5 על 5 לאן טורונטו ויוסטון ממשיכות ומה לא עבד בקליפרס?
המדור השבועי בשיתוף 'פוסט אפ' והפעם סער ברעם, מידן בורוכוב, אריק זילבר והאורחים המיוחדים אורן לוי וירון טלפז.
דאנטוני עזב את יוסטון, מי המאמן המתאים לשיטה, ואולי צריך לשנות שיטה?
אורן לוי: השיטה לא מתאימה. ג'יימס הארדן על הכדור ליוסג' מפלצתי? אחלה. סמול-בול? סבבה. את כל שאר העקרונות הייתי זורק לפח ומתחיל מאפס. כולל, ואולי במיוחד – ההתעלמות מאזור החצי-מרחק. דריל מורי נשאר, ואני אוהב אותו. אני חושב שהוא מנהל יסודי, חדשני ובעל תושיה. הוא לא חף מטעויות, אבל אני שמח שההגה בידיים שלו. המאמן הנכנס יצטרך להביא משהו חדש. הכדורסל הרדוקטיבי של יוסטון עשה את שלו, בטח עם הסגל הבינוני שסביב הזקן – זה לא יעבוד יותר טוב ממה שזה עבד השנה. זה לא רק ההתעלמות מחצי מרחק, זו ההתקפה שלא נותנת לאחרים לקחת החלטות (להוציא את ווסטברוק – שדווקא פחות החלטות יטיבו איתו).
סער ברעם: דווקא דאנטוני התאים לשיטה שלהם של שחקן יצירתי ויוצר אחד (נאש אז… הארדן היום). היום אני לא רואה משהו אחר חוץ מלהחריב את מה שיש עד היסוד, לנסות לקבל כמה שיותר שחקנים צעירים ובחירות דראפט עבור הארדן, ווסטברוק, טאקר וגורדון וללכת לבנייה מחדש. הם במילא הרגו את השנים הקרובות. אם אני מתייחס אחד לאחד לשאלה ולא מדבר על שינויים בסגל, השיטה ההתקפית עובדת. צריך מאמן קשוח והגנתי, שיודע לעשות התאמות. מקמילן יכול לעבוד. בילי דונובן גם עבד עם ווסטברוק, וישמח לעבוד עם הארדן בעתיד. אטקינסון האהוב לא מתאים לשם, כמו שלא התאים לברוקלין החדשה שהנחיתו עליו.
מידן בורוכוב: שינוי השיטה תלוי כנראה בעתיד של דריל מורי כשגם עתידו לא ברור.
אם הולכים על שינוי השיטה זה אומר שיוסטון הולכת לבנייה מחדש או פירוק והרכבה כאשר המודל של OKC צריך לשמש להם כדוגמא.
אם ממשיכים לבנות על סמול-בול עם הארדן וווסטברוק הייתי הולך על מאמן חדש. ברוקלין הבריקו עם נאש, יכול להיות שיוסטון צריכה ללכת על ג׳יסון קיד. אחריי עונה הספסל של הלייקרס הוא מוכן לקבל (שוב) קבוצה ראשית. כשחקן שהצליח לזכות באליפות בגיל די מאוחר אני חושב שקיד יכול לתרום לווסטברוק בעיקר בפן המנטלי
אריק זילבר: לפני כמה ימים פרטיטה טען שהג'וב של מורי לא בסכנה, מה שאומר שכנראה ממשיכים בסגנון דומה. אישית אני לא נגד, כי אני לא חושב שיוסטון איכזבו השנה. גם בשיטת משחק קונבנציונלית וגם בלי הטרייד על קאפלה לא הייתה להם קבוצה ששווה יותר. אני כן חושב שבתוך השיטה צריך טיפה יותר גיוון, אבל הרעיון הכללי צריך (והולך להיות) זהה. בשביל שזה יקרה צריך מאמן רלוונטי, והואיל וזה סגנון משחק קיצוני צריך לדעתי מאמן צעיר שיבנה לתוך השיטה. מישהו שאין לו עוד סגנון אימון מובהק משל עצמו. מניח שבסוף זה יהיה סם קאסל, ואם אכן זו תהיה הבחירה, היא עושה שכל מבחינתי.
