Sample Page

עוד תצוגת תכלית של פאו גאסול

ספרד 73 – יוון 71

אחרי האכזבה מהנבחרת, אפשר להתפנות לאריות היבשת, שניפקו לנו משחק נהדר במלחמה על המקום בחצי הגמר.

אחרי ניצחונות קלים של שתי הקבוצות, שתי הקבוצות הגיעו לרגע האמת שלהן.

המשחק התחיל עם 2 שלשות של יול בדקות הראשונות, היוונים היו קצת בהלם, ואז המשחק התאזן עם נוכחות הגנתית נהדרת של קופוס, שיצר כמה עצירות בהגנה.

יוון החלה לשחק את המשחק שלה, עם עזרה גדולה של יאניס אנטטוקומפו, שהשתמש בהיותו פריק של הטבע והיה בכל מקום. הגריק פריק עט על כל ריבאונד, יצר הזדמנות שנייה ושלישית בהתקפה מריבאונד התקפה, וקלע בין השאר את שני הסלים הללו:

 

 

בצד השני התייצב השחקן הטוב באירופה, שראוי להיות הMVP – פאו גאסול. הוא לא הכריח את המשחק עליו, ועדיין הצליח לייצר נקודות וגם לתת מסירות יפות.

 

ברבע השני תם שלב הגישושים, שהתבטא גם בתוצאה הנמוכה בסיום הרבע הראשון (14-14). הרבע השני היה בשליטה ספרדית, כשהגנה אזורית מצוינת תוקעת את ההתקפה של היוונים, שקלעו רק שתי שלשות בכל המחצית הראשונה, כשפרינטזיס היחיד שמתפקד, עם שבע נקודות ברבע.

בצד השני הספרדים ביצעו פיק אנד רול לסרחיו רודריגז וסרחיו יול (על השחקן של בורוסיס בעיקר), ושניהם הגיעו לצבע פעם אחר פעם. מירוטיץ' צלף שתי שלשות והגיע ארבע פעמים לקו, כך שגאסול קיבל מנוחה על הספסל והספרדים ירדו למחצית ביתרון 39-32, שהיה יכול להיות גדול יותר אלמלא טעויות קטנות ומיותרות (בעיות ברוטציה, הגנה רעה באחד על אחד).

 

היוונים יצאו אל הרבע השלישי כמו מתותח, וסגרו את כל ההפרש, ואפילו הפכו את הקערה עם ריצת 11-0 בתוך שלוש דקות. היוונים שמרו כמו שהם יודעים, ובניגוד לרבע השני, הם שברו את האזורית של הספרדים פעם אחר פעם. יאניס המשיך להיות בכל מקום, והביא לנו את הרגע הזה שייזכר לעוד הרבה זמן:

 

והנה עוד כמה זוויות:

 

בינתיים גם חבריו קלאתיס וקופוס ניפקו רגע נהדר:

 

בצד השני רודי פרננדז עם עוד משחק רע – 0 נקודות ב-20 דקות.

גאסול, מי אם לא הוא, המשיך לייצר נקודות והשאיר את הספרדים במשחק, כשרק בזכותו הם ירדו בפיגור 2 בלבד בסיום הרבע השלישי.

 

בפתיחת הרבה הרביעי היוונים בזבזו את ארבע העבירות שלהם בתוך דקה, והספרדים עלו ליתרון של חמש נקודות עם גאסול ויול על הספסל, כשהם מגיעים לקו פעם אחר פעם. היוונים התקשו לייצר נקודות בזמן שמירוטיץ' עשה את זה:

 

היוונים הגיעו למאני טיים עם פיגור גדול, אך הספרדים חזרו מפסק הזמן דקה לסיום ואיבדו את הכדור בתוך שניות ספורות. לחץ מצוין של היוונים ייצר חטיפה של קלאתיס, שהמשיך לליי אפ קל. בהתקפה הבאה של הספרדים הם איבדו שוב את הכדור ואפשרו לקלאתיס ללכת לעוד סל קל ויותר חשוב – מהיר.

 

במצב של ארבע נקודות הפרש לספרדים גאסול הלך לקו וקלע אחת משתיים. קלאתאס קיבל את הכדור וצלף שלשה על השמירה. הוצאת החוץ הגיעה כל הדרך לפרננדז בחצי השני, שהלך בדרך פנויה לגמרי לסל, סחט עבירה וקלע 2 מהקו. במהלך הבא אתם יודעים מה קרה – ספאנוליס זרק שלשה. הפעם הוא דווקא החטיא, אבל מי אם לא אנטטוקומפו לקח ריבאונד התקפה והוציא לשלשה של סלוקאס, שקלע את הזריקה הראשונה שלו במשחק:

 

גאסול נשלח לקו 2.7 שניות לסיום, קלע את הראשונה והחטיא את השנייה. אנטטוקומפו החטיא מהחצי, הספרדים הלכו לחגוג והיוונים נשארו עם המחמאות.

