Sample Page

אלופת ה-NBA הטרייה, טורונטו רפטורס, עדיין לא הפרישה גופייה של אף אחד משחקניה. סביר להניח שבשלב מסוים יתלו את הגופיה של וינס קרטר, כנראה גם את של כריס בוש וככל הנראה גם את של קייל לאורי ודמאר דרוזן. יהיה גם מעניין לראות מי יזכה להיות הראשון שגופייתו תופרש, האם זה יהיה קרטר/בוש שבחרו לעזוב את המועדון בשיא הקריירה או שטורונטו תחכה בסבלנות לפרישה של לאורי/דרוזן.
יש עוד מועמד. שחקן שרק לפני חודש זכה בתואר MVP של הגמר, הביא למועדון את התואר הראשון בתולדותיו וכבר הספיק לארוז את המזוודות, לחזור למערב ולשמש החמה של קליפורניה. עד כמה מופרך זה יהיה אם הרפטורס יפרישו את הגופייה של שחקן, ששיחק במועדון במהלך העונה הסדירה 60 משחקים ו-2040 דקות בלבד? כשהתחלתי לבדוק את הנושא, ניסיתי לחשוב מי השחקן שגופייתו הופרשה למרות ששיחק הכי מעט זמן בקבוצה. השם הראשון שקפץ לי לראש היה דראזן פטרוביץ', שכמובן סיים את הקריירה בנסיבות טרגיות. ואמנם, הגופייה של פטרוביץ' הופרשה ע"י הנטס לאחר ששיחק שם רק 6569 דקות ו-149 משחקים בלבד, אבל פטרוביץ' לא היה השחקן ששיחק הכי מעט זמן בקבוצה שהפרישה את גופייתו, ישנם עוד כמה שחקנים לפניו, נחזור אליהם בהמשך. ראשית, אעשה סקירה קצרה על הפרשת מספרי גופיות.

נתחיל מכך שישנם לא מעט אנשים, שזכו בכבוד להיות ״מופרשים״, למרות שאינם שחקנים כלל. מאמנים, עוזרים, שדרנים, "השחקן השישי", אנשי צוות רפואי (לא של סן אנטוניו או פילדלפיה), בעלים ועוד. נתעלם מכל אלה. נוריד מהרשימה גם 2 שחקנים שזכו שגופייתם תופרש ע"י מועדונים למרות שכלל לא שיחקו בהם: פיט מארביץ' האגדי, שגופייתו הופרשה ע"י הפליקנס, הגופייה היחידה שהופרשה בתולדות המועדון, על תרומתו לכדורסל בעיר (הג'אז שיחקו בתקופתו בניו אורלינס) ומייקל ג'ורדן שגופייתו הופרשה ע"י מיאמי על תרומתו לכדורסל בכלל. אחרי שביצענו את עבודות הניקיון הנ"ל, נשארנו עם 14 שחקנים בלבד ששיחקו פחות מ-10,000 דקות ועם שלושה בלבד ששיחקו פחות מ-5,000 דקות. להזכירכם, קוואי שיחק 2040 דקות.

כדי לשים דברים בפרופורציות, הזמן הממוצע שמשחק שחקן, שזוכה בכבוד שגופייתו תתלה על תקרת האולם, הוא 21,787 דקות ו-659 משחקים. שיא הדקות שייך ל”דוור” קרל מלון עם לא פחות מ-53,479 דקות במדי יוטה! שותפו לפיק אנד רול ג'ון סטוקטון מחזיק בשיא המשחקים עם 1504. שיא שישבר ע"י דירק נוביצקי (1522) כאשר דאלאס תתלה את גופייתו.

נחזור לשחקני האנדר 10K דקות, ניתן לחלק אותם לשלוש קטגוריות:

1. שחקנים שמתו בנסיבות טרגיות.
2. אגדות כדורסל בפרק ב' של הקריירה.
3. שחקנים מפורטלנד שזכו באליפות היחידה בתולדותיה.

בגזרת השחקנים שמתו בנסיבות טרגיות נמצאים, למעט פטרוביץ', שכבר הזכרתי, בובי פילס שגופייתו הופרשה ע"י ההורנטס (היחיד בתולדות המועדון), מאליק סילי שגופייתו הופרשה ע"י מינסוטה, שני שחקנים של הקינגס: בוב דיוויס ומוריס סטוקס וג'ים לוסקטוף שהיה שותף ל-6 אליפויות בבוסטון.

