Sample Page

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: אינדיאנה פייסרס

נשארו: פסקל סיאקם, אנדרו נמבהארד, ארון נסמית’, בנדיקט מת׳ורין, טי.ג’יי. מקונל (הוארך עד 2028/29), אובי טופין, ג’אראס ווקר, טוני בראדלי, ג'יימס וייזמן.

עזבו/בחוץ: טייריס האליברטון (קרע בגיד אכילס בגמר 2025 – מחוץ לעונת 25/26), מיילס טרנר (חתם במילווקי).

הגיעו:ג׳יי האף (בטרייד מממפיס), קאם ג׳ונס (דראפט), תאילון פיטר (דו-כיווני), קוונטון ג’קסון (דו-כיווני).

מתנדנדים: –

חמישייה: אנדרו נמבהארד, בנדיקט מת׳ורין, ארון נסמית’, פסקל סיאקם, ג׳יי האף / אייזאה ג’קסון.

ספסל: טי.ג’יי. מקונל, קאם ג’ונס (רוקי), אובי טופין, ג’אראס ווקר, ג׳יימס ויסמן, טוני בראדלי, קוונטון ג׳קסון / תאילון פיטר.

המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:

אז מה היה לנו שם?

העונה הסדירה הייתה סולידית למדי, שהסתיימה במאזן 50-32, שהיה שווה להם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון מול מילווקי. הסיפור האמיתי של העונה הזו התחיל בפלייאוף, שם אינדיאנה התחברה ועשתה את אחת הריצות המדהימות ביותר שזכורות לנו מקבוצה שמסיימת במקום הרביעי במזרח.

כבר במשחק הפתיחה של הפלייאוף, הפייסרס ניצחו את הבאקס ב-20 הפרש. אחרי שאינדיאנה עלו ל3-1 הגענו למשחק מספר חמש, שם הפייסרס ביצעו קאמבק ראשון לפלייאוף בדרך לשלשת ניצחון של האליברטון כשיש 1.3 שניות על השעון.

בסיבוב השני הפייסרס פגשו את קליבלנד שהייתה פייבוריטית ברורה אחרי עונה סדירה חלומית, אבל סיכויים לחוד ומציאות לחוד. הפייסרס התעלו, ניצחו 4-1 בסדרה, גם כאן הפייסרס לקחו את המשחק הראשון ובמשחק השני כאשר הקאבס היו חייבים ניצחון שוב זה היה האליברטון שקלע שלשת ניצחון עם 1.1 שניות לסיום אחרי שחזרו מפיגור של 20 הפרש ו-8 בדקה האחרונה.

בסיבוב השלישי, הקורבן היו הניו יורק ניקס.  מעטים הרגישו בנוח להמר נגד הפייסרס ועדיין אחרי עונה נהדרת של הניקס, הקשיחות, הניסיון, הייתה ציפיה שנראה משהו אחר. אז הניקס הצליחו לקחת 2 משחקים מתוך 6, בנוסף הפעם עמד בצד השני ג'יילן ברונסון שנחשב לאחד משחקני הקלאץ' הגדולים בליגה. עדיין, בתום הזמן החוקי במשחק הראשון, ביתרון 125-123 לניקס, כדור אחרון הלך להאליברטון והוא כמובן קלע סל שיוויון שהוביל להארכה ומשם עוד הפעם הפייסרס מנצחים במשחק הראשון ובסדרה.

עם הרוח הגבית המטורפת הזו, הפייסרס הגיעו לסדרה מול אוקלהומה סיטי שהיו הקבוצה הטובה ביותר לאורך כל העונה. כנגד כל הסיכויים, הפייסרס עולים לסדרה כאנדרדוג מובהק ולוקחים את משחק מספר אחד, איך? מי אם לא האליברטון שקולע מחצי מרחק, כאשר נותרו 0.3 שניות על השעון.למרות הניצחון, הסדרה מול התאנדר כבר הייתה סיפור אחר, בצד השני שיחק ה-MVP הנכנס (שיי אלכסנדר) והתפתחה סדרה צמודה. אחרי 4 משחקים התוצאה הייתה 2-2.