ירון טלפז: כמעט בלתי אפשרי לענות. דריל מורי נשאר ואין לדעת מה עובר לו בראש ונאמר שם בינו ובין הבעלים. האם יעיז לבצע טרייד להארדן? לא. האם הוא חושב על טרייד לווסטברוק? אין ספק, אבל עם ממוצע של 44 מיליון דולר לעונה לשלוש העונות הקרובות, אפילו הוא לא יצליח. ברגע ששני אלו נשארים, צריך ללכת למסע אמיתי של חיפוש מאמן ולראיין 5-10 מועמדים ופשוט להקשיב. מי הכי מרשים, למי יש רעיון איך להוציא יותר מהסגל הזה ואולי בכל זאת לצרף גבוה קצת יותר משמעותי. ועל הדרך גם להיזכר שפעם היו בקבוצה הזו, בבק קורט אחד, גוראן דרגיץ' וקייל לאורי. סתם מחשבה נחמדה לסתיו.
מה לא עבד בקליפרס?
ירון טלפז: דוק ריברס הוכיח בעונה שעברה וגם בתחילת הקריירה שלו כמאמן באורלנדו שהוא מצוין בקבוצה ללא אולסטארים. בבוסטון הוא הצליח לזכות באליפות עם שלושה ובעצם ארבעה אולסטארים – אבל יש שיגידו שזכה "רק" באחת. עם הקליפרס הוא פישל בקבוצה של כריס פול ובלייק גריפין ועכשיו גם בעונה הראשונה של הניסוי הנוכחי. לא פשוט לחבר כוכבים כמו קוואי ופול ג'ורג' למערכת וסגל עמוק שהצליחו ודוק כשל בזה בעצם כל העונה ושילם על כך בבועה שכנראה יודעת להוציא את ה"אני" האמיתי של שחקנים וקבוצות. אז בקצרה: לא היתה כימיה או שטף התקפי ברור.
אורן לוי: היסודות. חיבור קבוצתי זה לא משהו שאפשר פשוט להשיג תוך כדי ריצת פלייאוף. מחויבות לחברים לקבוצה. כימיה קבוצתית, אלה דברים שנבנים. את הסגל של הקליפרס חיממו במיקרו. ובניגוד לבוסטון של 07-08, שכל המנות העיקריות הגיעו כבר אפויות, הפעם לדוק לא היה מה למכור. ונראה שהשם שיצא לו כמאמן של שחקנים כבר גדול עליו. זה היה פלייאוף רע מאוד לרזומה שלו. גם האתוס של קוואי כמנהיג חטף כאפה מצלצלת. ויש כמובן את וואי-אוף פי, שהגיע בתמורה לכל העתיד של הקבוצה, שעכשיו נמצא אצל הת'אנדר.
סער ברעם: אין להם נשמה, פאשן וקליק. כל מה שצריך לראות משחק בשבילו ולא להעיף מבט בסטטיסטיקות מתקדמות. הם לא שיחקו הרבה ביחד העונה. הרבה מהם, באופי, שכירי חרב. אין שחקני בית אמיתיים, שישאירו הכל על המגרש. אנוכיים. ככה לא בונים קבוצה. כשאני רואה אותם אני קצת מת מבפנים. כל מה שכיף ומהנה בכדורסל לא נמצא בקבוצה הזו. מכל סל של קוואי התבאסתי בפוסט סיזן הזה. הערכתי את רמת המשחק שלו, אבל זה לא הרגיש רומנטי כמו שזה היה בטורונטו. אני לא מכיר מישהו שלא אוהד את הקליפרס שאשכרה רצה שינצחו. ונו באמת, אני גם לא מכיר אוהד קליפרס מעל גיל 25.
