Sample Page

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: קליבלנד קבאלירס

לדף הקבוצה: 

קליבלנד קאבלירס

נשארו: קווין לאב, טריסטן תומפסון, לארי נאנס ג'וניור, ג'ון הנסון, צ'די אוסמן, ברנדון נייט, ג'ורדן קלרקסון, מת'יו דלבדובה, קולין סקסטון, אנטה זיזיץ'.

עזבו: צ'אנינג פריי (פרש), ג'יי אר סמית' (שוחרר, כרגע ללא קבוצה).

הגיעו: ג'רל מרטין (שוק חופשי, מממפיס), סינדריוס ת'ורנוול (שוק חופשי, מהקליפרס) דריוס גרלנד (דראפט), דילן ווינדלר (דראפט), קווין פורטר ג'וניור (דראפט).

מתנדנדים: ג'רל מרטין, סינדריוס ת'ורנוול.

חמישייה: קולין סקסטון, דריוס גרלנד, צ'די אוסמן, קווין לאב, טריסטן תומפסון.

ספסל: ג'ורדן קלרקסון, לארי נאנס ג'וניור, ג'ון הנסון, מת'יו דלבדובה, ברנדון נייט, דילן ווינדלר, קווין פורטר ג'וניור, ג'רל מרטין, סינדריוס ת'ורנוול.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

קיירי אירווינג עזב את קליבלנד בקיץ 2017, לברון ג'יימס עזב בקיץ 2018, לא הרבה אחרי שקליבלנד הודחה בגמר הליגה ע"י הווריורס ורק קווין לאב נשאר מהטריו. הציפיות מעונת 18-19 לא היו גבוהות. מעבר ללאב לא נשארו לקליבלנד יותר מידי נכסים: ג'יי אר סמית', שהיה הרבה מעבר לשיא, טריסטן תומפסון שגם בשיאו היה רול פלייר ולא יותר, קלרקסון, הוד ונאנס ג'וניור, שהובאו בניסיון נואש ולא מאוד מוצלח להזריק קצת חיים בריצה של לברון לאליפות ב-2018, וצ'די אוסמן על תקן הרוקי האולי מבטיח. היו הרבה שהאמינו שקליבלנד תתפוס את אחד המקומות האחרונים בפלייאוף המזרח, תוך שהקבוצה תתעלה מעל נמושות הליגה. רק שזה לא מה שקרה. אפילו לא קרוב. קליבלנד התחילה רע מאוד, הפסידה שישה משחקים ראשונים ופיטרה את טיירון לו. לארי דרו, שהחליף אותו, הצליח קצת יותר אבל לא הרבה יותר. קווין לאב שיחק 22 משחקים לפני פציעה שגמרה לו את העונה, ובשום שלב לא נראה כמו הסופרסטאר שהיה פעם במינסוטה, ואפילו לא כמו הקלע היחסית יעיל שסייע ללברון. 38% מהשדה זה נתון איום ונורא לכל שחקן, בטח לסקורר מוביל בקבוצה. קולין סקסטון הרוקי הראה שהוא יודע לשחק כדורסל עם כמעט 17 נק' למשחק, אבל גם האחוזים שלו לא היו מספיק טובים. טריסטן תומפסון, שאמור היה להיות העוגן ההגנתי, הפסיד גם הוא כמעט חצי עונה, ג'יי אר סמית' שיחק 11 משחקים בסה"כ וקליבלנד חיפשה דרכים להפטר ממנו, וג'ורג' היל (בתחילת העונה) ורודני הוד (בהמשך העונה) הועברו בטריידים למילווקי ולפורטלנד בהתאמה. העונה של קליבלנד נעה על הסקאלה של בין עונה גרועה למזעזעת. מקום שני מהסוף בנק' למשחק, ומקום שביעי מהסוף בנקודות שספגו למשחק. כל הטוב הזה הספיק לקבוצה כדי לסיים במקום השני מהסוף (אחרי הניקס, ביחד עם פיניקס) ולהתמקם במקום נוח לבחירה גבוהה בלוטרי, אבל קליבלנד היתה צריכה גם קצת מזל, מצרך שלא היה לה העונה, והקאבס הגרילו את המקום החמישי בדראפט.