לצערם של אוהדי הפייסרס, האליברטון ספג פגיעה בשריר התאומים שהגבילה אותו במשחקים 5 ו-6, אבל עדיין הפייסרס הצליחו להגיע עד משחק 7, שם העונה הבלתי נתפסת הסתיימה באופן הכי טראגי שיש. האליברטון קרע גיד האכילס ברגל ימין בתחילת משחק 7 ויצא מהמשחק. הת'אנדר ניצחו את המשחק, את הסדרה ובצד השני הפייסרס הודיעו מאוחר יותר שהאליברטון ייעדר למשך כל עונת 25/26.

קיץ קר (קפוא)

@sagirefael.nba.il

הקיץ של אינדיאנה פייסרס הקבוצה האחרונה בסקירה שלנו. מחנות האימונים התחילו והעונה מעבר לפינה 🙂 #NBA #פוריו #דניאבדיה #לברון #לוקה #כדורסל #סטףקרי #orangeballil

♬ סאונד מקורי – sagi refael – sagi refael

אחרי עונה כל כך מפתיעה ומוצלחת, וסיום כל כך עגום הקיץ נתן תחושה של קבוצה שנמצאת בתקופה של אבלות. לאורך הפלייאוף היה ברור לכולם שהקבוצה תייצר המשכיות ותשמור על מיילס טרנר שהוא השחקן הכי ותיק בקבוצה. הפציעה של טייריס התרחשה מספר ימים לפני הדראפט ושינתה את כל התוכניות וכל מה שידענו. הפייסרס לא רצו להיכנס למס בלי טייריס, ורצו לשמור על גמישות וזה הוביל לפריד ממיילס טרנר. 

טרנר, אחד מאבני היסוד בשנים האחרונות, עבר לבאקס שהציעו חוזה גבוה יותר מהפייסרס. זה אצבע בעין לאוהדים. זה לא סתם עזיבה, זו עזיבה ליריבה שהפכה ליריבה הגדולה של הפייסרס בשנים האחרונות. טרנר תפקד נהדר עם סיאקם. יכולת החסימה שלו והקליעה משלוש נתנו לקרלייל המון אפשרויות שעכשיו אין לו. 

נמבהארד ונסמית' הוחתמו על הארכות חוזה בקיץ שעבר ויצטרכו לקחת את המושכות. מקונל נשאר בתור הווטרן ומת'ורין יקבל תפקיד גדול יותר עקב החיסרון של האליברטון.

המהלך היחיד של אינדיאנה היה להביא את ג'יי האף ממפיס. האף נראה טוב בממפיס בעונה שעברה כששיחק, יש לו טווח והוא שומר טבעת מעל הממוצע. יש לו לא מעט חסרונות, אבל הפייסרס לא באמת רצו להשקיע בעונה הקרובה.

גם בחירות הדראפט לא הניבו הרבה וכדי לסכם קיץ לא מוצלח במיוחד, מונטה מוריס חתם לשנה, ואז דווח שהעסקה נמסה בגלל פציעה של מוריס ששוחרר.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

עונת מעבר. מכונית מירוץ בלי מנוע. 

בקיץ שעבר הפייסרס החתימו את אנדרו נמבהארד על הארכת חוזה שתשלם לו בממוצע 20 מיליון דולר לעונה. היו לא מעט גבות שהורמו על הסכום הגבוה לשחקן שלא באמת נראה כמו שחקן מוביל. שומר נהדר, גארד שני טוב, אבל לא ראינו משהו יוצא דופן שהצדיק את המספר הזה. בשני המשחקים האחרונים של פלייאוף 23-24 נגד הניקס, טייריס היה פצוע, ונמבהארד עשה מספרים נהדרים, אבל המשחקים הסתיימו בהפסד, וליד טייריס הוא לא הראה יכולת התקפית יוצאת דופן. עכשיו הוא הולך להיות מוביל הכדור העיקרי של הפייסרס. אם הוא יצליח להתקרב ליכולת מאותם משחקים, ולשמור על יציבות, אין ספק שמדובר בחוזה גניבה. כבר עכשיו, לאור הפלייאוף האחרון, והדרך שבה שמר על שיי, ברור שמדובר בחוזה טוב. כן, שיי סיים כ-MVP של הגמר וקלע המון נקודות, אבל נמבהארד הצליח להקשות עליו, וכשמדובר בשחקנים בסדר גודל של שיי, זה הכי טוב שאפשר לקוות.

מי שיחליף את נמבהארד כגארד השני בחמישיה הוא בנדיקט מאת'ורין. הבחירה השישי מדראפט 2022, הראה יכולות סקורינג טובות בליגה. הבעיה היא שזה כל מה שהוא הראה. לא הגנה, ותחנה אחרונה בהתקפה. יש סיבה שנמבהארד הועדף בחמישיה על מאת'ורין, למרות שנבחר 25 בחירות אחריו באותו דראפט. מאת'ורין הרבה יותר מתאים לתפקיד השחקן השישי, הסקורר מהספסל. עכשיו הוא יצטרך להוכיח שיש לו את היכולת להיכנס לחמישיה ולעשות את הדברים שהוא היה פחות טוב מהם. לשמור, להניע כדור, לערב שחקנים אחרים בהתקפה. ריק קרלייל ידרוש את זה ממנו.

פסקל סיאקם אמור להפוך למנהיג של הקבוצה. לסיאקם היה נוח בתפקיד משני גם בטורונטו. אף אחד לא האמין שהטרייד שלו לאינדיאנה יצליח להביא את הקבוצה לגמר, אבל הוא הוכיח ליד טייריס את הקשיחות שלו, את הרצון לנצח. ביחד עם טרנר הם היו יופי של צמד בהגנה. עכשיו הוא צריך מצד אחד להמשיך לספק נקודות וריבאונדים, ומצד שני לחנוך את הסנטרים שהפייסרס ישימו לידו.

לפייסרס יש ארבעה סנטרים, לכל אחד יש יתרון אחד והמון חסרונות. אייזיה ג'קסון מתקשה להישאר בריא. טוני בראדלי הוא סנטר מחליף ממוצע. ג'יימס וייזמן בוסרי יותר מרוקי וחוזר אחרי קרע באכילס. האף קולע, אבל כבר מאוד בהגנה. קרלייל יצטרך לבחור את החסרונות שלו ממהלך למהלך.

ארון נסמית' משלים את החמישיה עם שמירה נהדרת, וכמו שהוכיח במשחק הראשון נגד הניקס בפלייאוף – קליעה נהדרת.

בלי מאת'ורין, הספסל יהיה מדולל מאוד. מקונול וטופין יצטרכו לשאת בנטל היצירה והנקודות, והוכיחו כבר שכשחקני ספסל הם נותנים ואליו נהדר. ג'אראס ווקר יצטרך לעשות את הפריצה שכולם מחכים שיעשה.

הכוח של הפייסרס מעבר להליברטון הוא במאמן הראשי שלה. ריק קרלייל הוא עדיין אחד המאמנים הטובים בליגה. יש לו אתגר לא קטן עם הסגל הזה ובלי הליברטון, אבל תסמכו עליו שהוא ידע לעשות מזה יותר ממה שזה שווה על הנייר.

תחזית: 

הפייסרס יהיו קבוצה ממושמעת ומסודרת כיאה לקבוצות של קרלייל. זה צריך להספיק להם ל 41-44 ניצחונות ובמזרח זה אפילו יכול להיות שווה מקומות 6-8. כל דבר מעבר לסיבוב ראשון יהיה הפתעה גדולה מאוד והיעד האמיתי הוא להישאר תחרותיים, לפתח עומק, ולשוב ב-26/27 עם האליברטון בריא ותוספת מדויקת בצבע.

עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: קליבלנד קאבלירס

נשארו: ג'ארט אלן, דריוס גארלנד, סאם מריל, דונובן מיצ'ל, אוון מובלי, מקס שטרוס, דין וייד, דיאנדרה האנטר, ג'יילון טייסון, קרייג פורטר ג'וניור

עזבו: אייזק אוקורו (טרייד לבולס), טיי ג'רום (חופשי לממפיס), טריסטן תומפסון (שחקן חופשי), ג'בונטה גרין (חופשי לדטרויט), צ'ומה אוקיקי (חופשי לריאל מדריד)

הגיעו: לונזו בול (טרייד מהבולס), לארי נאנס ג'וניור (חופשי מההוקס), תומאס בראיינט (חופשי אינדיאנה), טייריס פרוקטור (רוקי בחירה 49)

מתנדנדים: קיליאן הייז, מילר קופ, טריסטאן אנארונה, צ'ונסי ג'ונסון, נורכאד אומייר (חוזים למחנה האימונים). 

חמישייה: דריוס גארלנד (בול עד שגארלנד יחלים), דונובן מיטשל, דיאנדרה האנטר, אוון מובלי, ג׳ארט אלן

ספסל: סאם מריל, מקס שטרוס, דין וייד, ג'יילון טייסון, קרייג פורטר ג'וניור, לונזו בול, תומאס בראיינט, לארי נאנס ג'וניור, טייריס פרוקטור. 

אז מה היה לנו שם:

לאחר שנתיים של אכזבות בפלייאוף הקאבס החליטו שהם מפטרים את ג'יי בי ביקרסטאף וממנים את המאמן שנחשב לבכיר ביותר בשוק המאמנים, קני אטקינסון. אטקינסון נחשב למאמן שיודע למקסם ולאמן גארדים והחשיבה המרכזית בהחתמתו הייתה לשפר את הכימיה על המגרש בין גארלנד למיטשל, שעד אותו הרגע היה נדמה כי דורכים אחד לשני על האצבעות ושמועות הטרייד סביבם (בעיקר סביב גארלנד) לא שקטו. בנוסף מובלי בשנתו בשלישית בליגה המשיך להראות שהוא כוח הגנתי מרשים אך השיפור ההתקפי המיוחל לא הגיע.

כבר מתחילת העונה ראו שההחתמה של אטקינסון היא בינגו. הקאבס פתחו את העונה עם 15 ניצחונות רצופים (ובהמשך העונה גם השיגו 16 ניצחונות רצופים) כאשר גארלנד ומיטשל נראים מסונכרנים מאי פעם. מיטשל השתלב מצויין בהנעת הכדור שאטקינסון הנחיל והוא ויתר על המספרים האישיים שלו לטובת הצלחת הקבוצה. מיטשל קלע 24 נקודות בלבד למשחק, הנתון הכי נמוך שלו בחמש השנים האחרונות,אחז ביוסג' של 29.8% שהוא הנמוך בקריירה שלו מאז עונת הרוקי והחזיק בנט רייטינג של 10.5, בפער הנתון הטוב בקריירה שלו. 

גם מובלי הצליח לבצע את הקפיצה ההתקפית המיוחלת תחת אטיקנסון כאשר הוא סיים את העונה עם 18.5 נקודות ב-60.4% EFG כולל 1.2 שלשות למשחק ב-37% כאשר לפני זה מובלי בכלל לא זרק יותר מ-1.3 שלשות במשחק. אך השדרוג האמיתי במשחק ההתקפי של מובלי היה היכולת לשחק בפרימטר, להוביל כדור, ולתקוף את הסל מבחוץ פנימה. האלמנטים האלו אפשרו שילוב חלק שלו לצד ג'ארט אלן מבלי שהצבע יהיה פקוק.

ואם כל זה לא מספיק, במהלך העונה הקאבס שלחו להוקס את קאריס לאוורט וג'ורג' ניאנג תמורת אחד השחקנים הלוהטים בליגה, דיאנדרה האנטר. האנטר התאקלם יפה בתור השחקן השישי של קליבלנד אבל בהמשך קיבל יותר דקות, סגר משחקים וסוף סוף הקאבס הצליחו למצוא מספר 3 שמסוגל גם לשמור טוב, גם לקלוע שלשות וגם לייצר קצת מכדרור. 

הקאבס סיימו עונה מדהימה במאזן 64:18, הכי טוב אי פעם בהיסטוריה שלהם ושני בליגה אחרי OKC 

המפלצתיים והכל נראה ורוד. קני אטקינסון תוגמל בתואר מאמן העונה, מובלי זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה (ותודה לקריש הדם של וומבי) ומיטשל נבחר לחמישיית העונה הראשונה. הקאבס הגיעו כפייבוריטים במזרח לצד הסלטיקס וכולם כבר חיכו לגמר המזרח המיוחל בין השתיים. 

לאחר סיבוב ראשון דומיננטי נגד ההיט בו הקאבס העפילו בסוויפ והפרש נקודות ממוצע של 30.5, קליבלנד פגשו בפייסרס הצעירים שנראו מעולה בחצי השני של העונה אך עדיין הסברה הייתה כי הם נחותים משמעותית מקליבלנד המשופרת של אטקינסון.

אז סברו. הפייסרס היממו את הקאבס עם ניצחון 4:1 בסדרה והעפלה שנייה ברצף לגמר המזרח, כולל קאמבק מדהים במשחק מספר 2 בו קליבלנד כבר הובילה בשבע נקודות 50 שניות לסיום. גארלנד אמנם החמיץ חלק מהמשחקים עקב פציעה בבוהן (וגם כששיחק לא היה כשיר במאת האחוזים) אך למרות זאת הקאבס יצאו מהפלייאוף הזה חבולים, מאוכזבים ועם תחושת החמצה, בעיקר לאור ההדחה של הסלטיקס בסדרת חצי גמר המזרח המקבילה.

קיץ חם:

@sagirefael.nba.il

הקיץ של קליבלנד קאבלירס מה עשתה הקבוצה שסיימה עם המאזן הכי טוב במזרח? #NBA #פוריו #דניאבדיה #לברון #לוקה #כדורסל

♬ סאונד מקורי – sagi refael – sagi refael

הקאבס לא עשו שינויים רבים אבל הם החליטו שאסור שהספסל ישאר קצר עם שחקנים לא תורמים. אז הם שלחו לבולס את אייזק אוקורו הלא שחיק וקיבלו בתמורה את לונזו בול. בול אמור לחפות על העזיבה של טיי ג'רום. הוא שומר טוב יותר מנהל משחק טוב יותר ואמנם הוא לא מייצר לעצמו כמו ג'רום אבל הוא קלעי שלשות טוב בקאץ' אנד שוט והוא יוכל לשחק בלי הכדור לצד גארלנד או מיטשל. השאלה סביב בול היא נטו הבריאות ויתכן שזה לא ריאלי לצפות ממנו ליותר מ-40 משחקים בעונה אבל זה כנראה עדיף על אוקרו שלא יכל להישאר על המגרש בגלל שהגנות יריבות התעלמו ממנו לחלוטין והוא לא ניצל זאת.

בנוסף לארי נאנס ג'וניור חזר לקדנציה שנייה בקבוצה. גם נאנס בתיאוריה אמור להיות גבוה שמשתלב טוב לצד אלן ומובלי, הוא מסוגל לשחק בחוץ והוא מסוגל לשמור כמה עמדות ולהחליף בפיק אנד רול. מצד שני גם כאן לא ברור מהי רמת הכשירות של נאנס (24 משחקים בעונה האחרונה ובכללי שחקן שנוטה לפציעות).

בכל מקרה הספסל של הקאבס התחזק הקיץ למרות העזיבה של ג'רום, שהקאבס העדיפו לוותר עליו בגלל שלא רצו לעבור את האייפרון הראשון. סה"כ החוזה של ג'רום נוח מאד (27 מיליון לשלוש שנים) אך כנראה לאור הפלייאוף הבינוני שלו וההתקשות נגד הפייסרס גרמה להנהלת קליבלנד לוותר בקלות יותר על הגארד מוירג'יניה שרק השנה באמת היה שחקן רלוונטי בעונתו השישית בליגה.

ועכשיו מה, מה עכשיו? 

בכנות? אין לקאבס הרבה מה לחדש. הם צריכים לשמור על אותה רמת משחק ויכולת שאפיינה אותם בעונה הקודמת. זאת הקבוצה שקלעה הכי הרבה נקודות למשחק (121.9) כולל האופנסיב רייטינג הטוב בליגה (121) באחוז ה-EFG הטוב בליגה (57.8). הקאבס הפכו להיות קבוצת שלשות מטורפת כאשר הם היו שניים רק לסלטיקס בכמות שלשות שקלעו, עם 15.9 למשחק, אך בניגוד לסלטיקס הם גם קלעו באחוזים גבוהים של 38.3%, שניים רק לבאקס אשר קלעו כמעט 2 שלשות פחות. 

הקאבס גם משחקים קבוצתי עם 28.1 אסיסטים למשחק (תשיעי בליגה) שלמרות זאת גם מצליחה לשמור על הכדור עם 13.2 איבודים בלבד (מקום 3 בליגה) ובגלל שהם משחקים עם שני גבוהים במרבית מהזמן, הם גם קבוצת ריבאונד טובה עם 45.4 (5 בליגה).

הבעיה שזה בא על חשבון משחק הצבע. דווקא בהרכב של שני גבוהים דומיננטים היית מצפה לראות קבוצה כמו קליבלנד מפרקת את היריבות שלה אבל בפועל זאת קבוצה שסיימה במקום ה-11 בלבד גם בכמות סלי השדה שנקלעו ברסטריקטד וגם באחוזים בהם נקלעו (17.1 למשחק ב-67.8%). גם אם מתייחסים לשאר הצבע, שהוא לא הרסטריקטד, הקאבס נמצאים במקום ה-13 עם 8.5 סלי שדה (מאידך ביעילות גבוהה של 50.2% שני בליגה). 

אגב בפלייאוף המספרים האלו יורדים משמעותית עם 15.1 סלים מהרסטריקטד ב-66.3% כאשר צריך לזכור שזה כולל גם את המספרים בסדרה מול מיאמי. גם מספרי השלשות של הקאבס יורדים בפלייאוף (כמו של כמעט כל קבוצה כאשר האינטנסיביות והלחץ עולים) עם 14.9 שלשות ב-36.3%, מה שמחזק את העובדה שהקאבס צריכים להגדיל את השונות בהתקפה שלהם ולייצר עוד דרכים לייצר נקודות קלות.

זה נובע בין היתר מהעובדה שהקאבס משחקים עם מובלי יותר בחוץ וכמוביל כדור מאשר בפנים ורוב העבודה בצבע נשארת לג'ארט אלן אבל הגיע הזמן להתחיל להפעיל את מובלי יותר בצבע, בטח אם אנחנו מדברים בשיפור לפלייאוף ולא לעונה הרגילה. מובלי חוסם בפיק אנד רול רק פעמיים במשחק מה שמהווה 12.6% מתדירות המהלכים שלו. זה פשוט לא מספיק. הקאבס אכן משתמשים באלן כחוסם הבכיר שלהם כי הוא יותר מוגבל בשאר הפרמטרים אך גם כי הוא משמעותית יעיל ממובלי בצבע (אלן אחוזון 86.7% ביעילות פיק אנד רול כרול מן לעומת 66.5% של מובלי), אבל אלן משחק 29% כחוסם בפיק אנד רול בעוד מובלי מגוון יותר. השלב הבא בהתפתחות של שחקן ההגנה של העונה תהיה כשחקן פיק אנד רול. יכול להיות שהקאבס בתצורה הנוכחית שלהם צריכים לוותר על אלן ולהפוך אותו לעוד שחקן או שניים שיחזקו את הספסל ומובלי יהיה סנטר בצורה מלאה. מובלי הוא העתיד של המועדון וככל שהקאבס ישימו את המפתחות בידיים שלו וישפרו אותו, הם יגבירו את הסיכויים שלהם לזכות באליפות.  

כמו כן שאלת דונבן מיטשל חייבת להישאל: האם הוא מסוגל להיות מספר 1 של קונטנדרית? על פניו נראה כי הוא סקורר מספיק טוב שיודע לקחת חלק בכדורסל קבוצתי ומנצח אך אנחנו רואים אותו שנה אחר שנה לא צולח את מחסום הסיבוב השני, בין אם זה בקבוצה שחשבה לבינונית כמו הג'אז או בין אם זה שלוש עונות בקליבלנד הצעירה והמוכשרת שבהרבה חוגים נחשבת לקונטנדרית בכירה. הוא לא מצליח בהכרח לתרגם את אותה היכולת לפלייאוף אבל גם במשחקים בהם הוא טוב, איכשהו הקבוצות שלו נראות פחות טוב. בשנה הראשונה שלו בקאבס הניקס שהגיעו פייבוריטים הושפלו מול הניקס של ג'וליוס רנדל וברונסון בעונתו הראשונה, עם תצוגת ריבאונד אדירה של מיטשל רובינסון. בשנה השניה הודחו אמנם מול הסלטיקס האלופים אך התקשו מאד מול אורלנדו המוגבלת, ובשנה שעברה התרסקו לחלוטין מול הפייסרס המפתיעים, שמחד מגיע להם המון קרדיט אך מאידך הקאבס איבדו משחקים שכבר היו להם בידיים (כולל משחק 2 המפורסם בו הפייסרס חזרו מפיגור שבע 50 שניות לסיום). אז נכון שגארלנד שיחק פצוע אבל הקאבס היו אמורים לגבור על הפייסרס גם בלעדיו. מיטשל סיפק כמה משחקים טובים אבל בשורה התחתונה הוא סיים את הסדרה עם 34.2 נקודות למשחק אבל רק ב-42.5% מהשדה ו-25% מחפירים לשלוש על 10 זריקות. התדירות הגעה שלו לקו הייתה טובה אבל גם משם הוא קלע רק ב-75% ועל כל זאת הוא מסר פחות מ-4 אסיסטים למשחק (על 2.2 איבודים) ובכללי היה נדמה שהוא מנסה לקחת על עצמו הרבה מעבר ליכולתו. היכולת של מיטשל בפלייאוף משתלבת עם הפסקה הקודמת שלי על מובלי, כאשר האחרון צריך לקחת על עצמו יותר נטל התקפי ולהיות מעורב כי הוא העתיד של קליבלנד. הוא זה שאמור להיות השחקן הטוב במעודון. הוא לא בהכרח צריך להיות המוציא הפועל העיקרי אבל הוא צריך לשפר את היכולת שלו להוציא לפועל ולשאוף להתפתח כמו אנתוני דייויס. מובלי משופר התקפית יקל על מיטשל ויעזור לפתח את משחק הפיק אנד רול שיוכל לשכלל ולגוון את ההתקפה של הקאבס ולייצר לה מצבים טובים גם בפלייאוף. 

דריוס גארלנד הראה שהשנה הוא משתלב טוב לצד גארד דומיננטי וההגעה של אטקינסון בהחלט עשתה טוב לשניים, אבל אם אנחנו מבקרים את מיטשל על פלייאוף בינוני אז גארלנד כרגע נראה כמו מינוס. מיטשל עוד מצליח להשפיע מעט בהגנה והוא נותן את התחת למרות הסייז שלו, בניגוד לגארלנד שמסתמן כחוליה חלשה שהתקפות יריבות חושפות בכל פוזשן. מעבר לכך גם התקפית היה נדמה כי גארלנד מתקשה לייצר לעצמו מהפיק אנד רול באותה היוכלת שהוא עשה בעונה הסדירה. אז כאמור הוא היה פצוע קלות אבל 18 נקודות ב-42% מהשדה כולל 28.5% לשלוש על 7 זריקות ורק 5 אסיסטים על 3 איבודים זה בלתי נסלח. גארלנד את מיטשל פשוט לא היו מסנוכרנים ביניהם בפלייאוף כמו בעונה הסדירה. בפלייאוף חזרנו לראות שוב את משחק התורות הידוע לשמצה בין מיטשל לגארלנד והמפתח של הקאבס להצלחה בפלייאוף תהיה היכולת שלהם, בהובלת אטקינסון להביא את האיזון ביניהם גם לאוף סיזן. פלייאוף שלישי רצוף שגארלנד לא מצליח לתרגם את היכולת שלו מהעונה הסדירה לפלייאוף ובניגוד למיטשל שכבר סיפק קבלות בעבר באוף סיזן, סביב גארלנד סימן השאלה לספק תפוקה הולמת בחודשי אפריל ומאי נותר בעינו. 

תחזית: אין מה לעשות צריך להכיר בעובדות והקאבס משחקים נהדר בעונה הסדירה. כשהמזרח כל כך חלש ופערי הרמות כל כך ברורים אני מאמין שהקאבס יסיימו ראשונים את הענוה הסדירה. המכונה שלהם עובדת טוב עד אפריל ולכן כאשר המג'יק צריכים לאקלם את ביין בקבוצה והניקס מסתגלים לשיטת משחק חדשה תחת מאמן חדש, הקאבס יסיימו ראשונים במזרח עם סביבות ה-60 נצחונות. מאידך אני סבור כי גם הפעם הם לא יצליחו להרשים בפלייאוף בגלל חלק מהסיבות שציינתי וכי אני לא חושב שמובלי יעשה (העונה) קפיצה התקפית משמעותית כשאלן עדיין חלק מהמועדון. בגלל שהמזרח באמת רע אני חושב שנראה את קליבלנד חוזרת לגמר המזרח לראשונה מאז 2018 אבל שם הם יפסידו לניקס הכישרוניים יותר ובעיקר "הרעים" יותר שפשוט יאכלו את הקאבס "החמודים" כמו שעשו בפלייאוף 2023.