Sample Page

 טור דו שבועי חדש שינסה להביא לכם את המספרים שמאחורי הסיפורים המרכזיים ב-NBA וגם טעימות מהערות השוליים המעניינות שקרו בזמן האחרון.

הנתונים נכונים ליום רביעי 6.11

מייק קונלי:

מייק קונלי, הרכש החדש והנוצץ של הג'אז, ככל הנראה ירצה לשכוח את משחק הבכורה שלו במדי יוטה. משחק אותו סיים עם 1-16 עלוב ולא אופייני מהשדה. למזלו של קונלי, הג'אז ניצחו את המשחק ואפילו הוא עצמו סיים עם +/- חיובי (1). אוהדי יוטה אולי זוכרים ערב אפילו גרוע יותר מהשדה של אחד מכוכבי הקבוצה, גורדון הייוורד, שבעונתו הרביעית בליגה השליך 1-17 מהשדה בהפסד מול הפליקנס. גם הייוורד, למרות ההפסד, סיים עם מדד של פלוס 5, כנראה הודות ל-11 אס' שחילק לחבריו. שני שחקנים סיימו עם 1-19, נייט ת'ורמונד האגדי וג'ורג' סנסקי, וחמישה שחקנים יידו 1-18, כאשר כריס בוש הוא השם הבולט בחבורה, אבל המשחק הכי גרוע אי פעם לקליעה בודדת מהשדה, שייך למייק ניולין שכיכב ביוסטון והצליח להחטיא לא פחות מ-21 זריקות בהפסד מול הסוניקס בינואר 1973. אגב, המשחק הכי גרוע ללא סל שדה כלל, שייך לטים הארדווי, האבא דווקא, שהשליך 0-17 מזעזע, דבר שלא הפריע לווריורס לנצח את מינסוטה במשחק הזה, הרבה בזכות 36 נק' של כריס מאלין וגם 6-9 מהשדה של מיודענו, השודד בטרנינג (ויקטור אלכסנדר).

ראסל ווסטברוק:

ראסל ווסטברוק הוא כנראה השחקן שיהיה הכי מעניין לעקוב אחריו בעונה הזו (מבחינה סטטיסטית, לא לצפייה). אחד הנושאים שנטחנו עד דק הקיץ בעיתונות ה-NBA, היה איך יעבוד השילוב של ווסטברוק במערכת של יוסטון. ווסטברוק, כידוע הוא רכז דומיננטי שאוהב את הכדור וקלעי גרוע בלשון המעטה, הגיע לקבוצה שנשענת כמעט אך ורק על שלשות וכבר יש לה שחקן שאוהב את הכדור לא פחות ממנו ויעיל הרבה יותר ממנו. בנוסף לשילוב ביוסטון בכלל ועם הארדן בפרט, שווה לעקוב גם איך הגיל והירידה באתלטיות משפיעים על ווסטברוק וכן, מה יהיה בגורל אחוזי העונשין המוזרים שלו. ובכן, הפתיחה לא נראית מזהירה עבור אוהדי יוסטון. אמנם, המדגם עדיין קטן וסביר להניח שהקליעה של רוב השחקנים ביוסטון תשתפר אבל ישנם כמה סימנים מדאיגים:

א. השילוב של ווסטברוק עם הארדן מניב עד עכשיו נט רייטינג של מינוס 5.9, גם אם נוריד את התצוגה המביכה מול מיאמי, עדיין השילוב ביניהם הוא שלילי. לא מה שהיינו מצפים מאחד הצמדים החזקים בליגה. ווסטברוק לא מצליח לתרגם את הזריקות הנוחות יחסית לשלוש, כשהארדן על המגרש, ופוגע רק ב-23% מהם. בנוסף, גם יכולת ניהול המשחק שלו לא מנוצלת היטב כאשר הוא מוסר רק 4.2 אס' לעומת 2.5 איבודים ב-22 דקות למשחק יחד עם הארדן.

ב. בדקות שווסטברוק מנהל את ההתקפה ללא הארדן על המגרש, המצב אפילו גרוע יותר. אמנם, יכולת קבלת ההחלטות של ראסל משתפרת כשהוא בעל הבית, 5 אס' לעומת 1.7 איבודים ב-11 דקות למשחק, אבל הקליעה לשלוש עדיין חלשה וההתקפה של יוסטון בכללי לא עובדת. הנט רייטינג בדקות האלו הוא מינוס 14.9 כאשר גם ההגנה מזעזעת. נזכיר שוב שמדובר על מדגם מאד קטן ולכן לא צריך ללחוץ עדיין על כפתור הפאניקה אבל זה קרוב לכך.