מידן בורוכוב: דוק ריברס. אין שום תירוץ אחר. נכון הוא לקח אליפות בבוסטון אבל הכשלון שלו בקליפרס בצבע ארגמן בוהק. הוא נכשל עם פול וגריפין בשיאם וממשיך שוב שוב. אני לא זוכר מאמן שנכשל באופן כל כך עקבי והמשיך להיות מאמן ראשי. הוא לא שיפר את הקבוצה של דל נגרו בכלום. לאבד 3-1 מול דנבר אחריי שהובילו בדו ספרתי בכל משחק שיכל לגמור את הסדרה זה על ריברס. הוא נראה חסר אונים על הספסל.
ואם מחפשים שחקן? PG היה מזעזע בפליאוף.
הייתי שומר את רוב הסגל ומחליף מאמן, פשוט לא מגיעה לריברס הזדמנות נוספת.
אריק זילבר: אני חושב שמנטאלית, היחיד שהיה מוכן לפלייאוף הזה היה קוואי. ג'ורג' לא הסתדר נפשית בבועה, הארל איבד את סבתו ולא התאמן עם הקבוצה, לו ויל התחיל את הבועה עם סקנדל והיו דיווחים שהקליפרס לא מעוניינים להישאר בבועה עם כל נושאי הגזע. בנוסף, זו קבוצה חדשה שלומדת לשחק יחד ולא שיחקו מספיק אחד עם השני בעונה הסדירה. 20 משחקים מלאים בסגל מלא זה פשוט לא מספיק. אם להוסיף לזה מאמן שאיבד טרום הסדרה פעמיים יתרון 3-1 ושלוש פעמים יתרון 3-2 בסדרת פלייאוף, ועוד אחד כזה שלא מגיב טוב תוך כדי משחק, נקבל קבוצה בהפרעה. וכמובן זוהעי חוכמת הבדיעבד.
דנבר מגיעה שוב כאנדרדוג, מה היתרונות שלה מול הלייקרס?
אריק זילבר: לדנבר יש להם סגל יותר עמוק עם יותר שחקנים משלימים שיכולים לעשות את ההבדל ולהתעלות, והסגל הזה עשוי להיות מאוד משמעותי. במקרה המאוד סביר שדיוויס ימצא את עצמו שומר על יוקיץ' די מהר, זה עשוי לייצר ללייקרס לא מעט בעיות. מקגי או הווארד לא יכולים לשמור ביעילות מחוץ לצבע, ואם ישחקו בהרכב נמוך ההוצאה של דיוויס מהצבע תהפוך אותו לפרוץ. הפיק אן רול ההפוך בין יוקיץ' לגאריס עשוי להיות מהלך מאוד יעיל, ובכלל גאריס צריך להיות אגרסיבי בסדרה הזאת, כי במקרה ודני גרין ישמור על מארי, שהוא בעיית מאץ' אפ בפני עצמה, להאריס יהיה יתרון על השומר שלו.
ירון טלפז: ללייקרס יש סגל עמוק ומגוון במיוחד הגנתית ולכן קשה מאד למצוא קבוצה עם יתרון התקפי מולה. ובכל זאת – ניקולה יוקיץ' חייב להעניש אותם כל פעם שישמרו עליו עם שחקן יחיד – גם אם מדובר בשומרים גבוהים/חזקים/פיזיים כמו שיש ללייקרס להציע. ג'מאל מוריי יצטרך להיות קרוב לזון שהציג מול מיצ'ל ובמשחק 7 מול הקליפרס ואחרון – מייקל פורטר ג'וניור שצריך, מוקדם מהצפוי, לעשות את הצעד הבא. מבחינת כישרון, אין ספק שיש לו את כל הסט. דנבר תצטרך את כל אלו כי הגנתית היא בבעיה במצ' אפ הזה כי את לברון לא עוצרים ואין לה מי שבאמת יציק לדייויס.