את הקטגוריה השנייה מאיישים שאקיל אוניל, קלייד דרקסלר, בוב לניר ונייט ת'ורמונד שזכו שיפרישו את המספר שלהם גם בפרק ב' של הקריירה, כולם שיחקו יותר מעונה אחת בקבוצה החדשה.

בקטגוריה השלישית נמצאת פורטלנד טריילבלייזרס שזכתה באליפות ב-1977, ומשום מה החליטה שזה הישג כ"כ כביר שכנראה לא ישוחזר לעולם (עד עכשיו הם בכיוון הנכון), ולכן, הקבוצה החליטה שצריך להפריש את הגופיות של לא פחות משישה! שחקנים מהקבוצה הזו, חלקם לא דגדגו רמת אולסטאר. ארבעה שחקנים מתוך השישה אפילו לא השלימו 10,000 דקות במועדון: ליונל הולינס, מוריס לוקאס, Dave Twardzik (אלוהים יודע איך כותבים את השם שלו בעברית) וביל וולטון שדווקא כן היה סופרסטאר לתקופה קצרה.

אז מי שיחק הכי מעט? הטופ 5 נראה כך:

5. דראזן פטרוביץ (6569 דקות).

4. שאק (6378).

3. פילס (4286).

2. סילי (3123).

1. ת'ורמונד (2130).

נחזור לשאלה שממנה התחלנו, עד כמה מופרך זה יהיה אם הרפטורס יפרישו את הגופייה של קוואי? ובכן, היסטורית, אין תקדים לכך שגופייה של שחקן הופרשה, אחרי ששיחק עונה אחת בקבוצה או ששיחק פחות מ-100 משחקים לעונה. הכי קרובים היו 3 שחקנים ששיחקו 5000 דקות ומטה בקבוצה ושגופייתם הופרשה, כאשר שניים מתוך השלושה נהרגו בנסיבות טרגיות. נשארנו עם מקרה אחד בודד שמזכיר את קוואי וזהו נייט ת'ורמונד בקליבלנד. ת'ורמונד שיחק את רוב הקריירה שלו בווריורס, שם עשה קריירה נאה, שכללה שבע הופעות באולסטאר וחמש הופעות בחמישיות ההגנה של העונה. בשלהי הקריירה ת'ורמונד הועבר בטרייד לשיקגו ומשם לקליבלנד 13 משחקים לתוך עונת 1976. בשלב הזה של הקריירה, ת'ורמונד כבר היה שחקן ספסל, אבל כנראה שהיה לו חלק פעיל, ולא רק על הפרקט, בהעפלה הראשונה של קליבלנד לפלייאוף ובנצחון בסיבוב הראשון. נראה שהסיבות להפרשת הגופייה שלו ע"י קליבלנד קשורות יותר בתרומה עקיפה למועדון מאשר על המגרש עצמו. הדמיון בין ת'ורמונד לקוואי מתחיל ונגמר בזה ששניהם הגיעו למועדונים על תקן של "מושיעים". מועדונים שבמשך שנים לא הצליחו לשבור את תקרת הזכוכית שלהם ולהגיע להישגים (כל קבוצה והתקרה שלה), עד שת'ורמונד וקוואי הגיעו לקבוצה. במידה ואכן הרפטורס יפרישו את המספר של קוואי, הוא יהיה השחקן ששיחק הכי מעט עונות/דקות/משחקים ושיזכה בכבוד שהגופייה שלו תתלה על תקרת הארנה.

לסיכום, יהיה מעניין לראות מה טורונטו יעשו בסוגיה הזו. אני מניח שיש אנשים שיגידו שזה נו-בריינר, ושהגופיה של קוואי צריכה להתלות על תקרת הארנה, לצד דגל האליפות, ואולי אפילו להיות הגופייה הראשונה שתופרש ע"י טורונטו ויש שיגידו שהוא לא קרוב להיות ראוי לכך. מי יודע, אולי קוואי יחליט לחזור לטורונטו בסוף הקריירה לסיבוב פרישה.

עכשיו נותר לראות מה קוואי יעשה בקליפרס. אחרי הכל, גם הם מחפשים את השחקן הראשון שאת גופייתו יתלו על גג האולם.