ג. אם כל זה לא מספיק, דווקא בדקות שהארדן על המגרש ללא ווסטברוק, יוסטון נראית כמו יוסטון שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות. התקפה מפלצתית עם 116 נק' פר 100 פוזשנים ודירוג הגנתי ממוצע של 109.6 ב-13.2 דקות למשחק.

ד. כשכריס פול הגיע ליוסטון, הוא מיד העלה את שיעור השלשות שלו מ-38% מכלל הזריקות ל-47%, גידול בהחלט משמעותי. מי שציפה שזה יהיה הסיפור גם עם ווסטברוק (אני למשל) התבדה, לפחות נכון לעכשיו. ווסטברוק, למרבה ההפתעה, זורק אפילו פחות שלשות מאשתקד (כאחוז מכלל זריקותיו) וכל עוד הכדור לא נכנס (25% עלובים) אין סיבה שזה ישתנה. יתכן ונראה בהמשך את ווסטברוק קולע יותר משלוש ואז יתכן והוא גם יעלה את כמות השלשות שהוא זורק למשחק, אבל כל עוד זה לא קורה יהיה קשה ליוסטון לייצר התקפה עומדת טובה כשהוא על המגרש.

ה. אחוזי העונשין של ווסטברוק עומדים על 66.7%, לא סימן טוב עבור אלו שקיוו ששנה שעברה היתה אנומליה בלבד, כרגע נראה שהסיכוי שהוא יחזור לממוצעי הקריירה קלוש.

עם זאת, צריך להסתכל גם על הצד החיובי ומצאתי כמה סימנים שהאופטימים עוד יכולים להיאחז בהם:

א. הארדן וגורדון חייבים להתאפס מתישהו, השניים "קולעים" ב-25.3% ו-23.3% לשלוש בהתאמה, ולא נראה שיש לזה קשר לכך שווסטברוק על המגרש. כנראה שכאשר השניים יאפסו את הידית הדברים יראו אחרת.

ב. אמנם ווסטברוק לא זורק יותר שלשות כפי שניתן היה לצפות, אבל הוא כן הולך יותר לטבעת השנה ומתחיל לזנוח את המיד ריינג'. 41.2% מהזריקות שלו הגיעו מאזור הטבעת, עלייה של 6% מאשתקד, וזאת למרות העלייה בגיל וכאבי הברכיים שהוא סובל מהם. כתוצאה מכך, גם שיעור ההליכה לקו העונשין של ראסל גבוה יותר השנה וזה בהחלט סימן מעודד עבור הרוקטס. בסה"כ היעילות הכללית של ווסטברוק עלתה מ-50% %TS ל-53.3%, שיפור משמעותי.

ג. הדבר החשוב ביותר בעיני הוא אחוז ה-USG של ראסל כשהארדן על המגרש. אם, בתחילת העונה, חלק מאוהדי יוסטון דאגו שווסטברוק ישתלט להם על הקבוצה על חשבון הארדן, הם יכולים להיות רגועים. אחוזי ה-USG כששניהם על המגרש הם 24 לווסטברוק ו-35 להארדן. רואים בבירור שזו הקבוצה של הארדן ונראה שראסל השלים היטב עם המצב החדש.

בשורה התחתונה אפשר לומר שהשילוב של ווסטברוק ביוסטון עדיין חורק, אמנם יש כמה סימנים מעודדים ונראה שראסל מוכן לבצע שינוי מסוים בצורת משחקו (ויתור על הכדור לטובת הארדן, וויתור חלקי על המיד ריינג'), אבל בסופו של דבר כל עוד ווסטברוק לא יקלע טוב מרחוק או ישמור טוב יותר קשה לראות איך השילוב בינו לבין הארדן יעבוד ויהפוך את יוסטון למועמדת רצינית לאליפות.

