Sample Page

המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם מידן בורוכוב, סער ברעם, אריק גנות והאורחים המכובדים: ניל קרמר מהעמוד הודיניל, ועמית זילברבוש מהעמוד שיימס ברשת.

 

שאק לקח קשה את החוזה של רודי גובר, האם לשאק היה מקום של כבוד בכדורסל העכשיו?

מידן בורוכוב: התגובות של שאקיל קצת מוגזמות ואני די אוהב את הבן אדם. לא כל כך לעניין להתעסק בכיסו של מישהו אחר.

שאק היה כנראה דומיננטי מאוד כיום אבל יכול להיות שהיה לו גם מיס-מאץ הגנתי מול גבוהים שקולעים שלשות. הכדורסל היום שונה, הסנטרים כיום מאוד מוכשרים, פשוט סיטואציה של משחק שלא מבוסס על גבוהים. כיום רוב הסנטרים הם פאוור פורוורדים של פעם, כמעט ואין מקום למשחק של 3 גבוהים שלפחות 2 מהם מסוגלים לנפק שלשות.

כנראה ששאק היה דומיננטי, אבל הוא היה תלוי בצוות סביבו.

 

עמית זילברבוש: אם יש משהו שמאז ומתמיד מבאס אותי במשחק הוא ההעובדה שהוא מתגמל גנים טובים על פני דברים האחרים. ככה אנשים כמו עופר פליישר, רודי גובר ושאקיל אוניל מוצאים עצמם באותה תשובה. מעולם לא התחברתי מדי לשאקיל, שחקן אימתני שלא מסוגל לשים סל ממרחק של יותר ממטר. כן זה פשטני, כן אתלטיות, כן הכי קורדינציה בלה בלה אבל בסוף מה שהבדיל אותו זה הגוף שלו הרבה יותר מכשרון הכדורסל. כנראה שהוא עדיין היה עושה מספרים היום, כנראה שיש לו מזל שנולד מתי שנולד וכנראה שגובר לא שווה כל כך הרבה כסף, אבל יאללה, מה עולה לו בבריאות לפרגן לאחרון הדינוזאורים?

 

ניל קרמר: ברור שלאחד מהסנטרים הכי טובים ודומיננטיים יש מקום של כבוד בכדורסל העכשווי. בנוגע לסוגיית החוזה כשלעצמו, אין ספק שזה הרים הרבה גבות מסבי לעולם, אך נשאלת השאלה – מה כבר יוטה יכלו לעשות? כלומר, במצבה הנוכחי, עם דונובן מיטשל כסופרסטאר וגובר כעוגן הגנתי -וגם התקפי, כאחד משחקני הפיק אנד רול הטובים בליגה – לא היו יותר מדי ברירות. מה גם שיוטה היא "שוק קטן" לעומת מקומות אטרקטיביים יותר. בפעם האחרונה גורדון הייוורד עזב אותם לבוסטון, לפני כן היה את סיפור דרון וויליאמס שלא רצה להשאר. אז עד שיש לך את אחד הסנטרים הטובים בליגה, לא תשאיר אותו? כבוד ליוטה על המהלך.

 

אריק גנות: בהחלט כן. רבים זוכרים את שאק כסנטר מפלצתי ודומיננטי בצבע, אבל שוכחים איך הוא הגיע לליגה כפריק אתלטי, כמה זריז הוא היה ואת יכולת המסירה המצוינת שלו. לו שאק מודל 92' היה מגיע לליגה כיום הוא כנראה לא היה מגיע למשקלים שאליהם הגיע, אבל היה זריז מספיק בהגנה כדי לצאת לקלעים ועדיין להוביל את הליגה בחסימות. ומי שחושב שהפוסט אפ מת – יכול להסתכל גם היום על מה ששחקנים כמו זאיון ואמביד עושים.

 

סער ברעם: שאק היה דומיננטי מאי פעם בכדורסל של היום. כמובן בהנחה והיה לו מוסר עבודה קצת יותר רציני ממה שהיה אז. איזה מפלצת התקפית והגנתית הוא היה בפריים. עם כל הכבוד לגובר, שאק בפריים היה אתלטי, מהיר ופינישר טוב ממנו עשרות מונים. בעידן של היום הוא היה גם משחק עם קלעי שלשות שזה כל התפקיד שלהם, בסגנון דוויט הווארד באורלנדו רק מוצלח יותר. ודווייט הגיע עד גמר הליגה, להזכירכם. עם המחשבה על שאק בפריים בכדורסל של ימינו, זה לא סותר את זה שהוא בכיין ואת זה שאורלנדו לא הסכימו לתת לו חוזה בגלל ניהול כושל. שיהנה בפאנל, יעשה שאקטין ובעיקר ישתוק.

https://www.youtube.com/watch?v=4I1pvsQH7o4

מה עובר על טורונטו? הראפטורס לא נראים טוב מפתיחת העונה, האם הם מסוגלים לחזור לעצמם?