 

כמה נקודות על המשחק:

 

1. פאו גאסול – גם בגיל 34, הוא השחקן הטוב באירופה (וגם בספרד…). הMVP של האליפות עד כה. הבעיה היא שבזמן שבשנים עברו גאסול היה חלק מנבחרת גדולה, באליפות הזו, נראה שגאסול סוחב את הנבחרת על הגב שלו, ובלעדיו לא בטוח שיש לספרד מה למכור. זה מזכיר את גרמניה של נוביצקי בשנים עברו. כשהם לקחו את אליפות העולם ב2006 הם נצחו את יוון בגמר בלי גאסול שנפצע בחצי. האם יהיו מסוגלים לנצח בלעדיו באליפות הזו? כנראה שלא. כל משחק ההתקפה מבוסס עליו. הגארדים משחקים עליו, וגם אם הם מכדרדרים ומנהלים, בלי פאו זה משחק חסר תכלית.

 

2. יאניס אנטטוקומפו – מגיל 34 לגיל 20 – יאניס אנטטוקומפו הראה שוב למה הוא הדבר הבא בכדורסל העולמי. הוא שאב השראה ממוזס מאלון, מקום ראשון בכל הזמנים בריבאונדים בהתקפה. 8 ריבאונדים בהתקפה, שנתנו ליוונים עוד הזדמנויות חשובות. אל הריבאונדים האלו הוא צירף 12 נקודות (כולל 2 שלשות), 17 ריבאונדים, 2 בלוקים וסחיטה של 5 עבירות. חוץ מהריבאונדים, יאניס הראה במשחק הזה ובכלל באליפות קליעה טובה לשלוש – 2 מ4 במשחק הזה ו1% בטורניר כולו. עדיין יש לו מה ללמוד, פעמיים במצבים קריטיים הוא ביצע צעדים שלא היו נשרקים בNBA. אם הוא הולך להתמיד בהופעות בנבחרת יוון, הוא יצטרך לשים לב להבדלים בין שופטי פיבא לאלה של הNBA.

 

3. יול ופרננדז – שניהם נתנו משחק סולידי, אבל איבודי כדור קריטיים של שניהם, בכמעט עלו לספרד במשחק, צריכים להדליק נורה אדומה אצל הספרדים. שניהם ייצרו את הנקודות שלהם רק כשגאסול היה על המגרש וחסם להם בצורה מצוינת. אם שניהם לא ייצרו עוד נקודות לבד, התלות בגאסול תהייה גדולה מדי מכדי להביא את ספרד לגמר, בטח כשגאסול יפגוש כנראה ברודי גובר בחצי הגמר.

 

4. יוון – צריך לתת כבוד ליוון, ששיחקה טורניר נהדר, ולא הפסידה עד המשחק היום. נבחרת עמוקה ומאוזנת מאוד, בלי כוכב אחד אלא עם לכידות קבוצתית נהדרת. יכול להיות שהיעדר יריבה רצינית בשלב הבתים דווקא פגע ביוון, שהתייצבה בפעם הראשונה בטורניר נגד נבחרת שקולה לה ברמתה. בלגיה, סלובניה ואפילו קרואטיה לא הציגו את אותה רמה של אינטנסיביות שהציגה ספרד. לעומתה, ספרד התחשלה נגד סרביה, איטליה, טורקיה וגרמניה, ולמדה מההפסדים לסרביה ואיטליה.

 

התקציר המלא:

 

תגיות: , , , ,
קרא עוד

לקראת רבע הגמר

רבע הגמר של היורובאסקט הגיע, נבחרת ישראל כבר בדרך הביתה, ערוץ הספורט העביר את השידורים לערוצים בתשלום (השידורים בלייב +), אבל למי שאוהב כדורסל אירופאי, החגיגה רק התחילה. במרכז העניינים יהיה כמובן המפגש בין המעצמות, ספרד ויוון הערב ב19:30 שעון מקומי. ב22:00 צרפת תשחק נגד לטביה במשחק הכי חד צדדי של הרבע. מחר ב19:30 סרביה תפגוש את ננו גינצבורג וצ'כיה המסקרנת, וב22:00 איטליה וליטא יסגרו את שלב רבע הגמר.