אנדרו וויגינס:

ראיין סונדרס אמר הקיץ שהפוקוס העיקרי של אנדרו וויגינס העונה יהיה בבחירת זריקות טובה יותר, במקרה של וויגינס מדובר על הימנעות מזריקות מיד ריינג' קשות, שוויגינס היה נוטה לקחת ללא סיבה ממשית. כ-30% מנסיונות הקליעה של וויגינס בעונה שעברה, נזרקו מ-10 פיט ומעלה וסונדרס החליט שהוא לא יכול לחיות עם המספר הזה, במיוחד לאור העובדה שאחוזי הקליעה של וויגינס מהטווח הזה היו נמוכים להחריד (רק 33%). נכון לכרגע לפחות, נראה שסונדרס הצליח להחיל את השינוי. וויגינס הוריד את הנסיונות מהמיד ריינג' ל-21% מכלל הזריקות (עדיין גבוה בסטנדרטים של היום) והמיר אותן כמעט לחלוטין בזריקות לשלוש ובזריקות מטווח 3-10 פיט. אני מניח שסונדרס היה שמח לראות גם עלייה בנסיונות קרוב לטבעת ועלייה בשיעור ההליכות לקו, אבל במקרה של וויגינס, כנראה שכל התקדמות תתקבל בברכה. האם המיני מהפכה עבדה? ובכן, נכון לעכשיו אין שינוי דרמטי אבל אפשר לשמור על אופטימיות זהירה. וויגינס הצליח להעלות בשלושה אחוזים את ה-TS% שלו ל-52.4% וזאת למרות אחוזים חלשים לשלוש (33%) וקרוב לטבעת (62.1%). אם יצליח להעלות את אחוזי השלשות לאזור ממוצע ליגה, אזי יתכן ו-וויגינס יהפוך מגורם מזיק בהתקפה לסקורר סביר, שינוי שהוולבס משוועים אליו. מי יודע אולי זה מה שיעזור למינסוטה להגיע לפלייאוף. בכל אופן, יהיה שווה לעקוב בהמשך אחרי וויגינס ולראות האם המגמה מתחילת העונה היא טרנד שימשיך ויעמיק או שוויגינס יחזור להרגלים הרעים הקודמים שלו ובמינסוטה יגידו שלום לפלייאוף.  Take That For Data מבטיח לעקוב.

קנדריק נאן:

בשבוע שעבר דרור דירג את נאן כרוקי מס' 1 של המחזור עד עכשיו, ולמרות כמה משחקים בינוניים מאז עדיין אפשר לומר שקנדריק חזק במירוץ, בתקווה שישאר שם עד סוף העונה. אם יקרה הנס ונאן יצליח גם לזכות בתואר הנחשק – רוקי העונה, זו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שרוקי העונה לא נבחר בדראפט. השחקן שנבחר הכי נמוך וזכה בתואר הוא וודי סולדסברי שנבחר במקום ה-60 בשנת 57 ע"י פילדלפיה ווריורס (הגלגול הקודם של גולדן סטייט). בעידן הלוטרי, השחקן שנבחר הכי נמוך וזכה בתואר הוא מלקולם ברוגדון שנבחר במקום ה-36 ע"י הבאקס לפני שלוש שנים. ברוגדון הוא גם היחיד מאז סולדסברי שזכה בתואר ולא נבחר בסיבוב הראשון. למעשה רק שחקן אחד נוסף, מארק ג'קסון, הבחירה ה-18 בדראפט 88, זכה בתואר ולא נבחר בטופ 11! ובכן, לקנדריק שלנו יש חתיכת הר לטפס עליו. הבחירה הטובה בהיסטוריה בהקשר של זכיות ברוקי השנה היא באופן לא מפתיע הבחירה הראשונה. לא פחות מ-21 שחקנים שנבחרו ראשונים זכו בתואר, כולל חמש פעמים ברציפות בין השנים 90-94. לא הרחק משם נמצאת הבחירה השנייה. למרות השם הרע שיצא לה, הבחירה השנייה סיפקה 15 שחקנים שזכו ברוקי העונה, האחרון שבהם הוא קווין דוראנט ב-2007. מאז דוראנט, שישה שחקנים שנבחרו ראשונים זכו בתואר ואף לא אחד מהבחירה השנייה. סה"כ מתוך 70 הזוכים בתואר עד עכשיו, יותר ממחצית הגיעו משתי הבחירות הראשונות. כפי שניתן לשער, אחרי הבחירה השנייה ישנה ירידה דרמטית בכמות הזכיות: הבחירה השלישית עם 7 זכיות, הרביעית עם שלושה בלבד והחמישית עם חמישה זוכים. הבחירה הגבוהה ביותר ללא זכייה כלל היא העשירית ומיקום הבחירה הממוצע של הזוכה בתואר הוא 5.1 (החישוב ללא הבחירות האזוריות שנהגו לבחור בעבר).

בקטנה:

סטיבן אדאמס: למי שתהה כמה ריבאונדים אדאמס תרם לווסטברוק לטובת פרויקט הטריפל דאבל שלו, התשובה היא הרבה, הרבה מאד. אדאמס בעונה שעברה קטף 14.8% מהריבאונדים בהגנה של הת'אנדר והעונה הוא עומד על 28.3%. כן, כמעט כפול.

טרנר את סאבוניס: עוד שילוב שסיקרן לא מעט את עולם ה-NBA בקיץ. התוצאות עד עכשיו לא רעות. אמנם ההתקפה של אינדיאנה רושמת 106 נק' בלבד ל-100 פוזשנים כשהשניים יחד על המגרש (90 דקות), אבל ההגנה עובדת טוב מהמצופה והפייסרס סופגים רק 102 נק' ל-100 פוזשנים. יהיה מעניין להמשיך לעקוב אחרי השילוב הזה, במיוחד לאור העובדה שההרכב עם סאבוניס בהעדר טרנר עבד אפילו טוב יותר.

דני גרין: הרבה שחקנים בכירים עברו בלייקרס במרוצת השנים, רבים מהם הגיעו כשחקנים חופשיים בשיא הקריירה שלהם. אבל למרות כל השמות הגדולים הכוללים את קארים, לברון, מג'יק, שאק, ביילור והלוגו, האיש שקלע הכי הרבה נק' במשחק הבכורה בלייקרס הוא דווקא דני גרין שלא ידוע כסקורר בכלל. 28 נק' הספיקו לו בכדי לעבור בנקודה את קארים השיאן הקודם. וקובי? הוא אפילו לא עלה על הלוח במשחק הבכורה שלו, אבל אל דאגה, הוא גם לא מסר. האסיסט הראשון שלו בקריירה הגיע רק במשחק החמישי.

דריל מורי: נראה שהמשבר עם סין דועך לאיטו, אבל מה שעדיין לא דועך הוא שיעור השלשות בליגה. כ-38% מכלל נסיונות הקליעה מבוצעים מעבר לקשת, עלייה של 2% מאשתקד. אמנם לא עלייה דרמטית כמו בשנים האחרונות, אבל המגמה כלפי מעלה עדיין מובהקת. יוסטון של מורי כמובן מובילים את הליגה עם 52% מכלל הזריקות, אבל קבוצות כמו מילווקי ודאלאס דולקות אחריה עם כמעט מחצית מהזריקות לשלוש וסגנון שהולך ודומה יותר ליוסטון. לא בטוח שאלו בשורות טובות לליגה.

דמאר דרוזן: באחד ממשחקי הפריסיזן באוקטובר, דרוזן קלע 3 שלשות משלושה ניסיונות, מה שהוביל את אוהדי הספרס לקוות שאולי דרוזן עבד על הקליעה מבחוץ הקיץ, דבר שעשוי לשדרג את דרוזן מסקורר ממוצע ליעיל ואת ההתקפה של הספרס לנסבלת כאשר הוא ודג'ונטה מורי יחד על המגרש. עד עכשיו ב-236 דקות משחק, הוא לקח שתי זריקות בלבד מעבר לקשת וההתקפה של הספרס נראית בהתאם, 96.6 נק' ל-100 פוזשנים כשהוא ומורי יחד על המגרש, מחריד.

דיאנג'לו ראסל: אחד המהלכים השנויים ביותר במחלוקת הקיץ היה ההחתמה המפתיעה של ראסל ע"י הווריורס על חוזה מקסימום ל-4 שנים. הדעות נעו בין מהלך גאוני ומבריק למהלך תמוה ומיותר שיתקע את העתיד של המועדון. אני מניח שגם המבקרים החריפים ביותר של המהלך לא ציפו לפתיחה כל כך גרועה. ראסל רושם עד כה ב-5 משחקים, מדד +/- של מינוס 80 במצטבר! כמעט הכי גרוע אי פעם לחמשת המשחקים הראשונים של העונה. רק ג'רמי לין וקובי בראיינט עם מינוס 81 (לייקרס 2015) וג'ים ג'קסון עם מינוס 83 (אטלנטה 2001) פתחו גרוע יותר.

נתוני ON/OFF נלקחו מהאתר הרשמי של הליגה, שאר הנתונים אם לא צוין אחרת מ-basketball-reference.com. נתוני +/- היסטוריים קיימים החל מעונת 2000-2001.

מוזמנים לשלוח הערות/הארות בטוויטר Hovav7@