להציל את ביל
השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס
לדף הקבוצה:
נשארו: ג'ון וול, בראדלי ביל, תומאס ברייאנט (הוחתם מחדש), יאן מהינמי, ג'ורדן מקריי, טרוי בראון.
עזבו: טרבור אריזה (חופשי, לסקרמנטו), ג'ף גרין (חופשי, ליוטה), בובי פורטיס (חופשי, לניקס), ג'בארי פארקר (חופשי, לאטלנטה), תומאש סאטורנסקי (טרייד, לשיקגו).
הגיעו: איש סמית' (חופשי, מדטרויט), אייזיאה תומאס (חופשי, מדנבר), סי ג'יי מיילס (טרייד, מממפיס), דאוויס ברטאנס (טרייד, מהספרס), מו ווגנר (טרייד מהלייקרס), איזאק בונגה (טרייד מהלייקרס), רוי האצ'ימורה (דראפט) אדמירל סקופילד (דראפט).
חמישייה: אייזיאה תומאס, בראדלי ביל, רוי האצ'ימורה, דאוויס ברטאנס, תומאס ברייאנט.
ספסל: איש סמית', יאן מהינמי, מו וואגנר, איזאק בונגה, אדמירל סקופילד, ג'ורדן מקריי, טרוי בראון.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
הוויזארדס פתחו את עונת 18/19 אחרי שהגיעו לפלייאוף בארבע מתוך חמש השנים הקודמות. שנתיים קודם לכן וול וביל נתנו פייט אדיר לסלטיקס של אייזאה תומאס ושות' לפני שנכנעו 4-2 בחצי גמר המזרח. שנה קודם וול נפצע ו-הוויזארדס סיימו במקום השמיני, ועדיין עשו חיים קשים לטורונטו שסיימה ראשונה. אוטו פורטר נראה באותה הסדרה כמו שחקן שמוכן לעשות את הצעד הבא ולהפוך לאולסטאר השלישי לצד וול וביל, או לפחות לרול פלייר סופר יעיל. קלי אוברה נראה כמו שחקן NBA לגיטימי, והקבוצה כולה נראתה כמו קבוצת פלייאוף לגיטימית, מאלה שלא מאיימות על אליפות אבל אף פעם לא קל מולן.
הוויזארדס לא היו מוכנים לתאונת הרכבת שנקראת "עונת 18/19".
עונת 18/19 נפתחה בצורה מזעזעת, עם מאזן של 11-21 ב-32 המשחקים הראשונים. וול לא נראה טוב בשום שלב, ופורטר הלך אחורה, כאשר היו דיבורים על זה שהוא מחפש לקחת יותר זריקות במקום לקלוע את הזריקות שהוא לוקח. דוויט הווארד הגיע לקבוצה על תקן ריבאונד/רים ראנר טוב יותר מגורטאט שעזב, אבל לא הצליח להישאר בריא ושיחק רק תשעה משחקים. ואז וול נפצע. בשלב הזה היה ברור שהעונה הזו הולכת לפח. וושינגטון נכנסה למוד טנקינג. היא העבירה את קלי אוברה לפיניקס ואת פורטר לשיקגו, אבל הדבר הגדול שקרה היתה הפריצה של בראדלי ביל. בעונתו השביעית בליגה ביל העמיד שיאי קריירה בכל הקטגוריות הסטטיסטיות (פרט לאחוזי שלוש, שירדו עקב הצורך שלו לקחת זריקות קשות), הגיע לאולסטאר בפעם השניה בקריירה והוליך את הליגה בדקות, כל זה כשהוא מצליח לשמור על 47.5% מרשימים מהשדה בקבוצה שאין לה כמעט כלים התקפיים חוץ ממנו. שחקנים נוספים שחוו איזושהי פריצה הם סאטורנסקי וברייאנט. הרכז הצ'כי נכנס לנעליו הגדולות של וול בצורה לא רעה בכלל, והצליח לנפק 10 נק' ו-6 אס' למשחק כרכז פותח ביעילות מרשימה של 48% מהשדה, 40% לשלוש ו-80% מהקו. ברייאנט שימח שחקני פנטזי רבים כשנכנס לתפקיד הסנטר הפותח ונתן 10 נק' ו-7 ריבאונדים למשחק ב-63% מצוינים מהשדה, כולל חצי שלשה למשחק ב-36% כיאה לסנטר מודרני. אריזה לעומתם, איכזב כשלא הצליח לעזור להגנה הקבוצתית והיא דורגה במקום ה-29 בליגה בספיגת נקודות למשחק. ההתקפה דווקא תפקדה עם 114 נק' למשחק (10 בליגה). וושינגטון סיימה עם 32 נצחונות, הרבה בזכות ההצטיינות של ביל, והחזיקה אצבעות ללוטרי.
