5 על 5 – התחלנו
המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם פותחים עונה! עם אריק זילבר, אריק גנות, איתי קדם, מידן בורוכוב ואורח מיוחד ניל קרמר מהעמוד הודיניל.
אדם סילבר שוקל להרחיב את הליגה. האם כדאי לנצל את ההזדמנות ולשנות את הפלייאוף לפי קונפרנסים? האם זהו רמז להוספת קבוצה נוספת בקנדה/מכסיקו?
אריק גנות: הרחבת הליגה היא רעיון טוב. יש מספיק טאלנט בשביל עוד שתי קבוצות תחרותיות. 32 קבוצות יכולות להיות הגיוניות יותר מבחינת סידור הבתים. והאוהדים הותיקים ישמחו לחזרה של הסוניקס הזכורים לטוב.
באותה הזדמנות נכון באמת לבטל את הקונפרנסים. כבר כתבו בעבר על כך שלפעמים קבוצה שמשויכת למערב עשויה להיות קרובה יותר למזרח. המפגשים בליגה צריכים להיקבע כך שהשחקנים יצטרכו לטוס כמה שפחות, ולפלייאוף צריכות לעלות 16 הטובות.
קבוצה במקסיקו עשויה להיות רעיון טוב, אבל לא בזמן הקורונה. לא בטוח שניפטר לגמרי מהמגפה עד תחילת העונה הבאה.
איתי קדם: 30 קבוצות בליגה זה המון וכל תוספת גורעת מהאפשרות להעמיד קבוצות איכותיות שיציגו כדורסל "מעולם אחר" כפי שאולי חלקנו היינו רוצים להמשיך ולראות. גם היום אין מספיק כישרון בליגה כדי למלא סגל של 30, אז תוספת? אם רוצים להוסיף גיוון ולהפוך ליגה לגלובלית צריך לשקול ברצינות מעבר של קבוצות קיימות אל מחוץ לארה"ב… שינוי שיטת הבתים והפלייאוף יכול להיות מבורך אבל אני בספק אם יגעו במסורת הזו.
מידן בורוכוב: תמיד כשעולה הסוגיה על קבוצה חדשה, השם של סיאטל עולה.
אני לא בטוח שכדאי להוסיף קבוצה בינ״ל בשלב זה, אמנם טורונטו היא הצלחה אבל צריך לזכור שהגריזליס לא הצליחו בוונקובר.
מעבר ל-32 קבוצות אומר שיהיו 4 בתים של 4. הייתי נותן פלייאוף ל 2 הראשונות מכל בית ומאפשר ל 4 הקבוצות הנוספות להיות מבית אחד.
לגביי מבנה המשחקים אפשר ליצור 28 משחקים בתוך הבית עוד 21 בתוך הקונפרנס ועוד 32 מול הקונפרנס המקביל. משחק נוסף מול הקבוצה שיש איתה יריבות.
בבייסבול יש 2 ליגות, הגמר הוא לא לפי אזורים אלא בין אלופות הליגות. אפשר לשקול מודל זהה.
אריק זילבר: אני בטוח בעד. הרעיון ש-16 הקבוצות הכי טובות יהיו בפלייאוף נשמע לי הרבה יותר הגיוני מהחלוקה למזרח ומערב, אבל אני ממש בספק אם יהיה פה שינוי. שנה שעברה אפילו בבועה, שהייתה קרקע מושלמת בשביל לעשות את השינוי הזה לא נגעו בקונפרנסים. אני גם לא חושב שכרגע מדובר על עוד קבוצה מחוץ לארצות הברית. זאת לא התקופה המתאימה, במיוחד בהתחשב בזה שהקבוצה היחידה מקנדה פותחת את השנה בטפמה פלורידה.
ניל קרמר: אדם סילבר הוכיח בזמן שהוא הקומיש שהוא לא מפחד לקבל החלטות חדשניות, מה שנקרא חשיבה מחוץ לקופסה. הדוגמה הכי עדכנית היא שהוא ביטל את מדיניות הליגה לגבי סמים (מריחואנה). הרחבת הליגה? כן, אני בעד, יש ערים שרק מחכות שתהיה להן קבוצת כדורסל (נבאדה) וכאלה שמרגישות שגנבו להם את הקבוצה (סיאטל סופרסוניקס). בנוסף, עצם שינוי הפלייאוף למשחקי פליי אין העונה מביאה עימה הרבה אופטימיות לקראת שינויים נוספים. אני אפילו מעז לחשוב על טורניר/ליגה שתשלב קבוצות יורוליג יחד עם קבוצות NBA שלא הגיעו לפלייאוף.