סער ברעם: הם לא יחזרו לעצמם. בשנתיים האחרונות הם ויתרו על שתי חתיכות חשובות: החתיכה שהביאה להם אליפות והחתיכה שהביאה אותם למעמד של קונטנדרית רצינית. עד ההגעה של קוואי לטורונטו, הם היו קבוצה טובה במזרח שחוטפת כאפה מלברון כל פעם. הניסיון (גאסול, איבקה) אבד להם. עכשיו אני חושב שהם יקנחו את הפלייאוף ממקום 8 רק בשביל להפסיד לקבוצה בשלה מהם. הם יהיו טובים יותר בהמשך, אבל לא המכונה המשומנת של ניק נרס שהתרגלנו לראות. סיאקם לא ממלא את החור של קוואי והם חייבים מס' 1 כאופציה התקפית ועוד וטרן שרוצה טבעת. שחקנים שדומים לג'וליוס רנדל, ג'ארט אלן וקולין סקסטון. החלקים החסרים בפאזל.

 

מידן בורוכוב: טורונטו חוותה טראומה לאחר האליפות, הם איבדו את קוואי אבל המשיכו להיות קבוצה תחרותית.

יכול להיות שהעובדה שהקבוצה לא משחקת בקנדה משפיעה עלייה לרעה. גם בסדרה מול בוסטון היא הפסידה את כל משחקי ״הבית״ בסדרה.

אני מאמין ביכולת של ניק נרס למזער נזקים ולאפשר לטורונטו להיות קבוצה תחרותית, אם לאחר שליש עונה המצב יהיה רעוע, לחשוב על להקריב את העונה הזו עבור בחירה גבוהה בדרפאט הבא עשוייה להיות שיחוק רציני טורונטו.

 

עמית זילברבוש: לפני כמה ימים התפרסם הציוץ הזה:

Worst net rating in #NBA (minimum 30 minutes per game):

Stephen Curry (GS) -18.5
Pascal Siakam (TOR) -16.6
Zach Lavine (CHI) -16.4
Blake Griffin (DET) -16.0
Andrew Wiggins (GS) -15.4 pic.twitter.com/pZ0plkpwsp

— Sportsnet Stats (@SNstats) January 3, 2021

 

מאז סטף הספיק לקלוע 62 (ואז עוד 30) ובעיקר לנצח. סיאקם עם 22 ו-32 אבל עדיין – הפסדים.

בלי איבאקה וגאסול הראפטורס קצרים, פאוול מאכזב והראפטורס שמשחקים מחוץ לאולמם הביתי (כשממילא אין קהל) נראים מנפגעות העיקריות מהמצב החדש. עדיין, במאזן 6-1, כשהמזרח כל כך צפוף (2.5 משחקים מהמקום השני ל-11), עוד לא אבדה תקוותם.

לא הייתי גבוה מדי עליהם גם בתחילת העונה אבל הם בטוח יתאוששו. עם הפליי-אין יש יותר מקום לתקן (לצערי, אפקט לא חיובי של העניין לטעמי), אני מאמין שהם יהיו בפלייאוף בסופו של דבר.

 

ניל קרמר: כנראה שטמפה היא עיר מקוללת וזה מסביר הכל. ועכשיו ברצינות – הקבוצה איבדה את צמד הספרדים שלה, שחקני מפתח מעונת האליפות (איבקה, גאסול). זו הפתיחה הגרועה ביותר של הראפטורס ב15 השנים האחרונות, ואני מייחס לזה בעיקר ששני שחקני הרוטציה החדשים (ביינס, לן) מסתגלים לתפקידיהם החדשים בקבוצה. חשוב לציין שרק אחד מבין השניים (ביינס) מסוגל לקלוע מחוץ לקשת. מה שמאפיין את טורונטו של ניק נרס היא משחק ההגנה, שאותו הקבוצה לא משחקת כרגע בצורה מספיק טובה. אני חושב שהם יצליחו לצאת מהמשבר הזה שכן נרס הוא מאמן ענק ויש לו את חומר השחקנים הנכון בשביל להצליח לבצע ריצת פלייאוף.

 

אריק גנות: טורונטו היו אובראצ'ברים הרבה שנים, אבל כנראה שיש גבול למה אפשר לקחת מהם ועדיין לצפות לקבל קבוצת טופ 4 במזרח. הם שרדו איכשהו אל האובדן של קוואי וגרין, אבל גאסו ואיבקה קצת יותר מדי.

צריך לשים לב גם לפסקל סיאקאם, שלא מצליח לחזור לכושר שלו מהעונה שעברה. בפלייאוף הוא נכשל בהובלה של הקבוצה, ונראה שהיכולת הזו נמשכת גם לעונה הנוכחית. הוא צעיר ובריא, כך שכנראה ההסבר אינו פיזי, אבל כבר ראינו שחקנים שמאבדים את הביטחון וירדים רמה או שתיים ביכולת.

לאן נעלמו הדרמות? יש מיעוט יחסי של משחקים צמודים ולא מעט בלו-אאוטס, יש הסבר לתופעה?

אריק גנות: כשמוסיפים אווירת עונה רגילה למשחקים ללא קהל, כנראה זה מה שמקבלים. שום משחק לא חשוב במיוחד, אין מי שידחוף קדימה למרות זאת, לכולם ברור שהמטרה המרכזית של העונה הזו היא איכשהו לשרוד עד סוף משבר הקורונה – אז לא מתאמצים במיוחד כשלא הולך.

 

סער ברעם: עונה רגילה, כל מאומת (גם אם הוא לא חולה) נכנס לבידוד, השופטים מתנהגים כמו שוטרים ומעיפים אנשים שמתחילים לריב. משעמם. זו תחילתה של עוד עונה רגילה, רק שחיכינו כמו טטל'ה והשעון הביולוגי שלנו השתבש. היינו אמורים להיות עכשיו כבר אחרי ניסויי הכלים של המאמנים. זה מרגיש כמו פרי-סיזן. גם בלי קהל… דוגמה לתחרותיות: לברון לא היה מתאמץ להגיע למקום הראשון במזרח כשהיה שם כי זה לא מביא לו כלום, ואני מסכים איתו. אין טעם להתאמץ כי אין תגמול. התחרות במערב מביאה אותו לעוד עונות בקנה מידה היסטורי, ואת הלייקרס לצמרת המערב שוב. השאר עדיין בחופשה בעונה של 72 משחקים.

 

מידן בורוכוב: דווקא בפלייאוף האחרון היה מיעוט יחסי של בלו אאוטים. נראה שבימים מסוימים קבוצות קולעות ללא הכרה וללא רחמים מ-3, בשילוב של ערב רע מרחוק של הקבוצה שממול גורם לתוצאות והפסדים אסטרונומים. בזמן שהעונה מקוצרת והמשחק הבא מעבר לפינה, אפשר להבין למה קבוצות מוותרות על משחקים מוקדם. מרגיש שחלק מהקבוצות עדין לא הסירו את החלודה.

אני מקווה שהסטטיסטיקה תתיישר ונראה משחקים צמודים ואיכותיים במהרה.

 

עמית זילברבוש: הייתה לי תחושה כזו אז פניתי לאלוף המספרים מ – insignifistats  הלא הוא אור עמית להבהיר. התוצאות לא הפתיעו (זה היה רק אחרי 3 משחקים, מאז היו לנו כמה מותחנים אבל זרמו) – מאז האיחוד ההפרש הממוצע עומד על בערך 11 נקודות. העונה ההפרש הממוצע הוא 12.4 (מקום חמישי בהיסטוריה). עונת 15-16 ו89-90 היו עם ההפרש הגבוה ביותר (12.93).

אני חושב שללא קשר לעונה הספציפית השלשות מביאות איתן שונות מאד גבוהה. מילווקי שברה שיא ליגה עם 29 שלשות (מ-51, 57%), משחק אחרי שזעזעו עם 7 מ-38 (18%).

ההפרשים יתאזנו, יהיו מותחנים, אבל בגדול התלות העולה בשלשות לא מבשרות טוב לכדורסל.

 

ניל קרמר: הדראמות לא נעלמו, הן פשוט מגיעות (לצערי) ממקומות שהן לא קשורות לכדור הכתום, כדוגמת הסיפור עם הפשיטה על הקפיטול שכמעט ועצרה את הליגה – מה שלא קרה – אך הוביל לגל מחאות בתחילת המשחקים באותו הלילה. ההסברים למשחקים כשלעצמם, היא בחסות העונה הקצרה-צפופה-מקוצרת שבאה עלינו לטובה. שוק השחקנים החופשי, הדראפט ועוד נדחו וזה גרם להרבה קבוצות לא להכין את עצמן כראוי לעונה ולכן אני סבור שבהמשך הקבוצות והשחקנים יחזרו לעצמם למשל: לוקה דונצ'יץ' שפתח את העונה בצורה פושרת בסטנדרטים שלו ועכשיו נראה שהוא חוזר better than ever

פניקס על אמת? מה צפוי לה בהמשך העונה ועד כמה כריס פול משמעותי עבורה?

ניל קרמר: The real deal, baby. ראינו את החשיבות ומה התרומה (האדירה) של כריס פול בעונה שעברה באוקלהומה סיטי, מקבוצת לוטרי לקבוצת פלייאוף מצויינת שהודחה רק לאחר 7 משחקים! אז כן, כריס פול הוא מנהיג, עושה את השחקנים סביבות להרבהההה יותר טובים ו.. לדווין בוקר לא היה רכז pass first ברמה של פול שידע להפעיל אותו ושההגנות יתרכזו גם בכריס פול. תוסיפו לזה את אייטון, שהפעם פותח את העונה בצורה "חלקה" – ולא בהשעייה ל-25 משחקים כמו בעונה שעברה + ברידג'ס ממשיך בקו השיפור +  קראודר שהגיע ממיאמי, יחד עם קמרון ג'ונסון שהראה מה הוא שווה בבועה.. וגם "הסופר סאב" שלהם – דריו שאריץ'.

 

אריק גנות: הסקת מסקנות משבועיים ראשונים כמעט אף פעם לא מומלצת, והמקרה של פיניקס לא שונה. כמה נצחונות בתחילת העונה לא בהכרח מעידים על המשכה.

