Sample Page

בזמן שפלייאוף 10.5.23

בזמן שפלייאוף לא ישנים!

והלילה שתי סדרות מתקרבות לסיומן. פילדלפיה מנצחת את בוסטון 115-103, ועולה ליתרון 3-2 בסדרה ודנבר מביסה את פיניקס 118-102 וגם היא עולה ליתרון 3-2.

 

בוסטון סלטיקס 103 – פילדלפיה 76 115 (2 – 3 לפילדלפיה)

לא הלילה של טייטום ולא הלילה של בוסטון.

טייטום מסיים עם 36 נקודות ב 11-27 מהשדה. העניין הוא שהוא פשוט לא היה שם בפתיחת המשחק.

בדומה למשחק מספר 4, טייטום פותח את המשחק עם 0-8 מהשדה, זה מאפשר לפילדלפיה לברוח ובוסטון כולה מאבדת את רוח הלחימה שלה על הדרך:

במקביל יש ערב נהדר לאמביד (33 נקודות, 7 ריבאונדים), מקסי (30 נקודות, 6-12 מהשלוש) וג'יימס הארדן עם 17 נקודות, 10 אסיסטים, 8 ריבאונדים ומהלכים כמו השלשה הבאה, יש רק 3 שניות לשעון ההתקפה (זה אחרי כמעט איבוד כדור של פילדלפיה) ואז הארדן עם שלשה מהלוגו:

 

פילדלפיה כאמור שומרת על פער דו ספרתי כמעט לאורך כל המשחק, אחרי מחצית ראשונה נהדרת של הטריו (אמביד בחצי הראשון עם 21 נקודות):

עמוק בתוך הרבע הרביעי, לרגע היה נדמה שהנה בוסטון עושה איזו חזרה ואמביד נועל את המשחק כשהוא עושה צ'ייס דאון בלוק, שמזכיר קצת את לברון וזה אולי מסכם את הלילה של בוסטון:

https://twitter.com/sixers/status/1656112945040875520

 

כמה מעלות טובות (ורעות) מהמשחק

1. כדורסל משחקים 48 דקות

זו קלישאה, ובדר"כ נהוג לדבר על הרבע האחרון, קלאץ' וכל הדברים האלו. הפעם צריך לשים לב לג'ייסון טייטום. 

טייטום מסיים עם 36 נקודות, אבל זה פיקטיבי לחלוטין בעיני. הוא פותח את המשחק באופן נוראי, משחק שני ברציפות. ואני רוצה לתת את הקרדיט להגנה של פילדלפיה, אבל אם להיות הוגנים, רוב ההחטאות שלו בפתיחת המשחק היו חופשיות לחלוטין. לעומת זאת הנקודות שהוא כן קלע בהמשך היו הרבה יותר קשות. 

מצד שני, טייטום בניגוד לחברים שלו לא ויתר על המשחק, אבל איכשהו עד שהוא התחיל לשחק משהו באנרגיה של בוסטון פשוט לא היה שם. 

אפשר לדבר הרבה על האחוזים, והריבאונדים והכל, אבל שורה תחתונה בשלב מוקדם מדי של המשחק זה הפך להיות טייטום נגד בוסטון כאשר בפתיחה זה היה בראון נגד בוסטון. 

בראון עם 8 נקודות ברבע הראשון, 0 בשני (הסתבך בבעיית עבירות), 5 בשלישי ובגארבג' זה ממש לא משנה. 

 

בשורה התחתונה, בוסטון כבר היו בסיטואציה הזו ויודעים לחזור ולנצח בשבעה משחקים, הם רק צריכים לזכור שמשחקים 48 דקות. ביחד. לא כל אחד ברבע אחר.

 

2. המספרים של בוסטון מספרים על האנרגיות

16 עבירות – זהו, זה כל העבירות שבוסטון עשו, מתוכם 5 של ג'יילן בראון שגם שיחק בגלל זה מעט מאוד. שאר החברים, היו פשוט אנמיים וזה מספר את זה.

49-36 בריבאונד לפילדלפיה – עוד מספר חריג שמצביע על האנרגיות של בוסטון.

39% מהשדה 31% מהשלוש – אלו המספרים של בוסטון כולה. אי אפשר לנצח סדרת פלייאוף עם מספרים כאלו. 

אל הורפורד 0-7 לשלוש. 0 זריקות מהשדה, הוא זרק רק שלשות. 5 ריבאונדים. לא ברור מה קרה לשחקן שהיה פעם הכינור הראשון של אטלנטה ורק לפני שני משחקים קלע 5-7 מהשלוש. זה המשך ישיר של נושא האנרגיות בסעיף 1. 

 

כמעט לא משנה לאן מסתכלים בלוח הסטטיסטיקה הוא מצביע בדיוק על מה שהרגשנו כצופים. מסיבה לא ברורה בוסטון נשברו מוקדם מאוד במשחק.

 

3. קרדיט למנצחים 

כאמור ערב נהדר של הארדן, מקסי ואמביד. 

לפני שמדברים על הערב של מקסי ואמביד, צריך לתת המון קרדיט דווקא להארדן שסיים "רק" עם 17 נקודות. 

הארדן לאורך כל המשחק שלט בקצב המשחק של הקבוצה שלו. אחרי המשחק הראשון הוא התראיין על ה 45 נקודות שקלע, והסביר שבפילדלפיה התפקיד שלו זה למצוא את החברים (אמביד ומקסי) ולהוביל את הכדור ולא בהכרח לקלוע.

המשחק הלילה, היה הדגמה נהדרת של זה.

לצד 17 נקודות הוא מסר 10 אסיסטים על 2 איבודי כדור. העניין המעניין שהוא זרק רק 8 זריקות לסל, וכאמור כל הזמן הניע את הקבוצה יפה. 