קיץ חם
לא חם במיוחד, האמת. הוויזארדס מצאו את עצמם במצב הגרוע ביותר שיכול להיות, קבוצה גרועה עם חוזים גדולים. וול חתם בקיץ שלפני כן על חוזה סופר מקס, והוויזארדס יצטרכו לשלם לו יותר מ-40 מיליון דולר בממוצע לעונה בארבע השנים הקרובות. כל זה כשוול לא צפוי לשחק העונה, וספק גדול אם יהיה שחקן מועיל אי פעם. החוזה הגרוע בליגה, בענק. מעבר לוול ול-15 מיליון דולר שהם משלמים משום מה ליאן מהינמי, הוויזארדס לא עשו דברים גדולים מדי. הם החתימו את תומאס ברייאנט על חוזה חביב של 24 מיליון דולר ל-3 שנים, ניסו לתת מענה לעזיבה של סטורנסקי עם שחקני סף כמו איש סמית' ואייזיאה תומאס, והוסיפו את סי ג'יי מיילס ודאוויס ברטאנס, מהלכים של קבוצה שלא מנסה להשתפר מדי, וככל הנראה בונה על עוד עונת טנקינג. מהדראפט הגיעו רוי האצ'ימורה ואדמירל סקופילד. האצ'ימורה הוא פורוורד עם משחק התקפה מלוטש והגנה מלוטשת פחות, שהולך לקבל הזדמנות גדולה בסגל המדולדל של הוויזארדס. סקופילד הוא פורוורד נמוך וחזק עם יד טובה ל-3 שמתאים למתכונת ה-3&D האהובה בליגה. טרייד קטן נוסף הביא לקבוצה את מו ווגנר ואיזאק בונגה. הלייקרס היו צריכים להיפטר מהם כדי לאפשר חוזה מקס לכוכב שלישי, שלא הגיע בסופו של דבר. ההתלבטות הגדולה היא מה קורה עם ביל. ההתלבטות היא לא של וושינגטון, ביל זכאי לקבל הארכת חוזה, ו-וושינגטון מתכוונת להציע לו את המקסימום. השאלה היא מה ביל רוצה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
לא יותר מדי. וושינגטון בונה על עונה מפסידה, ועל ביל שיהפוך אותה לפחות מביכה. הם יתנו הזדמנות להא'צימורה, ברטאנס ותומאס ברייאנט בתקווה שלפחות אחד מהם יראה שהוא יותר משחקן רוטציה לגיטימי. אייזיאה תומאס יקבל את ההזדמנות להראות שאולי עוד נשאר בו משהו מהסקורר הקטלני של 2016, ואולי ייצא משהו מהרוקיס שהגיעו מהלייקרס. השאלה הגדולה שתלווה את הקבוצה כל העונה היא שאלת ביל. יכול להיות שהוא יחתום על הארכת חוזה וייתן לקבוצה זמן להיבנות מחדש, אבל בליגה של היום, ובמצב הבעייתי שאליו הוויזארדס נקלעו עם החוזה של וול, המהלך המתבקש מצידו הוא לבקש טרייד. בנקודת הזמן הנוכחית הוויזארדס אמורים להיות מסוגלים לקבל הרבה עליו, פחות ממה שהפליקנס קיבלו על דיוויס, ועדיין הרבה, אבל עוד שנה מהיום המחיר של ביל יירד במהירות רבה.
תחזית:
וושינגטון בונה על עונה גרועה אבל לא לגמרי מביכה, ואם ביל יישאר זה בדיוק מה שהם יעשו. 27 נצחונות, טרייד על ביל בטרייד דדליין, ופריצה של לפחות שחקן אחד – אולי האצ'ימורה.
קרא עוד