אורן לוי: אפשר להתחיל ביוקיץ' ומארי, שמצדם יעשו את מה שהם עושים בכל ערב – ינסו להשתלט על העולם (יש פה רפרנס, תעשו גוגל). הלייקרס גדולה וחזקה, והם פייבוריטים על הנייר, ולדעתי גם על המגרש. אבל לנאגטס יש רוח לחימה ואמונה של פעם בדור. ויש להם כישרון התקפי נדיר. נראה עוד מאותו דבר מהם – המון תנועה ללא כדור, המון פיק-אנ-רול גבוה למארי, פעולות הנד-אוף מקו העונשין עם הג'וקר (או לפי ג'ף ואן גנדי:"יוקר"). זה מאוד קשה לעצירה. ההגנה של הלייקרס מרשימה, אבל המאץ'-אפ אידיאלי למארי נשאר בבית (בראדלי). אני מקווה שבגדול מארי יוכל לעשות יותר ממה שעשה מול הקליפרס (למעטי משחק 7).
סער ברעם: יש לדנבר ארבעה יתרונות משמעותיים. אחד הוא מה שאני קורא 'איכות ממוצעת', מה שיש גם במיאמי ודאלאס. ספסל חזק וארוך יחסית, משהו שללייקרס העונה כמעט ואין. השני הוא המומנטום שהם מגיעים איתו. אף אחד לא ציפה שהקליפרס יפסידו לדנבר, והקליפרס הפסידו את הסדרה הרבה יותר מאשר שדנבר ניצחו אותה. השלישי הוא האורגניות. השחקנים בדנבר רצים כבר הרבה זמן, ואפילו מייקל פורטר ג'וניור "החדש" נבחר כבר בדראפט הקודם והוא כבר מעל שנתיים נטו בקבוצה. הרביעי הוא, כמובן, תחושת האנדרדוג – שאנחנו כבר יודעים שהם אוהבים. אין להם יתרון משמעותי על הלייקרס וזה למה אני מצפה בכיליון עיניים דווקא לסדרה הזו.
מידן בורוכוב: מאוד מפתה לדלג שאלה הבאה ולסכם בכך שאין יתרונות לדנבר.
דנבר התבגרה מאוד במהלך הפלייאוף.
מייק מאלון הוא יתרון מול ווגל.
הגארדים בראשות מורי וזאת לא חוכמה גדולה מול הבק-ורט של הלייקרס.
דנבר קולעת טוב יותר מדאון טאון.
דווקא יוקיץ שמעלה הילוך בפלייאוף עלול למצוא את עצמו בבעיה מול הקו הקדמי האימתני של הלייקרס.
דנבר כמו הליייקרס קבוצה עמוקה, מילסאפ ופורטר ג׳וניור יכולים להיות האקס פאקטור עבורם.
טורונטו עומדת בפני צומת דרכים. מצד אחד הכוכבים המזדקנים מסיימים חוזה עכשיו או קיץ הבא, וזו הזדמנות לריענון שורות. מצד שני הפלייאוף הזה נתן הרגשה שהם לא רחוקים והם צריכים עוד פיסה קטנה לפאזל על מנת להיות קונטנדרית. לאן ממשיכים שם בקנדה?
מידן בורוכוב: לדעתי טורונטו קבוצה נהדרת, איבוד הביתיות היה בעוכריהם (לכאורה הפסידו 4 משחקי בית לבוסטון). גאסול חייב לעזוב, את ואן וליט ואיבקה צריך לשמר במחיר המתאים.
לאורי ישאר וסיאקם כמובן. אננובי ופאוול גם.
בכסף שגאסול מפנה צריך לנסות להחתים שחקנים שיכולים להתאים לשיטה. תוך שנתיים לפנות כסף לשחקן שיחליף את לאורי ומשם הדרך להשאר בצמרת קצרה.