זה עבד המון בזכות ערב קליעה נהדר של מקסי שקולע 6-12 מהשלוש:

גם אמביד מסיים ערב התקפי נהדר עם 33 נקודות, 7 ריבאונדים ולא פחות חשוב 4 חסימות, אחת מהן די סגרה את המשחק. אמביד סוף סוף נראה הלילה כמו ה MVP של הליגה, כשהוא שולט במשחק מהדקה הראשונה שלו עם 21 נקודות במחצית ופתאום זה ממש לא היה משנה מי שומר עליו, שום דבר לא הלך לבוסטון מולו:

 

הערה אחת חשובה לקורא "אמביד". הוא נופל יותר מדי פעמים לרצפה, גם אחרי החסימה האחרונה, זה נגמר די מסוכן. 

עם היסטוריית הפציעות שלו, זה אולי הדבר שהכי צריך להטריד את פילדלפיה כרגע.

 

המשחק הבא יערך בפילדלפיה בלילה שבין שישי לשבת בשעה 02:30, ושם פילדלפיה ינסו לסגור עניין. 

 

 

 

 

דנבר נאגטס 118 – פיניקס סאנס 102 (3 – 2 לדנבר)

לפני המשחק שאלו בעמוד של הנ.ב.א., האם בוקר יכול להמשיך בקצב הקליעה ההיסטורי הזה, כשהוא קולע 36.8 נקודות ב 61% מהשדה.

התשובה, לצערה של פיניקס הייתה לא.

בוקר אמנם מסיים עם 28 נקודות, אבל 8-19 מהשלוש, ולאחוזים יש משמעות.

גם דוראנט מסיים עם 26 נקודות, אבל 10-24 ובכללי פיניקס כולה קולעת רק 43% מהשדה ו-9 שלשות ב-33%

 

בצד השני עוד ערב נהדר של יוקיץ' שמסיים עם 29 נקודות, 13 ריבאונדים, 12 אסיסטים, מארי עם 19 ופורטר עם 19, אבל הערך המוסף היה ברוס בראון שקלע 25 מהספסל וכאמור ההתקפה של פיניקס שנתקעה. זה היה ההבדל הלילה.

 

מהלך המשחק

דנבר פותחת את המשחק בטירוף ועולה ליתרון מוקדם, כאשר פורטר נראה טוב מההתחלה והפעם הם סוף סוף רואים גם תרומה מהספסל, כאשר בראון מראה סימנים של מה שהולך לקרות הלילה:

https://twitter.com/nuggets/status/1656126101096378371

 

בצד השני, פיניקס מתקשה להגיע למצב זריקה טובים, בוקר קולע את 4 הזריקות הראשונות שלו, אבל לא זורק יותר מדי. במילים אחרות, הוא זרק לסל רק 4 זריקות ברבע הראשון, ופיניקס הנוכחית שמתבססת בעיקר עליו ועל דוראנט צריכה ממנו יותר. 

מכיוון שדוראנט פותח את המשחק עם 1-5, אייטון עם 3-6, אוקוגי 0-2, לאנדרי שאמט 0-2 ורוס 0-1.

במילים אחרות, כל מי שלא קוראים לו בוקר קלע 4-16 מהרבע הראשון שמסתיים ביתרון מוחץ 35-24 לדנבר. 

 

דווקא אז, ההגנה של פיניקס נועלת לחלוטין את דנבר. פתאום שום דבר לא הולך ודנבר נכנסת לאחד הרבעים הרעים שלהם עד כה בסדרה, פיניקס סוגרת את כל הפער ומגיעה עד שוויון 49-49:

 

מייקל פורטר שהיה נהדר עם 14 נקודות ברבע הראשון, סוגר את המחצית עם דאנק ודנבר נחלצת בעור שיניה ביתרון מזערי של 52-49.

 

למרות החזרה של פיניקס למשחק, הרבע השלישי היה דומה מאוד לרבע הראשון עם הבדל אחד מזערי. בוקר פתאום לא קולע. 

בוקר פתח את הרבע עם שתי החטאות של זריקות יחסית חופשיות, דנבר מהדקת עליו את ההגנה, וכמעט בכל מהלך אפשרי יש דאבל טים על דוראנט או על בוקר.

תראו את ההגנה של גורדון על בוקר במהלך הבא:

https://twitter.com/nuggets/status/1656142799438487552

בניגוד למשחק מספר 4 שם בוקר מצא את שאמט, הלילה זה לא עובד ודנבר בורחת ברבע 39-25 בדרך לסוג של גארבג' ברבע הרביעי.

בסיום 118-102 במשחק שהיה יחסית חד צדדי בחלקים גדולים שלו.

 

כמה מעלות טובות (ורעות) מהמשחק

1. הסטטיסטיקה לא משקרת

דנבר מנצחת:  50-42 בריבאונד

שלשות: 13 ב 48% לדנבר, 9 ב 33% לפיניקס

אחוזים מהשדה: 49% לדנבר, 43% לפיניקס

למעשה, זה מספר כמעט את כל הסיפור מאוד בקצרה. 

פיניקס לא הגיעו טוב למשחק הזה. יתכן מאוד שקצת נגמר להם הסוס, אחרי שבוקר וגם דוראנט משחקים אוטוטו שתי סדרות רצוף מעל 40 דקות למשחק. 

ולמרות שבוקר היום נראה "אנושי" ורק טופ סקורר בנ.ב.א., המספרים שלו כל כך חריגים בפלייאוף הזה, שהוא עושה היסטוריה והוא עדיין השחקן החם ביותר שראינו מזה המון זמן:

 

ועוד קצת על הסטטיסטיקות המשוגעות של בוקר:

 

2. ניקולה יוקיץ'

בצד החגיגות סביב המספרים של בוקר, מפספסים שבצד השני ניצב כרגע השחקן הטוב ביותר בפלנטה.

יוקיץ' עושה היסטוריה משלו והופך להיות השני בהיסטוריה אחרי אוסקר רוברטסון לקלוע 300 נקודות עם 100 ריבאונדים ו-75 אסיסטים ב-10 המשחקים של הפלייאוף וגם הראשון בהיסטוריה לעשות 175-65-50 לאורך 5 משחקים.

למרות כל הנאמר, מה שבאמת חשוב, זה מה שקורה סביב יוקיץ' כשהוא משחק, ומה שקורה זה שדנבר פשוט נראית נהדר. 

 

3. הטריו (קוואדרו?) של דנבר וההגנה

צריך לתת גם קרדיט למארי (19 נקודות, 6 אסיסטים), פורטר (19 נקודות, 5-8 מהשלוש, 8 ריבאונדים) וארון גורדון שאמנם קולע רק 10 נקודות, אבל לא במקרה הוא מסיים עם הפלוס מינוס הגדול ביותר בקבוצה (27+). בצד ההגנתי, ארון גורדון יכול להיות מפלצת (כמו שראינו במהלך על גורדון) וכשהוא שומר ככה הוא הופך להיות אולי השחקן הכי חשוב אחרי יוקיץ'.

 

אגב ההגנה, לפחות בעיני, מאלון לא שינה הרבה מהמשחקים הקודמים. הוא לקח החלטה שבוקר ודוראנט יהיו אלו שצריכים לנצח את הסדרה, וכמו במשחק הקודם הוא שלח אליהם המון דאבל טימס. בנוסף דנבר העלתה את האגרסיביות וגם שלחה את בוקר יותר לקו.

בסופו של יום זה השתלם לה, כי בוקר ודוראנט לא הצליחו למצוא את השחקנים הפנויים (הלילה בוקר רק עם 4 אסיסטים) וגם נראה שהם התישו קצת את הצמד, כאשר דוראנט קולע רק 6-9 מהקו ו-10-24 מהשדה (0-3 מהשלוש). 

עוד דוגמא להגנה של דנבר ולעייפות של דוראנט ניתן לראות באיבוד הבא:

https://twitter.com/nuggets/status/1656150934391758848

 

 

4. הספסלים

במשחק מספר 4, ראינו את שאמט מתפוצץ והופך להיות הערך המוסף של פיניקס. 

הלילה שאמט לא פגע וקלע 6 נקודות, דווקא טרנס רוס היה לא רע בכלל עם 9 נקודות (3-4 מהשלוש) וגם שאר שחקני הספסל של פיניקס יחסית לדקות ששיחקו לא היו נוראיים.

ההבדל היה שדנבר סוף סוף קיבלו תרומה מהספסל שלהם. אחרי שקיבלו רק 11 נקודות (במשותף) מהספסל כולו במשחק הקודם.

הלילה ברוס בראון התפוצץ עם 25 נקודות, כריסטיאן בראון קלע 5 וגרין עם 4. זה כבר 34 נקודות, 23 נקודות יותר מאשר במשחק הקודם.

הדבר היחידי שאני יכול לומר שחבל שמאלון שיתף את קצה הספסל שלו רק בדקות האחרונות של הגארבג' ולא נתן להם דקות קצת יותר משמעותיות שעשויות לעזור להם בהמשך.

מצד שני, באופן שדנבר משחקת כרגע, מה זה משנה. 

 

5. דנבר משחקת כדורסל שמח

במשחק הקודם יוקיץ' היה מאוד עצבני. 

הלילה זה כבר נראה אחרת לגמרי. 32 אסיסטים היו לדנבר, כאשר כמעט כל מהלך למעשה מגיע מתנועה יפה ומסירה יפה. בשבילי זו ההגדרה לכדורסל שמח, כי כולם נוגעים בכדור, וכולם מרגישים שותפים, ואז כולם גם נותנים את התחת בהגנה:

https://twitter.com/nuggets/status/1656168654021750786

 

הטופ 10 היומי

 

 

תגיות: , , , , , , , , , ,
קרא עוד

פודקאסט: בוקר לא מחטיא, לוני ווקר מנצח, ביג גיים ג'יימס ובאטלר אחד

שגיא רפאל מארח את ציפי שמילוביץ' לדבר על סדרות חצי הגמר. ציפי בוחרת את המצטיין שלה מכל סדרה ומדרגת את השחקנים כדי לדבר על הסדרות.

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 9.5.23

עדכונים ומשחקים!
 
 
חמישיות ההגנה הוכרזו, חמישיה ראשונה: ג'ארן ג'קסון, ג'רו הולידיי, ברוק לופז, אוון מובלי ואלכס קארוסו.
חמישיה שניה: דרק ווייט, דריימונד גרין, או ג'י אנונובי, דילון ברוקס ובאם אדבאיו.
להלן התפלגות ההצבעות

 
 
ניקולה יוקיץ' נקנס ב-25 אלף התקרית עם מאט אישביה.
 
יאניס אדטוקומבו נפרד ממייק בודנהולזר בפוסט באינסטגרם
https://www.instagram.com/p/CsAnzxjO1N3/
 
לוני ווקר העלה לאחר המשחק המוצלח שלו ציוץ "הנר נשאר דולק"
 
מלקולם ברוגדון סיפר שהמאמן ג'ו מאזולה כינס את השחקנים ולקח אחריות על ההפסד, אמר שהיה צריך לקחת פסק זמן.
 
סטיב קר התלונן שהלייקרס קיבלו פרס על פלופים שעשו.
 
במידה והלייקרס יזכו באליפות הם יעניקו טבעות אליפות לכל 26 השחקנים שנטלו חלק כלשהו בקבוצה במהלך העונה.
 
דיווח בבליצ'ר לפיו מסאי יוג'רי מתוסכל מהראפטורס.
 
 
 
 
 
 
משחקים:
 
02:30 בוסטון מארחת את הסיקסרס. האם פילי יכולה להמשיך בהפתעה? בסדרה. שידור בספורט 52-2
 
05:00 דנבר מארחת את הסאנס. 2-2 בסדרה. שידור בספורט 5
 
לפוסט זה מצורף מדד הבולשיט: מידת האמת מאחורי השמועות אופסיזן האחרונות
 
 
קרא עוד

על שחקני עונה רגילה וחיות פלייאוף

סדרות שבהן השמינית מנצחת את הראשונה הן בדרך כלל סדרות של שבירה מנטאלית, שהאנדרדוגית מפעילה עוצמות כל-כך גדולות שמסתירות את הפערים בכישרון ולקונטנדרית אין תשובה. גולדן סטייט של 2007 סיפקה מפגן כזה של מהירות ואתלטיות שלדאלאס של נוביצקי לא הייתה תשובה אליה. ארבע שנים אחרי, ממפיס טחנו בכוח ואגרסיביות את סן אנטוניו המזדקנים. שתי הסדרות נגמרו ב4-1 מוחץ לאנדרדוגיות, שלחצו את היריבות שלהן עד נקודת הכניעה. והפלייאוף הזה, פגשו יאניס והבאקס את המנטאליסט מספר אחד, האיש שמצבים בלתי אפשריים מובילים אותו לעשות דברים בלתי אפשריים. במשחק מספר ארבע, ג'ימי באטלר השתלט על הרבע האחרון עם 21 נקודות ו-56 נקודות במשחק כולו כדי לנצח משחק שכבר היה בידיים של מילווקי. במשחק מספר חמש, הבאקס הובילו ב-14 ברבע האחרון ו-2 נקודות שתי שניות לסיום, לפני שבאטלר תפס את הכדור מעל לפאט קונהנטון, ועם ג'רו על הגב ובנפילה לאחור שחרר – קרש וסל – המשחק הולך להארכה. ולא היה לך לרגע ספק מי הולך לנצח בה.

אני אסיר תודה לצפות בתופעה שנקראת ג'ימי באטלר בפלייאוף, ויש מעט מאוד שחקנים שהגיעו לרמות המשחק אליהן הוא הגיע. שלוש פעמים הוא ניצב מול יאניס בסדרת פלייאוף, עם צוות מסייע קצת או משמעותית פחות טוב, וניצח בשתיים מהסדרות. הוא לקח מיאמי בינונית מאוד לגמר, והיה מרחק שלשה אחת שלא נכנסה מול הסלטיקס כדי לעשות זאת שוב. את הסיבוב הראשון הוא סיים עם 37.5 נקודות ב-67% TS, בתוספת 6 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-2 חטיפות, מול שומרים מהטובים בליגה – זו סדרה שלהרבה HOF אין ברזומה. 

אם להסתכל על הפלייאוף בלבד – ג'ימי באטלר הוא חצי מדרגה מתחת לאגדות כמו צ'ארלס בארקלי וקארל מאלון, בתור השחקנים הגדולים ביותר שמעולם לא זכו באליפות. מצד שני, 10-20 שנה מהיום, על מי ידברו כשחקן הטוב יותר – ג'ואל אמביד, עם תואר MVP באמתחתו, או ג'ימי באקטס, בקושי חמישיית עונה שלישית? 

תכננתי לכתוב קטע שמהלל את באטלר, אבל השאלה הבאה לא עזבה אותי לאורך כל הטור – עד כמה הפער בהערכה שלנו של שחקנים מסוימים הייתה משתנה אם היינו מסתכלים רק על העונה הרגילה, לעומת רק על הפלייאוף? זאת אומרת, נדמה שבמדיה ובשיח על שחקנים נותנים יותר מדי משקל לעונה הרגילה, שם קל לנפח מספרים במשחק סוף עונה מול שארלוט או ליהנות משיטת משחק ייחודית (שמפסיקה לעבוד כשהיריבה מתכוננת אליך במיוחד), ואולי פחות מדי משקל לשחקנים שעושים את מה שכוכבים באמת אמורים לעשות – לתת את המקסימום כדי להתחרות על האליפות.

ופה חשבתי על משחק נחמד: מה אם נשווה את הכוכבים שלנו על מה שהם עשו בעונה הרגילה – למה שהם עשו בפלייאוף שהגיע בדיוק אחריה. שימו לב – זו לא השוואה של ממוצעי עונה רגילה וממוצעי פלייאוף – אלא נקודתית כל עונה והפלייאוף שאחריה – אצל מי נראה את ההבדל הגדול ביותר? לטובה, או לרעה?

ברור שאי-אפשר לבחון הכל, אבל לשם השעשוע, אלו כללי המשחק:

  1. מסתכלים על השחקנים הבכירים ביותר בעשור האחרון – MVP's או טוענים לכתר, וג'ימי באטלר אחד. רצוי לפחות 50 משחקים, אמנם שיוקיץ' ואמביד נכנסו עם 48 ו-44, בהתאמה. קחו את התוצאות שלהם בעירבון מוגבל. 
  2. מה שחשוב זו רק ההשוואה – אנחנו לא שואלים *מי השחקן הטוב יותר*, אלא מי השחקן שנעריך בצורה השונה ביותר באם מסתכלים על העונה הרגילה או הפלייאוף  
  3. קודם כל משווים כל עונה לעצמה (רגילה לפלייאוף) ואז ממשקלים לפי כמות המשחקים שהשחקן שיחק בפלייאוף באותה עונה. למה? לדוגמה – אם מסתכלים על הממוצעים של יאניס באותן העונות בהן הוא שיחק בפלייאוף, נראה שהביצועים שלו בפלייאוף השתפרו. בפועל, הם ירדו בכל אחת ואחת מאותן העונות. מי שמעניין אותו איך זה קורה, יכול לקרוא יותר על פרדוקס סימפסון 
  4. מסתכלים רק על 10 השנים האחרונות, לא כולל את העונה. אני לא רוצה ליצור מדד שמשתנה מיום ליום. מצד שני, פלייאוף אחד לא אמור לשנות כל כך הרבה. 
  5. ואחרי הכל – זה רק משחק. יש הרבה פרמטרים שלא יילקחו בחשבון. יש שונות שלא קשורה לשחקן עצמו – יריבות שונות, סדרות שונות וכו'. אפשר וכדאי לחשוב באופן ביקורתי על התוצאות 

ואחרי ההקדמה הזו, נתחיל:

המשחק הראשון: מי קולע יותר ומי קולע פחות בפלייאוף

משחק פשוט. בעונה הרגילה קל לנפח ממוצע נקודות במשחקי סוף עונה מול ההרכב השלישי של שארלוט. בפלייאוף כל נקודה נחשבת. מי השחקנים שמצליחים לשמור על אותו קצב נקודות, ומי לא מצליחים מול ההגנות של הפלייאוף. מאחר ושחקנים משחקים בדרך כלל יותר בפלייאוף, כל ההשוואות מנורמלות ל-36 דקות משחק, גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף. 

כרגע נשים את החריגות הסטטיסיות של יוקיץ' ואמביד בצד, שניהם שיחקו פחות מ-50 משחקים. באטלר, כמו לברון וקוואי, לא יורד בממוצע הנקודות שלו פר. 36 דקות בפלייאוף, להבדיל מהכוכבים האחרים. הוא גם לא עולה בביצוע – לצד משחקי ענק, יש לו לא מעט משחקים בהם הוא נותן לאחרים לנסות, או סתם נחלש. מול בוסטון בעונה שעברה היו לו משחקים חסרי הכרה של 47 ו-41 נקודות, לצד משחקים של 6, 8 ו-13. מהצד השני, יאניס לא מצליח להביא את הדומיננטיות שלו לפלייאוף, והסיפור הגדול מכולם – ג'יימס הארדן. ההתקפה שלו בעונה הרגילה היא לעיתים ברמה היסטורית. בפלייאוף זה סיפור אחר. 

המשחק השני: ועכשיו עם יעילות 

נקודות זה חשוב, אבל גם היעילות שבה הן נקלעות. יש מי שלוקח בפלייאוף את כל הזריקות על עצמו, בין אם הן נכנסות או לא, ויש את מי שדואג קודם כל להכניס את החברים שלו לקבוצה לעניינים, אבל דואג לספק את הסחורה כשצריך. 

על ציר ה-Y – כמעט אותו הניתוח שהיה קודם, רק שההבדל עכשיו הוא באחוזים. למשל, אם שחקן קלע 25 נקודות בעונה הרגילה, לעומת 22.5 בפלייאוף, ציר ה-Y יראה -10%. על ציר ה-X יהיה השינוי ביעילות הקליעה, היינו %TS (למי שלא זוכר איך הוא מחושב, זה מספר הזריקות מהשדה, ועוד מספר הזריקות מהקו מוכפל ב-0.44) 

גם כאן, בולטים כמה ממצאים מעניינים: קוואי בליגה משלו ביעילות. באטלר ולברון, לא רק שמצליחים לשמור על אותו קצב יצירת נקודות, הם גם עושים זאת כמעט באותה היעילות כמו בעונה הרגילה. ווסטברוק מפתיע עם הירידה הגדולה ביותר – כבר בעונה הרגילה הוא השחקן הפחות יעיל מבין העשרה, אבל בפלייאוף אחוזי היעילות שלו מגרדים את ה-50% TS, וגם יאניס ודוראנט לא רחוקים, תזכורת לימי הפלייאוף באוקלהומה סיטי שבהן דוראנט הלך לבידוד, ועוד בידוד, ולאחריהן מהלך בידוד נוסף.

 

המשחק השלישי: ומשהו על הצלחה קבוצתית

עד כמה הקבוצה של שחקן מצליחה יותר בפלייאוף, יחסית לעונה הרגילה? בשביל זה נשתמש במנגנון הניקוד הבא:

  • קבוצה ממקומות 5-8 אמורה להפסיד בסיבוב הראשון של הפלייאוף. לכן אם הם עוברים לסיבוב השני, השחקן מקבל 1+. אם מגיעים לגמר האיזורי השחקן מקבל 2+, גמר הליגה שווה 3+ ואליפות 4+
  • קבוצה ממקומות 3-4 אמורה לעבור סיבוב אחד ולהפסיד בחצי הגמר האיזורי. לכן הפסד בסיבוב הראשון שווה 1-, הגעה לגמר איזורי שווה 1+ וכך הלאה. 
  • קבוצה ממקום 2 אמורה להפסיד בגמר האיזורי, ולכן הפסד בסיבוב הראשון שווה 2-, גמר הליגה שווה 1+ ואליפות שווה 2+
  • קבוצה ממקום ראשון יכולה לקבל נקודות (1+) רק אם זוכה באליפות, וכל תוצאה פרט להגעה לגמר הליגה שווה ניקוד שלילי

טוב, התוצאות קצת טריקיות, והן קשורות לאופן הגדרת הניקוד. ברור שמיאמי של לברון, ב-2014, אמנם שסיימה שניה לאינדיאנה בעונה הרגילה, לא "הפתיעה" בזה שהגיעו לגמר אלא דווקא בכך שהפסידו לספרס (קיבלו 1+ נקודות במשחק). גם הווריורס, אחרי שניצחו 73 משחקים בעונת 2016, אכזבו יחסית בגמר (0 נקודות על העונה ההיא). אבל המגמה לא רעה, וממשיכה חלק ממה שכבר ראינו במשחק הקודם – יש שחקנים שאפשר לסמוך עליהם יותר שיביאו תוצאות בפלייאוף, ויש כאלו שפחות. ומכאן, כמו שנהגו לומר בחבורת מונטי פייתון – למשהו אחר לגמרי.  

אז ג'ואל אמביד זכה ב-MVP. האם הוא ראוי לתואר, ואת מי זה מעניין מלבדו? 

ג'ואל אמביד זכה בשבוע שעבר בתואר ה-MVP של הליגה לעונת 2022-2023 עם 73% מהקולות, והקדים את ניקולה יוקיץ' ויאניס אדטקומבו. אמביד הצהיר במהלך העונה עד כמה הוא רוצה את התואר, ולא ויתר על המספרים עד סוף העונה, בזמן שיריבו למירוץ הדו-ראשי, הג'וקר, נח בשני המשחקים האחרונים של העונה וקלע 14 ו-6 נקודות, בהתאמה, בהפסדים של דנבר (שלא השפיעו על המקום הראשון שלהם במערב). אם יוקיץ' היה מציב לעצמו למטרה לסיים עם טריפל דאבל, ועוד ניצחון או שניים של דנבר – התואר כנראה היה שלו. אבל מבלי לשחק ב'אם' ונדמה לי, ואם הולכים לפי חוקי הפורמט – אמביד הוא הMVP הלגיטימי. לא נתווכח עכשיו האם 33 נק', 10 ריב' ו3.5 חסימות עדיפים על 25, 12 וכמעט 10 אסיסטים, ביעילות קליעה פנטסטית (זה לא רלוונטי). המאזן של פילי יותר טוב מזה של דנבר, ואמביד ראוי לתואר דווקא בגלל הצד ההגנתי של המגרש. לפי הדירוג ההגנתי הריאלי של ESPN, אמביד מדורג עשירי בליגה בהשפעה ההגנתית שלו, עם ניקוד של 6.28. יוקיץ רק במקום ה-83. עם שלוש וחצי חסימות למשחק, אמביד גם היה מהאחראים לכך שפילדלפיה הייתה מהקבוצות שזרקו מולן הכי פחות מה restricted area ומהצבע. 

אלא שהזכייה של אמביד, כמו עוד לא מעט זכיות MVP בעבר, הוכיחו שאתה לא צריך להיות השחקן הטוב בליגה כדי לזכות בפרס. כמעט כל שחקן מהמילייה הבכירה יכול לנפח את הנתונים שלו, אם על ידי אגרסיביות מוגזמת, לקיחת ריבאונדים ריקים או מסירת אסיסטים מוגזמת (מכדרר, מכדרר ומכדרר ובסוף מוסר לשחקן לא פנוי. אם קלע – נרשם אסיסט). כמו שכתבו רועי ויינברג ואחרים, המשחק של אמביד מאוד מבוסס על סחיטת עבירות, ובפלייאוף אין סיכוי שיקבל את כולן (ירד מ-11.7 זריקות מהקו בעונה הרגילה ל-9.8 בפלייאוף עד עכשיו), ווהמירוץ אחרי התואר בעונה הרגילה גוזל הרבה כוחות לקראת המאמץ הפיזי העצום שצריך להשקיע בפלייאוף, בטח עבור סנטר שחי בפוסט. ובפלייאוף, באופן קבוע מדי עונה, התפוקה של אמביד יורדת בנקודות, ביעילות קליעה, ובניצחונות בסדרות בפלייאוף. 

תואר ה-MVP הפך, במובן מסוים, למין גרסה של טקס האוסקר לסרטים חובבניים. כל במאי מקצוען שילך על התואר יקבל הזדמנות אמיתית לזכות בו. רק שהמירוץ לתואר האמיתי הרבה יותר מעניין. 

תגיות: , ,
קרא עוד

בזמן שפלייאוף 9.5.23

בזמן שפלייאוף לא ישנים!

והלילה הלייקרס מנצחים ועולים ל 3-1 בסדרה על גולדן סטייט במותחן שנגמר בשנייה האחרונה, ובמזרח מיאמי במשחק יחסית צמוד מנצחת את הניקס וגם היא עולה ל 3-1 בסדרה.

 

לוס אנג'לס לייקרס 104 – גולדן סטייט ווריירס 101 (3 – 1 ללייקרס)

* טל קינן

 

איזה משחק מטורף קילבנו הלילה בקריפטו.קום ארנה. הווריירס כבר היו ביתרון 12 כולל יתרון 7 בסיום הרבע השלישי, אך הלייקרס הצליחו להשוות בפתיחת הרבע הרביעי. משם המשחק היה נדנדה כאשר בכל פעם קבוצה אחרת מצליחה לקחת את היתרון (14 חילופי הובלה במשחק ו-10 פעמים שוויון).

נלך לדקות הסיום:  4 דקות לסוף המשחק סטף בחצי פלואטר עם הקרש מעלה את הווריירס ליתרון 96:94

לברון מצליח להשוות את המשחק עם 2 קליעות עונשין. בהתקפה הבאה של הווריירס לאחר הנעת כדור יפהף קליי נשאר חופשי בפינה וקובע 99:96 לווריריס

לברון קולע עוד שתי זריקות עונשין ומצמק ל-99:98. התקפה אחרי זה הווריירס מחטיאים והלייקרס הלכו לאיש החם שלהם, לוני ווקר, שקלע בבידוד על הראש של סטף ומעלה את הלייקרס ל-100:99

לברון הוסיף עוד 2 מהקו וזה 102:99 ללייקרס. בפוזשן של הווריירס סטף מתחמק באלגנטיות מההדג' בפיק אנד רול בין שני שומרי הלייקרס ומגיע לטבעת לסל קל ומצמק ל-102:101 לייקרס

לוני ווקר סחט עבירה ממוזס מודי והעלה את הלייקרס ליתרון 104:101 כאשר נותרו 15 שניות לסיום והכדור של הווריירס.

מפסק הזמן הלוחמים מהפרץ יצאו עם מהלך שהולך לפייק הנד אוף של דריימונד גרין. במהלך החדירה לסל, דריימונד קלט שהוא תקוע ופשוט מסר את הכדור לאנתוני דיוויס. וויגנס וקליי מיד התנפלו על "הגבה" והווריירס הצליחו לסחוט כדור ביניים של וויגנס ודיוויס כאשר נותרו 5.1 שניות על השעון.

הווריירס הצליחו להשתלט על הכדור אבל סטף, תוך כדי נפילה לפרקט, מסר את הכדור החוצה והפוזשן עבר ללייקרס. קר עוד לקח צ'אלנג' על המהלך הזה אבל כמובן שללא הצלחה.

ללייקרס נותרו 1.7 שניות לסוף והם הצליחו להוציא את הכדור מבלי שהווריירס יצליחו לבצע עבירה.

המשחק נגמר 104:101 ללייקרס שעולים ל-3:1 בסדרה הנפלאה הזאת.

אז מעבר לדרמה, היה משחק שאליו הווריירס הגיעו מוכנים. קר העלה את גארי פייטון בחמישייה במקומו של ג'מייקל גרין והוא נשמר בידי דיוויס. קר החליט שהפעם מי שיבצע את רוב החסימות לסטף יהיה GP2 וככה הווריירס מצליחים להוציא שוב את דיוויס מהצבע אבל גם מקבלים שחקן חוסם שמסוגל להגיע לטבעת בצורה טובה יותר מג'מייקל, לקבל החלטות טובות יותר בשורט רול, או לחלופין לעזור בריבאונד התקפה. בהגנה כמובן GP2 הוא שומר מצויין והוא קיבל את המשימה של דיאנג'לו ראסל והצליח לנטרל אותו. הטקיטקה הזו עבדה די טוב לווריירס ופייטון השני סיים עם 15 נקודות ב-7/9 מהשדה. בנוסף הטקטיקה הזו אפשרה לסטף חופש פעולה לנהל את המשחק בדיוק כמו במשחק השני. סטף סיים עם טריפל דאבל נהדר של 31 נקודות 14 אסיסטים 10 ריבאונדים ואפילו הוסיף 3 חטיפות. על כל זאת, הווריירס הצליחו להעניש את הלייקרס בכך שדיוויס יצא מחוץ לצבע וקלעו שם 52 נקודות.

הלייקרס לא ממש שינו כיסוי פיק אנד רול מול קרי ברוב המשחק. דיוויס המשיך בדרופ הגבוה, ריבס שמר את סטף, כאשר רק לעיתים ראינו את וואנדרבילט מקבל את קרי בתור השומר הראשי כמו בתחילת הסדרה. אבל, וזה אבל גדול, בסוף המשחק כאשר הלייקרס בעיקר פחדו משלשות של קרי, הם ביצעו חילופים אוטומטיים גם במחיר שדיוויס ישמור עליו בפרימטר. זה עבד נהדר ודיוויס הצליח להשיג עצירות מול הקלעי הטוב בהיסטוריה, שלא הצליח לשחרר זריקות טובות אל מול האורך של דיוויס ולחלופין לא הצליח לנצל את הזריזות שלו ולעקוף את הסנטר.

כמו למשל במהלכים האלו:

 

"הגבה" אמנם סיים ללא בלוקים אך סיפק משחק נהדר עם 23 נקודות ב-10/16 מהשדה, 15 ריבאונדים ו-3 חטיפות (לראשונה בפלייאוף הזה שהוא קולע מעל 20 נקודות בשני משחקים רצופים).

אוסטין ריבס היה הגארד המוביל הלילה עם 21 נקודות ו-4 אסיסטים כאשר הוא התאושש ממחצית ראשונה חלשה ומספק בשנייה 14 נקודות כולל כמה סלים חשובים.

הכוכב השני של הלייקרס, לברון ג'יימס, סיפק עוד משחק טוב עם 27 נקודות 6 אסיסטים ו-9 ריבאונדים אך הכי חשוב מבחינת הלייקרס זה העובדה שהוא חזר להשתלט על משחקים. ראינו הלילה יותר פוסט אפים של לברון בהם הוא מנצל את הפיזיות שלו על אנדרו וויגנס ואמנם המהלכים לא תמיד נגמרו בסל אבל האקטיביות של לברון צריכה לעודד את דרווין האם. בנוסף ברבע האחרון לברון פתח את עונת הציד. המלך ידוע ביעילותו לתקוף שחקני הגנה חלשים בחילופים בפיק אנד רול, אך עד הלילה לא ממש חיזנו בכך בפלייאוף 2023. ברבע הרביעי לברון כמעט בכל מהלך קרא ללוני ווקר, שנשמר בידי סטף, לחסום לו וזה הוביל לכך שההגנה של הווריירס מתכווצת לצבע כדי לעזור לסטף לאחר החילוף. לעיתים הלייקרס נתנו ללוני להוביל את הכדור וביצעו חסימה של לברון לווקר. זה הוביל לכך שלברון מסר 3 אסיסטים ברבע וקלע 6 נקודות כאשר הוא מגיע 4 פעמים לקו.

ואיך אפשר שלא לדבר על האקס פקטור של הלייקרס הלילה, לוני ווקר. הגארד שבקושי שיחק בפלייאוף הזה, וקיבל קרדיט מהאם רק במשחק השלישי, התפוצץ עם 15 נקודות, כולן ברבע האחרון, ושמר מצויין. ווקר ניצל את העובדה שוויגנס (ששמר את לברון) היה חייב להישאר בעזרה לאחר שכאמור לוני חסם ללברון וסטף קיבל את ג'יימס בחילוף.

תסתכלו איך ברוב הסלים יש ללוני מרווח לזרוק או ללכת לסל כאשר לברון חוסם לו.

בסופו של דבר הלייקרס על אף משחק לא נעים לצפייה עם אחוזים רעים (45% מהשדה, 24% מהשלוש על 25 זריקות) הצליחו לנצח בעיקר כי הוציאו לפועל את המהלכים שלהם יותר טוב מהווריירס בדקות הסיום וקלעו 9/17 מהשדה פלוס 8/8 מהקו ברבע האחרון לעומת 6/17 מהשדה של הווריירס, רק 2 שלשות ו-3 זריקות עונשין בלבד

המשחק הבא יערך בלילה שבין רביעי לחמישי בצ'ייס סנטר בשעה 5:00 שעון עזה.

מיאמי היט 109 – ניו יורק ניקס 101 (3 – 1 למיאמי בסדרה) 

* דני אייזיקוביץ

 

איזה לילה נהדר עבר על מיאמי, הם פתחו את המשחק חזק ועלו ליתרון מוקדם ומלבד כמה רגעים קצת בסוף הרבע הראשון הובילו לאורך כל המשחק. הניקס אמנם נשארו צמודים עד הסיום, אבל ה GAME TRACKER מספר עד כמה המשחק הזה היה בשליטה של מיאמי מהדקה הראשונה עד האחרונה:

 

מהלך המשחק

מיאמי פותחת את המשחק נהדר, כאשר באם מראה שזה הולך להיות הלילה שלו.

המהלך הבא שמתרחש ממש מוקדם במשחק, עבורי אומר המון על האנרגיות של שחקני הניקס. גייב חוטף כדור ויוצא למתפרצת, הוא מחטיא ואף שחקן של הניקס לא יורד להגנה, וזה נגמר בדאנק של באם אדאביו. שימו לב לשפת הגוף של רנדל, זה איבוד שהוא 100% באשמתו, איך הוא לא יורד להגנה? 

רואים אותו ממש מרים ידיים במקום לתת ספרינט והוא מגיע הרבה אחרי שהמהלך נגמר:

למרות זאת, הניקס נשארים צמודים, בעיקר בזכות אחד, ג'יילן ברונסון: 

https://twitter.com/nyknicks/status/1655723185419976704

למרות זאת, האנרגיות של הניקס אלו לא אנרגיות של שחקנים שנמצאים עם הגב לקיר, במשחק מספר 4 ובאם ממשיך לשחק נהדר כמו למשל במהלך הבא:

 

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1655727136219578368

במחצית יש למיאמי יתרון נוח של 56-48 שנמשך עד לסוף הרבע השלישי שנגמר 90-81. לא לפני שמיאמי מדגימה מה זו קבוצה מאומנת. 

המהלך הבא נראה כאילו יצא מספר התרגילים של הספרס. מתפרצת שלא מתבשלת, והשחקנים סבלניים, מניעים כדור, עד שהכדור מגיע לשחקן החופשי:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1655742313350479872

ברבע הרביעי, לרגע היה נדמה שמיאמי פשוט לא מסוגלת לייצר נקודות.

הם מחטיאים 12 מ 15 הזריקות הראשונות של הרבע, וזה אמור להספיק כדי לאפשר למיאמי לחזור, ומיאמי סוגרת קצת את הפער ל 99-93.

דווקא בשלב הזה כשהמומנטום נמצא אצל הניקס, מגיע הדאנק הבא של קיילב:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1655751661824950279

 

ואחריו עוד הגנה טובה של מיאמי והמשחק גמור 109-101 למיאמי:

https://twitter.com/NBA/status/1655750307798831106

 

כמה מעלות טובות (ורעות) מהמשחק

1. באם ובאטלר

באטלר קצת נרגע בסדרה, אבל למעשה איתו מיאמי לא הפסידו עדיין לניקס. הלילה הוא מסיים עוד משחק נהדר של 27 נקודות, 10 אסיסטים ו 6 ריבאונדים. הוא עושה את כל הדברים הקטנים, והוא המנהיג הבלעדי של מיאמי.

באם הלילה נותן את האגרסיביות שרוצים לראות ממנו במיאמי, כשהוא מסיים עם 23 נקודות, 13 ריבאונדים והמון האסל. 

 

2. הצוות המסייע / הספסלים

מצד אחד מיאמי מעלה מהספסל את לאורי (15 נקודות), מרטין (10 נקודות) ועוד 3 שחקנים מקבלים דקות (למרות שלא עשו אימפקט גדול, נתנו מנוחה לחמישייה). 

בצד השני, הניקס קיבלו חזרה את גרימס, מה שהחזיר את ג'וש הארט לספסל וזה לא עשה לו טוב.

הארט מסיים עם 4 נקודות, טופין עם 4 והספסל של מיאמי מנצח את הספסל של הניקס ב 22 נקודות. 

תמיד מדברים על זה שתיבודו סוחט את הלימון של השחקנים שלו, יש מצב טוב מאוד שזה מה שקרה הלילה כאשר הניקס מפסידים בכל הדברים הקטנים והספסל שלהם לא מסוגל לתת שום דבר מעבר.

 

מילה טוב גם לשטרוס שמסיים עם 16 נקודות וקווין לאב, איזה כיף לראות אותו משחק במיאמי ועושה את המסירות האלו שוב ושוב כל משחק, אגב שימו לב שגם במהלך הזה, ירידה רעה של הניקס להגנה. שוב:

https://twitter.com/NBAonTNT/status/1655722204175421442

 

3. תיבודו והדברים הקטנים – ריבאונד והאסל

תיבודו צריך לעשות חושבים. הוא ידוע בתור מאמן שלא מחבב רוטציה. איכשהו ההחלטה הזו מאוד השפיעה על המשחק היום. 

מיאמי קלעה 47% מהשדה, הניקס 48%. מיאמי 33% מהשלוש, הניקס 32%. לא גדול לשתי הקבוצות. איפה היה הפער?

44-35 בריבאונד, 28-21 באסיסטים והמון מהלכים כמו המהלך הבא, שחקני מיאמי נראים כאילו הם רצים על המגרש, בזמן שהשחקנים של הניקס כל הזמן מייצרים תחושה של "ייאוש". הניקס בסה"כ בפיגור קטן ממש של 5 נקודות, לא ברור מה עובר עליהם מנטלית:

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1655739580572745728

 

4. ברונסון, בארט ורנדל

ברונסון שוב מסיים עם 32 נקודות ו 11 אסיסטים. אין ספק שהוא עושה ועשה את שלו בניקס. רנדל היום באחוזים טובים, זריקות נכונות, 20 נקודות ו 9 ריבאונדים ובארט גם כן במשחק טוב של 24 נקודות. 

אז איפה הבעיה? 

למה התחושה שהם הובסו הלילה? 

כאמור, שפת הגוף. ברונסון דווקא לא הרגיש מיואש, אבל רנדל גם בראיון לאחר המשחק אומר את מה שלפחות אני הרגשתי לאורך כל המשחק. מיאמי רצו את זה יותר מאשר הניקס:

 

5. השיפוט 

כמו תמיד, אין דבר שאני שונא יותר מאשר לדבר על השיפוט.

ועדיין, אם אני אוהד ניקס, כנראה שזה יושב בראש. 

רנדל והארט יצאו הלילה ב 6 עבירות ובדקות מומנטום של הרבע הרביעי ג'יילן ברונסון מקבל 3 שריקות די קריטיות. אחת מהן כשיש 3.5 דקות לשחק, הוא הולך אחורה, נתקע בבאם ו…

https://twitter.com/IQfor3/status/1655751582808436736

 

השתיים האחרות בסרטון הבא: 

בכנות, אני לא חושב שזו הסיבה שהניקס הפסידו הלילה.

 

עדיין, קצת שיקול דעת מצד השופטים, קצת יותר לתת לשחקנים להכריע את זה על המגרש והאוהדים יהיו קצת יותר בנוח עם ההפסדים.

לטעמי ממש חבל.

אגב, שורת הסטטיסטיקה מראה שאין על מה לבכות.

23 עבירות לניקס, 21 למיאמי, 24 הליכות לקו לניקס ו 22 למיאמי. מאוזן מאוד.

עדיין, ככה בקטנה. לפעמים חבל שזה מה שנשאר אצל האוהדים.

 

ולכן נקנח בעוד ערב נהדר של באטלר:

 

 

הטופ 5 היומי

 

 

 

 

 

תגיות: , , , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות