מאוד. ברט בראון צריך לגבש קבוצה מחדש בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, ההיררכיה עדיין לא ברורה, עם העזיבה של באטלר עדיין לא ידוע מי יקח אחריות בפלייאוף, ומי יהיה זה שישיג לקבוצה סל כשהכל תקוע, אין לקבוצה קלע ברמה של רדיק, הספסל לא מבריק, אמביד ימצא דרך להחסיר 137 משחקים בעונה הבאה ולסימונס עדיין אין ג'אמפר.

כל זה נכון, אבל משני בעיני. פילדלפיה שלפני ה-30 ביוני עמדה בפני חוסר וודאות, זאת של אחרי נראית משופרת בהגנה, צעירה יותר בחמישייה, עם שחקנים אולטרה ארוכים, עם פחות מאבקי אגו ועם לפחות ארבעה שחקנים מובילים שהולכים להיות בקבוצה בארבע השנים הקרובות. הקוביות עדיין לא מסודרות סופית, אבל אחרי עונה שהתחילה עם מארקל פולץ בחמישייה, עברה דרך טריידים מתוקשרים שזיעזעו את הסגל והסתיימה עם שאלות על מבנה הסגל, נראה שבראנד מצא להן מבנה הגיוני.

את ערב הדראפט האחרון סיכמו רוב כלי התקשורת שמסקרים את פילדפיה באכזבה. הסיקסרס נכנסו לדראפט עם 5 בחירות, 3 מהן עד למקום 34, אבל יצאו ממנו עם שחקן אחד בלבד לרוטציה, מאטיס ת'ייבול, ועוד שחקן, מריאל שאיוק, שנראה שיקבל חוזה דו-כיווני. "אני צריך כל דולר פנוי עבור פרי אייג'נסי, עוד כמה ימים אתם תבינו". זה מה שהיה לאלטון בראנד לומר לאותם אנשי תקשורת ביקורתיים, שתהו על האופן שבו הוא ניהל את הדראפט. 

אוקיי אלטון, עכשיו כולם מבינים.

קרא עוד

לראשונה מאז 2010 אין קבוצה אחת שהיא ה-team to beat. הקליפרס מסתמנים כמובילים במירוץ בזכות הנוקאאוט בשוק השחקנים החופשיים. אין ספק שקוואי לנארד ופול ג'ורג' משמעותית טובים משיי גילג׳ס אלכסנדר (יהיה אולסטאר תוך שנתיים-שלוש) ודנילו גלינארי, אבל הקליפרס הביאו שני שחקנים על אותה העמדה, בסגנון משחק דומה, תוך הזנחת היבטים אחרים במשחק, כגון הובלת כדור או קליעה אחרי תנועה בלי כדור. אנשים שוכחים שחוץ מהלייקרס, שאומנו על ידי פיל ג'קסון ושיחקו התקפת המשולש, אף קבוצה לא זכתה באליפות בלי פליימייקר משמעותי. פטריק בברלי יכול להעביר את הכדור אל מאחורי החצי, אבל הוא לא ייצר מהלכים. פול ג'ורג' משתמש בפיק-אנד-רול בעיקר כדי לקלוע, ובידודים של קוואי הם פתרון טוב כשיש עוד 10 משחקים עד לאליפות, אבל זו לא שיטה התקפית שאפשר להחזיק בה במשך 100 משחקים של עונה שלמה. הקליפרס יצטרכו לבחור בין הורדת פול ג'ורג' לעמדה מס' 2 וויתור על קלעים טבעיים בחמישייה, ובין הכנסת לאנדרי שאמט לחמישייה, מה שיגרום לכך שקוואי/ג׳ורג׳ ישחקו בעמדה 4. הפתרון ההגיוני לשילוב בין ג׳ורג׳ לבין קוואי, הוא שג׳ורג׳ ישחק בעמדה 2. פול ג'ורג' הוא הרבה יותר גרסה גבוהה של ברדאלי ביל, מאשר גרסה של קווין לאב או דריימונד גרין. אני דווקא מעדיף בעמדת הפאוור פורוורד את קוואי, אפשר לבנות משהו סביבו בפוסט. בכל מקרה, צפו בעיות. במשחק בודד לא הייתי מהמר נגד הקליפרס, אבל בסדרה, ובטח שבעונה שלמה, לקבוצה הזו יש יותר מדי חולשות שאפשר לחשוף.