אריק זילבר: הוטרנים בטורונטו מסיימים חוזים גדולים, אם זה גאסול ואיבקה הקיץ או לאורי קיץ הבא. לדעתי השלד של ואנווליט, סיקאם ואנונובי חייב להישאר כי הוא יופי של בסיס לשנים רבות. עם החוזים המופחתים (חלקם משמעותית) הם יכולים לתת לוונוליט חוזה שישאיר אותו ועדיין להיות גמישים מבחינת שכר לקראת הקיץ הבא, שם תהיה להם הזדמנות להחתים מישהו שיכול לקחת את הקבוצה הזאת לשלב הבא. מה שבטוח, אין שום סיבה לפרק את החבילה שם והאמת שאין הרבה איך לעשות את זה בלי להיפטר מנכסים משמעותיים.
ירון טלפז: ברגע שמסאיי יוגי'רי מאריך חוזה וכמובן גם ניק נרס, אפשר להעריך שינסו להשתפר תוך כדי הריענון. מרק גאסול מסיים חוזה ויקבל הצעת חוזה מאד נמוכה יחסית למה שהרוויח, אם בכלל. כי זה שווי השוק העדכני שלו. בקיצור, הוא כבר לא חלק חשוב. בטוח שלא ירצו לוותר על ואן וליט אבל פאוול נותן להם ביטחון למקרה שההצעות בחוץ יהיו גבוהות מדי. לסיכום – בניה תוך כדי בתקווה שסיאקם סבל בבועה ויחזור לפרוח בתנאים המוכרים.
אורן לוי: מחתימים את מי שמסכים לחתום על חוזה לעונה אחת וממשיכים משם כל הדרך ליאניס. סתם, זו שאלה מעולה. לאורי ממשיך לעוד עונה, לא הייתי מחתים את גאסול על סכום מעל ה-MLE, בטח שלא ליותר מעונה אחת. עם איבקה זה כבר תלוי בשנים ובכסף והאם הוא מוכן להקריב קצת מאחד מהם עבור השני. יש לקוות שאף אחד לא יחשוב על פרד ואנווליט בתור גרסה מסוקסת יותר של מלקולם ברוגדון, אבל גם אז הייתי מנסה להשאיר אותו, ושובר את הראש אחר כך. אני לא מאמין שיאניס מגיע לקנדה, ולא הייתי חוסם את הקבוצה הטובה הבאה בשביל החלום הזה.
סער ברעם: בדיוק גיא כתב על זה אצלנו. איבקה וגאסול לא ימשיכו באותה משכורת. גאסול נראה כמו סוס מת וכבר קושרים את שמו בספרד, בזמן שאיבקה מרוויח יותר מדי בהשוואה לתמורה. יש עוד פיל גדול בחדר ששואל 'האם פסקל סיאקם יכול להוביל קבוצה עד לגמר'. אצלנו הם עברו את מיאמי והפסידו ללייקרס בגמר ה-NBA בסימולציה. לדעתי, הם חייבים להמר. אם אני הם, אני שומר על השלד הנוכחי של לאורי-פאוול-סיאקם-ואנוליט, ומפתה גבוה למוד-אכזבות ומלא-מוטיבציה סטייל גאסול. משאיר את איבקה על חוזה נוח ומנסה שוב. ווייטסייד פנוי, והקבוצה ששים 27 מיליון עליו פסיכית. מצד שני, ווייטסייד ומוטיבציה באותן 100 מילים. אולי פלאמלי\מיילס לנארד.
האם נחשפה תקרת היכולת של קמבה ווקר?
סער ברעם: קמבה ווקר לא יכול להיות השחקן המוביל של פרנצ'ייז. אפילו לא בטוח שהוא יכול להיות השחקן השני, וכולנו ידענו את זה כשהחליף את קיירי. הפואנטה שלו, כשהגיע לסלטיקס, הייתה שמישהו יכול להגיד "אחריי!" ואכן זה מה שהוא עושה. הוא שחקן יוצר מצוין. הוא משאיר דברים בתוך המועדון. הוא לא משחק בקקה מול התקשורת. שקט ומנהיג. היכולת צריכה להגיע דווקא מטייטום ובראון. היוורד והוא הגיעו כדי להיות המבוגרים האחראיים. חזרה לשאלה, תקרת היכולת לגמרי נחשפה – והוא לא צריך להיות האופציה הראשונה בהתקפה של הסלטיקס המוכשרים. הוא גם מוגבל בסייז שלו, במיוחד מול מיאמי, שבנויה כדי לשמור על כולם, ולשמור טוב.
מידן בורוכוב: אני לא בטוח שזו התקרה שלו. צריך לזכות שווקר שיחק השנה יותר משחקי פלייאוף מאשר בכל הקריירה. הוא אמנם שחקן מנוסה אבל לפעמים בפלייאוף יש עקומת לימוד ומקדם הבשלה.
ווקר יכול להצליח בבוסטון הווה אומר לזכות באליפות, זה לא יהיה כאלפא דוג של הקבוצה אבל כמי שמניע את טייטום ומשמש לו כינור שני זה בהחלט אפשרי. בהנחה שיש לווקר עוד 4-5 עונות ברמות הגבוהות אני די בטוח שנראה ממנו דברים גדולים יותר.
יש לו עונת בכורה מכובדת והתקרה שלו תלויה באחרים, בשארלוט התקרה שלו הייתה קומת קרקע.
אריק זילבר: ממש לא. קמבה במשחק האחרון כבר היה נראה יותר טוב אחרי תקופה לא פשוטה. אני חושב שמנטלית הוא יצא מהמשבר, שהתחיל כבעיה מקצועית כשטורונטו טירגטו אותו בהגנה אבל המשיך עם קושי מנטאלי של קמבה, שהחטיא כמה זריקות פנויות במשחק הראשון. המשחק השני כבר היה יותר טוב, ואני לא חושב שראינו את קמבה ברמה שהוא יכול להגיע אליה ב-2 הסדרות האחרונות. במחצית השניה של משחק 2, הוא קלע רק 7 נקודות, אף אחת מהן לא בזמן שההיט אכלו את כל ההפרש. הבעיה הייתה שהוא גם לא זרק בזמן הזה. הוא צריך להיות אגרסיבי לאורך משחק שלם ולקחת על עצמו יותר.
ירון טלפז: כנראה שכן. שחקן טוב מאד ואפילו מוביל בקבוצה קטנה, אבל לא בטוח שהוא כזה בקבוצה גדולה עם שאיפות לאליפות. למרות שיש לו מהירות ושליטה בכדור, כנראה שמשהו עדיין חסר. טורונטו עצרה אותו עם הבוקס אנד וואן ודרגיץ' עד עכשיו פשוט טוב ממנו למרות שמרוויח כחצי ממנו. כל זה מפתיע כי עוד במכללות היה לו ניסיון מול איזורית כששיחק מול סירקיוז. סטיבנס חייב למצוא לו את הבלטה הפנויה במיד ריינג' שהוא כל כך אוהב. בסוף – הכל נמדד בשורה התחתונה. אז אולי נראה עוד הפתעה ממנו.
אורן לוי: ממש לא. כלומר – אני חושב שכבר ידענו עליו שהוא לא שחקן טופ 10-15 בליגה, אבל גם לא רחוק מזה. הוא אול-סטאר. ככזה, יהיו לו משחקים נפלאים, ולצדם ערבים פחות מרשימים סטטיסטית, במיוחד כשהיריבה מתבייתת עליו. במקרה של ווקר ראינו שזה מאוד קשור במימדיו הפיזיים, שהופכים אותו לעציר יותר. אבל המימדים האלה ידועים לנו כבר תקופה. מעבר לזה – בדומה לסטף, אך לא להארדן, ווקר מנצל את הפוקוס עליו בשביל לפתוח את משחק ההתקפה של האחרים. ולכן אני חושב שהמספרים לא עושים צדק עם התרומה האמיתית שלו. התשובה נכתבה לפני היציאה מהסלאמפ הלילה. תחליטו אתם אם זה מעלה או מוריד לי ניקוד.
קרא עוד