קיץ חם

קליבלנד לא עשו המון בקיץ, ובעיקר הכינו את עצמם לעוד עונת בניה מחדש עם שלוש בחירות דראפט. דריוס גרלנד תואר כמי שמזכיר במשחק שלו את קיירי אירווינג, אבל מסתבר שגם בבריאות הוא מזכיר את קיירי אחרי ששיחק חמישה משחקים בלבד במכללה. דילן ווינדלר היה אחד מקלעי השלוש המדויקים בקולג', ויכול להתאים לליגה כ-3&D וקווין פורטר בנוי כמו שחקן NBA והראה ניצוצות של סקורר במכללה. מעבר להם צ'אנינג פריי פרש, מהלך שנראה כאילו כבר קרה לפני שנתיים לפחות, הקבוצה שחררה את ג'יי אר סמית' שהלך לחפש את מזלו במקום אחר. היו אפילו דיבורים על מכבי ת"א, וכרגע מתקיימים מגעים עם מילווקי, אבל נראה שסמית' בדרך הבטוחה לגן העדן של שחקני הכדורסל, הליגה הסינית.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

קליבלנד די תקועה. בעונה הבאה היא תשלם את סך המשכורות החמישי הגבוה בליגה עבור סגל שבהחלט יכול להתחרות על התואר "אחד הסגלים הגרועים בליגה". גם חוזה המקסימום של לאב הוא אחד הגרועים בליגה, וחוץ ממנו אין להם שחקן אחד שהוא אפילו ממוצע בשלב הזה. אולי נאנס. אולי. התקווה של קליבלנד, כמו יתר קבוצות הבניה מחדש, היא להפסיד כמה שיותר, לראות קצת כדורסל חיובי מהצעירים ולקוות לטוב בלוטרי. זה עבד להם בעבר, קליבלנד בחרה ראשונה 3 פעמים בעשור האחרון (2 מהם ברציפות), כולל את אנתוני בנט האגדי, מי יודע אולי גם הפעם יהיה לקליבלנד מזל. בגזרת הצעירים הם ירצו לראות את סקסטון לוקח עוד צעד קדימה, ואם יוכל להגיע ל-20 נק' למשחק ב-45% מהשדה זה יהיה מצוין. השילוב של סקסטון וגרלנד יהיה מאוד מעניין, ובפנטזיות של קליבלנד אולי הם יהפכו למשהו שמזכיר את לילארד ומקולום.

לקליבלנד יש הרבה חוזים נגמרים, מה ששם אותם בעמדה לא רעה לטרייד. מקום תחת תקרת השכר כנראה לא יעזור להם כי אף אחד לא רוצה לבוא לקליבלנד בלי לברון, כך שאולי יהיה להם עניין להביא כוכב, גם מדרג שני או שלישי, מתישהו במהלך העונה. אם לאב יזכיר ולו במעט את ימיו במינסוטה ואם השילוב סקסטון – גרלנד יעבוד טוב סביר שהם יחפשו לבנות סביבם ולהשתמש בחוזים הנגמרים של תומפסון ונייט, ואולי גם בנאנס, כפיתיון.

תחזית:

גרלנד יחזק אותם מעט, ולאב ישחק קצת יותר, מה שאמור להספיק ליותר נצחונות מהעונה שעברה. 23 נצחונות ותקוות ללוטרי.

קרא עוד

השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.

לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: ניו יורק ניקס

לדף הקבוצה:

ניו יורק ניקס

נשארו: פרנק ניליקינה, דניס סמית' ג'וניור, קווין נוקס, אלונזו טרייר, מיטשל רובינסון, דמיאן דוטסון.

עזבו: דיאנדרה ג'ורדן (חופשי, לברוקלין), הנרי אלינסון (חופשי, לברוקלין), לאנס תומאס (חופשי, לברוקלין), מאריו הזוניה (חופשי, לפורטלנד), נואה וונלה (חופשי, למינסוטה), עמנואל מודיאיי (חופשי, ליוטה), לוק קורנט (חופשי, לשיקגו).

הגיעו: ג'וליוס רנדל (חופשי, מניו אורלינס), אלפריד פייטון (חופשי, מניו אורלינס), מרכוס מוריס (חופשי. מבוסטון), בובי פורטיס (חופשי, מוושינגטון), טאג' גיבסון (חופשי, ממינסוטה), רג'י בולוק (חופשי, מהלייקרס), ויין אלינגטון (חופשי, מדטרויט), אר.ג'יי בארט (דראפט), איגי בראזדקס (דראפט, דרך סקרמנטו).

מתנדנדים: קאדים אלן.

חמישייה: אר.ג'יי בארט, קווין נוקס, מיטשל רובינסון וג'וליוס רנדל. עמדת הרכז עדיין פתוחה למאבק תלת ראשי בין דניס סמית' ג'וניור, אלפריד פייטון ופרנק ניליקינה.