 

ספרד – יוון

 

(התמונה הראשית היא מהמפגש בין ספרד ויוון בפולין 2009. שחורציאנטיס לא יהיה שם הפעם. לינק למקור)

 

היוונים עד כה מושלמים באליפות. הם סיימו במקום הראשון של בית C, ונצחו בקלילות את בלגיה ברבע הגמר. הם עושים את זה כהרגלם בהגנה כשהם עוצרים את היריבות על 65 נקודות במשחק. יש להם עומק נהדר והשחקן היחיד שעובר את ה25 דקות למשחק הוא ואסילי ספנוליס. מצד שני, 8 שחקנים משחקים יותר מ15 דקות בממוצע למשחק ו10 מעל 10 דקות. הרוטציה הרחבה עובדת לטובתם באליפות כל כך צפופה. גם כשמסתכלים על הסקורינג רואים איזון מושלם. קוסטה קופוס מוביל את הנבחרת עם 11 נקודות בממוצע למשחק, ושישה שחקנים קולעים מעל 8 נקודות. קופוס מגיע ל9 זריקות למשחק, ושבעה שחקנים זורקים מעל 6 פעמים. כדורסל קבוצתי לעילא ועילא. להזכיר לכם שכל מה שהם צריכים לעשות זה לעבור את ה65?

 

ואסילי ספאנוליס הוא עדיין המלך הבלתי מעורער. 10.8 נקודות ו5.6 אסיסטים בממוצע למשחק. חולק איתו את ההגה ניק קאלאטס שיגיע השנה לפאנתנייקוס היישר מהספסל של ממפיס. הוא קולע 8.3 נקודות ומוסר 5 אסיסטים. יש ליוונים 3 שחקני NBA : הגריק פריק (להלן בנבחרת : הפריק), קוסטה קופוס ופפאניקולאו. קופוס והפריק תפסו מקום נרחב ברוטציה פפאניקולאו קצת מאחורה. אין כאן שמות, אין כאן כוכב גדול (נו, ספאנוליס הוא ללא ספק כוכב ענק בסדר גודל אירופאי, אבל הוא הנבחרת מאוד מאוזנת), אבל יש כאן נבחרת ענקית וכדורסל יווני טיפוסי. לא מיועד לאלו שאוהבים התקפה.

לעומת היוונים נבחרת ספרד הספיקה להפסיד פעמיים בבית המוקדם (לסרביה ולאיטליה), ומשהו בסגל שלה נראה רעוע. הם חסרים את מארק גאסול שויתר על האליפות, ואת סרג' איבקה הפצוע. במקום איבקה משחק מירוטיץ' על תקן המתאזרח. לה בומבה כבר לא כאן. בניגוד ליוון בספרד אין ספק מיהו המנהיג והמוביל. פאו גאסול קולע 23 נקודות למשחק, מוריד 7.8 ריבאונדים, וחוסם 2.2 חסימות למשחק. הרחק מאחוריו ניקולה מירוטיץ' קולע 13 נקודות למשחק. אין פלא אם כך שגאסול משחק הרבה יותר ממה שתכננו בנבחרת (לפי רופא הנבחרת). זה קצת מפתיע שמירוטיץ' תופס חלק כל כך נכבד בהתקפה של הנבחרת בהופעתו הראשונה בה. איבקה אמנם כוכב NBA, אבל בנבחרת הוא שחקן ספסל בלבד. אולי כאן מקור הבעיות של הנבחרת. גאסול עדיין מספיק טוב בשביל להביא את ספרד לחצי גמר, אבל לבדו לא יוכל לנצח את צרפת\סרביה, ויכול מאוד להיות שזה לא יספיק אפילו נגד יוון. בשביל לעבור את יוון, רודריגז, יול, ובמיוחד פרננדז צריכים להתעלות.

הימור : ספרד בדעיכה, גאסול לא מספיק. יוון תמשיך הלאה.

 

צרפת – לטביה

המארחת פייבוריטית ברורה מול קבוצה לטבית נחמדה אבל לא יותר. אין שמות נוצצים בנבחרת הלטבית, ואלופת אירופה חייבת לנצח אותה במגרשה הביתי.

