Sample Page

המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ, והפעם מידן בורוכוב, סער ברעם, תומר וקסמן והאורחים אלון ארד אוהד כורסה, ואור עמית מהעמוד Insignifistats

איזה צמד הטוב  בליגה כיום?

תומר וקסמן: אנתוני דיוויס ולברון ג'יימס הם אלו שצריך לנצח אותם. מדובר על הצמד הכי דומיננטי, מה שניכר גם ביחס ניצחונות הפסדים עד כה. כל כמה שנים הליגה מנסה להבין איך להתמודד עם איום שמגיע מקבוצה מסויימת. פעם זה היה ג'ורדן סטופר, לאחר מכן האק-א-שאק, יציאה משמעותית אל מחוץ לקשת השלוש מול קרי, ועוד כהנה וכהנה. השנה רבות הן הקבוצות שמגדירות את עצמן קונטנדריות והוסיפו מסה כדי שיוכלו לשחק מול לברון ודיוויס במקביל. תומפסון בבוסטון, הווארד בפילי, איבקה בקליפרס, פייבורס ביוטה. בפלייאוף השילוב שלהם, יהיה זה שיקבע את הטון להרכב הקבוצות היריבות.

אלון ארד: If you want to be the king, you need to beat the king. לברון ואנתוני דייוויס לקחו את הלייקרס לאליפות לפני בקושי שלושה חודשים ונכון לעכשיו מובילים אותה גם למאזן הטוב ביותר עד כה העונה. הם בפסגה כרגע. דוראנט והארדן הם מתמודדים רציניים מאוד לתואר, אבל זה מה שהם כרגע – מתמודדים. השאלה המעניינת יותר היא מי ייחשב לצמד הטוב ביותר בליגה בסוף העונה.

מידן בורוכוב: הצמד הכי טוב והכי מרשים בעייני זה הארדן את דוראנט. הם סקוררים משובחים והשילוב בינהם עובד מצויין (בתקווה שקיירי לא ידחף). גם הארדן ובעיקר דוראנט מעט אנדרייטד בגלל נושאים שקשורים לאישיות. דוראנט מלבד היכולת ההתקפית מפגין משחק טוב מאוד ב 2 צידי המגרש.הארדן הוא יותר מרק סקורר קטלני.

היכולות של דוראנט והארדן כ 2 שחקני התקפה היסטורים. הופכות אותם כרגע לצמד הקטלני בליגה(לפחות עד שדיויס ולברון יעלו הילוך)

אור עמית: למרות הרצון ללכת עם הפיקנטריה של החברים החדשים מברוקלין, לברון ודיוויס עדיין בטופ. החברים מהצד האדום של העיר עדיין יותר שני יחידים מצמד, וההם מגולדן סטייט אולי יחזרו לשם בהמשך העונה, אבל עדיין לא. בקיצור, אלו עם הטבעת.

סער ברעם: זה כל כך קל לענות על השאלה הזו. זה מי שמשחק כרכז, למרות שהוא גבוה בהרבה מלהיות רכז קלאסי, ומי שיודע לחסום ולקלוע מבחוץ. שניהם משלימים אחד את השני, והיו דומיננטיים בפלייאוף האחרון, ויש להם עוד כמה שנים ביחד אפילו. דונצ'יץ' ופורזינגיס. וברצינות, לברון ג׳יימס ואנתוני דיוויס. זה כזה פשוט להחליט ולקבוע דבר כזה כי פשוט אין מי שמתקרב אליהם. הם יהיו על הילוך שני, לטעמי, עד שהעונה תיגמר ויהיה (לפחות) עוד גמר מערב ללייקרס. לדעתי גם יותר, כי הם לקחו אליפות בעונה שעברה ובעיקר השתפרו מאז.

בלייזרס סובלת ממכת פציעות (נורקיץ ומקולום) האם עוד עונה של לילארד מסתמנת כעונה אבודה?

סער ברעם: עצם הקיום של פורטלנד הוא אבוד. הם צריכים ללכת למתקשר קבלי, מישהו עוצמתי (במקרה אני מכיר אחד) שיעשה להם טיהור אנרגיה באולם. כבר מעל עשור שהם פשוט מחרג׳עים את השחקנים שלהם שנפצעים ולא נותנים צ׳אנס אמיתי לכוכבים. תחשבו על קבוצה שמורכבת מלילארד, מקולום, ברנדון רוי (שחקן שישי ג׳ינובילי סטייל – בסגל של היום), גרג אודן, למרקוס אולדריג׳ ועוד. זו קבוצה מבעיתה לכל הפחות ומועמדת לגיטימית לאליפות. הם חייבים לשנות משהו, והמשהו הזה לא חייב להיות ׳הגיוני׳. אולי לקחת את ז׳וזה מוריניו בתור יועץ לענייני mental. אולי זה אותו מאמן פיזי כבר עשרים שנה? אז שאותו יעיפו, וכמה שיותר מהר.

תומר וקסמן: לילארד הוא כוכב על. אם מישהו רק יטען שהאתגר הפעם נראה בלתי אפשרי, ברור לי שהם יגיעו לפלייאוף. הוא הרי נדלק כמו מרטי מקפליי כשקוראים לו שפן, ואם הרפרנס הזה עובר לכם מעל הראש, אז משהו לא תקין אצלכם ולכו להיבדק. חשוב לציין, מקולום להבנתי לא סיים את העונה, וכל מה שליליארד צריך זה להחזיק את חומות המבצר עד שיחזור, מה גם שבכדורסל אין ואקום ומישהו ימלא את נעליו בצורה כלשהי, ויתכן שאף יפתיע הרבה מעבר (אני מהמר על גארי טרנט, או רודני הוד). לגבי נורקיץ', דווקא שם קאנטר בבירור יכול למלא את הוואקום. בקיצור יהיה בסדר עד הפלייאוף.

אלון ארד: רגע, רגע, לא כל כך מהר. אנחנו זוכרים שיש העונה גם טורניר פלייאין ואפשר להיכנס לפלייאוף גם מהמקום העשירי, נכון? אנחנו לא מדברים על פציעות מסיימות עונה פה. שניהם אמורים לחזור תוך איזה חודש וחצי פלוס מינוס ואז שוב פורטלנד יכולה להיות הסיוט בסיבוב הראשון של כל הקבוצה. האם זה עדיין בזבוז? אולי. אבל יש משהו משמח בלראות שחקן שבאמת ובתמים רוצה להעביר את כל הקריירה שלו באותה קבוצה. גם אם הוא יתייאש בסופו של דבר.

מידן בורוכוב: צריך לשאול אם הקריירה של לילארד לא אבודה. יש משהו בבלייזרס שלא מאפשר להם לפרוץ. גם בעונות שהמערב נחלש ושקבוצות התחילו מאפס. לכאורה הבלייזרס שמרו על הסגל ואפילו התחזקו אבל שוב זה לא עובד. קצת עצוב על לילארד שחוץ מגמר מערב לא חווה כדורסל ברמות הגבוהות ביותר.

יכול להיות שכדאי לו לחפש בית אחד או שהבלייזרס יעשו שינויים קיצוניים לנסות לבנות סביבו קבוצה מנצחת. יש לו את היכולת להוביל קבוצה לפחות לגמר הליגה.

אור עמית: כן, אבל זה צפוי. לא הפציעות (למרות שבשביל אחד שבנוי כמו האלק נורקיץ' שביר בצורה מטרידה) אלא עוד עונה שפורטלנד תסיים עם טפיחה על הכתף (בהנחה שעד אז יהיה אפשר כבר לגעת בשחקן אחר)

זאיון ווילאמסון, עומד בציפיות או שההייפ היה מוגזם?