מה עובר על סטף? 2 מ-10 במשחק הפתיחה, גם בעונה הקודמת הוא גמגם. האם גולדן סטייט בצרות?
ניל קרמר: גולדן סטייט בצרות זה כן, אך זה לאו דווקא קשור באופן ישיר ליכולת של סטף קרי. נכון, הוא המנהיג (או לפחות הפנים של הפרנצ'ייז), אך שותפו לקו האחורי לא ישחק גם העונה וכרגע גם דריימונד גרין לא משחק. ככה שמבחינת הקבוצה הזאת לזו בשנה שעברה, בסה"כ התווספו קלי אוברה (שלא קלע שלשה אחת עד כה (0/11 מחוץ לקשת), וג'יימס וייזמן (שהוא לא זה שיביא את הישועה). כמו שזה נראה כרגע, הולכת להיות עונה ארוכה מאוד לאוהדי ג"ס… קצת כואב לראות את הקלעי הטוב במשחק "מבזבז" עוד עונה בלי פלייאוף…
אריק גנות: בקיצור – כן. הפעם האחרונה שכוכבי גולדן סטייט נראו כשירים למשחק היתה בגמר 2019, ואנחנו תיכף ב-21. מאז דוראנט עזב, קליי נפצע – ונפצע שוב, דריימונד גרין לא ממש הצליח להשפיע, וגם סטף נראה חלוד בתחילת העונה שעברה – ואז נפצע. ובגיל 32, ממש לא ברור שיחזור ליכולתו הקודמת.
אוברה היה פיקאפ נחמד ואנדרו וויגינס נראה יותר טוב בווריורס מאשר במינסוטה, אבל בסך הכל נראה שהם לא יכולים לעשות הרבה יותר מסיבוב ראשון בפלייאוף בשנים הקרובות.
איתי קדם: גולדן סטייט בצרות ביחס לציפיות… הסגל שלה לא מספיק טוב בשביל טופ 5 במערב. קלי אוברה וסטף קרי הם אולי הצמד היפה בליגה אבל בכדורסל הם קצת פחות כרגע. סטף יצטרך להמציא את עצמו מחדש ובגדול כדי לקחת אותם לאנשהו כשהבעיה הגדולה ביותר בסגל הוא אחד בשם וויגינס שתצוגת הנפל שלו במשחק הראשון היתה מדאיגה הרבה יותר מכמות ההחטאות של סטף.
מידן בורוכוב: גולדן סטייט נראית בצרות. אחריי שלייקוב אמר בזמנו שהקבוצה רחוקה מהליגה בהרבה שנים בכל מה שקשור לניהול זה חוזר אליו כמו בומרנג.
קארי שחקן בקליבר של MVP אבל מסתמן שהוא לא שחקן סטייל יאניס,לברון,דורנט או הארדן שמסוגלים להפוך על קבוצה לודאית בפלייאוף.
קארי דועך כבר כמה שנים באחוזים מדאון טאון. הוא צריך למצוא דרך לחדש את עצמו ולהזכיר את השחקן מעונות ה MVP, אם זה לא יקרה גולדן סטייט תפספס את הפלייאוף העונה.
אריק זילבר: בעיקרון אני לא חושב שיש מה להילחץ מהיכולת של סטף מחוץ לקשת. קצת זמן להיכנס לעניינים ואני מאמין שהקליעה תחזור אליו. לגבי ג"ס, הם נראים ממש רע, אבל בינתיים אוברה לא פוגע בכלל ודריימונד לא משחק, ובלעדיו ההגנה שלהם פשוט רעה. ועדיין, למרות הנסיבות המקלות, אם הייתי אוהד ג"ס הייתי מאוד לחוץ. זאת קבוצה חסרת עומק בלי מספיק כישרון ועם ויגינס כשחקן משמעותי. זה נראה מספיק רע עד עכשיו כדי להילחץ.
