Sample Page

ממשיכים בדירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA, עם מקומות 40-31 בדירוג.

מקומות 100-91 (כולל הסבר על הדירוג)

מקומות 90-81

מקומות 80-71

מקומות 70-61

מקומות 60-51

מקומות 50-41

מקומות 40-31

לעוד כתבות מוזמנים לעקוב אחרי The Buzzer Beater IL.

30) ג'רו הולידיי (מילווקי באקס) – בעונה שעברה: מקום 39

סטטיסטיקה: 17.7 נקודות (50.3% מהשדה, 39.2% מהשלוש, 78.7% מהעונשין), 4.5 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 1.6 חטיפות

ג'רו הולידיי הגיע למילווקי בפגרה של העונה הקודמת על מנת להחליף את אריק בלדסו המאכזב, ועשה בדיוק את מה שציפו ממנו לעשות. בריצת האליפות של הבאקס הולידיי הוכיח למה הוא נחשב לאחד משומרי הפרימיטר הטובים בליגה, ונכנס לחמישיית ההגנה של העונה.

בניגוד לבלדסו, היכולת של הולידיי בפלייאוף הייתה טובה כאשר רשם 17.3 נקודות ב-40.6% מהשדה עם 5.7 ריבאונדים ו-8.7 אסיסטים בממוצע למשחק.

29) ג'יילן בראון (בוסטון סלטיקס) – בעונה שעברה: מקום 31

סטטיסטיקה: 24.7 נקודות (48.4% מהשדה, 39.7% מהשלוש, 76.4% מהעונשין), 6 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 1.2 חטיפות

עונתו הטובה ביותר בקריירה של ג'יילן בראון נתנה לו את הזכות להגיע לקריירה בפעם הראשונה בקריירה. עכשיו, כשהוא מגרד את 25 הנקודות למשחק יחד עם כמעט 40% מחוץ לקשת אפשר כבר לומר שבראון וטייטום הם מהשחקנים הצעירים הטובים בליגה, אם הם כבר לא כאלה.

לבראון יש הגנה מצוינת והקליעה שלו משתפרת מעונה לעונה וכמו טייטום, השלב הבא באבולציה שלו צריך להיות שדרוג כפליימייקר. תוך כדי צצות סביבו שאלות האם הוא יכול להישאר בריא מספיק בכדי להיות השחקן השני הכי טוב בקונטנדרית.

28) ג'מאל מארי (דנבר נגאטס) – בעונה שעברה: מקום 20

סטטיסטיקה: 21.2 נקודות (47.7% מהשדה, 40.8% מהשלוש, 86.9% מהעונשין), 4 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים, 1.3 חטיפות

עד ה- 12 האפריל, דנבר נאגטס נראתה כמו אחת המתמודדות הבכירות לאליפות, אבל אז מארי קרע את הרצועה הצולבת בברך שמאל לקראות סוף המשחק נגד גולדן סטייט. אולם לפי הדיווחים האחרונים, עוד לא נסגרה האפשרות שמארי ישחק העונה.

כשהוא בשיאו, מארי הוא אחד הסקוררים הטובים בליגה, כשכולנו עדיין זוכרים את ההופעות הגדולות שלו בבועה, רק לפני שנה. שיתוף הפעולה שלו עם ניקולה יוקיץ' ושאר הקבוצה בעונה שעברה היה מצוין, ונותר לנו רק לקוות שעוד נזכה לראות אותו השנה.

27) קליי תומפסון (גולדן סטייט ווריורס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה (עונת 2018/19): 21.5 נקודות (46.7% מהשדה, 40.2% מהשלוש, 81.6% מהעונשין), 3.8 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה נקבל מקליי תומפסון העונה. אבל אחרי שחווה את שתי הפציעות הכי קשות ששחקן כדורסל יכול לעבור, אנחנו יודעים שאחרי שנתיים וחצי(!) מחוץ למגרשים, אנחנו פשוט נשמח לראות את קליי על הפרקט.

קלעי נשאר קלעי, וככזה, לקליי כמעט ואין מתחרים בליגה. השאלה הגדולה היא האם הוא יצליח לשחק אותה כמות דקות כמו בעבר, איך תהיה התזוזה המתמדת ללא כדור שכל כך אפיינה אותו והאם הוא יצליח להישאר שחקן הגנה טוב כשהיה. בכל מקרה, גם אם ישחק ב-70% מהיכולת בשיאו, גולדן סטייט יכולה להיות מרוצה.

26) זאק לאבין (שיקגו בולס) – בעונה שעברה: מקום 48

סטטיסטיקה: 27.4 נקודות (50.4% מהשדה, 41.9% מהשלוש, 84.9% מהעונשין), 5 ריבאונדים, 4.9 אסיסטים

זו עומדת להיות עונה גורלית עבור זאק לאבין. לאבין, שנבחר לאולסטאר לראשונה העונה השתדרג לדרגה של אחד הסקוררים הטובים בליגה כיום וכמנהל משחק משני. העונה, לא רק שהוא השחקן הכי טוב בשיקגו, הוא גם ישחק עם הקבוצה הכי חזקה שנבנתה בעיר הרוחות בשנים האחרונות.

למעט דרוזן (וקארוסו) זו קבוצה ללא ניסיון פלייאוף כמעט בכלל. זאק, שגם לא היה בפלייאוף בעצמו ייצטרך להוביל את הקבוצה הזו לשם. זו השנה האחרונה בחוזה שלו, ומן הסתם הוא יכוון למקסימום בקיץ. הכל תלוי בו.

25) קריס מידלטון (מילווקי באקס) – בעונה שעברה: מקום 30

סטטיסטיקה: 20.4 נקודות (47.6% מהשדה, 41.4% מהשלוש, 89.8% מהעונשין), 6 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות

זו הייתה העונה בה קיבלנו את מידלטון בשיא תפארתו. ההתאמה שלו כקלעי קר-רוח לצד יאניס נטול הקליעה התבררה כמושלמת, ועוד לא דיברתי על כך שהוא שחקן הגנה נהדר. הוא השלים נהדר גם את ג'רו הולידיי שהוא לא רכז טבעי, ורשם גם שיא קריירה באסיסטים.

נוטים, בצדק, לשים את השם של יאניס כאחראי לאליפות של מילווקי, אבל בלי מידלטון הוא לא היה קרוב לשם.

24) ג'ה מוראנט (ממפיס גריזליס) – בעונה שעברה: מקום 33

סטטיסטיקה: 19.1 נקודות (44.9% מהשדה, 30.3% מהשלוש, 72.8% מהעונשין), 4 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים

ג'ה מוראנט נתן עונה נהדרת וכבר בעונתו השנייה הוא רושם את שמו כאחד הרכזים הטובים בליגה. ראיית המשחק שלו נדירה, ולא מספיק מוערכת בגלל האתלטיות והמהירות עוצרות הנשימה שלו.

אחרי שבשתי עונותיו הראשונות סחב את ממפיס פעמיים לפלייאין ופעם אחת לפלייאוף (כבר הישג נדיר ומיוחד לשחקן צעיר בקבוצה כמו ממפיס), ג'ה חייב לשפר את הקליעה שלו מרחוק. 30.3 האחוזים שלו גורמים למגינים לא לכבד את הזריקה שלו ולעבור מתחת לחסימות. ברגע שהוא איום מרחוק, המגרש ייפתח עבורו ועבור החברים עוד המון אפשרויות בהתקפה.

23) רודי גובר (יוטה ג'אז) – בעונה שעברה: מקום 22

סטטיסטיקה: 14.3 נקודות (67.5% מהשדה, 68% מהעונשין), 13.5 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 2.7 חסימות

אין עוררין על היכולות ההגנתיות של רודי, שזכה בתואר "שחקן ההגנה של העונה" בפעם השלישית בארבע שנים. הזכייה של רודי מובנית לאור הנתונים: הוא הוביל את הליגה בעונה שעברה בדיפנסיב רייטינג, חסימות, ריבאונדים ועל הדרך גם באחוזים מהשדה

יחד עם זאת, שנה אחר שנה, יוטה קורסים בגללו בפלייאוף. למרות הגובה ומוטת הידיים הענקית, הפתרון הפשוט מולו הוא לשחק בסמול בול, וזה עובד ליריבות שנה אחר שנה. כרגע נראה כי אין ברירה אלא להושיב את גובר על הספסל בחלק ניכר ממשחק הפלייאוף.

22) זאיון ווילאמסון (ניו אורלינס פליקנס) – בעונה שעברה: מקום 36

סטטיסטיקה: 27 נקודות (61.1% מהשדה, 69.8% מהעונשין), 7.2 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים

הכוח ההתקפי של זאיון והיכולת שלו לסיים מתחת לסל היא אדירה, והוא יודע לנצל את זה. הוא קלע העונה בצבע 20.3 נקודות למשחק (מקום שני בהיסטוריה) ב-62.6%. עוד משהו שמעניין לגבי ההתקפה של זאיון היא שבעונתו הראשונה 76.1% מהסלים שלו הגיעו מאסיסט, העונה המספר הזה צנח ל-55.9%, כלומר זאיון מייצר לעצמו חלק גדול מהזריקות שלו.

לזאיון יש שתי בעיות כרגע, הראשונה היא הפציעות שלו. מאז שהוא נכנס לליגה הועלו אין ספור תהיות כיצד שחקן בגודל שלו יכול להישאר בריא. בינתיים, הוא לא הצליח להפריך  את התהיות הללו.

הבעיה השנייה, היא ההגנה. מבלי להיכנס לתוכן הסטטיסטיקות המתקדמות (הלא מאוד מחמיאות) שחקן בגודל שלו שלא הצליח לסיים עם לפחות חסימה אחת למשחק, זו בעיה. אם ווילאמסון יצליח לספק בהגנה 50% ממה שהוא נותן לפליקנס בהתקפה, דיינו.

 

21) באם אדבאיו (מילווקי באקס) – בעונה שעברה: מקום 18

סטטיסטיקה: 18.7 נקודות (57% מהשדה, 79.9% מהעונשין), 9 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 1 חסימות

אדאביו הוא כנראה הסנטר ששומר הכי טוב בדירוג. הוא ורסטילי, יכול לשמור כמעט על כל שחקן וכמעט בלתי אפשרי לעבור אותו. הוא מדורג תשיעי בליגה בדיפנסיב רייטינג שהכניסו אותו לחמישיית ההגנה השנייה של העונה, פעם שניה ברציפות.

הוא העלה מעט את האחוזים מהשדה ורשם שיר קריירה מהעונשין, מה שהקפיץ את ממוצע הנקודות שלו. באם משתפר גם כפליימייקר, הוא שיפר מעט את שיא הקריירה באסיסטים ומדורג חמישי מבין הסנטרים בקטגוריה הזו.

היכולות של אדאביו טובות מאוד ויש לו קליעה טובה מחצי מרחק, כך שהוא לא חייב להפוך את עצמו לקלעי שלשות בכדי להמשיך להצליח בליגה. הוא עדיין רחוק מאוד מהתקרה שלו והפוטנציאל להמשיך להתקדם קיים.

קרא עוד

ממשיכים בדירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA, עם מקומות 40-31 בדירוג.

מקומות 100-91 (כולל הסבר על הדירוג)

מקומות 90-81

מקומות 80-71

מקומות 70-61

מקומות 60-51

מקומות 50-41

לעוד כתבות מוזמנים לעקוב אחרי The Buzzer Beater IL.

40) פסקל סיאקם (טורנטו ראפטורס) – בעונה שעברה: מקום 26

סטטיסטיקה: 21.4 נקודות (45.5% מהשדה, 29.7% מהשלוש, 82.7% מהעונשין), 7.2 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים, 1.1 חטיפות

זו הייתה עונה שהפורוורד הקמרוני ירצה לשכוח. אחרי שזכה כשחקן המשתפר של עונת 2018/19 ונבחר לחמישיית העונה השנייה ב-2019/20, סיאקם לקח כמה צעדים אחורה, כמו כל טורנטו. האחוזים שלו מהשלוש ירדו דרמטית ואת העונה הזו הוא יתחיל באיחור זכר לניתוח שעבר בקיץ.

מצד שני חשוב לזכור כי סיאקם מייצג את הפאוואר פורוורד המודרני. אחנו יודעים שהקליעה שלו קיימת כי הוא כבר קלע ב-35.9% מהשלוש בעונת 19/20. בנוסף, פסקל משתדרג מעונה לעונה בקבלת ההחלטות בהתקפה והוא שומר נהדר.

39) סי ג'יי מקולום (פורטלנד טרייל בלייזרס) – בעונה שעברה: מקום 40

סטטיסטיקה: 23.1 נקודות (45.8% מהשדה, 40.3% מהשלוש, 81.2% מהעונשין), 3.9 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים

זו הייתה עונה מעניינת של מקולום. מצד אחד הוא רשם שיא קריירה בנקודות, אסיסטים ובשלשות למשחק. מצד שני, הוא שיחק 47 משחקים בלבד.

קשה לחזות את העונה הזו של סי ג'יי ויש תחושה שהכל יכול להיות, שום תחזית שאכתוב כאן לא תשמע יותר מדי מופרכת.

אי אפשר להתעלם מהפיל בחדר, ולפיל קוראים דמיאן לילארד. עונה נוספת של כישלון בפלייאוף חד משמעית תגרום לזעזועים, והסיכויים שהצמד הזה ימשיך לשחק ביחד גם בעונה הבאה לא נראים גדולים כרגע.

38) דיארון פוקס (סקרמנטו קינגס) – בעונה שעברה: מקום 54

סטטיסטיקה: 25.2 נקודות |(47.7% מהשדה, 32.2% מהשלוש, 71.9% מהעונשין), 3.5 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים, 1.5 חטיפות

פוקס, ככל הנראה הגארד המהיר בליגה, יכול להיות מרוצה מהעונה שעברה עליו בה שבר שיאי קריירה בנקודות, אסיסטים ודקות משחק. היתרונות והחסרונות של דיארון די מובהקים. כשחקן מהיר, הוא חודר 18.4 פעמים במשחק לצבע, ומתחת לטבעת הוא בלתי עציר עם 76.1% קליעה. הוא יוצר הרבה מבטים לחברים וממוקם תשיעי בליגה במספר האסיסטים למשחק. גם ההגנה שלו נהדרת ולא מעט רכזים בכירים בליגה מתקשים לקלוע נגדו.

החיסרון העיקרי של פוקס כרגע הוא קליעה מהשלוש, אבל יש לזה פתרונות: הראשון, הוא כמובן לשפר את הקליעה. השני הוא להיעזר בגארדים האחרים בקבוצה. פוקס קלע העונה ב-39.3% מהשלוש בקאץ' אנד שוט. העונה, כשטייריס האליברטון אמור להשתפר באופן טבעי כשחקן שנה שנייה וגארד מבטיח בדמותו של דביון מיטשל הצטרף לקבוצה, אפשר בהחלט להיעזר בהם על מנת שייצרו לו מבטים פנויים פנויים.

37) ניקולה ווצ'ביץ' (שיקגו בולס) – בעונה שעברה: מקום 27

סטטיסטיקה: 23.4 נקודות (47.7% מהשדה, 40% מהשלוש, 84% מהעונשין), 11.7 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים

אחרי 8 וחצי שנים בינוניות למדי באורלנדו, הגיע הזמן של ניקולה להתקדם צעד קדימה. היכולות שלו בהתקפה הן נדירות ושיפור הקליעה שלו היה כל כך משמעותי עד כדי כך שהיה רק שהוא הסנטר שקלע הכי הרבה שלשות העונה (176).

יחד עם זאת, ווץ' מעלה לא מעט שאלות הגנתיות עליהן ייצטרכו הבולס לענות. הוא לא מראה שום יכולת לשמור טוב על הצבע, קל וחומר שלא לצאת לגארדים ובלי שיפור היכולות ההגנתיות שלו לא ברור לאן השוורים יצליחו להגיע.

36) דיאנדרה אייטון (פניקס סאנס) – בעונה שעברה: מקום 51

סטטיסטיקה: 14.4 נקודות (62.6% מהשדה, 76.9% מהעונשין), 10.5 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 1.2 חסימות

לפי טענה ידועה ומוכרת, לסנטרים לוקח יותר זמן להצליח בכדורסל המקצועני, הטענה הזו הוכיחה את עצמה במקרה של אייטון. בעונתו השלישית בליגה אייטון נתן עונה שהייתה הטובה ביותר שלו עד כה, בכמה מובנים. נתחיל מההתקפה שם הוא העמיד שיא קריירה של 62.6% (רביעי בליגה) תוך שהוא הופך להיות אחד החוסמים הטובים בליגה. חוץ מזה הוא הפך לאיום דאבל-דאבל קבוע.

השיפור המשמעותי הגיע דווקא בהגנה; דיאנדרה סיים במקום ה-12 ברייטינג הגנתי העונה עם 108.7 וסחף את פניקס כל הדרך לגמר. בימים האחרונים אנחנו שומעים כי אייטון, שחקן חופשי מוגבל בקיץ, דורש חוזה מקסימום. והאמת? יש לו קייס.

35) דומנטאס סאבוניס (אינדיאנה פייסרס) – בעונה שעברה: מקום 34

סטטיסטיקה: 20.3 נקודות (53.5% מהשדה, 32.1% מהשלוש, 73.2% מהעונשין), 12 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 1.2 חטיפות

דומנטאס סאבוניס נתן את עונתו הטובה בקריירה עם שיא קריירה בנקודות ואסיסטים (רביעי בליגה מבין השחקנים בעמדות 4-5), ועדיין יש שאלות שצריכות להישאל, כבר נגיע לזה. ההתקפה של סאבוניס קרובה למושלמת כשהוא קולע טוב בצבע ויכול גם לסיים מבחוץ כשגם היציבות בריבאונד מרשימה מאוד.

השאלה העיקרית סביב סאבוניס והפייסרס היא האם טרנר וסאבוניס יכולים לחיות ביחד. האם ההגנה של טרנר מחפה על סאבוניס וההתקפה של סאבוניס מסתדרת עם היכולות של טרנר בצד הזה של המגרש? תחת מאמן חדש ומוערך, השניים צריכים לקבל לפחות הזדמנות לשחק יחד.

34) שיי גילג'ס אלכסנדר (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – בעונה שעברה: מקום 41

סטטיסטיקה: 23.7 נקודות (50.8% מהשדה, 41.8% מהשלוש, 80.8% מהעונשין), 4.7 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים

הבעיה המרכזית של אוקלהומה עם שיי היא שהוא טוב מדי לתהליך שהם נמצאים בו כרגע. בעונתו הרביעית בליגה, עם יותר מ-50% מהשלוש ו-40% מהשדה ו-6.5 פעמים בממוצע בהם הוא מבקר על קו העונשין, שג"א מסתמן כשחקן שעוד נדבר על שמו רבות בדיוני חמישיות העונה וה-MVP השונים בעתיד הקרוב.

בעונה הבאה חוזה המקסימום שלו כבר ייכנס לתוקף, כמה זמן הוא יסכים לשחק בקבוצה לא תחרותית?

33) ראסל ווסטברוק (לוס אנג'לס לייקרס) – בעונה שעברה: מקום 25

סטטיסטיקה: 22.2 נקודות (43.9% מהשדה, 31.5% מהשלוש, 65.6% מהעונשין), 11.5 ריבאונדים, 11.7 אסיסטים, 1.4 אסיסטים

קשה לדרג את ראסל ווסטברוק, והוא קיבל ציונים בין 4-10 מהמדרגים שלנו, בטח אחרי עונת ראסל טיפוסית. גם הענוה ווסטברוק המשיך במרדף אחרי הטריפל דאבל (והצליח), המשיך לזרוק זריקות לא חכמות ולאבד הרבה. יחד עם זאת, עדיין מדובר בשחקן איכותי ותמיד יש תחושה שהכל עניין של החלטה שהניצחון יותר חשוב מספרים.

לפי משחקי קדם העונה, נראה שכרגע, ווסטברוק לא חשוב אחרת. הוא המשיך לאבד ללא הכרה ולקחת זריקות לא חכמות. חסרונתיו כמו יתרונתיו, ידועים לכולם, גם ללברון. יחליט לשחק חכם? הוא שווה מקום יותר גבוה. יעשה מה שבא לו? כנראה שהדירוג שלו שווה מקום יותר נמוך (ואולי נראה את לברון דוחף לטרייד אם יימאס לו?).

32) קארל אנטוני טאונס (מינסוטה טימברוולבס) – בעונה שעברה: מקום 14

סטטיסטיקה: 24.8 נקודות (48.6% מהשדה, 38.7% מהשלוש, 85.9% מהעונשין), 10.6 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים, 1.1 חסימות

ההגנה של מינסוטה הייתה הכי רעה בעונה שעברה, עובדה לגמרי מובנת כי הסנטר של הקבוצה הוא טאונס. בעולם שבו טריי יאנג לא קיים, טאונס הוא השחקן עם הפער הכי גדול בין ההגנה להתקפה. אבל במקרה של טריי יאנג, אפשר להחביא אותו בהגנה, סנטר אי אפשר להחביא.

בלי שיפור משמעותי בתחום הזה מינסוטה יכולה להמשיך לחלום על פלייאוף, זאת למרות שבהתקפה מדובר בסנטר בטופ של הליגה, שכן בצד הזה הוא עושה הכל: קליעה מכל הטווחים, יכולת להוריד כדור לרצפה, לקחת שחקנים בפוסט אפ וגם לנהל משחק ברמה סבירה.

31) ג'וליוס רנדל (ניו יורק ניקס) – בעונה שעברה: מקום 81

סטטיסטיקה: 24.1 נקודות (45.6% מהשדה, 41.3% מהשלוש, 81.1% מהעונשין), 10.2 ריבאונדים, 6 אסיסטים

השחקן המשתפר של העונה העונה הוא גם השחקן שעלה הכי הרבה מקומות בדירוג שלנו, 50 מקומות בדיוק מהעונה שעברה.

זו הייתה עונה חלומית עבור רנדל שכללה הופעת פלייאוף ראשונה בקריירה עם הניקס (ויתרון ביתיות), כניסה לחמישיית העונה השנייה של העונה והופעה ראשונה באולסטאר. בגיל 26, רנדל רשם מספרים מרשימים ומספר שיאי קריירה כשהשיפור המרכזי היה ביכולת שלו כסקורר. העובדה שהוא איום מכל טווח על המגרש, כולל מחצי מרחק ומחוץ לקשת, הפכו אותו לשחקן שקשה לעצור.

תחת ת'יבודו רנדל תפקד הרבה פעמים כמוביל הכדור של הניקס ומסר 6 אסיסטים למשחק, מספר שחד משמעית יכול לעלות בעונה הבאה שכן הוא עדיין לא מתורגל מספיק בעמדה הזו ולא כל ההחלטות שהוא מקבל הן הנכונות.

רנדל נמצא בכושר מצוין, החמיץ רק משחק אחד בשנה שעברה והוא השחקן ששיחק הכי הרבה דקות בעונה שעברה. העונה, כשהמזרח התחזק, הוא יצטרך לקחת עוד צעד קדימה ביכולת המשחק כדי להצעיד את הניקס לפלייאוף.

קרא עוד