אור עמית: גם וגם. הוא כישרון התקפי עצום ויכול להגיד לטבעת – גם אופקית וגם אנכית – מתי שהוא רוצה, אבל התנועה האופקית שלו בהגנה עדיין לא שם וגם המנוע. הוא צריך להראות שהוא באמת רוצה, אחרת זה ישאר באותו המקום עד שיתחיל לגווע

סער ברעם: ציון הוא שחקן עם פוטנציאל בשמיים. חזק ואתלטי כמו אדאמה טראורה מוולבס וגבוה ממנו בראש. כוח מתפרץ מדהים. גם אי אפשר להשאיר אותו לגמרי לבד, כי הוא קולע. הדבר היחידי שאנחנו רואים אותו כבעייתי הוא – איך הוא ישמור על עונות מלאות בגוף הזה? איך המרפקים שלו, וספציפית הברכיים, יחזיקו אותו? בעונה הזו, לבינתיים, אנחנו לא צריכים להיות מודאגים. הוא מתפקד כרגע כצ׳ארלס בארקלי בפליקנס, וכל עוד יצליחו לשמור עליו ולשמור על ההתקדמות שלו, הם יצאו ידם בשכרם. הבנאדם מכונת כרטיסים (בעתיד הקרוב, כשיחזרו) וכדורסל. אני חושב שאנחנו נראה פה שחקן מרתק שיהיה בין לברון לבין בארקלי עצמו. ההייפ מוצדק.

תומר וקסמן: זאיון וויליאמסון הוא מפלצת חסרת פרופורציות. הוא פנומן. אבל הוא גם סופמור. מה ניו אורלינס צריכים לעשות עכשיו? לשבת עם כל המומחים הכי גדולים – אורטופדים, רופאי ספורט, דיאטנים, ולבנות לזאיון תכנית קפדנית שתציל את רגליו לאורך זמן מהמשקל הכבד שהן סוחבות, וגם תבנה אותו נכון יותר. אם יצליחו ויבנו את היסודות שיחזיקו את הגוף הלא פרופורציונאלי שלו עשור, אז את הפירות ניו אורלינס יקטפו עוד 3-4 שנים. צריך לחכות, אין סיבה לדרוש ממנו להשתלט על הליגה עכשיו, כי זה פשוט יקצר לו את הקריירה. בשורה התחתונה, עומד בציפיות שלי.

אלון ארד: רק כדי לוודא שהבנתי נכון, השאלה היא האם שחקן בן פחות מ-21 ששיחק פחות מ-40 משחקים בקריירה וקולע העונה 23.4 נק', בכמעט 60% EFG תוך כדי שהוא לוקח 8 ריבאונדים עומד בציפיות?

אם התשובה של מישהו היא לא, הבעיה היא בציפיות, לא בשחקן. זאיון וויליאמסון הוא מפלצת התקפית שצריך לשפר את ההגנה. מאוד. סבבה. הוא עדיין לא הגיע לארבעים משחקים בליגה הזו! צעירים שמפענחים הגנה (במיוחד שחקני פנים) בעונות הראשונות שלהם הם נדירים. תנו לגדול בשקט.

מידן בורוכוב: וילאמסון עומד בציפיות,  מי שלא עומדת בציפיות זו ניו אורלינס. זאיון שחקן מדהים והיכולות הפיזיות שלו נותנות לו יתרון עצום כפריק של הטבע. המספרים של זאיון טובים: 23/8 בקרוב ל-60 אחוז בקצת יותר מ-32 דקות למשחק אלו מספרים יפים. לניו אורלינס יש שוטגאן ביד, היא חייבת להשתמש בו בצורה נכונה.

בשביל להיות תחרותית ולהגיע לפסגות זאיון את הפליקנס צריכים להיות בפלייאוף. העונה עוד ארוכה ואני מאמין שהייפ סביב ווילאמסון לא מוגזם, זה שחקן שהוא חומר עתידי ל MVP.

זאק לווין נמצא בתקופה מצויינת, האם הוא מסוגל לסחוב את הבולס לפלייאוף?

מידן בורוכוב:  אין סיבה שהבולס לא יהיו בפלייאוף. לאבין נמצא בתקופה פנטסטית מבחינה אישית. הוא מפלרטט עם 30 נקודת בממוצע למשחק כשהוא עושה זאת באחוזים הכי טובים בקריירה שלו. מלבד לאבין יש את דונבן על הקווים, ובדרך כלל הקבוצות שלו מסיימות את העונה בצורה יותר טובה מהפתיחה שלה. זה יהיה שינוי מרענן כשהבולס יחזרו לפלייאוף.