 

צ'כיה – סרביה

 

סרביה הצליחה לעבור את בית המוות ללא הפסד. למרות שרבע הגמר נגד פינלנד היה צמוד בשלושת הרבעים הראשונים, היה ברור מי בשליטה, וברגע שלפינים הנחמדים נגמר הגז, סרביה ברחה ונצחה את המשחק בקלות. נמניה בייליצ'ה שישחק בעונה הקרובה במיניסוטה, מירוסלב רדוליצה (נשגב מבינתי למה הוא לא בNBA, יש לו גודל מושלם לליגה, והוא ממש לא שחקן רע) ומילוש תאודוסיץ' מובילים נבחרת מאוד מאוזנת. 10 שחקנים משחקים לפחות 10 דקות, כשגם השחקן האחד עשר מגיע ל9.6.

צ'כיה היא ההפתעה הנעימה של הטורניר ואולי הכח העולה בכדורסל האירופאי.  מובילים אותה שני שחקנים צעירים. יאן וסלי בן ה25 חזר לאירופה אחרי 4 עונות מאכזבות ומעט הזדמנויות בNBA. ציפו ממנו להרבה דברים שהוא לא . בגובה 2.13 הוא PF מעולה ברמה האירופאית, אבל בלי קליעה מבחוץ יתקשה להשתלב בכדורסל שמשוחק כרגע בNBA. באליפות הזו הוא תורם 16.8 נקודות ו9 ריבאונדים. מי שעוזר לו הוא תומאס סטורנסקי בן ה24. רכז בגובה 2 מטר זה נדיר באירופה. השחקן שנבחר על ידי וושינגטון בסיבוב השני בעבר, משחק כבר 6 עונות בליגה הספרדית. בעונה האחרונה היה בברצלונה. באליפות יש לו 13.3 נקודות ו8.8 אסיסטים. בלייק שילב הוא המתאזרח (נשוי לצ'כית) ומשחק היום בגלאטאסריי. הוא תורם לנבחרת 11.8 נקודות.

 

ננו גינצבורג הישראלי הוא האיש שמאמן את הנבחרת הזו. יותר מעשור שגינצבורג לא אימן בישראל, והיה הרחק מאור הזרקורים המקומי בצ'כיה. כעת יש לו כמה דקות של תהילה, ונאחל לו מפה המון בהצלחה.

 

סרביה עמוקה וחזקה מאוד בצבע. הצ'כים יסתפקו בקרב על מקום באולימפיאדה.

 

איטליה – ליטא

 

האיטלקים לא התקשו נגד נבחרת ישראל. הליטאים התקשו מאוד נגד גאורגיה. נראה שהמסורת מוליכה את הליטאים, אבל רמת הכשרון הנוכחי בנבחרת לא מספיקה. באיטליה לעומת זאת תמיד היה כשרון, אבל לא היה חיבור כמו שיש עכשיו. זה הזמן של האיטלקים להמשיך הלאה. 

תגיות: , , ,
קרא עוד

טבעת הזכוכית

עוד לפני התבוסה לאיטליה, מיהרתי להכתיר את האליפות הנוכחית כהצלחה. בדיוק מהסיבה שידעתי שכל מה שיקרה הלאה רק יהרוס. אין ספק שהתבוסה משאירה טעם חמוץ מאוד בפה, וכל הפרשנים ממהרים להכריז שבסך הכל הגענו למקומינו הטבעי. זה חוטא לנבחרת, חוטא לשחקנים, חוטא לצוות האימון, חוטא לציפיות שהיו לפני האליפות, חוטא לדרך.

 

יש את ההכנה, את המאזן בה, ואת איך שנראינו ברוב המשחקים. הציפיות שם הונמכו, אבל בדיעבד זו הייתה הכנה מצויינת. הכנה אינה נשפטת על פי המאזן, או צורת המשחק, ההכנה צריכה להשפט בדיעבד, האם היינו מוכנים באליפות? הפתיחה לא מותירה מקום לספק, שני נצחונות בפתיחה, 3 בבית המוקדם. יש מישהו שלא היה חותם על זה לפני האליפות?

ועדיין, לא ההכנה היא מה שמכתיר את האליפות הזו כהצלחה.עברנו שלב, ועשינו את זה בסטייל. הנבחרת שיחקה כדורסל לוחמני ושמח. כדורסל שריתק את הצופים הישראלים למסכים, והחזיר את האמון בנבחרת. היה כיף לראות אותם. הנצחונות היו בצדק, ולא בפוקס. הכדורסל היה שיטתי ומסודר, כמו שהתרגלנו לראות מהמאמנים הישראלים. נצחנו 2 נבחרות שהכדורסל במדינתם מפותח יותר מאצלינו. עם חסורים או בלי, זה לא משנה. גם רוסיה וגם פולין נבחרות טובות מאיתנו. ההפסד לבוסניה היה פאנצ'ר לא צפוי, אבל גם כאן הוכחנו אופי עם חזרה מצויינת לנצחון על פולין.

 

צריך להסתכל בעיניים אובייקטיביות על נבחרת ישראל, על הסגל, ועל הכדורסל הישראלי בכלל ולהבין שאין לנו כבר מה למכור בטופ האירופאי. יש לנו שחקן ספסל בקבוצה חלשה בNBA, יש לנו שחקן שמתנדנד בין הNBA לאירופה ולא ממש שיחק בעונה האחרונה, יש לנו את הMVP של ליגת העל בעונה האחרונה, שלא שיחק ביורוליג. אלו שלושת השחקנים שמובילים את הנבחרת. ומי הסגל העוזר שלהם?  שחקן יורוליג אחד (אוחיון), מתאזרח שהייחוד שלו זה שהוא גבוה, והמון שחקנים משלימים. וזו הבעיה הגדולה של הכדורסל הישראלי ושל ליגה שמתבססת רק על זרים : הישראלים מתרגלים להיות שחקנים משלימים. פעם בדור יש שחקן שהכשרון שלו כל כך פורץ גבולות שהוא מצליח לשבור את קיר הזכוכית, אבל זה לא מספיק. שון דוסון הוא כוכב נוצץ בלילה שחור. מי בדיוק אמור לקחת ביחד איתו את הנבחרת עוד 5-6 שנים?

 

נבחרת הנוער עשתה קיץ מוצלח והמכורים לדבר כבר מכירים את הבנים של : טי ג'י ליף, עידו פליישר, תמיר בלאט, מייקל בריסקר וגם אולי את רועי הובר. טי ג'י ליף הוא פוטנציאל NBA, ולפחות העתיד שלו לא ממש קשור לזה של הכדורסל הישראלי, שכן ליף חי בארה"ב. נקווה רק שאחרי שיעבור גיל גיוס לא יתחיל פה סיפור עם הצבא (אם הוא יגיע לNBA, אני בספק אם יהיה לו זמן לבוא לפה לפתוח ממטרות). הלוואי שהשאר יצליחו כמו דוסון לפרוץ את תקרת הזכוכית. ועדיין זה עתיד רחוק מדי.

 

המצב כרגע הוא שיש לנו שלושה סנטרים, אחד הרבה מעבר לשיא בן 35, אחד קצת מעבר לשיא בן 34, והשלישי מעולם לא פרץ, וכבר בן 29 (הייתי בשוק כשראיתי). איזה מן עתיד זה? איזה מן הווה זה?

 

רמות הכשרון של 8 הקבוצות שהעפילו לרבע הגמר עולות פי כמה מונים את אלו של הכדורסל הישראלי. זה לא שזלזלנו באיטליה, אבל למרות 3 שחקנים בNBA הם מעולם לא התחברו כפי שהתחברו באליפות האחרונה. גאלינרי שוב בריא, בלינלי מראה שלמד דבר או שניים בסן אנטוניו, אבל הכי הרשים אותי היה דווקא ג'נטילה. לא ראיתי הרבה סמול פורוורדים בגודל שלו באירופה. על הנייר זה לא היה כוחות. גם על הפארקט. ההפתעה היחידה הייתה זו של נבחרת צ'כיה וננו גינצבורג. אלא שצ'כיה לא גנבה את המשחק לקרואטיה, היא הביסה אותה. היא שיחקה כדורסל הרבה יותר טוב, ואולי אנחנו חוזים בעליית הכדורסל הצ'כי.

בשביל להיות חלק מזה אנחנו צריכים להפסיק לבנות על ריצות, על לתפוס יום, לעוף על הנבחרת אחרי נצחון על פינלנד. צריך לבנות את הכדורסל מהיסוד. הנה כמה דברים שחייבים לקרות:

1. עוד נציגה ישראלית ביורוליג – הזדמנות ליותר ישראלים לשחק ברמות הגבוהות ביותר באירופה, להשתפשף ולקבל נסיון. העובדה שירושלים לא התקבלה היא אסון, ואסון של השיטה.

2. לקחת ממכבי את השריון ליורוליג, ולחזור לסדרות גמר במקום הפיינל פור – השריון של מכבי פוגע בליגה. איזה בעלים שפוי בדעתו ישקיע באליפות אם הוא יודע שבתמורה הוא מקבל כלום ושום דבר? בתמורה לחזור לסדרות גמר, ומי שתנצח את מכבי תצטרך לעשות את זה בדרך הקשה.