Remarkable how similar Kawhi's game is to Paul George's. pic.twitter.com/ZCuO2MTRZG

— BBALLBREAKDOWN (@bballbreakdown) July 6, 2019

 

האחות הגדולה מלוס אנג'לס היא הבאה בתור. הלייקרס חזרו מהר למרכז הבמה, בעיקר בזכות הפרסטיז' ולמרות הניהול הנוראי. לברון ג׳יימס ואנת'וני דיוויס לא נופלים מבחינת צמד כוכבים מקוואי ופול ג'ורג', וגם השחקנים המשלימים לא רחוקים בהרבה. קוזמה מול לו-וויל, מגי מול זובאץ. את היתרון מהשחקן החמישי ומטה הלייקרס עוד יוכלו לסגור חלקית עד לפלייאוף. הבעיה היא מסביב. בזמן שהקליפרס עובדים חכם ומבצעים מהלכים מבריקים כבר מספר שנים, הלייקרס החתימו את פרנק ווגל כמאמן ואת ג'ייסון קיד כעוזר שיחליף אותו באמצע העונה. מה כבר יכול להשתבש?

פילדלפיה הולכים להיראות טוב יותר השנה או גרוע יותר, תלוי מאיזו זווית מסתכלים. אל הורפורד הוא החלום הרטוב בהתקפה של ברט בראון, זו שמתבססת על משחק מסירות בלתי נגמר, עד שלפעמים נגמרות השניות על השעון. עד שבאטלר הגיע, הסיקסרס מסרו 340 מסירות למשחק, מקום ראשון בליגה. איתו הם ירדו ל-310. אל הורפורד ינהל משחק מבחוץ, ויוכל להפעיל את אמביד או למסור לחיתוכים של סימונס וריצ'ארדסון. סימונס בתורו, יראה יותר תנועה סביבו כשירד לפוסט, ויש מעט שחקנים שיכולים לשמור על בן סימונס בפוסט. מצד שני, ג'ימי באטלר היה ה-שחקן שכמעט וניצח לפילדלפיה את חצי גמר המזרח מול טורונטו. החבר'ה האחרים בחמישייה תלויים יותר מדי באופן שבו הקבוצה מפעילה אותם ונעה סביבם. אצל באטלר זה לא משנה, הוא יעשה את הנקודות שלו כך או אחרת. כמה אירוני זה יהיה אם באטלר ומיאמי ידיחו את הסיקסרס בחצי גמר המזרח, אולי אפילו בסל של השנייה האחרונה.

מילווקי ויוסטון נחלשו, דנבר מתחזקים כתוצאה מגדילה פנימית, אבל מתוך רשימת קבוצות הביניים, הייתי לוקח ברצינות את יוטה ואולי גם את מילווקי. שתי הקבוצות היחידות שמאומנות על ידי מאמנים מהשורה הראשונה. אריאל טייב כבר הסביר באריכות למה צריך לקחת בחשבון את יוטה, אז לא אחזור על הדברים, רק אציין שלג'אז עדיין חסר סטופר הגנתי בכיר בעמדות הכנף כדי לעבור את הלייקרס והקליפרס, אלא אם כן רויס אוניל יתפתח תוך קיץ בודד ללברון וקוואי סטופר. בשיקולי מאצ'אפ הייתי מעריך את הסיכוי של יוטה לעבור את הלייקרס באזור ה-40%, ואת הקליפרס ב 25-30%. Not great, not terrible.

וזה משאיר אותנו עם גולדן סטייט. הכותב אינו רופא, אבל ברגע שסדרות חצי הגמר האיזוריות יתקיימו 11 חודשים לאחר הפציעה של קליי תומפסון, אפשר לצפות שקליי ישחק, ואפילו די בכושר. אני לא מבין את הזיווג המוזר עם דיאנג'לו ראסל, אבל השלישייה סטף קרי-קליי תומפסון-דריימונד גרין מספיק טובה ובעיקר, מתואמת, כדי להתחרות מול כל קבוצה. נניח שראסל הוא טרייד צ'יפ שאפשר להשיג תמורתו סמול פורוורד איכותי לקראת הטרייד דדליין, אחד שיכול לשמור על קוואי\פול ג'ורג' (קליי ישמור על השני) במידה סבירה ולנוע לאזורים הפנויים בהתקפה. סדרה של הקבוצה הזו מול הקליפרס תהיה סדרה פתוחה לחלוטין. אל תמהרו להמר נגדם.

ט.ל.ח. הכותב מבקש סליחה מאוהדי הספרס, בוסטון וברוקלין (קאריס לוורט, You the real MVP). היקום מבקש סליחה מאוהדי הניקס ופיניקס. אל תהמרו, בטח שלא נגד לברון ג'יימס, למרות שהימור שלברון לא ייקח אליפות תופס באחוז גבוה של המקרים.

קרא עוד