מצד שני, יש הרבה סיבות לחשוב שפיניקס על אמת. קודם כל – כריס פול הוביל עוד בעונה שעברה סגל הרבה פחות מוכשר למקום החמישי המזרח. עוד לפני שהגיע, פיניקס נראתה מדהים בבועה ופספסה את הפליי אין במשחק אחד. חוץ מפול כל השחקנים של פיניקס צעירים, כאשר שלושה מששת מובילי הדקות נמצאים בעונה שניה או שלישית וצפויים להשתפר.

ההתאמה המקצועית של פול לקבוצה מצוינת, הוא מחזק אותה במנהיגות, בהגנה ובריווח יחסית לרוביו. לכן הוא משמעותי מאוד.

 

סער ברעם: כריס פול הוא גיים צ'יינג'ר לכל קבוצה. מעבר לזה שהוא שחקן היכל התהילה בוודאות מבחינתי (עוד לפני יוסטון), יש לו אינטליגנציית כדורסל מהגבוהות שראיתי אי פעם. בכל עונה הוא מוכיח שגם בלי האתלטיות שהייתה לו בתחילת הקריירה (ולא הסתמך עליה) אין משהו שמחליף את המוח שיש לו. התודעה שלו סוחפת את הקבוצה, מייצרת ווינרים ובולדוזרים, ואחרי יוסטון ואוקלהומה אנחנו רואים את זה גם בפיניקס. זה יחזיק עד שהוא ייפצע, ככה שאני מציע לסאנס לשמור עליו. שחקן מדהים, הגנתית והתקפית. ואני גבוה ממנו. את מה שיש לו רק משהו אחד יכול ללמד – להיות, במשך מאות משחקים, שחקן טופ.

 

מידן בורוכוב: פיניקס בהמשך ישיר לבועה. היא קבוצה טובה. התוספת של פול מאוד משמעותית. יש אולי ספק על הווינריות שלו בפוסטסיזן אבל אין עוררין על יכולת המנהיגות שלו. הייתה ביקורת על החוזה שלו אבל הוא מוכיח שהוא שחקן חשוב גם בגילו.

פיניקס תהיה בפלייאוף השנה, אני מאמין שהם מסוגלים לסיים במקום ה 4 ואולי להרוויח ביתיות בפלייאוף בהנחה שחוזרים לשגרה.

 

עמית זילברבוש: הקבוצה שנכנסה ללב עם ה"כמעט" בבועה, נסחפת על הגל ההוא ונראית נהדר. שלחו את אוברה לזרוק לבנים, הביאו את קראודר וכמובן כריס פול הביא מנטליות של מנצחים (כן, אני יודע שזה סוג של אוקסימורון). מקום תשיעי באופנסיב רייטינג, ומה שיותר מפתיע, מקום שישי בדפנסיב רייטינג. דווין בוקר כבר לא צריך לקלוע 70 ולהפסיד. ירד העונה ב-5 נק' למשחק, ועם פול לידו כמנטור זה כנראה כבר פחות משנה. מיקאל ברידג'ס יהיה מועמד למשתפר העונה, עלה מ-9 נק' למשחק ל-14 וקולע כמעט 50% מהשלוש. לדעתי היא על אמת. כלומר תהיה קבוצת פלייאוף. השאלה רק כמה יסתדרו שם בלי את דרגאן בנדר.

המלצה על סרט טוב שעוסק בכדורסל לסגר? (בינג׳ הריקוד האחרון היה בסגר הראשון)

עמית זילברבוש: יש באמת הרבה סרטי כדורסל טובים, רובם כבר נידונו ודורגו. מבחינתי בטופ תמיד יהיה white men can't jump, כמובן מקום שני רק ל"מלך הסלים". אם אני מנסה לחשוב על משהו קצת פחות מוכר (ממש טיפה, הרי 30 על 30 זה קלאסיקות אחד אחד) – הייתי ממליץ על "פעם אחים" המעולה שנעשה על דראזן ו-וולאדה על רקע המלחמה ביוגוסלביה.

המלצה אחת נוספת, אל תשפטו אותי עלייה אבל לדעתי סרט סופר חמוד ולא מוכר לכל – "אסון מהלך" שבמרכזו הוא סרט רומנטי אבל יש שם הופעות קומיות משעשעות ביותר של לברון (וקצת של אמארה).

המקום היחיד בשנים האחרונות שהצלחתי לא להיות הייטר שלו.

ניל קרמר: The Final Shot. סרט תיעודי (שעה וחצי) על חייו של טוני פארקר, הרכז הצרפתי האגדי של הספרס, מהילדות שלו בצרפת, דרך המשחקים בסן אנטוניו ועד לאליפות הראשונה. בונוס: קובי בריאנט התראיין לסרט זה. המלצה חמה לכולם.

https://www.youtube.com/watch?v=JL2Zh8OVKwY

אריק גנות: לא יודע כמה הוא זמין בנטפליקס, אבל סרט הכדורסל האהוב עלי בכל הזמנים הוא "בלו צ'יפס" עם ניק נולטי, אבל חשוב יותר – שאקיל אוניל ופני הרדאווי. זו דרמה מצוינת, גם הזדמנות לפגוש את הפרסונה הטלוויזיונית יוצאת הדופן של שאק, וגם הצצה לעולם הגיוסים למכללות שרוב אוהדי הכדורסל בארץ לא חושבים עליו בכלל. מומלץ בחום.