פורסמו המעמדים להיכל התהילה 2021, מי יכנס? (פירס, צונסי ובן וואלס, מייקל קופר, כריס וובר ובוש השמות המובלים)
אריק זילבר: אני לא יודע מי יכנס, אני יודע מי אני רוצה שיכנס, וזה בן וואלאס. שחקן ההגנה של העונה 4 פעמים ושחקן ההגנה הכי חשוב באחת מקבוצות ההגנה הכי טובות בהיסטוריה. הבאד בויז בגרסת שנות ה-2000 היו מכונת הגנה מלוטשת, קבוצה מאוד קשוחה שלא צריכה להרביץ כדי לעצור את היריבות. זאת אולי הייתה גרסה פחות נוצצת מבחינת נרטיב מהקבוצה הראשונה, אבל ההגנה שלה הייתה טובה יותר, גם ביחס לתקופה. ומי שסימל את הקבוצה הזאת יותר מכולם היה ביג בן, והוא הבחירה שלי.
ניל קרמר: פירס – שהיה שחקן מוביל בקבוצה חלשה במרבית הקריירה שלו, ואז לקח אליפות כאשר קיבל את החיזוקים הנכונים וגם בוושינגטון הייתה לו תקופה לא רעה בכלל (I called game).. מייקל קופר –5 אליפויות בשנות ה80', שחקן ההגנה בעונת 1987, נבחר לחמישיית ההגנה ב-5 עונות..שחקן שהיה דבק לקבוצה, לאו דווקא בטור הנקודות למשחק (8.9 בקריירה). בן וולאס – לדעתי מדובר באחד משחקני ההגנה הגדולים של המשחק. באמת. לכו תראו אותו שומר בצבע ותבינו למה אפילו לשאקיל אוניל היה קשה להתמודד מולו. בן לא היה סנטר גבוה למדי (2.06 מ') אך הנוכחות ההגנתית.. אחד מהחוסמים הטובים ביותר עם חוש מיקום נדיר.
אריק גנות: השחקנים האחרונים שנכנסו על קריירת משחק ב-NBA היו גרנט היל, ריי אלן וג'ייסון קיד, כך שאפשר להשוות אליהם.
בהשוואה הזו פול פירס בולט לחיוב. יש לו לא פחות עיטורים משלושת הנ"ל, אבל הוא גם הוביל קבוצה לאליפות. כריס וובר לא לקח אליפות, אבל הוביל לא פחות קבוצות ועשה קריירה שבוודאי לא נופלת מזו של היל, כך שגם הוא צריך להיכנס.
אצל האחרים קשה יותר. השיא של צ'ונסי ו-וואלאס קצר, קופר היה שחקן משלים ובוש היה מוביל בקבוצה בינונית ומשלים בקבוצה טובה, וגם זה לזמן מועט. סביר שצ'ונסי ו-וואלאס ייכנסו, אבל אולי במועד מאוחר יותר. קופר – כנראה שלא, כמו איי.סי גרין.
איתי קדם: היכל התהילה כבר מזמן לא מהווה מסננת לגדולה כלשהי כשהרבה יותר מדי נכנסים בשעריו. בסטנדרטים הנוכחיים למייקל קופר, שחקן משלים נהדר בקבוצות אלופות יש מקום, ובטח לשמות מכובדים כמו כל השאר. אם הרף התחתון הוא מיץ' ריצמונד, כל רשימת המועמדים עומדת איתו יפה בשורה אחת, ומעלה.
מידן בורוכוב: זה יהיה אדיר אם צ׳ונסי ובן וואלס יכנסו יחד. אני חושב שה-3 שהכי ראויים הם פול פירס,מייקל קופר וצ׳ונסי בילאפס. פירס יבחר בוודאות, מייקל קופר כ-30 שנה לאחר שפרש ראוי להכנס גם על השיגו כמאמן נשים.
וובר גבולי מאוד, כריס בוש ימתין ויכנס יחד עם וייד. בן וואלס שחקן עצום הגנתית, כנראה יבחר אבל לא השנה.
רשמים ממשחק הפתיחה של אבדיה?
מידן בורוכוב: צריך לזכור שזה משחק אחד מתוך 72. הפתיחה שלו הייתה סבירה ומטה. הוא שיחק בחמישייה בעיקר בגלל הפציעה של הצ׳ימורה. דני צריך לקחת על עצמו יותר. זה אומר שהוא צריך לכוון ל 10 ניסונות זריקה במשחק. הוא יכול להכנס למשחק דרך ההגנה בריבאונד וחטיפות. על מנת לתקוע יתד בליגה הוא חייב לקחת את ההזדמנות. דווקא כשחקן ספסל הוא יכול להוסיף יותר בדקות שראסל ינוח הוא יהיה יותר עם הכדור
אריק זילבר: משחק הפתיחה של אבדיה היה מאוד מעודד. הוא אמנם זרק רק פעמיים והיוסג' שלו לא היה קיים, אבל הוא הראה את הדברים הנכונים שיתנו לו דקות משחק, וזה קודם כל הגנה טובה ברמת אן.בי.איי. הוא נראה מוכן פיסית להתמודד עם השחקנים בליגה ובקבוצה כמו וושינגטון זה קודם כל הטיקט שלו לשחק כשחקן תורם, ולא רק כשחקן שצריך לפתח. אם נוסיף לזה אינטליגנציית משחק ובינתיים יד לא רעה מרחוק, נקבל שיש סיכוי שאבדיה ישחק דקות רציניות העונה, ויהיה חלק יחסית חשוב ותורם.
ניל קרמר: חוש ההתמצאות שלו זה לא דבר של מה בכך. הוא נולד עם זה. הרבה מאוד שחקנים (בעולם) לא נולדו עם סט יכולות מנטאלי וחכמת משחק כפי שיש ליהלום בן ה-19. השחרור שלו נראה טוב הרבה יותר, הוא יודע מתי לזרוק (למרות שלא לקח זריקות באמת..) אך זה ישתנה בהמשך. אבדיה, לעומת רוקיז אחרים, משחק לצידם של 2 שחקנים שצריכים לקחת (ביל יותר) זריקות, ככה שהוא צריך ללמוד ליצור לעצמו/לדרוש יותר בהתקפות שלו. הגנתית אני חושב שהוא מפתיע את כולם בכמה שהוא טוב. הלוואי וייתנו לו לרכז את ההתקפות של הוויזארדס.
אריק גנות: אם לוקחים בחשבון גם את הפריסיזון – הכל נראה מצוין. דני מצליח להתבלט כשחקן הגנה וריבאונדר טוב – יכולות חשובות מאוד עם קו קדמי שכולל את ברייאנט וברטאנס. הקליעה מבחוץ הועמדה בספק, אבל הוא עבר את ה-40% בפריסיזון וקלע את שתי הזריקות שלו במשחק הראשון. הוא זכה למחמאות מקיר לקיר והעתיד נראה מבטיח.
עלו טענות שהמשחק של הוויזרדס הופך אותו לספוט אפ שוטר, וזה לא מתאים ליכולות שלו. זה נכון, אבל בלתי נמנע כשאתה רוקי בקבוצה עם ווסטברוק וביל – לא סביר שהוא יוביל את הכדור במשחק הראשון. ווסטברוק אמור לנוח הרבה העונה, ודני יקבל את ההזדמנות כשביל יהיה על הספסל.
איתי קדם: משחק לא רע שלו יחסית לפתיחה. הוא עשה כמה פעולות יפות אבל בסוף של עניין זאת הקבוצה של ווסטבורק וביל. אבדיה ניפק משחק ראשון מתוך 72. הוא חייב לקחת על עצמו יותר. יש לו כשרון, בשביל להביא אותו לידי ביטוי הוא צריך להיות יותר אסרטיבי. השלשות שלו יהיו חלק חשוב במשחק שלו אבל הוא לא יכול לבנות על 100 אחוז (2 מ-2)
הוא יכול לייצר יותר ריבאונדים ויותר אסיסטים. צריך לזכור שזה היה משחק שבו וושינגטון הפסידה.
רודי גובר וחוזה ה 205 מיליון דולר, שווה את הכסף?
איתי קדם: רודי גובר הוא סחורה נדירה בליגה בגלל המוביליות שלו מהירות התגובה והזריזות ביחס לגובה. מדובר בגבוה אמיתי, 2.18 שגם מרגיש בנוח לחסום בהתקפה ולהתרכז בהגנה. אחרי שאמרנו את כל זה, מתי לאחרונה הוביל סנטר הגנתי קבוצה לאליפות? לפני 16 שנה? גובר בהחלט שחקן מצויין ושווה כסף גדול אבל כג'נרל מנג'ר לא הייתי שם את הצ'יפים שלי עליו לאליפות. אולי מחתים ואז מעביר הלאה. ששווה או לא שווה מקס זה כבר כוחות השוק והפעם הטיימינג של גובר היה כנראה מושלם.
מידן בורוכוב: לא, אבל בסיטואציה שנוצרה יצא שהוא קיבל חוזה אסטרונומי. אם אני הייתי הבעלים של הג׳אז ושחקן שלי היה מסרב למקס ודורש סופר מקס הייתי שולח אותו למדבריות של נבדה. החוזה של גובר מופרך. העתיד של הקבוצה זה דונבן מיטשל, וגם ככה הערך של הסנטרים בירידה. בטח לאחד בסגנון של גובר שיכול למצוא את עצמו אבוד מול הרכבים נמוכים או מול שחקן כדייויס או יוקיץ'.
לדעתי הוא לא שווה את הכסף והוא לא לא עשה מספיק עבור זה, אני בספק אם הייתה קבוצה שנותנת לו מקס.
אריק זילבר: במקרה של רודי גובר צריך לשאול האם הוא שווה את הכסף הזה ליוטה? אם חושבים על זה רגע, אז הסיכוי שלא יקבל חוזה מקס בקבוצה אחרת בסוף העונה הקרובה אפסי. אחרי שיאניס חתם, אם גובר לא היה חותם הוא היה השחקן החפשי הבכיר, מה שהיה הופך אותו למחוזר ואת חוזה המקסימום למובטח. אז יוטה הבינו שכמה מליון דולרים נוספים יבטיחו את ההישארות שלו אצלם, וזה היה מספיק חשוב ומספיק שולי בשביל לתת לו את האקסטרא שכר. סך הכל מהלך הגיוני מאוד של שני הצדדים וכנראה המהלך הטוב ביותר עבור שניהם.
ניל קרמר: תכלס אם מסתכלים על הנתונים היבשים שלו – ממש לא שווה – שחקן שלא מסוגל לשים סל מחוץ לצבע ושאם מוציאים אותו מהצבע כשהוא בהגנה, הוא הרבה פחות אפקטיבי. אבל! יוטה כנראה הבינו שבעתיד הקרוב הנראה לעין הציוות שלו יחד עם דונובן מיטשל הוא הטוב ביותר שהם יכולים להשיג. מתי בפעם האחרונה שמעתם על שחקן חופשי (מוכר) שחתם ביוטה? האחרון שהיה להם ביד (הייוורד) עזב ללא תמורה. מה שכן, רודי הוא באמת אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, אחד מהחוסמים (פיק אנד רול) הטובים ביותר – נתון שנבדק מראה כי על כל חסימה שלו בהתקפה הם מרוויחים עוד כמה נק' פר פוזשן.
אריק גנות: בוואקום – לא. עמדת הסנטר הולכת ומאבדת מחשיבותה, בוודאי עבור הסנטר הקלאסי שחי מטר מהטבעת. גובר עצמו כבר בן 28, ועבר פציעה רצינית בערך כל עונה שניה שלו, כך שכמעט בטוח שהחוזה שלו ייראה איום ונורא עוד כמה שנים. וגם בשיאו הוא לא הצליח להעביר את יוטה מעבר לקבוצה שהרצפה שלה בסיבוב הראשון בפלייאוף והתקרה שלה בסיבוב השני.
מצד שני – זה שווה ליוטה. הם קבוצה טובה מכדי להשתפר מהדראפט, ושוק קטן ומשעמם מכדי להביא שחקנים חופשיים משמעותיים. עם גובר הם מבטחים את מקומם בפלייאוף בשנים הבאות; בלעדיו – הם קבוצת סף בפלייאוף במקרה הטוב בלי יכולת אמיתית להשתפר.
קרא עוד