ספסל: מרכוס מוריס, בובי פורטיס, טאג' גיבסון, ויין אלינגטון, אלונזו טרייר, דמיאן דוטסון, רג'י בולוק, איגי בראזדקס ומי שישאר מרוטציית הרכזים.

המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:

אז מה היה לנו שם?

הניקס התחילו את העונה האחרונה עם מטרה מאוד ברורה: המקום הראשון. בדראפט, כמובן. האולסטאר היחידי שהיה לקבוצה היה פצוע והיה צפוי להחמיץ את כל העונה, לא היו שום ציפיות בגארדן. הניקס פתחו עם 4 נצחונות ב-18 המשחקים הראשונים והמלחמה המרה ביותר בגארדן הייתה של האוהדים נגד דולאן ושל דולאן נגד העולם. באזור ינואר, כשהעיניים של הניקס היו כבר על השוק החופשי של קיץ 2019 ועל הדראפט, קריסטאפס פורזינגיס הביע בקול רם את חוסר שביעות רצונו מהמועדון. הניקס לא בזבזו זמן והעבירו את "החד קרן" לדאלאס, שבצרוף מקרים (או שלא, לשיקולכם) היתה הקבוצה האחרונה שהניקס שיחקו מולה. יחד עם פורזינגיס, הניקס ארזו גם את החוזה הכבד של טים הארדוויי ג'וניור, את קורטני לי וטריי ברק, וקיבלו בתמורה ערמה של חוזים נגמרים, כמה בחירות עתידיות ודניס סמית' ג'וניור אחד. בנוסף, הניקס התחילו להוריד את דקות המשחק של אנס קאנטר, עד לשחרורו מהקבוצה, ובמקביל גילו לגארדן את היכולת של מיטשל רובינסון להגיע לכל כדור מעל הטבעת, ולא משנה באיזה צד של הטבעת הכדור היה. רובינסון סיים את החודשיים האחרונים של העונה עם 10 נקודות, 9 ריבאונדים ו-3 חסימות למשחק, כשהוא משחק רק 24 דקות בממוצע לערב. הניקס קיבלו גם הבלחות מאלונזו טרייר (עד שהושבת) ודניס סמית' ג'וניור, אבל בדיוק במידה כדי להיות הקבוצה הגרועה בליגה, עם 17 נצחונות, עם מקום לשני חוזי מקס ולוטרי מבטיח, המבט היה על הקיץ.

קיץ חם

ביקום מקביל, סימן השאלה, שמרחף מעל עונת 19-20 של הניקס, הוא האם זאיון וויליאמסון כשיר, כבר בעונתו הראשונה, להיות צלע שלישית בקבוצה שחושבת על אליפות עם קיירי אירווינג וה-MVP של הגמר, שנה שלישית ברציפות, קווין דוראנט. בינתיים ביקום שלנו, הכוכבים הסתדרו קצת אחרת. זה התחיל עם שינוי שיטת הלוטרי, שלמעשה ניטרל את האימפקט של המאזן הגרוע בליגה, והמשיך בערב הדראפט עצמו. בעקבות סאגת הטאמפרינג של לברון לאנתוני דיוויס, הועלתה הקונספירציה (קרוב לוודאי שע"י אוהדי הניקס עצמם), לפיה הגרלת הלוטרי סודרה מראש בשביל לתת לניו אורלינס את הבחירה הראשונה בדראפט, כפיצוי על העזיבה הצפויה של דיוויס. הטענות האלו גוועו מהר. הדבר הבא שקרה הוא שדוראנט נפצע, ופתאום לא היה ברור עד כמה הניקס יהיו מוכנים להתחייב אליו. קיירי ודוראנט הודיעו שהם הולכים לברוקלין והניקס נשארו עם אר.ג'יי בארט ביד ומקום לשני חוזי מקס על העץ. הניקס של תחילת העשור היו יודעים בדיוק מה לעשות, לתת חוזים מנופחים מידי לשחקנים שלא יספיקו כדי להוביל אותם. השינוי בפרונט אופיס בעונה החולפת שינה את אופן קבלת ההחלטות, והניקס הולכים לעונת אודישנים: הניקס ניפחו את עמדות הפרונט קורט עם רנדל, פורטיס וגיבסון (בנוסף לרובינסון שכבר היה שם) ואם זה לא הספיק הם גם גנבו את מוריס מתחת לאף של פופ וסן אנטוניו. אל חמשת הגארדים הצעירים שכבר היו בסגל (טרייר, דוטסון, DSJ, פרנק וגם בארט) הם הוסיפו את אלינגטון ובולוק לרווח את המשחק ואת פייטון לנהל אותו. התוצאה היא קבוצה עמוקה, בלי שמות מפוצצים או סופרסטארים. כל המצטרפים החדשים (למעט רנדל) הם עם חוזים לא מובטחים לשנה הבאה, כך שהניקס יוכלו למצב את עצמם כיעד אטרקטיבי בקיץ הבא, או כיעד טרייד אטרקטיבי לקבוצה שתרצה להפטר מחוזה כבד ותסכים להעביר כלים לבניה העתידית.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אם יש דבר שבניו יורק לא מצטיינים בו, הרי הוא סבלנות, אבל אחרי 2 עשורים תחת המשטר של דולאן, גם אוהדי הקבוצה שנותרו, יסכימו לבלוע את הגלולה ולתת לקבוצה הנוכחית צ'אנס. נוקס, רנדל, רובינסון, סמית' ג'וניור ובארט הם שחקנים עם פוטנציאל להתפתח לשחקנים טובים בליגה, חלקם אולי יוכלו להיות אולסטארים בהמשך הקריירה שלהם, ולפיזדייל יהיה מספיק קרדיט כדי להפסיד, תוך שהוא בודק איזה חלקים מתאימים להמשך ואילו חלקים מיותרים וניתנים להעברה. בניית הסגל נעשתה באופן רוחבי למדי, דבר שיאפשר לפיזדייל לא מעט אופציות לשחק עם הרכבים שונים בהתאם ליריבה ולכימיה של הקבוצה. הניקס יכולים ללכת על הרכבים גבוהים (רובינסון, רנדל, נוקס, בארט\בולוק כשיבריא ופייטון, ניליקינה או אפילו טרייר) או נמוכים (עם רנדל ב-5, נוקס\מוריס ב-4, בארט ב-3 וכל שני גארדים לבחירתכם) או כל דבר באמצע. בליגת הקיץ נראה שנוקס ובארט, וכנראה שגם רנדל, שלא שותף, יקבלו גם את האפשרות להתחיל את ההתקפות, ובוודאי לדחוף את הכדור קדימה. התוספות החדשות אמורות לספק לניקס קצת קשיחות (בעיקר גיבסון ומוריס) וקליעה מבחוץ (בולוק, אלינגטון, מוריס), שני פרמטרים שהיו חסרים להם בעונה שעברה: הניקס דורגו אחרונים בליגה בטרו שוטינג, והיו בשליש התחתון בכמות זריקות השלוש שלקחו (ביחס לאחוזי השדה) ובכל הפרמטרים של הפור-פקטורס ההגנתיים. בתחום ניהול המשחק, אוהדי הניקס מקווים לצאת מהמקום האחרון בליגה באסיסטים ומקווים שהשילוב של פייטון ורנדל יסייע בכך, כמו גם דניס סמית' ג'וניור, שגם אם לא יפתח כנראה יקבל את מירב הדקות בעמדה 1. ככל הנראה הכדור יהיה הרבה אצל רנדל, בארט וסמית' ג'וניור, כאשר, ככל הנראה, אלונזו טרייר יקבל את תפקיד הסקורר מהספסל. בנוסף, פיזדייל יצטרך לחלק את הדקות בין כל הפורוורדים שהניקס אספו הקיץ ובמקביל להמשיך לפתח את הצעירים, נוקס, רובינסון והתוספת החדשה אר ג'י בארט, שנבחר שלישי בדראפט האחרון. פיזדייל דיבר בעבר על שימוש בנוקס כמוביל כדור בפיק אנד רול, ומבט על הסטטיסטיקות באתר של ה-NBA מראות שזה רעיון לא רע, בטח אחרי שהניקס הוסיפו העונה עוד קלעים לרוטציה. באשר למיטשל רובינסון, הוא יהיה אחראי על ההיילייטס ויהיה בצד שמסיים את ההאלי-הופים.

תחזית:

אני צופה לניקס עונה טובה יותר מהשתיים האחרונות. גם מבחינת הכדורסל והסגנון ההתקפי וגם מבחינה חברתית והאווירה שתהיה בחדר ההלבשה. נראה שלניקס היה חשוב לשים דגש העונה על הכימיה הקבוצתית, לפחות כך זה נראה בתמונות שיח"צ שלהם העלו של זמן איכות בין השחקנים ובראיונות שלהם בתקשורת. פלייאוף? קשה לי לראות את זה קורה. אפשר להניח ששארלוט וקליבלנד יסיימו עם מאזן גרוע יותר וכנראה גם וושינגטון. ההימור שלי: 30 נצחונות ומקום 11 במזרח.

קרא עוד