לאבין צריך לספק מנהיגות ולקחת את שיקגו הכי רחוק. אני מקווה שישאר בריא וימנע מפציעות.

אור עמית: זו לא הפעם הראשונה שזאק פותח עונה בטירוף.  את עונת 18-19 הוא פתח עם 27.1 למשחק ב14 הראשונים (העונה עומד על 27.4) ובעונה הקודמת הפך לשחקן השלישי שקולע 13 שלשות במשחק בודד במשחק ה17 של העונה. הוא סקורר מוכשר בטירוף, אבל לא יכול להוביל קבוצה מנצחת (קצת כמו חבר אחר שמתאמן אצל דרו הנלן – בראד ביל). זאק יכול להיות המוציא לפועל, אבל לא המנהיג.

סער ברעם:  השינוי מזאק לאבין הגיע בעיקר משינוי המאמן. מי ראה את התמונה של בילי דונובן לעומת ג׳ים בוילן, כשהם מחזיקים את הלוח? גם עם המסיכה, השחקנים מקשיבים למה שדונובן אומר, אחרי שהשיג המון ולא איבד את חדר ההלבשה. המזרח, לטעמי, חלש מתמיד. אם פילדלפיה הנוכחית הייתה נמצאת מרחק של שינויים והתאמות קטנות בשביל להגיע לטופ שלו, זה מראה על החולשה. מי נשאר מלבדה? מילווקי? הסלטיקס שעדיין רחוקים מלשכנע? מיאמי, שנכון לכתיבת שורות אלה, במאזן שלילי? המזרח כל כך חלש שהבולס יכולים להגיע לפלייאוף. ראיתי את המשחק שלהם מול דאלאס, והם נראו פשוט רעבים, מחויבים יותר ורוצים להצליח. יעלו ממקום אחרי 4.

תומר וקסמן: זאק לוין משתבח כל שנה. הוא עובד קשה בשביל להיות דווין בוקר לעניים. אבל כמו שאנחנו רואים בפיניקס – דווין בוקר בעצמו הוא דווין בוקר לעניים אם כריספי לא לצידו. זה ההבדל בין שחקן, לשחקן עם צוות תומך הולם. מצד שני אם סופרים את כל הקבוצות שבטוח יהיו בפלייאוף, מגיעים רק ל-5 ( מילווקי, בוסטון, מיאמי, ברוקלין, פילי). כלומר הדבוקה הבינונית מתחרה על 3 מקומות. טכנית אחד מהמקומות יכול להיות של שיקגו. אז האם זאק יגיע השנה לפלייאוף? אני בכל אופן מהמר שלא. א. כי אני לא מאמין בבריאות של זאק ב. לא מאמין בהנהלה שתחזק אותו, אפילו אם תהיה ריצה לגיטימית.

אלון ארד: זה המזרח אז זה אפשרי בגדול, אבל זה עדיין זאק לאווין והוא עדיין לא עושה הגנה. אז כן הוא בתקופה מצוינת מבחינה התקפית. מצד שני האופנסיב רייטינג של הבולס בינתיים רק 1.9 יותר טוב כשהוא על המגרש בזמן שהאופנסיב רייטינג של היריבה עולה בפאקינג 17.5.

אז ברשותכם אערער על הנחת היסוד שבבסיס השאלה. זאק לאווין בעונה טובה התקפית. הוא לא בעונה מצוינת.

 סקרמנטו ספגה 122 ומעלה 8 משחקים ברציפות, והיא בדרך להשוות שיא ליגה שלילי של 15 עונות ללא פלייאוף. האם הקינגס צריכים להפרד לשלום מלוק וולטון?

אלון ארד: כן.

הא, נשארו לי עוד 94 מילים למלא? טוב, קבלו סיפור. לפני שנתיים בערך הייתי במשחק של חולונייה וחניתי בחולות שליד החניון כדי לא להיתקע בפקק ביציאה. כשיצאתי מהחנייה שלי, לא הייתי מרוכז ונכנסתי במהירות אפס באוטו שמאחוריי. יצאתי מבואס לראות מה הנזק ואני קולט שזה אוטו די חדש, מכובד כזה וכבר אמרתי בלב 'אללה יסתור איך נפלתי'. פתאום מישהו ממרחק עשר מטר אומר לי "מה עשיתי לך רע?"

מסתבר שנכנסתי באוטו של מוטי דניאל! הוא היה פאקינג מלך, נתן מבט, ראה שלא קרה כלום וזרק "סע חביבי, הכל טוב."

קיצר, מוטי דניאל גבר והקינגס צריכים להיפרד מוולטון. בום. מאה.

מידן בורוכוב: טוב, אז רצף המשחקים נקטע כשהקליפרס קלעה ״רק״ 115 מול הקינגס. ולעניין וולטון, הוא זכה להייפ עצום כעוזר מאמן בוורירס, הוא עמד על הקווים יותר ממחצית העונה ההיסטורית של 9-73. וולטון נכשל בלייקרס. הקינגס היו בכיוון חיובי עם ייגר שפוטר אאוט אוף דה בלו. וולטון לא מצליח לקדם צעירים (גם בלייקרס) וכמאמן השיטה שלו מתבררת כלא מתאימה לקבוצה כמו הקינגס.

פוקס, באגלי, בארנס והילד זה חומר שצריך לגרד פלייאוף. תחת וולטון הם הולכים לאחור.

אור עמית: לא, כי זה ידרוש ממנה להגן על האינטרס שלה, והיא לא מסוגלת להגן על כלום. טוב, הייתי חייב.

האם וולטון הוא הבעיה? אולי. הוא בוודאי לא מועיל, אבל אני חושב שיש שם בעיה גם בסגל השחקנים, של מחסור באינטיליגנציית משחק קבוצתית (להבדיל מכשרון אישי). לפטר את וולטון בטח לא יזיק, אבל להערכתי גם לא ממש יועיל.

סער ברעם: ההחלטה ׳האם להפרד מוולטון׳ צריכה לעמוד על כמה שאלות מכריעות. האם השחקנים מאמינים ביכולת שלו להדריך אותם? האם ההנהלה מאמינה ביכולת של וולטון להדריך את השחקנים? והאם הוא מאמן בעצמו מספיק בשביל לשדר ביטחון, רוגע ושלהפוך קבוצה מלוזרית נצחית לקבוצת פלייאוף לא לוקח שתי דקות? אני מאמין שאין לו אף אחד מהם, ולכן הוא צריך ללכת. אני לא רואה איך, עם מוח הכדורסל שלו, הקינגס מצליחים להיות מעל הת׳אנדר במערב הצפוף. הם צריכים לקחת בולדוג. מישהו שלא רואה בעיניים. פאקינג קני אטקינסון. ולקבל גיבוי לכמה שנים. את מה שהוא עשה מברוקלין אזכור לו לנצח. מגיעה לו הזדמנות שנייה.

תומר וקסמן: אני אוהב את וולטון. אני חושב שבסביבה בריאה הוא יהיה מאמן טוב. אבל שאלה לצופים: האם הקינגס וסביבה בריאה אלו מילים שיכולות להופיע באותו המשפט? התשובה היא כן. גם בזכות העובדה שכרגע כתבתי אותן ביחד, אבל גם כי יש שם תהליך עומק איטי שאכן קורה. דיוואץ' עזב, ואיתו הטריידים החד צדדיים והמינכ"ול הכושל. יש מצב אמיתי שלוק וולטון יהיה זה שקוטף את הפירות של השינוי. אז נכון, הקבוצה אולי תשבור את שיא הליגה השלילי ולא תכנס לפלייאוף 15 פעמים ברצף. לא צריך להיבהל מזה. שיאים נועדו להישבר. גם שליליים. שימשיכו את תהליך ההבראה. הבעיה היא לא בהכרח המאמן.