Sample Page

ה-NBA כבר נכנסה עמוק עמוק לתרדמת קיץ, ותשומת הלב החלה לעבור לכל מיני משחקי ראווה באפריקה ובאסיה ואפילו בישראל, כך שאין זמן נכון יותר לסכם את הסיכום של הקיץ. הגענו לחלק האחרון של מקצה הדירוג, החלק של התותחים הכבדים. בשלב הזה נפגוש את הקבוצות שעשו את הדברים הנכונים בקיץ, ששיפרו עמדות לקראת העונה הבאה, בפרט, והעונות הבאות, בכלל. תבלו.

 

10. גולדן סטייט ווריורס

 

באו – ג'ראלד וואלאס (טרייד, בוסטון), קווין לוני (דראפט)

 

הלכו – דייוויד לי (טרייד, בוסטון), ג'סטין הולידיי (שחקן חופשי, הוקס)

 

הוחתמו מחדש – לאנדרו ברבוסה (שנה אחת, 2.5 מיליון), דריימונד גרין (5 שנים, 82 מיליון)

 

בגדול: מה שהיה הוא שיהיה באוקלנד. אלופת ה-NBA לא חשה צורך לזעזע את הסגל, כי באמת לא היה צורך. אמנם דייוויד לי, שהיה לו חלק בלתי צפוי בניצחון של הווריורס בפיינלס מול קליבלנד הוקרב למען מזבח תקרת המס, אבל האופי של הקבוצה שניצחה 67 משחקים בעונה שעברה נשמר במלואו.

 

לאופי הזה קוראים דריימונד גרין, והוא חתם הקיץ, בלי יותר מדי בלבולי מח, על חוזה אטרקטיבי, גם מבחינתו וגם מבחינת הקבוצה (החוזה הזה שמר על מעמדו של סטף קרי כמשתכר החמישי הכי גבוה בקבוצה. מגוחך). זו הייתה למעשה המשימה העיקרית של הווריורס בקיץ, והם עמדו בה בהצלחה, כשתוך כדי הם מכינים את עצמם לקיץ של 2016, שבו יהיה להם מספיק מקום מתחת לתקרה כדי להוסיף עוד חתיכה רצינית לפאזל. מפחיד.

בקטן: לאנדרו ברבוסה הוחתם לעוד עונה ועל הדרך בוב מאיירס גם מימש את האופציה על מוריס ספייטס, כך שחוץ מדייוויד לי, כל שחקני הרוטציה של קבוצת האליפות חוזרים לנסיון הריפיט. ג'ראלד וואלאס הגיע בטרייד על לי ואולי יצליח לחוות איזשהו רנסנס בזכות השמש של קליפורניה, אבל קשה לי להאמין שזה יקרה. סביר להניח שהוא יהיה יותר טרייד צ'יפ בתור חוזה נגמר שלא שווה יותר מדי לאור העובדה שהתקרה תקפוץ בקיץ וכמעט לכל קבוצות הליגה יהיה מקום משמעותי מתחת לתקרת השכר.

 

9. שיקאגו בולס

 

באו – פרד הויברג (מאמן, מכללת אייווה סטייט), בובי פורטיס (דראפט), כריסטיאנו פליציו (שחקן חופשי, מאיפשהו בברזיל)

 

הלכו – טום ת'יבודו (לבית המשוגעים הסמוך)

 

הוחתמו מחדש – ג'ימי באטלר (5 שנים, 92 מיליון), מייק דאנליבי (3 שנים, 14.5 מיליון), ארון ברוקס (שנה אחת, 2.25 מיליון)

 

בגדול: הקיץ של הבולס היה יחסית שקט, אבל יש לתהות האם זה השקט שאחרי הסערה, או השקט שלפניה?

 

הבולס עוררו מהומה רבה כשפיטרו את טום ת'יבודו אחרי ההדחה בפלייאוף, ועוררו מהומה לא פחות גדולה כשמינו מאמן קולג'ים שמעולם לא אימן בליגה. אולם ת'יבס מיצה את עצמו באילינוי והגיע הזמן לשינוי, וכעת צריך לראות האם הויברג יביא את השינוי המתבקש. ברוסטר, לעומת זאת, הבולס לא עשו יותר מדי שינויים פרסונאליים, והם הצליחו בקיץ להחתים מחדש את השחקנים החופשיים שלהם (בדגש על ג'ימי באטלר) מבלי לאבד אף שחקן רוטציה משמעותי.

 

אבל אולי הם היו צריכים לאבד מישהו?

 

הסגל של הבולס כרגע לא ממש מאוזן עם ארבעה גבוהים שצריכים דקות (ג'ואקים נואה, פאו גאסול, טאג' גיבסון וניקולה מירוטיץ') ועוד גבוה שנבחר בדראפט ולפי היכולת שלו בליגת הקיץ, נראה מוכן לתרום מיד (בובי פורטיס), בעוד בקו האחורי הבולס עדיין מסתמכים יותר מדי על הברכיים של דרק רוז ועל האמונה שג'ימי באטלר יתפתח לסופרסטאר. אם הויברג לא ימצא את האיזון, יכול להיות שעוד יהיו הרבה מהומות בשיקאגו בעתיד הקרוב.

בקטן: ארון ברוקס הוחתם מחדש, מה שהופך אותו לזוכה בתוכנית הריאליטי "מי רוצה להיות הגארד הנמוך התזזיתי שמחליף את דרק רוז כשהוא פצוע?" שרצה בשיקאגו בשנים האחרונות. מייק דאנליבי קיבל גם הוא חוזה חדש כהוקרה על כך שהוא היה יכול להיות שחקן מושלם לעידן המודרני ב-NBA, אם הוא היה מגיע לליגה 10 שנים מאוחר יותר.

 

אבל התקווה של הבולס אולי תגיע משולי הרוסטר. דאג מקדרמוט, שכמעט לא ראה פרקט בעונה שעברה, נראה מצוין בליגת הקיץ וטוני סנל הוא עוד שחקן צעיר ומוכשר שלא קיבל מספיק צ'אנסים מת'יבס. אם השניים הללו יוכיחו שמקומם על המגרש, ביחד עם שאר הנכסים שיש לבולס (בחירת הדראפט של סקרמנטו, לדוגמא), הם יוכלו לרקוח אחלה חבילת טרייד תמורת כוכב גדול. אולי דווקא הבולס יהיו הסוס השחור במרדף אחרי דמארקוס קאזינס?

 

הקיץ של הבולס אמנם היה יחסית שקט, אבל יש להם כרגע מספיק נכסים כדי לרדוף אחרי כמעט כל שחקן בליגה.

 

8. פילדלפיה 76

 

באו – ג'ליל אוקפור (דראפט), ניק סטאוסקאס, קרל לנדרי, ג'ייסון תומפסון (טרייד, סקרמנטו), פייר ג'קסון (היה שם שנה שעברה, נפצע, נחתך, הרשים בליגת הקיץ וחתם שוב)

 

הלכו – תומאס רובינסון (שחקן חופשי, ברוקלין), גלן רובינסון (שחקן חופשי, אינדיאנה)

 

הוחתמו מחדש – אף אחד

 

מתנדנדים –הנרי סימס

 

בגדול: קשה לאכול את מה שסם הינקי עושה בפילדלפיה בשנתיים האחרונות. קשה עוד יותר לקבוע האם מה שהוא עושה תורם לקבוצה או פוגע בה. אבל בקיץ הזה חייבים להוריד את הכובע בפניו, הוא שיפר את הקבוצה שלו, ועל הדרך גם שיפר את הסיכויים שלו להשיג את הפרנצ'ייז פלייר שהוא כל כך חושק בו.

 

הבחירה בג'ליל אוקפור אולי לא מושלמת כי לא ממש ברור איך הוא ישתלב ליד נרלנס נואל, אבל אוקפור היה השחקן הכי טוב על הלוח כשהגיע התור של הסיקסרס לבחור והוא נראה מוכן להעמיד ממוצעים אל ג'פרסוניים כבר מ-DAY 1. בלי קשר, הינקי פשוט שדד את סקרמנטו באחד הטריידים הכי חד צדדים בהיסטוריה, שכלל גם בחירת דראפט אטרקטיבית (מוגנת ב-2018 או לא מוגנת ב-2019). הסיקסרס ימשיכו להיות אחת הקבוצות הגרועות בליגה גם העונה, והאוהדים שלהם ימשיכו להגיד קלישאות כמו "Trust The Process", אבל אין ספק שלפחות הקיץ, זה נראה נכון.

 

בקטן: להינקי כרגע יש המון נכסים. יש לו בחירות דראפט למכביר ושחקנים צעירים מעניינים. יהיה מעניין לראות אם הוא יתחיל להכניס את תהליך הבנייה מחדש שלו להילוך כדי שבפעם הבאה שסופרסטאר כלשהו ינסה לכפות את דרכו החוצה מסיטואציה מסוימת, הוא יהיה שם כדי לעשות את מה שדריל מורי עשה בזמנו עם ג'יימס הארדן. או שאולי הוא ימשיך להתפלל לאלוהי הלוטרי. עם חמישייה שתכלול כנראה את פייר ג'קסון כרכז הפותח ועם גיל ממוצע של 14.7 של כל הרוסטר, נראה שהוא נוטה יותר לאופציה השנייה, אבל עדיין המצב של פילי אחרי הקיץ הזה הוא יותר טוב ממה שהוא היה לפני שהחום של יולי אוגוסט התחיל. וכל זה בזמן שג'ואל אמביד עושה חיקוי יותר טוב לגרג אודן מגרג אודן.

7. מילווקי באקס

 

באו – גרג מונרו (שחקן חופשי, דטרויט), גרייוויס ואסקז (טרייד, טורונטו), ראשאד ווהן (דראפט), כריס קופלנד (שחקן חופשי, אינדיאנה)

 

הלכו – ג'ארד דאדלי (טרייד, וושינגטון), ארסן איליאסובה (טרייד, דטרויט), זאזא פאצ'וליה (טרייד, דאלאס)

 

הוחתמו מחדש – כריס מידלטון (5 שנים, 70 מיליון)

 

בגדול: האוף סיזון של מילווקי ייכנס לספרי ההיסטוריה תחת הכותרת "איך לעשות אוף סיזון מוצלח למרות שאתה קבוצה משוק קטן". דבר ראשון, תחתים את השחקן החופשי שלך שכל הליגה גילתה שהוא האבטיפוס של שחקן הכדורסל המודרני בפלייאוף האחרון על חוזה ארוך טווח שיראה מצוין בעוד כמה עונות. דבר שני, תביא גארד מחליף איכותי שיהיה סימן קריאה לגארד הפותח שלך שיש סביבו לא מעט סימני שאלה. ודבר שלישי, תחתים פרי אייג'נט גדול שלא מעט קבוצות, אפילו הניקס והלייקרס, פלירטטו איתו.

 

כל ההחתמות של מילווקי היו במקום. ההחתמות גם של מידלטון, גם של ואסקז (אם כי הם ויתרו על בחירת דראפט בסיבוב הראשון בשבילו, שזה קצת מוזר בהתחשב בשוק המוצף של הרכזים בליגה) וגם של מונרו הן החתמות שממשיכות את תהליך הבנייה של הבאקס. החתמות שיאפשרו לג'ייסון קיד להמשיך להעמיד הרכבים אתלטיים וארוכים שיתחזקו את אחת ההגנות הטובות בליגה בעונה שעברה. ביחד עם שיפור בלתי נמנע של הגריק פריק והחזרה לפרקט של ג'אבארי פארקר, שאף אחד לא יופתע אם הבאקס ישחזרו או אפילו יתעלו על ההישג של העונה שעברה.

 

בקטן: המומנטום של הבאקס בקיץ נמשך עם אישור התוכניות של האולם החדש של הקבוצה, ובאמת קשה למצוא סיבות לפסימיות כשמסתכלים על הגיל הממוצע של הקבוצה הזו ועל גרף ההתפתחות שלה. העזיבה של ג'ארד דאדלי קצת תפגע בקבוצה מעצם העובדה שדאדלי היה אחד הוטרנים שתרם לגרף ההתפתחות הזה, אבל עם סוללת ווינגמנים איכותיים שכוללת את אנטטוקונמפו, פארקר, מידלטון, או.ג'יי מאיו וכריס קופלנד חסרונו לא יורגש יותר מדי. לפחות על המגרש.

 

לקיד כרגע יש המון אופציות להרכבים מגוונים, ויהיה מעניין לראות איך הוא ישתמש במונרו. האם הוא ישחק איתו לצד ג'ון הנסון, מה שיפגע בריווח הבעייתי ממילא של הבאקס, או שהוא יסתכן בשימוש במונרו כסנטר, למרות שהוא לא בדיוק שחקן ההגנה של השנה. לטעמי, אנחנו נראה יותר את האופציה השנייה, בעיקר כי בסגנון בו מילווקי משחקת הגנה, שיטה שמסתמכת על האורך והזריזות של הגארדים ושחקני הכנף, לסנטר יש פחות חשיבות מאשר בשיטות הגנתיות קונבנציונליות. אם הם יצליחו להחביא את החסרונות ההגנתיים היחסיים של מונרו בשיטה ולהנות מהיכולת שלו בפוסט בהתקפה, יכול להיות שהבאקס עשו את אחת העסקאות של השנה.

 

6. ניו אורלינס פליקנס

 

באו – אלווין ג'נטרי (מאמן, מגולדן סטייט), אלונזו ג'י (שחקן חופשי, פורטלנד), קנדריק פרקינס (שחקן חופשי, קליבלנד)

 

הלכו – מונטי וויליאמס (מאמן, עבר להיות עוזר באוקלהומה)

 

הוחתמו מחדש – אנתוני דייוויס (5 שנים, באזור ה-145 מיליון. מתחיל להיספר מהעונה הבאה), עומר אשיק (5 שנים, 55 מיליון), דאנטה קאנינגהאם (3 שנים, 9 מיליון), אלכסיס אג'ינסה (4 שנים, 19.2 מיליון), לוק באביט (שנתיים, 2.3 מיליון)

 

מתנדנדים – נוריס קול

 

בגדול: יש שתי סיבות שהפליקנס נמצאים בעשירייה הראשונה.

 

לראשונה קוראים אנתוני דייויס. הפליקנס הבטיחו לעצמם את 6 העונות הקרובות לפחות עם הארכת החוזה של הגבה, ועל זה מגיע להם שאפו. הם לא לקחו סיכונים כמו שסן אנטוניו לקחו עם קוואי לאונרד (למרות שזה הצליח לספרס) והם הפכו את AD לשחקן עם הארכת החוזה השמנה בהיסטוריה.

 

לסיבה השנייה קוראים אלווין ג'נטרי. עוזר המאמן של הווריורס בעונה שעברה הוא האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון לקחת את הפרנצ'ייז של הפליקנס ולשדרג אותו. ג'נטרי הוא מאמן התקפה מבריק, כפי שהוא הוכיח בתקופתו כמאמן ראשי בפיניקס פוסט-עידן-דאנטוני וכעוזר אצל דוק ריברס בקליפרס ואצל סטיב קר בווריורס, אבל גם תחת מונטי וויליאמס הפליקנס היו אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה (דורגו 9 ביעילות התקפית). הבעיה אצל הפליקנס הייתה יותר הגנתית (דורגו 9 מהסוף ביעילות הגנתית), ולשם כך הפליקנס החתימו את דארן ארמן, אחד מעוזרי המאמן המוערכים בליגה (חוץ מעל מארק ג'קסון) ומי שנחשב לאחד המוחות ההגנתיים החדים בליגה. איתו, עם ג'נטרי ועם אנתוני דייוויס שנראה שבכל רגע הוא עומד להשתלט על תואר השחקן הטוב בעולם, הפליקנס נמצאים בעמדת זינוק מצוינת לקראת העתיד.

https://www.youtube.com/watch?v=J4lQNQuyJyM

בקטן: אז למה אני מתקמצן בדירוג של השקנאים? למה לא לתת להם את אחד המקומות הראשונים על השדרוג בעמדת המאמן והבטחת העתיד עם ההחתמה של AD? כי שאר המהלכים שלהם בקיץ לא היו כל כך מובנים לי.

 

אולי יש הגיון בלהשקיע בסנטר ליד אנתוני דייוויס, כדי לחסוך ממנו את הפיזיות שכרוכה בלשחק סנטר כל הזמן, אבל זה עדיין לא אומר שצריך להשקיע קרוב ל-20 מיליון דולר לעונה על עמדת הסנטר. הערך של שחקנים כמו עומר אשיק, אלכסיס אג'ינסה וקנדריק פרקינס (במיוחד פרקינס) בליגה שמתבססת יותר ויותר על סמול בול הולך ופוחת, בטח אם יש לך שחקן כמו דייוויס, שיכול לתת לך פתרון לא רע בעמדת הסנטר. לטעמי, במקום לשפוך כסף על שחקנים שישחקו 20 דקות לערב במקרה הטוב, הפליקנס יכלו להקצות את המשאבים שלהם בצורה טובה יותר ולחזק את הקו האחורי למקרה שג'רו הולידיי שוב יפצע.

 

אבל עדיין, זה אנתוני דייוויס, ואם הוא יתחיל גם לקלוע שלשות כמו שג'נטרי מתכנן, זה הולך להיות מפחיד.

 

5. קליבלנד קאבלירס

 

באו – מו וויליאמס (שחקן חופשי, שארלוט), ריצ'ארד ג'פרסון (שחקן חופשי, דאלאס)

 

הלכו – שון מריון (פרש), קנדריק פרקינס (שחקן חופשי, ניו אורלינס), ברנדן הייוד, מייק מילר (טרייד, פורטלנד)

 

הוחתמו מחדש – קווין לאב (5 שנים, 113 מיליון), לברון ג'יימס (שנתיים, 46 מיליון), אימאן שומפרט (4 שנים, 40 מיליון), ג'יימס ג'ונס (שנה אחת, מינימום), מת'יו דלבדובה (שנה אחת, 1.2 מיליון), ג'יי.אר סמית' (שנתיים, 10 מיליון)

 

מתנדנדים – טריסטן תומפסון

 

בגדול: בפרפראזה על הטוב, הרע והמכוער, "When You Need To Pay – Pay, Don't Talk!".

 

זה בדיוק מה שהקאבס עשו בקיץ הזה. הם לא שיחקו משחקים עם השחקנים שהם לא היו צריכים לשחק איתם משחקים והחתימו מהר מאוד את קווין לאב ל-5 שנים ואת אימאן שומפארט ל-4. לברון ג'יימס חתם תכלס לעונה אחת כדי להפוך שוב לשחקן חופשי בקיץ הבא ולקבל חוזה גדול יותר כשהתקרה תקפוץ, אבל אין שום סיבה להאמין שקינג ג'יימס ילבש חולצה אחרת חוץ מזו של הקאבס עד סוף הקריירה שלו, בטח עם הקבוצה שדייוויד גריפין (או בעצם הוא עצמו) העמיד לצדו.

 

חוץ מהמשולש לאב-שומפארט-ג'יימס, הקאבס נכנסו לאיזשהו לימבו עם טריסטן תומפסון (Restricted Free Agent) וג'יי.אר סמית' (שיצא הדביל הרשמי של הקיץ), שעדיין לא חתמו על חוזים, אבל לא נראה שיש להם איזושהי אלטרנטיבה אחרת, ובסיטואציה הזו הקאבס עוד יצליחו להחתים אותם בזול יחסית. בנוסף, הם הצליחו להשתמש בחוזה הלא מובטח של ברנדן הייווד ושתי בחירות סיבוב שני כדי להשיג חריגת טרייד שתצמצם להם את תשלום מס המותרות, כך שגם בגזרה הפיננסית היה לקאבס קיץ סולידי.

 

בקטן: מו וויליאמס הוא הפרי אייג'נט הגדול שהגיע הקיץ לאוהיו, מה שאפשר לקליבלנד עוד קצת Leverage במשא ומתן מול דלבדובה לאור העובדה שוויליאמס היה אחד המחליפים הטובים בליגה אשתקד במינסוטה ואז בשארלוט. בהנחה שבסופו של דבר הקאבס יחתימו את TT וג'יי.אר, ביחד עם ההחתמה של וויליאמס ושל ריצ'ארד ג'פרסון ועם החזרה מפציעה של אנדרסון ורז'או, לקאבס יהיה את אחד הסגלים הכי עמוקים ומוכשרים בליגה בעונה הבאה, ולא נראה שאיזושהי קבוצה במזרח תוכל לאתגר אותם בדרכם להופעה שנייה ברציפות בפיינלס.

 

הבעיה היחידה היא ההתחייבויות ארוכות הטווח של קליבלנד, שיהפכו אותה לאחת הקבוצות הבודדות שכנראה לא יהיה להן כסף מתחת לתקרה בשנים הבאות, כך שהם לא יהיו מעורבים יותר מדי בפרי אייג'נסי. אבל זה מחיר שבקליבלנד מוכנים לשלם כדי להחזיק רוסטר שכולל את לברון ג'יימס, קיירי ארווינג,, קווין לאב וטריסטן תומפסון.

 

4. יוסטון רוקטס

 

באו – טיי לאוסון (טרייד, דנבר), סם דקר (דראפט), מרכוס תורנטון (שחקן חופשי, פיניקס)

 

הלכו – ג'וש סמית' (שחקן חופשי, קליפרס), ניק ג'ונסון, קוסטאס פפאניקולאו, ג'ואי דורסי (טרייד, דנבר), פבלו פריג'יוני (לדיור מוגן)

 

הוחתמו מחדש – פטריק בברלי (4 שנים, 23 מיליון), קיי.ג'יי מקדניאלס (3 שנים, 10 מיליון)

 

מתנדנדים – ג'ייסון טרי

 

בגדול: דריל מורי תמיד שם את עצמו בפוזיציה להיות אגרסיבי באוף סיזון. בעונה שעברה זה לא הצליח לו כי כריס בוש אהב את מיאמי ומארק קיובן גנב לו את צ'נדלר פרסונס מתחת לאף, אבל הרוקטס המשיכו להיות הקבוצה של ג'יימס הארדן, ועונת ה-MVP של הזקן הביאה אותם עד למקום השני במערב. על הדרך מורי עשה מהלכים מעולים תוך כדי העונה כמו ההחתמות של קורי ברואר וג'וש סמית' והטרייד על קיי.ג'יי מקדניאלס.

בקיץ הזה מורי שוב שם את עצמו בפוזיציה להיות אגרסיבי, והוא הצליח אפילו בלי שהוא היה צריך להיות כל כך אגרסיבי. פטריק בברלי וקיי.ג'יי מקדניאלס חתמו על חוזים נוחים מאוד, אבל גולת הכותרת היא כמובן הטרייד על טיי לאוסון, שהרוקטס ניצלו את ערכו הנמוך בגלל הנהיגה בשכרות וקיבלו אותו מבלי לוותר על אף נכס משמעותי (חוץ מבחירת דראפט בסיבוב הראשון, אבל היא מוגנת לוטרי וגם ככה בטח תהיה בסוף הסיבוב הראשון).

 

כמובן שלאוסון מגיע עם בעיות אישיות מובנות, וגם ההתאמה שלו עם ג'יימס הארדן לא תהיה חלקה. לאוסון יצטרך להתרגל לשחק הרבה בלי הכדור כי הארדן הוא למעשה הרכז דה פקטו של הרוקטס, והוא יצטרך לשפר את הקליעה שלו בקאץ' אנד שוט (34.2% משלוש בעונה שעברה בזריקות מהסוג הזה, פחות טוב מבברלי), אבל לאוסון הוא אחד החודרים הטובים בליגה, וזה יוסיף להתקפה של הרוקטס עוד אלמנט. לאוסון דורג רביעי בעונה שעברה בכמות הנקודות שייצר לקבוצה שלו מחדירות (הארדן היה שני), וזה היה בדנבר. תארו לעצמכם כמה נקודות הוא יוכל לייצר ליוסטון כשהוא מקבל את הכדור אחרי שהארדן כבר גרם להגנה לקרוס אל תוך עצמה. רק שיפסיק לשתות ויוסטון יוכלו להפוך את הקרב המרובע המסתמן במערב בין הווריורס, ת'אנדר, ספרס והקליפרס לקרב מחומש.

 

בקטן: מרכוס תורנטון הוא החתמה מתבקשת שלא ברור לי איך לא קרתה עד היום. בתחילת העונה שעברה בבוסטון הוא קלע 41% מהשלוש, והנתון הזה מתאים כמו כפפה ליד לשיטה של הרוקטס, שגם העונה סביר להניח יוליכו את הליגה בזריקות מחוץ לקשת בקילומטרים. הוא אמנם לא מפצה על העזיבה של ג'וש סמית', שלמי שהספיק לשכוח הוא הסיבה העיקרית שהרוקטס הגיעו לגמר המערב (לא הארדן ולא האוורד היו על המגרש ברבע האחרון של גיים 6 שבו יוסטון דפקה את הקאמבק המוזר שלה), אבל שאר המהלכים של הרוקטס מפצים על כך מספיק, בטח העובדה שהם שכנעו את לאוסון להפוך את העונה האחרונה בחוזה שלו ללא מובטחת, מה שיאפשר למורי אפשרות שוב להיות אגרסיבי בקיץ הבא, כשהתקרה תזנק.

 

3. מיאמי היט

 

באו – ג'סטיס ווינסלו (דראפט), אמארה סטודמאייר (שחקן חופשי, דאלאס), ג'ראלד גרין (שחקן חופשי, פיניקס)

 

הלכו – שבאז נייפר (טרייד, אורלנדו), זוראן דראגיץ' (טרייד, בוסטון)

 

הוחתמו מחדש – גוראן דראגיץ' (5 שנים, 85 מיליון), דוויין ווייד (שנה אחת, 20 מיליון)

 

בגדול: זוכרים את ההתלהבות שהייתה במיאמי אחרי הטרייד על גוראן דראגיץ', התלהבות שהתפוגגה כמה שעות אחרי כשכריס בוש גמר את העונה בגלל תסחיף בריאות? אז אחרי האוף סיזון האחרון של ההיט, אפשר להחזיר את רמת ההתלהבות.

 

פט ריילי לא עשה טעויות בקיץ הזה, וגם כשדוויין ווייד עשה לו רגשי ויצא מהחוזה שלו, ריילי החתים אותו על חוזה מצוין שמפנק את פלאש עכשיו, אבל פותח להיט את האופציות בקיץ הבא, כשיגיע פסטיבל תקרת השכר. מעבר לווייד, ריילי שוב הפעיל את הקסמים שלו על שחקנים חופשיים ושכנע את גוראן דראגיץ' לחתום על חוזה ל-5 שנים שהוא קצת פחות מהמקסימום, וגם אלוהי הדראפט חייכו אליו ושלחו אליו בבחירה העשירית את ג'סטיס ווינסלו, אחד הכשרונות הגדולים של דראפט 2015, שלפי רוב ה-Mock Drafts, לא היה אמור ליפול מתחת לבחירה השביעית.

 

אחרי עונה אחת ללא לברון ג'יימס, עונה רוויית פציעות וכדורסל מוזר, מיאמי הולכת להעמיד חמישייה בעונה הבאה שתכלול את דראגיץ', ווייד, לואל דנג, כריס בוש וחסן ווייטסייד (שעדיין מקבל שכר בגוגואים, דרך אגב) ביחד עם ספסל לא רע בכלל שיכלול את מריו צ'אלמרס, ג'ראלד גרין, אמארה סטודמאייר, יודוניס האסלם, ווינסלו וכריס אנדרסן. אם הרוסטר הזה בריא, הוא שווה יתרון ביתיות בפלייאוף.

 

בקטן: למרות שעל הנייר החמישייה של ההיט היא נהדרת, עדיין השילוב בין דראגיץ' לווייד נראה לי כמו שלם שקטן מסך חלקיו. דראגיץ' פרח בפיניקס כאשר הוא היה היוצר הבלעדי (כשאריק בלדסו היה פצוע) ואילו במיאמי ווייד מקבל נתח גדול מאוד מההתקפות (Usage של 34.5 בעונה שעברה, הכי גבוה בליגה חוץ מראסל ווסטברוק), כך שיש לאריק ספולסטרה על מה לעבוד במחנה האימון. אני אישית מקווה שהוא ידחוף לכמה שיותר פיק אנד פופ בין דראגיץ' לבוש.

 

בגזרת הספסל, להיט כרגע יש את אחד הספסלים העמוקים במזרח, ובטח אם תגיע ההחתמה השנתית של מייקל ביזלי באמצע העונה הוא יתחזק עוד יותר. בכל מקרה, כל המהלכים של ריילי היו בינגו בקיץ הזה, במיוחד ההחתמה של ג'ראלד גרין על חוזה מינימום, אולי ההחתמה הכי Low-Risk-High-Reward של הקיץ חוץ מדייוויד ווסט, לטעמי לפחות. זו גם הסיבה שמיאמי לא מדורגת בראש הטבלה. עדיין היו שתי קבוצות שעשו אוף סיזון טוב ממנה.

 

2. לוס אנג'לס קליפרס

 

באו – לאנס סטיבנסון (טרייד, שארלוט), פול פירס (שחקן חופשי, וושינגטון), קול אולדריץ' (שחקן חופשי , ניקס), ווסלי ג'ונסון (שחקן חופשי, לייקרס), ג'וש סמית' (שחקן חופשי, יוסטון), ברנדון דוסון (טרייד בערב הדראפט מהפליקנס)

 

הלכו – מאט בארנס (ממפיס, בסופו של דבר), ספנסר הוז (טרייד, שארלוט), לסטר הדסון (נחתך)

 

הוחתמו מחדש – דאנדרה ג'ורדן (4 שנים, 87 מיליון), אוסטין ריברס (שנתיים, 6.5 מיליון)

 

מתנדנדים – גלן דייוויס

בגדול: בתחילת הקיץ, לפני חודש פחות או יותר, כשדאנדרה ג'ורדן עוד היה "חתום" בדאלאס, ג'יי ג'יי רדיק נתן ציון נכשל לאוף סיזון של הקליפרס. כל כך מהר המציאות יכולה להתהפך בליגה הטובה בעולם. אפשר להתווכח על אתיקה ואפשר להתווכח על כללי התנהגות בלתי כתובים ב-NBA, אבל בשורה התחתונה הקליפרס עשו את מה שהם היו צריכים לעשות בקיץ הזה, והחתימו מחדש את מלך הריבאונדים של הליגה. אם הם היו עוצרים שם זה היה נחשב קיץ סבבה לגמרי. אבל הקליפרס, איכשהו, עם ידיים קשורות מאחורי תקרת המס, הצליחו לשדרג את הרוסטר שלהם ולהעמיק את הרוטציה.

 

זה התחיל עם הטרייד על לאנס סטיבנסון, המשיך עם החתימה של פול פירס והסתיים עם הגניבה של ג'וש סמית' מיוסטון. כל השחקנים הללו יושבים על חוזים סופר נוחים (בחוזה של לאנס יש אופצית יציאה בקיץ) וכך, מקבוצה שהייתה קצרה בווינגמנים, הקליפרס הפכו להיות אחת הקבוצות העמוקות בליגה. שאפו, דוק ה-GM.

 

אז למה הקליפרס לא ראשונים? כי לא באמת הייתה פה תושייה של דוק ה-GM שהביאה להישגים באוף-סיזון. לאנס הגיע כי שארלוט פשוט ממש רצו להיפטר ממנו (והקליפרס ויתרו על שחקן חמישייה ועל המחליף הגבוה הכי איכותי שלהם בטרייד הזה), פול פירס הגיע, בין היתר, כי הוא גדל בקליפורניה, ודאנדרה ג'ורדן, כאמור, כמעט ברח לדוק מבין האצבעות (החזרה שלו הובילה לאפקט פרפר שהביא להחתמתו של ג'וש סמית'. קשה לי להאמין שסמית' חותם בקליפרס אם דאנדרה לא נשאר). בסופו של דבר, לקליפרס היה לא פחות מזל משכל בפרי אייג'נסי הזה, ולכן הם יסתפקו במקום השני. אה, וגם כי, אתם יודעים, הספרס.

 

בקטן: עדיין צריך לראות איך דוק ריברס ישתמש בכל הכלים החדשים שלרשותו. פול פירס הרבה יותר יעיל בשנים האחרונות דווקא כסטרץ' פור ולא כסמול פורוורד קלאסי, העמדה שאותה הקליפרס רוצים לחזק. יכול להיות שזה יוביל ליותר דקות בהן נראה את הקליפרס עם הרכב נמוך כשבלייק גריפין מתפקד כסנטר, מה שיכול לעבוד לא רע מול רוב קבוצות הליגה.

 

מעבר לסוגיה של פירס, יש את לאנס סטיבנסון, שהוא הרבה יותר מתאים להוביל חמישייה שנייה של קונטנדרית מאשר להיות חלק אינטגרלי מהחמישייה הראשונה. יש את ג'וש סמית', האיש שלמעשה רשום על ההדחה של הקליפרס בחצי גמר המערב, שיצטרך להתרגל לתפקיד השחקן השישי-שביעי באופן קבוע ובכללי, יש הרבה מאוד קופים על הגב של כל שחקני הקליפרס מהעונה האחרונה. לפחות בקיץ הם התחילו לעשות את הצעדים הנדרשים כדי להוריד אותם.

 

 

1. סן אנטוניו ספרס

 

באו – למרקוס אולדריג' (שחקן חופשי, פורטלנד), דייוויד ווסט (שחקן חופשי, אינדיאנה), ריי מקולום (טרייד, סקרמנטו), בובאן מריאנוביץ' (מהכוכב האדום בלגרד)

 

הלכו – קורי ג'וזף (שחקן חופשי, טורונטו), מרקו בלינלי (שחקן חופשי, סקרמנטו), טיאגו ספליטר (טרייד, אטלנטה), ארון ביינס (שחקן חופשי, דטרויט)

 

הוחתמו מחדש – קוואי לאונרד (5 שנים, 94 מיליון), דני גרין (4 שנים, 40 מיליון), טים דאנקן (שנתיים, 10.8 מיליון), מאט בונר (שנה אחת, מינימום), מאנו ג'ינובילי (שנתיים, 5.7 מיליון)

 

מתנדנדים – אף אחד

 

בגדול: בעקרון, אם הצלחת להחתים מחדש הול אוף פיימר עתידי כמו טים דאנקן על חוזה בהנחה שגורמת לחוזה של דירק נוביצקי להיראות כמו החוזה של קובי ברייאנט, רק זה אמור להכניס אותך לחצי העליון של הדירוג. אם הצלחת להחתים גם 3&D איכותי כמו דני גרין על חוזה דומה לזה שאימאן שומפארט חתם עליו, מגיע לך צל"ש רציני. אם החתמת על הארכת חוזה את ה-MVP של הפיינלס מלפני שנה גם על זה מגיע לך לקפוץ כמה מקומות בדירוג. אם בנוסף הצלחת להביא וטרן דגול כמו דייוויד ווסט בחוזה מינימום, אתה כבר מאיים בגדול על ה-Pole Position. ואם מעבר לכל זה הצלחת לשכנע את הפרי אייג'נט הכי גדול של הקיץ לחתום אצלך, אז התחרות נגמרה.

 

במשך הרבה שנים הספרס לא היו במשחק של האוף-סיזון. הם דאגו לשמור על הרוסטר ומדי פעם הבריקו עם איזו החתמה נקודתית. פה מרקו בלינלי, שם פטי מילס. לא משהו דרמטי. אלא שהקיץ לספרס הייתה הזדמנות להוכיח שהם יודעים גם לשחק את המשחק בקיץ, והם שוב הוכיחו שהם הפרנצ'ייז מספר אחת בליגה. כל מהלך שלהם באוף סיזון האחרון היה בינגו, וגם אם הם נאלצו לוותר על שחקני רוטציה כמו ספליטר ובלינלי בתהליך, בסך הכל, הם יצאו מורווחים בגדול מהקיץ האחרון.

בקטן: מה שמעניין הוא איך אולדריג' ודאנקן ישתפו פעולה. אולדריג' התבטא בעבר שהוא מעדיף לשחק ליד סנטר אמיתי ולא בטוח שזה מה שיהיה לו בסן אנטוניו. עמדת הסנטר הנומינלית של הספרס הייתה שייכת לספליטר בשנים האחרונות, אם כי דאנקן אייש אותה גם לא מעט. בכל מקרה, יהיה מעניין לראות את הרוטציות של הגבוהים שגרג פופוביץ' ינהל במהלך העונה, בעיקר כי מדובר אולי בקו הקדמי הכי כשרוני שיש בליגה.

 

בקו האחורי, לעומת זאת, יכולות להיות קצת בעיות. קורי ג'וזף עזב לקנדה וריי מקולום הגיע מסקרמנטו כדי לתפוס את מקומו. ביחד עם הנסיגה של טוני פארקר בשנה האחרונה וגליון הפציעות של פטי מילס, יכול להיות שהספרס יצטרכו את מקולום יותר ממה שהם חושבים, ומול הראסל ווסטברוקים והכריס פולים והסטף קרים שמחכים להם במערב, לא בטוח שזה יספיק. אבל זה מחיר שהספרס מוכנים לשלם בשמחה בתמורה לחתימה של אולדריג', שמבטיחה לא רק שהם יהיו קונטנדרית העונה, אלא שהם ימשיכו את השושלת גם הרבה אחרי שטים דאנקן יפרוש. על זה אין ספק שמגיע להם את מדליית הזהב.

קרא עוד

אחרי הקבוצות שנכוו באוף סיזון הזה, ולפני הקבוצות שצלחו אותו, הגיע הזמן לדרג את הקבוצות הפרווה, את אלו שהתחזקו, אבל לא יותר מדי. את אלו שנחלשו, אבל לא דרמטית. לרוב, מדובר בקבוצות עם דרך ברורה, אשר חלקן רוצות רק להמשיך בדרך שהחלה בעונה שעברה (כמו יוטה, למשל) או רק לשנות קצת בקצוות (כמו ממפיס, לדוגמא). בדרך הזו קצת קשה להתרסק ולהיכשל, אבל גם קשה לכבוש את ה-Pole Position, וכך נוצרה לנו הבטן של דירוג האוף-סיזון. תבלו.

 

20. ניו יורק ניקס

 

באו – רובין לופז, ארון אפללו (שחקנים חופשיים, פורטלנד), דרק וויליאמס (שחקן חופשי, סקרמנטו), קייל אוקווין (סיין אנד טרייד, אורלנדו), ג'ריאן גרנט, קריטספס פורזינגיס (דראפט)

 

הלכו – טים הרדוואי (טרייד, אטלנטה), שיין לארקין (שחקן חופשי, ברוקלין), אנדראה ברנייאני (שחקן חופשי, ברוקלין), קול אולדריץ' (שחקן חופשי, קליפרס), ג'ייסון סמית' (שחקן חופשי, מג'יק), אלכסיי שבד (שחקן חופשי, חימקי מוסקבה)

 

הוחתמו מחדש – לאנס תומאס (שנה אחת, 1.6 מיליון)

 

מתנדנדים – קווינסי אייסי, לו אמונדסון

 

בגדול: בקיצים האחרונים אנחנו עדים באוף סיזון לכוחם ההולך וגובר של השחקנים החופשיים הגדולים. הכח הזה בא לידי ביטוי בראיונות שהם נותנים, במהלכים שהם גורמים לקבוצות שרודפות אחריהם לעשות ואפילו במקומות שבהם הם הולכים לפגישות. זה היה המצב השנה כשלמרקוס אולדריג', שחקן שמעולם לא הגיע לגמר אזורי, גרם לכל קנדה לזקוף קומה כי הוא הסכים להיפגש עם טורונטו. מנגד, הוא גרם לניקס להיראות מגוחכים כאשר הוא ביטל את הפגישה איתם, ככל הנראה כי הניקס רצו שהוא ישחק יותר כסנטר.

 

אבל תקראו לי משוגע, אני אוהב את מה שהניקס עשו הקיץ. בניגוד ללייקרס שחבטו ופספסו וחבטו ופספסו, מהרגע שהניקס הבינו שהם לא במירוץ לשחקנים החופשיים הגדולים הם התמקדו במטרות ריאליות יותר. רובין לופז סוגר את הפינה בגזרת הסנטר ויאפשר לקריסטפס פורזינגיס (חייבים למצוא לו כינוי מגניב כמו לגריק פריק, זה בלתי אפשרי השם הזה) להתפתח לאט לאט. ארון אפללו הגיע בחוזה מציאה וביחד עם כרמלו אנתוני בריא, זה יכול להספיק כדי לאיים על הפלייאוף במזרח ולהפוך את הניקס לאטרקטיביים שוב, בדיוק לפני הקיץ הבא בו יהיה להם מספיק מקום מתחת לתקרה כדי להחתים כל שחקן שירצו.

בקטן: קייל אוקווין הוא החתמה נחמדה והניקס סוף סוף נפטרו גם מאנדראה ברנייאני, אבל יש גם כמה בעיות עם תהליך הבנייה מחדש של הניקס. דבר ראשון, זה לא באמת בנייה מחדש כשהשחקן הכי טוב שלך הוא סופרסטאר שנמצא בצד הלא נכון של גיל 30. זה לא באמת בנייה מחדש כשאין לך בחירת דראפט בסיבוב הראשון בדראפט הבא וזה לא באמת עוזר שיש לך מלא מקום מתחת לתקרה כששוק השחקנים החופשיים בקיץ הבא הולך להיות די דל (חוץ מקווין דוראנט). הניקס עשו עבודה לא רעה בקיץ הזה, אבל הם עדיין רחוקים מאוד מלחזור להיות פקטור רציני במזרח (אלא אם כן כרמלו יגלה פתאום שהוא מנהיג) ומצד שני, הם עדיין רחוקים מלבנות את עצמם מחדש כמו שצריך (אלא אם כן הם יעשו טרייד על כרמלו).

 

19. יוטה ג'אז

 

באו – טריי ליילס (דראפט), ראול נטו (נבחר בדראפט 2013), טיבור פלייס (שחקן חופשי, ברצלונה)

 

הלכו – אף אחד

 

הוחתמו מחדש – ג'ו אינגלס (3 שנים, 7 מיליון)

 

בגדול: היה שקט הקיץ ביוטה. שקט מאוד. זה די נדיר שקבוצה שסיימה עם מאזן שלילי עוברת קיץ כל כך שקט. זה עוד יותר נדיר שזה נחשב כמו הצעד הנכון.

 

אבל יוטה היא לא הקבוצה הסטנדרטית עם המאזן השלילי, כי את העונה שעברה הם סיימו במומנטום אדיר. הם התחילו חלש יחסית, אבל מתחילת פברואר של 2015 הג'אז היו הקבוצה עם ההגנה הכי טובה בליגה בקילומטרים (96.6 נק' ל-100 פוזשנים. הספרס במקום השני היו עם 99.2 נק' ל-100 פוזשנים), היה להם את הפרש הסלים ל-100 פוזשנים (מוכר בשם Net Rating, אחד המדדים הטובים ביותר לאיכות של קבוצה) החמישי בטיבו בליגה, אחרי הספרס, הווריורס, הקאבס והקליפרס. בתקופה הזו הג'אז שיחקו 35 משחקים וניצחו 21 מהם (60% הצלחה). זה גודל מדגם די איכותי, בטח לקבוצה במערב.

 

מה הוביל לשינוי הזה? הטרייד על אנס קאנטר בטרייד דד-ליין ששחרר את הפקק בקו הקדמי של הנגנים וסלל את הדרך של רודי גובר להפוך לגודזילה של הליגה. הג'אז הרגישו שהם מצאו נפט עם גובר ובקיץ הם כנראה החליטו לראות איך הפרויקט שלהם יתפתח לפני שהם מתחילים לעשות בו שינויים ולהכניס בו תוספות.

 

בקטן: טריי ליילס היה הבחירה בדראפט של הג'אז, ומדובר בעוד גבוה עם מוטת ידיים של מפלצת (כ-220 ס"מ) שלצד גובר ודרק פייבורס יכול להפוך את חוויית הכניסה לצבע של יוטה ללא נעימה למשך 48 דקות רצופות. אם זה לא מספיק, אז הם הביאו גם את טיבור פלייס הענק מברצלונה, למרות שהוא נראה לי יותר כמו הגרסה הלבנה והגמלונית יותר של רוי היברט מאשר מישהו שבאמת יוכל להשתלב ברוטציה של אחת הקבוצות עם הקו הקדמי הכי עמוק בליגה.

 

בכל מקרה, יוטה רוצה להמשיך את המומנטום שהחל אצלה בחצי השני של העונה שעברה, ולכן היא לא עשתה שום שינוי. קשה להגיד שמדובר שמדיניות רעה, לנוכח הסיום המעולה של העונה הקודמת, אבל גם קשה לדרג מדיניות שכזו גבוה מדי.

 

18. וושינגטון וויזארדס

 

באו – גארי ניל (שחקן חופשי, מינסוטה), קלי אוברה (דראפט), אלן אנדרסון (שחקן חופשי, ברוקלין), ג'ארד דאדלי (טרייד, מילווקי)

 

הלכו – פול פירס (שחקן חופשי, קליפרס)

 

הוחתמו מחדש – דרו גודן (שנתיים, 6.8 מיליון)

 

מתנדנדים – ראסול באטלר, וויל ביינום

 

בגדול: הוויזארדס הם אחת הקבוצות שמחכות לקיץ 2016. הם אחת הקבוצות שמפנטזות בקול רם על קווין דוראנט, בעיקר לנוכח העובדה ש-KD הוא מוושינגטון, מה שגורם לכל אוהדי הוויזארדס לחלום שהוא יחזור הביתה א-לה לברון בעונה שעברה ולמלמל מתוך שינה "KD TO DC".

@BulletsForever RT IF YOU KNOW #KD2DC IS GOING TO HAPPEN!

— KD 2 DC (@DurantToDC) August 8, 2014

בינתיים, עבר על הוויזארדס קיץ סולידי, בלי יותר מדי תהפוכות. השאלה הגדולה היא איזו קבוצה אנחנו נראה בעונה הבאה בוושינגטון? האם את הקבוצה המבאסת של העונה הרגילה, זו שהייתה בטופ 5 בזריקות לא יעילות מחצי מרחק וב-Bottom 5 בזריקות יעילות משלוש או את הקבוצה המלהיבה של הפלייאוף, שגילתה שאפשר גם לשחק סמול בול ושאם יש לך חודר כמו ג'ון וול כדאי מאוד להקיף אותו בקלעים כמה שיותר?

 

בקטן: לפי המהלכים של הוויזארדס בקיץ, נראה שהם מבינים שהאופציה השנייה היא נכונה יותר. ג'ארד דאדלי הגיע כדי לתת את מה שפול פירס נתן, מינוס הביצים הגדולות. אלן אנדרסון וגארי ניל אמורים לתת עוד קצת כח אש מחוץ לקשת ונראה שלקלי אוברה יש את כל מה שצריך כדי להיות שחקן רוטציה איכותי בליגה ביום מן הימים. למרות כל המהלכים הללו ולמרות שאוטו פורטר נראה מצוין בפלייאוף האחרון, הוויזארדס עדיין תלויים בהתקפה כמעט לחלוטין בג'ון וול ובבראדלי ביל, ועם רנדי וויטמן על הקווים, אני לא בטוח שלקבוצה הזו יש מה למכור מול קליבלנד בסדרה.

 

 17. אטלנטה הוקס

 

באו – טיאגו ספליטר (טרייד, סן אנטוניו), טים הרדוואי (טרייד, ניו יורק), ג'סטין הולידיי (שחקן חופשי, גולדן סטייט), וולטר טווארס (נבחר בדראפט 2014)

 

הלכו – דמארה קארול (שחקן חופשי, טורונטו), פרו אנטיץ' (פנרבחצ'ה), אוסטין דיי (נחתך)

 

הוחתמו מחדש – פול מילסאפ (3 שנים, 60 מיליון)

 

בגדול: קצת קשה לקבוע האם ההוקס הלכו אחורה בקיץ הזה, נשארו במקום או צעדו קדימה. הנטייה הטבעית היא להגיד שהעזיבה של דמארה קארול תפגע בהם. הצד השני של המטבע טוען שהבחירה של ההוקס במילסאפ על פני קארול (לא היה להם מספיק מקום מתחת לתקרה להחתים את שניהם) היא נכונה, ושהמערכת של ההוקס חזקה יותר משחקן אחד, בטח שחקן שעד לפני חצי שנה רק עכברי NBA כבדים הבדילו בינו לבין ג'ראלד וואלאס. הבעיה היא לא קארול ולא טים הרדוואי שכביכול אמור להחליף אותו. הבעיה היא שההוקס לא עשו מהלך ששינה את מאזן הכוחות במזרח מול הקאבס.

 

ההוקס הגיעו הכי רחוק שאפשר בעונה שעברה עם השיטה חסרת הכוכבים שלהם. בשום משחק בעונת 2014/15 אף שחקן שלהם לא קלע מעל 30 נק', ובכל זאת הם סיימו בראש המזרח והגיעו לגמר הקונפרנס. שם הם גילו שלפעמים, או יותר נכון רוב הפעמים, מגה-סופרסטאר אחד שווה יותר מארבעה אולסטארים.

 

אז מה הם עשו? הביאו את טיאגו ספליטר, ההגדרה המילונית לרול פלייר והחתימו את פול מילסאפ לחוזה שהשעון עליו מתחיל לתקתק מהרגע הראשון כי יש לו אופציית יציאה אחרי שנתיים בלבד. כולנו ראינו את התקרה של ההוקס בעונה שעברה, כי הם פרצו אותה, ובקיץ הזה מייק בודנהולצר לא עשה יותר מדי כדי להגביה אותה.

 

בקטן: קארול אמנם היה שחקן החמישייה היחיד של אטלנטה שלא נבחר לאולסטאר בעונה שעברה, אבל האובדן שלו יהיה משמעותי מאוד. קארול היה השומר הכי טוב של ההוקס והוא קלע בקרוב ל-40% מהשלוש בעונה שעברה, מה שאפשר להוקס לשמור על ריווח מקסימלי של המגרש לצד קייל קורבר, אל הורפורד ומילסאפ.

 

מי שאמורים להיכנס לנעליו של קארול הם ת'אבו ספולושה, שבשנתיים האחרונות כל קשר בינו לבין Spacing היה מקרי בהחלט (32% מהשלוש בשתי העונות האחרונות) וטים הרדוואי, שנראה קצת מנותק בעונה האחרונה בניקס. בודנהולצר לבטח מקווה שהוא יצליח לעשות עם הרדוואי את מה שהוא עשה עם קארול ושהיציאה מהמערכת של הניקס תעשה לו טוב (כפי שעשתה פלאים לג'יי.אר סמית' ואימאן שומפארט בעונה שעברה), אבל גם אם זה יקרה, גם העונה הסיכויים של ההוקס לעבור את קליבלנד בסדרה של הטוב מ-7 הם בערך כמו הסיכויים שארגון לה פמיליה יארגן ערב שירים של חווה אלברשטיין.

 

16. שארלוט הורנטס

 

באו – ניקולה באטום (שחקן חופשי, פורטלנד), פרנק קמינסקי (דראפט), ספנסר הוז (טרייד, קליפרס), ג'רמי לין (שחקן חופשי, לייקרס), ג'רמי לאמב (טרייד, אוקלהומה), ארון האריסון (לא נבחר בדראפט), טיילר הנסברו (שחקן חופשי, טורונטו)

 

הלכו – נואה וונלה, ג'רלד הנדרסון (טרייד, פורטלנד), ביסמאק ביומבו (שחקן חופשי, טורונטו), לאנס סטיבנסון (טרייד, קליפרס), מו וויליאמס (שחקן חופשי, קליבלנד)

 

הוחתמו מחדש – אף אחד

 

בגדול: הדעה שלי לגבי הקיץ של שארלוט השתנתה כמעט מדי יום. בהתחלה אהבתי את המהלכים שלהם, אחר כך ממש סלדתי מהם, ובזמן האחרון הם נראים לי סבירים. בסופו של דבר, ההורנטס שיפרו את הרוסטר, אבל עדיין יש לי כמה נקודות לביקורת, בין היתר לגבי מה שהם עשו, או יותר נכון לא עשו, בדראפט.

 

כנראה שההורנטס ממש אוהבים את פרנק קמינסקי. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהם סירבו להצעה המפלצתית שדני איינג' הציע להם בערב הדראפט, שלפי חלק מהדיווחים, כללה 4 בחירות בסיבוב הראשון ו-6 בחירות סך הכל בתמורה לבחירה ה-9?

 

אז אולי הם אוהבים את קמינסקי, ואולי הם מאמינים שהם יכולים לשקם את ספנסר הוז אחרי העונה הטראומטית שעברה עליו בקליפרס (למרות שהוא הגיע רק כי ההורנטס רצו להיפטר מלאנס סטיבנסון), ואולי הם חושבים שניקולה באטום יחזור להיות הווינגמן הכי ורסטילי בליגה אחרי עונה בינונית בפורטלנד אשתקד (למרות שגם אם זה יקרה, סביר להניח שהוא יעזוב בקיץ הבא כשחקן חופשי), ואולי הם חושבים שג'רמי לין ישחזר את ימי הזוהר שלו מלפני שלוש עונות (למרות שהוא לא), אבל לא נראה שהמהלכים של ההורנטס בקיץ יצליחו להקפיץ אותם לאזור הצמרת במזרח. הם ימשיכו להיות באזור החיוג של הפלייאוף, ואם קמבה ווקר ואל ג'פרסון ישארו בריאים, סביר להניח שהם גם ישארו איתנו עד סוף אפריל, אבל אני לא בטוח שאני מבין מה המטרה הסופית של מייקל ג'ורדן וחבריו עם הרוסטר הזה. אם זה רק להגיע לפלייאוף, אז זה היה קיץ מוצלח. אם זה לעשות יותר מזה, לא בטוח שהסגל הנוכחי מסוגל לזה.

https://www.youtube.com/watch?v=Y4_oB2COV4g

בקטן: ההורנטס שלחו בטרייד את נואה וונלה, הבחירה ה-9 שלהם מדראפט 2014. לא נעים לי לבשר להם, אבל בדרך כלל, כאשר קבוצה שולחת בטרייד את השחקן שהיא בחרה בלוטרי רק לפני שנה, זה לא ממש סימן טוב (ע"ע סקרמנטו עם תומאס רובינסון וניק סטאוסקאס).

 

שלא תבינו לא נכון, ההורנטס השתפרו בקיץ הזה, והם יהיו קבוצה לא רעה בעונה הבאה, בעיקר כי הנוכחות של לאנס סטיבנסון כבר לא תעיק על הפרנצ'ייז וכי סטיב קליפורד הוא מאמן סבבה לגמרי, אבל אין שם מספיק כשרון וקליעה כדי לאיים על הטופ של הקונפרנס, עם כל הכבוד לג'רמי לאמב.

 

 15. מינסוטה טימברוולבס

 

באו – קארל אנתוני טאונס, טיוס ג'ונס (דראפט), דמיאן רודז (טרייד, אינדיאנה), נמנייה בייליצה (שחקן חופשי, פנרבחצ'ה)

 

הלכו – גארי ניל (שחקן חופשי, וושינגטון), צ'ייס באדינג'ר (טרייד, אינדיאנה)

 

הוחתמו מחדש – קווין גארנט (שנתיים, 16.5 מיליון)

 

בגדול: קבוצות שהייתה להן בחירה גבוהה בדראפט ולא עשו יותר מדי חוץ מזה הן הקבוצות הכי קשות לדירוג כי אין לך מושג מה באמת יקרה שם. יכול להיות שהבחירה שלהן תהיה אנתוני בנט ויכול להיות שהיא תתברר כאנדרו וויגינס. לגבי מינסוטה וקארל אנתוני טאונס, יש לי תחושה טובה.

 

טאונס, לפחות לפי המספרים, אמור להיות רים פרוטקטור רציני (2.3 חס' בממוצע בקולג'), וזה תחום שהטימברוולבס חייבים להשתפר בו לאחר שדורגו אחרונים בעונה שעברה באחוזים של היריבות מאזור הצבע. צריך לסייג ולומר שחוסם טוב לא תמיד משפיע על ההגנה לטובה. ג'ורג'י ז'נג, מי שיהיה השותף של טאונס לקו הקדמי, הוא הדוגמא הכי טובה לכך. מצד אחד, הסנגלי של הזאבים חסם 1.7 פעמים בממוצע למשחק בעונה שעברה, הנתון ה-13 הכי טוב בליגה. מצד שני, הוא אפשר לשחקנים היריבים לקלוע עליו ב-55.6% מהשדה, הנתון השלישי הכי גרוע בליגה מבין השחקנים שזרקו מולם לפחות 6 זריקות למשחק מה-Restricted Area (לפניו? ניקולה פקוביץ' ואנס קאנטר).

 

למרות הפרדוקס הזה של ז'נג, טאונס צפוי להיות דיפרנס מייקר בהגנה של הוולבס ואם יש לו את קווין גארנט שילמד אותו איך לשחק הגנה ב-NBA בשנתיים הקרובות, יש למה לצפות.

 

בקטן: כאמור, KG חתם לשנתיים וצפוי להיות המבוגר האחראי עם כל הילדים המוכשרים שמתרוצצים במיניאפוליס, אבל פליפ סונדרס עדיין לא התאים את הרוסטר שלו לחלוטין למצב הבנייה של הקבוצה שלו. אין שום סיבה שבקבוצה כמו מינסוטה יהיו שחקנים כמו קווין מרטין או ניקולה פקוביץ' שישבו על הדקות של שחקנים כמו וויגינס, זאק לווין, ז'נג או טאונס. הבעיה היא שסונדרס נמצא פה במלכוד 22. כדי לעשות טרייד על פקוביץ' או מרטין שבו הוא יקבל ערך כלשהו, הוא חייב לתת להם לשחק, ואם הוא נותן להם לשחק, זה בא על חשבון הצעירים המוכשרים, כך שלא הכל ורוד במינסוטה.

14. ממפיס גריזליז

 

באו – מאט בארנס (איכשהו מהקליפרס דרך שארלוט), ברנדן רייט (שחקן חופשי, פיניקס), ג'ארל מרטין (דראפט)

 

הלכו – קוסטה קופוס (שחקן חופשי, סקרמנטו), ג'ון לוייר (טרייד, פיניקס), ניק קלאת'ס (שחקן חופשי, פנאתנייקוס)

 

הוחתמו מחדש – מארק גאסול (5 שנים, 113 מיליון)

 

בגדול: הגריזליז הפכו להיות מומחים במתיחות פנים. אחרי שלפני שנתיים וחצי שינו את פני הקבוצה עם הטרייד על רודי גיי, הם כל קיץ שומרים על הבסיס ומשפרים קצת בקצוות. לפני שנתיים זה היה קוסטה קופוס, בעונה שעברה זה היה וינס קארטר וג'ף גרין (אם כי שני המהלכים הללו לא ממש היו ההגדרה המילונית להצלחה), והעונה זה ברנדן רייט ומאט בארנס.

 

את רייט (17 מיליון ל-3 עונות) ובארנס (3 מיליון לעונה אחת) הדובים השיגו בחוזים נהדרים, ובלי קשר, הם החתימו מחדש את מארק גאסול על חוזה מקסימום בלי בעיות ובלי ש-Big Spain בכלל נפגש עם קבוצות אחרות. אין ספק שזה מסכם קיץ די מוצלח עבור החברה של ג'ון הולינג'ר, אבל עדיין ממפיס לא ממש התמודדה עם בעיית הקליעה שלה, בעיה שהייתה בולטת במיוחד בהדחה האחרונה שלהם מהפלייאוף מול הווריורס (השינוי בגיים 4 שבו אנדרו בוגוט עבר "לשמור" על טוני אלן עוד ילמד בבתי ספר למאמנים).

 

בקטן: קוסטה קופוס עזב, אבל כאמור, ברנדן רייט הגיע למלא את מקומו ביותר יעילות ובפחות כסף. ג'ורדן אדאמס, שנבחר בדראפט 2014, צפוי לקבל יותר צ'אנסים כגיבוי של מייק קונלי כעת שניק קלאת'ס חזר לאירופה (כחלק מהטרנד שבו שחקנים שוליים ב-NBA חוזרים לשחק ביותר כסף ביבשת הישנה. ע"ע פרו אנטיץ', אלכסיי שבד, ג'יג'י דאטומה וג'ורדן פארמר) ובעקרון, ממפיס תמשיך להיות הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף, אבל עדיין יהיה להם קשה מאוד לנצח שלוש סדרות פלייאוף רצופות כשהם ממשיכים להיות קבוצה ללא קליעה (לראיה, הם היו הקבוצה שקלעה הכי מעט לשלוש מבין הקבוצות שלא קראו להן מינסוטה בעונה האחרונה).

 

13. טורונטו ראפטורס

 

באו – דמארה קארול (שחקן חופשי, אטלנטה), קורי ג'וזף (שחקן חופשי, סן אנטוניו), ביסמאק ביומבו (שחקן חופשי, שארלוט), דלון רייט (דראפט), לואיס סקולה (שחקן חופשי, אינדיאנה), רונלד רוברטס (חתם אחרי שהרשים בליגת הקיץ)

 

הלכו – גרייוויס ואסקז (טרייד, מילווקי), אמיר ג'ונסון (שחקן חופשי, בוסטון), לו וויליאמס (שחקן חופשי, לייקרס), טיילר הנסברו (שחקן חופשי, שארלוט)

 

בגדול: טורונטו יצאה לחופשת הקיץ אחרי הסוויפ המשפיל מול הוויזארדס בסיבוב הראשון, ונדמה היה שמאסאי יוג'ירי יתחיל לבתר את הרוסטר שהוא, פחות או יותר, ירש מבריאן קולאנג'לו, אלא שיוג'ירי לא עשה שינויים דרמטיים והסתפק בהחתמות שקולות שאולי מבשרות על תחילת עידן הסמול בול בקנדה.

 

השם הגדול שהגיע הוא דמארה קארול, שפותר לראפטורס את בעיית הסמול פורוורד ומזיז את טרנס רוס לתפקיד שהרבה יותר מתאים למידותיו, השחקן השישי. מצד שני, הראפטורס איבדו את השחקן שישי של העונה שעברה, לו וויליאמס, וגם את אמיר ג'ונסון, אחד השחקנים הכי אנדרייטד בליגה, שערק לבוסטון. כרגע לא ברור מי אמור לאייש את עמדת הפאוור פורוורד בהיעדרו של ג'ונסון ויש דיבורים על כך שקארול יהיה מס' 4 נומינלי חלק מהזמן או שאולי פטריק פטרסון יקבל קידום לחמישייה. בכל מקרה, לא מדובר בפתרונות לטווח ארוך שיהפכו את טורונטו לקונטנדרית, בטח אם דוויין קייסי, מאמן הקבוצה, ימשיך לא לבטוח בסנטר שלו, יונאס ולנצ'יונאס.

 

בקטן: הראפטורס קיבלו בחירת דראפט בסיבוב הראשון ממילווקי תמורת גרייוויס ואסקז (בחירה של הקליפרס), החליפו אותו ברכז מחליף איכותי בדמות קורי ג'וזף וחיזקו את ההגנה של החמישייה השנייה שלהם, שהייתה חלשה יחסית בעונה שעברה, עם ביסמאק ביומבו כך שסך הכל זה היה קיץ לא רע, אבל הבעיה בעמדת הפאוור פורוורד, אולי העמדה הכי קריטית ב-NBA של היום, בהחלט פוגעת בדירוג של הקנדים.

 

12. אינדיאנה פייסרס

 

באו – מיילס טרנר, ג'ו יאנג (דראפט), מונטה אליס (שחקן חופשי, דאלאס), צ'ייס באדינג'ר (טרייד, מינסוטה), ג'ורדן היל (שחקן חופשי, לייקרס), ראקים קריסמס (נבחר בדראפט ע"י קליבלנד ועבר בטרייד), גלן רובינסון (שחקן חופשי, פילדלפיה)

 

הלכו – דייוויד ווסט (שחקן חופשי, ספרס), סי.ג'יי ווטסון (שחקן חופשי, אורלנדו), רוי היברט (טרייד, לייקרס), דמיאן רודז (טרייד, מינסוטה)

 

הוחתמו מחדש – רודני סטאקי (3 שנים, 21 מיליון), לאבוי אלן (3 שנים, 12 מיליון)

 

בגדול: הפייסרס היו בשקט בשקט אחת הקבוצות המעניינות ביותר בקיץ האחרון. מצד אחד, דייוויד ווסט השאיר 12.6 מיליון דולר על השולחן כדי לא לשחק שם, וגם העביר ביקורת די נוקבת על הדרך בה ההנהלה התמודדה עם רוי היברט לקראת העונה האחרונה של חוזהו. מצד שני, פול ג'ורג' חוזר לעניינים והם החתימו את מונטה אליס, מהלך שעוד עלול להתברר כהברקה של האוף-סיזון.

לאליס יש הרבה יתרונות, אבל גם הרבה חסרונות. הוא לא ממש רכז, אבל עדיין מחזיק בכדור המון, מה שהפך את החיבור שלו עם ראג'ון רונדו בדאלאס לתאונה שאפשר היה לראות מקילומטרים. הוא שומר בינוני שמתקשה לשמור על גארדים פיזיים ממנו, תכונה שקשה היה לפספס לאורך שנותיו בליגה. אולם באינדיאנה הוא ישחק ליד ג'ורג' היל, רכז גבוה שלא ממש צריך את הכדור ביד יותר מדי ושומר מצוין שמסוגל לשמור גם על שתי עמדות, כך שהחסרונות של אליס יצומצמו למינימום ואפשר יהיה להתמקד ביתרונות שלו, במיוחד בחדירה המצוינת שלו, שזה אלמנט שכמעט לא היה קיים אצל הפייסרס בשנים האחרונות.

 

בקטן: מיילס טרנר, הבחירה ה-11 בדראפט האחרון, נתן ללארי בירד הרבה סיבות לאופטימיות בליגת הקיץ בוגאס (טרנר סיים עם ממוצעים לא רעים בכלל של 18.6 נק', 8.3 ריב' ו-4.3 חס' למשחק), ולמעשה, הוא וג'ורדן היל אמורים למלא את החלל שהשאירו ווסט והיברט. לא בטוח שהם מסוגלים לכך, אבל גם לא בטוח שזה גם מה שאינדיאנה רוצה. לפי לא מעט דיווחים, הפייסרס רוצים לאמץ סגנון משחק מהיר יותר העונה, עם פול ג'ורג' או סולומון היל כפאוור פורוורדים נומינליים. במזרח אין יותר מדי זאק רנדולפים שיענישו אותם על זה, וזה יכול להיות מתכון לא רע להצלחה שיחזיר את הפייסרס לפלייאוף אחרי עונה אחת בחוץ. אבל עדיין, למרות המהלכים המעודדים יחסית, הכל תלוי בבריאות של PG.

 

11. אוקלהומה סיטי ת'אנדר

 

באו – בילי דונובן (מאמן, מכללת פלורידה), קמרון פיין (דראפט)

 

הלכו – סקוט ברוקס (כל כך הרבה זמן חיכיתי לכתוב את השורה הזו), ג'רמי לאמב (טרייד, שארלוט), פרי ג'ונס (טרייד, בוסטון)

 

הוחתמו מחדש – אנס קאנטר (4 שנים, 70 מיליון)

 

בגדול: באיחור של כמה שנים זה קרה. גם סקוט ברוקס פוטר וגם אוקלהומה סוף סוף הולכת לעבור את תקרת המס ולשלם מס מותרות. מה שהיה המניע הגדול ביותר שדחף לטרייד על ג'יימס הארדן תפס בסופו של דבר את הת'אנדר, ולפחות העונה הם יהיו בצד הלא נכון של תוכנית חלוקת הרווחים של הליגה, שבה המס שמשלמות הקבוצות שמעל התקרה מועבר לקבוצות שנמצאות מתחת לתקרה.

 

זה קרה כי פורטלנד, משום מה, הגישה טיוטת חוזה לאנס קאנטר על סך 70 מיליון דולר ל-4 עונות, ולת'אנדר לא הייתה ברירה אלא להשוות. לא הייתה להם ברירה כי הם כבר ויתרו על בחירת דראפט עבור קאנטר בעונה שעברה וכי לא הייתה להם אופציה להביא שחקן ברמתו בדרך אחרת. אבל אולי זה דווקא טוב. אוקלהומה תשלם את המס רק השנה (הרי שנה הבאה התקרה תקפוץ כמו קנגורו אחרי שלושה רד בולים) ובינתיים הם יוכלו להעמיד הרכב כשרוני בטירוף שכמעט ולא שיחק ביחד, עם קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, סרג' איבקה, קאנטר וקלעי מזדמן. הרכב שמבחינה תיאורטית אמור להיות כמעט מושלם.

 

בקטן: ברוקס הלך, וכעת זה הזמן של בילי דונובן להיכנס מתחת לזכוכית המגדלת. זה אמנם השינוי המשמעותי היחיד שהת'אנדר עשו העונה, אבל זה היה שינוי הכרחי ולדעתי הוא גם יהיה שינוי חיובי. לדונובן יש הרבה עבודה, והמטרה שלו תהיה בעיקר לשמור על הכוכבים שלו בריאים (זה הרגע בו כולנו ביחד מתפללים לשלמות הרגל של קווין דוראנט), ועל הדרך הוא יצטרך למצוא את הדרך להטמיע סגנון משחק בקבוצה שהתרגלה לשחק בסגנון די סוליסטי בשנים האחרונות.

קרא עוד