סער ברעם: אני ממליץ על הסרט מאניבול בכיכובם של בראד פיט וג'ונה היל. הוא לא על כדורסל, אלא על ניהול נכון, על להכניס שחקנים לשיטה ותרבות ארגונית. על עבודת ה-GM. יש הסרטים המוכרים כמו 'יש לו את זה', 'המאמן קרטר' ועכשיו הסרט של טוני פארקר. הפסקתי באמצע. אולי אסיים אותו כדי לכבד. אולי לא, אני במילא מתעלק על אחי שמשלם לנטפליקס. הבנתי שהסדרה על טוטנהאם טובה ואני מתכוון לצפות בה. לא זוכר איך קוראים לה בשביל להמליץ, אבל תראו מה מאמן כמו מוריניו עושה. ואם בדקתם את מוריניו בנטפליקס, אל תראו את הפרק של המאמן עם דוק ריברס. הדבר הזה הוא כדור שינה.

מידן בורוכוב: אני אשמח להמליץ על סרט בסדרת המופת 30 על 30. לשרוד ולהתקדם שעוסק באליפות הבלתי נתפסת של צפון קרולינה סטייט ב 1983.

לפעמים לא צריך תסריטאי הוליוודי מוכשר בשביל לקבל דרמה וסיפור שהוא מעל לכל דמיון. המסע של הקבוצה היה מדהים, ניצחונות במשחקים צמודים בניגוד לכל הגיון. סיפור של קבוצה שכונתה קבוצת הגורל. ויש נגיעה גם לג׳ים וולואנו האגדי.

זה סרט שגורם לי להתרגש בכל פעם מחדש. מי שלא ראה מומלץ גם הסרט על פטרוביץ' ודיבאץ' בסדרה. תביאו ממחטות.

קרא עוד

החמישייה היא טור שינסה לסכם נקודות מעניינות ולהאיר נקודות שאולי פחות שמתם לב אליהן. העמדות הן רק שיטת מספור.

הנתונים נכונים ליום חמישי 7.1.2021.

PG – אורלנדו בבחירת זריקות

במאמר באתלטיק אנת'וני סלייטר ציין משהו מעניין: ב-2016 גולדן סטייט הובילה את הליגה עם כמות שלשות למשחק. הם זרקו 31.6. ב-2020 הם זרקו מספר דומה, 31.3 שלשות למשחק. אלא שבעונה שעברה זה הספיק רק למקום ה-25 בליגה. ללמדנו את כברת הדרך והשינוי שקרו בשנים האלו. אני די בטוח שכולכם כבר יודעים לדקלם שזריקת שלוש ולייאפ בצבע הן הזריקות הכי יעילות, ולהשיג עונשין זה הכי יעיל. עושה רושם, שמישהו שכח לעדכן את אורלנדו. (הנתונים מ-CTG)

הטבלה מייצגת חלוקת זריקות, לא יעילות, ואומרת שאורלנדו אחרונה בליגה בזריקות ליד הטבעת, אבל מובילה את הליגה בזריקות מיד ריינג'! וגם אחרונה בזריקת שלשות מהפינה. בקיצור כל מה שצריך בשביל התקפה יעילה, רק ההפך. התוצאות מראות אחרת.

ככה זה נראה בשוטצ'ארט:

בשנה שעברה דאלאס הייתה במקום השלישי הכי נמוך בכמות זריקות ברסטריקטד, אבל הייתה להם את ההתקפה הכי יעילה בגלל שהיא הייתה במקום השני בכמות שלשות. הלייקרס מנגד היו במקום 23 בכמות שלשות, אבל מקום רביעי בכמות זריקות בצבע. כלומר לא חייבים את שתי האופציות, מספיקה אחת. כפי שניתן לראות בצד אורלנדו במקום 25 בליגה ב-EFG ובמקום ה-18 בליגה בדירוג התקפי (לא בטבלה הספציפית הזו). לכאורה קבוצה כזו לא יעילה התקפית אמורה להיות בתחתית (שזה בערך מה שכולם ציפו מהמג'יק), אלא שאורלנדו במקום השני במזרח עם 6 ניצחונות ו-2 הפסדים. אז איך זה קורה? הגנה, ומזל.

המג'יק נמצאים במקום הרביעי בדירוג הגנתי כרגע. היריבות שלהן קולעות בממוצע 32.3 מעבר לקשת, מה ששם אותן במקום השלישי בליגה בתחום. לא רק שהם זורקים אחרונים בליגה שלשות מהפינה, גם היריבות שלהם. בנוסף, היריבות של המג'יק קולעות ב-71.2 אחוז, שזה מזל של המג'יק שמסייע להם. פקטור נוסף של מזל הוא שהיריבות של אורלנדו קולעות רק 28.7 אחוז מהשלשות הפנויות שלהן. זה למשל משהו שכנראה לא ישאר, כי הוא פחות תלוי באורלנדו ויותר ביריבות שלה.

עכשיו יש כמה אופציות: הראשונה היא שהסטטיסטיקה תתיישר ואורלנדו תצנח למקום הראוי. השנייה היא שאורלנדו תלמד לקחת זריקות יעילות, מה שישפר את היעילות ההתקפית וישמור אותה בצמרת. השלישית היא שהמצב ישאר כמו שהוא. כרגע המדגם בהחלט קטן מדי מכדי שאוכל להצהיר מה יקרה בוודאות, אך גם לאור הפציעות (של פולץ, למשל) אני מנחש שבקרוב נתחיל לראות צניחה ביכולת ובמיקום של המג'יק.

SG – מעקב הרוקיז

המדור שמביא את כל האוהדים לחצר חזר, והפעם מגיע למחזור קצת פחות טוב. עוד לא הספקנו לצבור מספיק נתונים לדירוג הראשון וכבר יש פציעות. קיליאן הייז למשל נפצע בטבעת המחברת את עצם הירך לאגן ויעדר כחודש וחודש וחצי.

בשנים הקודמות היו קריטריונים מחמירים, ולמרות זאת לפני שנתיים הייתי צריך לקצץ כדי שיהיו רק 10 שחקנים בדירוג. בשנה שעברה מספר השחקנים נע בין 5 ל-10 ובסוף התקבע על 8. וכמה יהיו השנה?

אז למי ששכח, לא מדובר בכל הרוקיז אלא רק במי שמשפיע על קבוצתו, וכדי לבדוק שיש אכן השפעה צריך לעמוד בשני קריטריונים:

א. מינימום 20 דקות למשחק, כדי שהשחקן יקח חלק אמיתי במאמצי קבוצתו ולא יעשה סטטיסטיקה בגארבג'.

ב. מינימום 10 נקודות למשחק פלוס יכולת כלשהי ברמת על או לפחות 15 נקודות למשחק.

מי במקום הראשון?

1. טייריס האליברטון

11.7 נקודות (48.1% מעבר לקשת), 2.8 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, 1.3 חטיפות ו-0.7 איבודים ב-28.2 דקות למשחק

הוא התחיל את העונה כמחליף ראשון לגארדים, ומהר מאוד נכנס כחלק מהותי ברוטציה. אין הרבה רוקיז שניתן לראות בעיניים איך ההתקפה יותר חכמה ויעילה איתו מאשר בלעדיו. הקינגס נראו טוב מאוד בהתחלה וניצחו כמה מהקבוצות החזקות (עד מריבת ההורים), וחלק גדול מאוד זה בזכותו. כשהוא על המגרש הנט רייטינג של הקינגס בפלוס 2, כשהאליברטון על הספסל הנט רייטינג מינוס 6.9. האליברטון נראה כאילו הוא בעונתו השלישית בליגה ולא כמו רוקי (אז איך הוא נבחר רק במקום ה-12?!)

TYRESE HALIBURTON. GAME. pic.twitter.com/aMuUUIVQuY

— Rob Perez (@WorldWideWob) January 7, 2021

2. ג'יימס ווייזמן

11.3 נקודות, 6 ריבאונדים, 1.6 חסימות ו-1.8 איבודים ב-21.3 דקות למשחק

הסנטר של הווריירס עושה הכל. מאוד מובילי, יכול להריץ התקפות, לקחת ריבאונד, לקלוע ולשמור. הפוטנציאל שלו כבר עכשיו בשמיים ואוהדי ווריורס כבר אמרו תודה למינסוטה שוויתרו בדראפט גם על קרי וגם על ווייזמן. וכשזו ההשוואה מבחינת האוהדים שחוו שנה קשה, אין ספק שיש פה משהו.

JAMES WISEMAN IS DIFFERENT pic.twitter.com/z4TYRR4XkJ

— Chris Montano (@gswchris) January 5, 2021

3. לאמלו בול

12.1 נקודות ב-36.1% מהשלוש (4.5 זריקות למשחק), 5.1 ריבאונדים, 4.9 אסיסטים, 1.6 חטיפות ו-2.1 איבודים ב-24 דקות למשחק

לאמלו עולה מהספסל בשארלוט, אך לא משחק רק מול הרכבי ספסל. הוא מקבל גם דקות ומשותף בהרכבים חשובים, ואם לפני הדראפט היה חשש לגבי יכולת הקליעה שלו שתהיה כמו של אחיו, הוא די הרגיע את החששות הללו כשהוא קולע באזור ממוצע הליגה. יכולת הריבאונד שלו מרשימה, וגם היכולת ההגנתית לא כזו רעה ביחס לרוקי. בדרך הוא גם הספיק כבר לחטוף אזהרה על פלופינג, אז זה אומר שהוא מתאמץ.

Broke down LaMelo Ball's elite rebounding instincts last night on SportsCenter. The 19-year-old, 6-8 PG is averaging 20.2 points, 8.7 boards, 8.1 assists, and 2.7 steals per 40 minutes while shooting 45% from 2 and 36% from 3 on 36 attempts through his first 8 career games. pic.twitter.com/ZTxN62urGG

— Mike Schmitz (@Mike_Schmitz) January 7, 2021

4. פאטריק וויליאמס

10 נקודות ב-47% מהשדה ו-47.1% מהשלוש, 3.1 ריבאונדים, 1 אסיסט ו-1.6 איבודים ב-24.6 דקות למשחק

הרוקי של שיקגו קיבל את המושכות ואת המקום בחמישייה בעמדת הסמול פורוורד הפותח ומחזיר דיווידנדים. במשחקים הראשונים הוא נתן מעט יותר, והיכולת האתלטית וההגנה שלו כבר עכשיו מספקים תקווה לעתיד. במשחק נגד מילווקי הוא קיבל את משימת השמירה על יאניס, מה שאומר כמה סומכים עליו ושהיכולת שלו היא טובה כבר עכשיו. בעולם בלי האליברטון, יתכן והוא היה גניבת הדראפט. כן, במקום הרביעי.

Patrick Williams has been really damn impressive pic.twitter.com/h3ZCW5l1cM

— Off the Glass (@otgbasketball) January 4, 2021

5. אנת'וני אדוארדס

13.9 נקודות, 2.1 ריבאונדים, 2 אסיסטים ו-1.6 איבודים ב-25.1 דקות למשחק

מודה שקצת התגמשתי פה איתו כי למעשה הוא לא מראה יכולת מרשימה כלשהי בינתיים, והוא בהחלט היה צריך להיכנס למסגרת המינימום 15 נקודות, אבל אולי אחרי שהטביע ונכנס עם הראש בלוח אפשר להגיד שיש לו אתלטיות שיכולה להיכנס תחת הקריטריון "יכולת ברמת על". מלבד האליברטון הוא משחק הכי הרבה דקות מבין הרוקיז ברשימה, הוא זורק הרבה יותר מכל רוקי אחר אבל הוא לא מספק את אותה תרומה כמוהם. אפילו לא קרוב. עם זאת, זה מדגם קטן והוא עדיין יכול להצדיק את הבחירה הראשונה.

https://twitter.com/BleacherReport/status/1345894364149547008

6. סאדיק ביי

10.4 נקודות ב-46.3% לשלוש (5.9 זריקות למשחק), 5 ריבאונדים, 1 אסיסט ו-0.6 איבודים ב-22.3 דקות למשחק

הפיסטונס נראים רע, אבל סאדיק ביי לא פותח ויכול לעשות נתונים מרשימים נגד חוליות ספסל. ביי הוא 3&D בפוטנציה, שכבר עכשיו מראה יכולת קליעה טובה מבחוץ, יחד עם יכולת ריבאונד ופוטנציאל הגנתי. יחד עם זאת יש עדיין סימני שאלה, במיוחד לאור העובדה שדטרויט חלשים והוא עדיין עולה מהספסל. ובכל זאת, כמה רוקיז עשו בשבועיים הראשונים לקריירה שלהם משחק של 20-10?

https://twitter.com/DetroitPistons/status/1345188892836843522

כמעט נכנסו:

הרוקי הכי טוב שלא נכנס הוא כנראה הרכז המחליף של בוסטון, פייטון פריצ'ארד, שמשחק כמעט 23 דקות וקולע 8.3 נקודות למשחק, וכבר עכשיו מרשים בניהול המשחק והנחישות ההגנתית שלו. גם דני אבדיה כנראה יכנס אלא שכרגע הוא על 6.4 נקודות למשחק, וכנראה שאחרי הפציעה של מרקל פולץ, קול אנת'וני בדרך להיכנס לדירוג.

SF – אחרי מעקב הרוקיז – הסופמורס!

כחלק מהמסורת, בטור הראשון של העונה אחרי דירוג הרוקיז, נפרדים מהסופמורז ורואים מה הם עשו בינתיים. בעונה שעברה כאמור סיימו שמינייה את הדירוג, ומעניין לראות שחלק מהם העונה לא היו נכנסים לדירוג, חלק השתפרו יותר, חלק לא מספיק וכמה שבכלל לא היו רלוונטיים בעונה שעברה קפצו לקדמת הבמה. אז את הקריטריונים אתם מכירים כבר, בואו נרוץ זריז:

1. ג'ה מוראנט

26.3 נקודות, 2.3 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים ו-2.3 איבודים ב-27.1 דקות למשחק

רוקי העונה הספיק כבר לנחות לא נכון על רגל של מישהו אחר ולהיעדר. אחד מהדברים שהערתי עליהם שוב ושוב בטורים שנה שעברה זה שהוא לא יודע לנחות. הפעם זה אמנם היה פחות באשמתו, אך עדיין הלחיץ. ובכל זאת, הוא עדיין הטוב מהמחזור ונקווה שיחזור בריא ובמהרה.

2. זאיון וויליאמסון

21.4 נקודות, 8.1 ריבאונדים, 1.5 חטיפות ו-2.8 איבודים ב-31.6 דקות למשחק

הטוען לכתר מספק שורה מרשימה, אך הוא לא ממש המפלצת הבלתי עצירה שציפו שיהיה.

3. מייקל פורטר ג'וניור

19.5 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, 1 חטיפה, 1.5 חסימות ו-0.5 איבודים ב-29.2 דקות למשחק

הוא כמעט ולא שיחק בשנה שעברה ולא ממש התקרב לדירוג. תזכרו את זה במהלך השנה כשיהיו רוקיז שלא יכנסו לדירוג ותחששו שאולי הם לא יהיו מספיק טובים.

4. קובי ווייט

18.6 נקודות, 5.1 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים ו-2.8 איבודים למשחק ב-34.2 דקות

ווייט קיבל את המושכות והוא הרכז המוביל של שיקגו אחרי שעלה מהספסל בשנה שעברה. הוא מראה שיפור בכל התחומים ובניהול המשחק.

5. דיאנדרה האנטר

16 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים ואיבוד ב-32.4 דקות למשחק

האנטר קיבל יותר ויותר דקות ברוטציה של אטלנטה, בעיקר בגלל פציעות, אך בינתיים הוא מצדיק וביצע קפיצה מרשימה מהעונה שעברה, והוא חלק חשוב בריצה שלהם בצמרת. שהוא ומר טוב, מתקיף טוב ויכולת קליעה מרשימה עם 42.9 אחוז מעבר לקשת ב-5.3 זריקות למשחק.

זו החמישעיה כרגע. ומי הייתה השמינייה בסיום העונה שעברה?

ג'ה מוראנט, קנדריק נאן, פי ג'יי וושינגטון, ברנדון קלארק, אריק פסקל, טיילר הירו (שאח"כ עשה קפיצה לבועה), אר ג'יי בארט ודיאנדרה האנטר.

אז לא, הדירוג הזה לא כזה בעל כושר ניבואי (מלבד לגבי הצמרת).

PF – אייברי בראדלי

בעונה שעברה אייברי בראדלי היה בלייקרס, כחלק מיחידת החיסול של גארדים קטנים וזריזים. דווקא לבועה, למאני טיים, הוא לא הגיע והותיר את הלייקרס חשופים. אלא שהלייקרס, כידוע, הצליחו להסתדר בלעדיו גם כשנתקלו בגארדים בעייתיים, ובאוף סיזן, מסיבה זו או אחרת, הוחלט להיפרד. העונה הוא הגיע למיאמי, ולמרות שהוא משחק מעט פחות מאשר בלייקרס, הוא שיפר את רוב הנתונים.

גם בצד ההגנתי הוא חזר לעצמו ובהחלט תורם למיאמי. את קריס מידלטון הוא שמר בשני משחקים סה"כ ב-33 פוזשנים, בהם מידלטון, שהשנה מראה יכולת מרשימה, קלע סה"כ 5 נקודות, 2-7 מהשדה. גם ג'יי ג'יי רדיק הצלף נשמר על ידו בכריסמס ב-25 פוזשנים שבהם הסתפק ב-6 נקודות בלבד. זה לא שלא היו לו כשלונות כשג'ייסון טייטום קלע עליו מצוין. מצד שני טייטום קלע גם על יאניס ועל אחרים, אז אולי זה דווקא לא אמור להיות לחובתו של אייברי בראדלי…

בראדלי משתלב מצוין בהתקפה של מיאמי, והוא בדיוק החומר שאוהבים בסאות' ביץ' מבחינת אופי. השיפור שלו בינתיים והתרומה  מראים שזהו שידוך ראוי שטוב לשני הצדדים.

Erik Spoelstra says his perfect word for Avery Bradley, "tenacious."

— Ira Winderman (@IraHeatBeat) December 30, 2020

C – טוביאס האריס ודוק

מהשבוע הראשון שמתי עין על טוביאס האריס ורציתי לכתוב עליו. אבל רגע לפני שהתחלתי לעשות לסדר בראש ולהעלות על הכתב את מה שרציתי לכתוב הוא נבחר לשחקן השבוע והופ… כבר לא ממש עונה על  הקטגוריה של משהו שאולי לא שמתם לב אליו. רק אציין שבאוף סיזן היה לי הימור שהוא הולך לפרוח. הסיבה? לפני שנתיים הוא היה חצי עונה בקליפרס לפני שעבר בטרייד לפילדלפיה. בקליפרס תחת דוק ריברס הוא סיפק נתונים מרשימים ונראה כמו שחקן בדרך להיות אולסטאר לפחות. מאז הוא עזב וקצת דעך. תחילת העונה מרמזת שדוק ריברס יודע להוציא ממנו את המיטב. הנתונים שלו העונה מזכירים מעט את הנתונים מחצי העונה עם הקליפרס.

אני ממש לא חושב שהקפיצה שוב העונה של האריס היא טעות סטטיסטית אלא כאן כדי להישאר, והאריס הוא אחד מהגורמים שתורמים רבות להצלחת הסיקסרס בפתיחת העונה.

קרא עוד