3. להשוות את המיסים של הזרים לאלו של הישראלים – צעד שכנראה בתחילתו יפגע בכדורסל, אולם בסופו של דבר יגרום לקבוצות להשקיע בשחקנים ישראלים. כיום הם מביאים זרים זולים ב30-40 אלף דולר, בזמן שישראלי נורמלי עולה כפול. הצליח? סבבה. לא הצליח? נביא עוד אחד. הישראלים הם השחקנים המשלימים, הזרים הם הכוכבים. למעט הפועל ירושלים ושון דוסון שהכשרון האישי שלו יוצא דופן, אין אף קבוצה ישראלים עם שחקנים מובילים ישראלים.

 

ובזמן שאנחנו מחפשים את הסינדרלה שלנו באליפות אירופה, יש סינדרלה במקסיקו הרחוקה, שם נערכת אליפות פיבא אמריקה. יש שני שחקנים של נבחרת ונצואלה שאולי אתם מכירים. גרייביס ואסקז שהוא רכז מחליף בNBA(למכורים), ודונטה סמית' שאוזרח שם ב2014. שניהם לא הופיעו לאליפות. בעונה הבאה נכיר את גרגורי וארגס שיבוא לשחק במכבי חיפה. יש להם שחקן נוסף שישחק בעונה הבאה בצרפת, כל השאר ישחקו בונצואלה. אמנם הם לא נצחו את נבחרת ארה"ב שמקומה בריו מובטח, אבל כן את נבחרת קנדה שיש לה שמונה שחקני NBA צעירים (אנדרו וויגנס, קלי אוליניק, קורי ג'וזף, אנדרו ניקולסון, ניק שטאוסקאס, דוויט פאוול, רוברט סקרה, אנתוני בנט), ופשוט עדיין לא בשלה, ואת נבחרת ארגנטינה החזקה, שגם בימים אלה מובלת על ידי לואיס סקולה הבלתי נגמר ואנדראס נוצ'יוני.

 

חבל שאין לנו איך לקבל את הסיפור הזה כמו שצריך שכן בארץ אפילו לא טרחו לעדכן עליו, וגם הסיקור של האליפות באנגלית צולע. מישהו דובר ספרדית?

קרא עוד

ישראל אכלה מרור מהאיטלקים

איטליה 82 – ישראל 52

 

אז במקום תפוח בדבש קיבלנו מרור, מישהו התבלבל בחג.

 

לפני המשחק דיברנו על גאלינרי בתור הכוכב הגדול של האיטלקים והזכרנו את כספי בצד הישראלי. החשש העיקרי היה מהשלשות של האיטלקים, 
העומק שלהם שכלל שחקנים אדירים כמו ג'נטילה והאקט שהפכו לשחקני משנה וסימני שאלה סביב היכולת של ישראל לפצח את ההגנה האיטלקית שהייתה
אמורה להיות רעועה.בצד האופטימי של המטבע היו ציפיות שאליהו יתן את המשחק הגדול שלו בטורניר בשילוב של תחושת אופטימיות זהירה שנבעה מהסיבוב הראשון המוצלח.

 

אז ציפיות לחוד ומציאות לחוד.כל החששות הפכו למציאות, אמנם הצלחנו לעצור את גאלינרי על 6 נק', אבל בערב שהנבחרת כולה קולעת 52 וג'נטילה ממלא את מקומו של גאלינרי בלי להתרגש וקובר 27 נקודות קשה מאוד לצפות ליותר.

 

הנבחרת כשלה בכל אספקט של המשחק, היא לא הצליחה לייצר מהלכי כדורסל סבירים בהתקפה, לא בפיק אנד רול, לא בהנעת כדור ובטח שלא במשחק ריצה.
מהצד השני האיטלקים המשיכו להפגיז מבחוץ וקלעו 11 שלשות ב 38%.
המשחק נפתח בשליטה מוחלטת של האיטלקים מהדקה הראשונה כשג'נטילה חוסם את אליהו כבר בהתקפה הראשונה של ישראל. הדקות הראשונות יצרו תחושת שליטה של איטליה כשהאיטלקים עלו ליתרון מוקדם של 9-4, אבל ישראל הצליחה להשאר בתמונה עם סלים של כספי ולצמק ל 12-8. למרות זאת עד סוף הרבע בארניאני, גאלינרי ובלינלי כבר הצליחו להריץ את איטליה ליתרון 22-13. 
בפתיחת הרבע השני בלינלי חתך את ההגנה של ישראל ונתן מסירה יפה להאקט שהעלה את איטליה ליתרון דו ספרתי ראשון, 24-13:

 

האיטלקים המשיכו לרוץ ועלו ליתרון 28-15, אבל ישראל הצליחה להשאר בתמונה בעיקר בזכותו של מקל וירדה למחצית במינוס 10 נקודות, 40-30 לאיטליה. 

 

אם חשבנו שבמחצית השנייה נקבל נבחרת חדשה, אז טעינו. בארניאני שנפצע ברבע השני אמנם לא עלה לרבע השלישי, אבל זה דווקא עזר לאיטלקים שהעבירו הילוך בהגנה וניצחו אותו ב 19 הפרש, 28-9. אפשר לספר על הניסיונות של אדלשטיין לשים את לימונד על ג'נטילה (שלקח אותו לסל והוציא ממנו סל ועבירה), או שתי השלשות של ג'נטילה שבשתיהן הוא היה פנוי מדי, אבל האמת היא שהבעיה הייתה בצד ההתקפי. הנבחרת שלנו לא הצליחה להגיע למצבי זריקה, ביצעה עבירת 24 שניות, החטיאה גם את זריקות העונשין שלה ובעצם, מה יש להרחיב על 9 נקודות ב 10 נקודות.

 

הרבע השלישי נגמר בשלשה אדירה של בלינלי, והשאיר לנו רבע אחרון של גארבג' מתמשך. 
אדלשטיין נתן קצת דקות למחליפים דוסון, ויבזורי, אבל זה לא ממש שינה את הסיטואציה. 
בסיום 82-52 לאיטליה ומשחק גדול של ג'נטילה:

 

למרות תחושת ההחמצה, אנחנו נמשיך להיות ספורטיביים ונתן כבוד לנבחרת שלנו שעשתה חיל ושמח בחמשת המשחקים הראשונים של הטורניר,
ואולי דווקא נצטער על מבנה הטורניר שלא מוביל את הנבחרת למשחקים נוספים בדירוגים על המקומות 9-16.

 

תקציר המשחק:

התמונה בכותרת –

"Gallinari and Belinelli (EuroBasket 2015)" by Basket Streaming – https://www.flickr.com/photos/basketstreaming/21080943749/. Licensed under CC BY 2.0 via Commons – https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Gallinari_and_Belinelli_(EuroBasket_2015).jpg#/media/File:Gallinari_and_Belinelli_(EuroBasket_2015).jpg

קרא עוד

בלתי נגמר

יש שחקנים שכל פעם שהם לובשים את המדים הלאומיים, הם הופכים למשהו אחר. לואיס סקולה, הוא אחד מהאנשים האלה. האיש שהייתה לו קריירה אירופאית מצויינת, וקריירת NBA סבירה, מוכיח שגם בגיל 35, לא נס ליחו. בימים אלו הוא מוביל את נבחרת ארגנטינה לגמר פיבא אמריקה שיערך הלילה. ארגנטינה תתמודד נגד ונצואלה, אבל את הפרס הגדול שתיהן כבר קיבלו, כרטיס לריו 2016. נצחון או הפסד הלילה, סקולה בגיל 35 כנראה יהיה הMVP של הטורניר. הממוצעים שלו עומדים על 21.9 נקודות ו10 ריבאונדים. ב8 מתוך 9 המשחקים של ארגנטינה, סקולה היה הקלע המוביל של הנבחרת.

הבעיה העיקרית שמגיעה בגילאי 30+ היא הירידה באתלטיות, במהירות, בזריזות. זה כנראה הסוד של לואיס, הוא מעולם לא היה אתלט גדול, והמשחק שלו מאז ומתמיד התבסס בעיקר על יסודות נכונים. חפירה בצבע, הטעיה, ועוד הטעיה, ועוד אחת. אוהדי מכבי יכלו לראות אותו לאורך תחילת שנות ה2000 עושה את זה פעם אחרי פעם נגד מכבי תל אביב. עד 2007 סקולה שיחק במדי טאו ויטוריה, וכל הגעה שלהם לארץ לוותה בשאלה איך עוצרים את לואיס סקולה. זה היה גם תור הזהב של הנבחרת הארגנטינאית. באליפות העולם ב2002 ארגנטינה הייתה מביאת הבשורה כאשר הייתה הראשונה לנצח את נבחרת ארה"ב הגדולה. זה קרה בשלב הבתים השני של האליפות. יוגוסלביה השלימה את העבודה והדיחה את ארה"ב ברבע הגמר. ארגנטינה נצלה את המומנטום והמשיכה עד הגמר, אבל הפסידה ליוגוסלביה והסתפקה במדליית הכסף. סקולה באליפות הבוגרים הראשונה שלו סיים עם 9.3 נקודות ו3.3 ריבאונדים. אותו טורניר שם את ארגנטינה על המפה, והציג לעולם את מאנו ג'ינובילי.

 

ב2004 הנבחרת הארגנטינאית הגיעה לשיאה באולימפיאדת אתונה. נצחון על נבחרת ארה"ב בחצי הגמר, והשלמת העבודה בגמר עם נצחון על איטליה. אם ב2002 נבחרת ארה"ב הורכבה מהדרג השלישי של הכוכבים בליגה (פול פירס הוביל את אותה נבחרת), הנבחרת של 2004 כבר הייתה עם שחקני הדרג הראשון, כולל אייברסון, לברון, דאנקן ועוד כוכבים. זה לא היה נצחון של מה בכך. באליפות הזו סקולה כבר היה בורג מרכזי בנבחרת עם 17.6 נקודות ו5 ריבאונדים. את הגמר הוא סיים עם 25 ו11.

 

ב2006 ספרד ודור הזהב שלה כבש את הפסגה באליפות העולם. מ2008 ארה"ב חזרה לשלוח את השחקנים הכי טובים שלה, ולקחת הביתה את הגביע פעם אחר פעם. סקולה תמיד שם, כמו גם ארגנטינה, אבל אין להם את הכלים להתמודד עם הנבחרות האלו. לא במקרה סקולה הוא הכוכב של הנבחרת עד היום. ארגנטינה לא מצאה יורשים לג'ינובילי, סקולה, נוצ'יוני, דלפינו, אוברטו, פריג'יוני. כולם כבר מעבר לשיא, קרוב יותר ל40 מ30, אבל עדיין משחקים כדורסל ואוהבים את המשחק, על אחת כמה וכמה כשזה במדי הנבחרת.

 

עם כל מה שסיפרנו פה, כנראה שההתאמה המושלמת לסקולה הייתה סן אנטוניו. שחקן שבנוי על יסודות, שחקן חושב, שחקן שפופוביץ' יאהב מהרגע הראשון. ואכן לספרס היו את זכויות הדראפט על סקולה, אבל הם ויתרו עליהן כדי לרדת בשכר ושלחו את הארגנטינאי ליוסטון. סקולה שיחק ביוסטון 6 עונות, בכולם שמר על ממוצע נקודות דו ספרתי. עונת השיא שלו הייתה 2010-11 בה קלע 18.3 נקודות והוריד 8.2 ריבאונדים. ב2012 יוסטון השתמשה באמניסיטי בשביל לשחרר אותו, אבל פיניקס הרימה אותו מהוייברס. גם בסאנס הוא המשיך לרשום ממוצע נקודות דו ספרתי. הרצון להתחרות שלח אותו לאינדיאנה ולספסל שלה. סקולה היה הסקורר מהספסל, אבל הבעיה העיקרית שלו הייתה ההגנה. הפייסרס שמרו חזק, וסקולה מעולם לא היה שומר גדול. בעונה האחרונה הוא כמעט חזר לממוצע דו ספרתי (9.7 נקודות).

חוסר האתלטיות פגע בו בעיקר בהגנה, אבל בהתקפה לא הייתה ללואיס בעיה לקלוע על שחקנים גבוהים ממנו, חזקים ממנו, מהירים ממנו. סקולה תמיד מצא את נקודת התורפה וידע ללחוץ עליה פעם אחר פעם. עם המון סבלנות, והמון הטעיות. זה לא שינה לו אם מדובר בסנטרים של היורוליג, או בחיות הצבע של הNBA. סקולה ידע לעשות דבר אחד טוב מאוד, למצוא את הטבעת. בעונה הבאה הוא ישחק בטורנטו, ואם יקבל את הדקות, הוא יחזיר בנקודות. הרמה בפיבא אמריקה אמנם לא גבוהה כמו בNBA, למרות שלואיס פגש שם כמה חברים (קלי אוליניק למשל), אבל משחקים יום אחרי יום, ואותם קשיים שהNBA מציג. הראפטורס בתור קבוצה בינלאומית אמורים לדעת לנצל אותו טוב יותר.

תגיות:
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות