Sample Page

ישראל אכלה מרור מהאיטלקים

ישראל אכלה מרור מהאיטלקים

ספט 14, 2015 | | 0 |

איטליה 82 – ישראל 52

 

אז במקום תפוח בדבש קיבלנו מרור, מישהו התבלבל בחג.

 

לפני המשחק דיברנו על גאלינרי בתור הכוכב הגדול של האיטלקים והזכרנו את כספי בצד הישראלי. החשש העיקרי היה מהשלשות של האיטלקים, 
העומק שלהם שכלל שחקנים אדירים כמו ג'נטילה והאקט שהפכו לשחקני משנה וסימני שאלה סביב היכולת של ישראל לפצח את ההגנה האיטלקית שהייתה
אמורה להיות רעועה.בצד האופטימי של המטבע היו ציפיות שאליהו יתן את המשחק הגדול שלו בטורניר בשילוב של תחושת אופטימיות זהירה שנבעה מהסיבוב הראשון המוצלח.

 

אז ציפיות לחוד ומציאות לחוד.כל החששות הפכו למציאות, אמנם הצלחנו לעצור את גאלינרי על 6 נק', אבל בערב שהנבחרת כולה קולעת 52 וג'נטילה ממלא את מקומו של גאלינרי בלי להתרגש וקובר 27 נקודות קשה מאוד לצפות ליותר.

 

הנבחרת כשלה בכל אספקט של המשחק, היא לא הצליחה לייצר מהלכי כדורסל סבירים בהתקפה, לא בפיק אנד רול, לא בהנעת כדור ובטח שלא במשחק ריצה.
מהצד השני האיטלקים המשיכו להפגיז מבחוץ וקלעו 11 שלשות ב 38%.
המשחק נפתח בשליטה מוחלטת של האיטלקים מהדקה הראשונה כשג'נטילה חוסם את אליהו כבר בהתקפה הראשונה של ישראל. הדקות הראשונות יצרו תחושת שליטה של איטליה כשהאיטלקים עלו ליתרון מוקדם של 9-4, אבל ישראל הצליחה להשאר בתמונה עם סלים של כספי ולצמק ל 12-8. למרות זאת עד סוף הרבע בארניאני, גאלינרי ובלינלי כבר הצליחו להריץ את איטליה ליתרון 22-13. 
בפתיחת הרבע השני בלינלי חתך את ההגנה של ישראל ונתן מסירה יפה להאקט שהעלה את איטליה ליתרון דו ספרתי ראשון, 24-13:

 

האיטלקים המשיכו לרוץ ועלו ליתרון 28-15, אבל ישראל הצליחה להשאר בתמונה בעיקר בזכותו של מקל וירדה למחצית במינוס 10 נקודות, 40-30 לאיטליה. 

 

אם חשבנו שבמחצית השנייה נקבל נבחרת חדשה, אז טעינו. בארניאני שנפצע ברבע השני אמנם לא עלה לרבע השלישי, אבל זה דווקא עזר לאיטלקים שהעבירו הילוך בהגנה וניצחו אותו ב 19 הפרש, 28-9. אפשר לספר על הניסיונות של אדלשטיין לשים את לימונד על ג'נטילה (שלקח אותו לסל והוציא ממנו סל ועבירה), או שתי השלשות של ג'נטילה שבשתיהן הוא היה פנוי מדי, אבל האמת היא שהבעיה הייתה בצד ההתקפי. הנבחרת שלנו לא הצליחה להגיע למצבי זריקה, ביצעה עבירת 24 שניות, החטיאה גם את זריקות העונשין שלה ובעצם, מה יש להרחיב על 9 נקודות ב 10 נקודות.

 

הרבע השלישי נגמר בשלשה אדירה של בלינלי, והשאיר לנו רבע אחרון של גארבג' מתמשך. 
אדלשטיין נתן קצת דקות למחליפים דוסון, ויבזורי, אבל זה לא ממש שינה את הסיטואציה. 
בסיום 82-52 לאיטליה ומשחק גדול של ג'נטילה:

 

למרות תחושת ההחמצה, אנחנו נמשיך להיות ספורטיביים ונתן כבוד לנבחרת שלנו שעשתה חיל ושמח בחמשת המשחקים הראשונים של הטורניר,
ואולי דווקא נצטער על מבנה הטורניר שלא מוביל את הנבחרת למשחקים נוספים בדירוגים על המקומות 9-16.

 

תקציר המשחק:

התמונה בכותרת –

"Gallinari and Belinelli (EuroBasket 2015)" by Basket Streaming – https://www.flickr.com/photos/basketstreaming/21080943749/. Licensed under CC BY 2.0 via Commons – https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Gallinari_and_Belinelli_(EuroBasket_2015).jpg#/media/File:Gallinari_and_Belinelli_(EuroBasket_2015).jpg

קרא עוד
בלתי נגמר

בלתי נגמר

ספט 12, 2015 | | 0 |

יש שחקנים שכל פעם שהם לובשים את המדים הלאומיים, הם הופכים למשהו אחר. לואיס סקולה, הוא אחד מהאנשים האלה. האיש שהייתה לו קריירה אירופאית מצויינת, וקריירת NBA סבירה, מוכיח שגם בגיל 35, לא נס ליחו. בימים אלו הוא מוביל את נבחרת ארגנטינה לגמר פיבא אמריקה שיערך הלילה. ארגנטינה תתמודד נגד ונצואלה, אבל את הפרס הגדול שתיהן כבר קיבלו, כרטיס לריו 2016. נצחון או הפסד הלילה, סקולה בגיל 35 כנראה יהיה הMVP של הטורניר. הממוצעים שלו עומדים על 21.9 נקודות ו10 ריבאונדים. ב8 מתוך 9 המשחקים של ארגנטינה, סקולה היה הקלע המוביל של הנבחרת.

הבעיה העיקרית שמגיעה בגילאי 30+ היא הירידה באתלטיות, במהירות, בזריזות. זה כנראה הסוד של לואיס, הוא מעולם לא היה אתלט גדול, והמשחק שלו מאז ומתמיד התבסס בעיקר על יסודות נכונים. חפירה בצבע, הטעיה, ועוד הטעיה, ועוד אחת. אוהדי מכבי יכלו לראות אותו לאורך תחילת שנות ה2000 עושה את זה פעם אחרי פעם נגד מכבי תל אביב. עד 2007 סקולה שיחק במדי טאו ויטוריה, וכל הגעה שלהם לארץ לוותה בשאלה איך עוצרים את לואיס סקולה. זה היה גם תור הזהב של הנבחרת הארגנטינאית. באליפות העולם ב2002 ארגנטינה הייתה מביאת הבשורה כאשר הייתה הראשונה לנצח את נבחרת ארה"ב הגדולה. זה קרה בשלב הבתים השני של האליפות. יוגוסלביה השלימה את העבודה והדיחה את ארה"ב ברבע הגמר. ארגנטינה נצלה את המומנטום והמשיכה עד הגמר, אבל הפסידה ליוגוסלביה והסתפקה במדליית הכסף. סקולה באליפות הבוגרים הראשונה שלו סיים עם 9.3 נקודות ו3.3 ריבאונדים. אותו טורניר שם את ארגנטינה על המפה, והציג לעולם את מאנו ג'ינובילי.

 

ב2004 הנבחרת הארגנטינאית הגיעה לשיאה באולימפיאדת אתונה. נצחון על נבחרת ארה"ב בחצי הגמר, והשלמת העבודה בגמר עם נצחון על איטליה. אם ב2002 נבחרת ארה"ב הורכבה מהדרג השלישי של הכוכבים בליגה (פול פירס הוביל את אותה נבחרת), הנבחרת של 2004 כבר הייתה עם שחקני הדרג הראשון, כולל אייברסון, לברון, דאנקן ועוד כוכבים. זה לא היה נצחון של מה בכך. באליפות הזו סקולה כבר היה בורג מרכזי בנבחרת עם 17.6 נקודות ו5 ריבאונדים. את הגמר הוא סיים עם 25 ו11.

 

ב2006 ספרד ודור הזהב שלה כבש את הפסגה באליפות העולם. מ2008 ארה"ב חזרה לשלוח את השחקנים הכי טובים שלה, ולקחת הביתה את הגביע פעם אחר פעם. סקולה תמיד שם, כמו גם ארגנטינה, אבל אין להם את הכלים להתמודד עם הנבחרות האלו. לא במקרה סקולה הוא הכוכב של הנבחרת עד היום. ארגנטינה לא מצאה יורשים לג'ינובילי, סקולה, נוצ'יוני, דלפינו, אוברטו, פריג'יוני. כולם כבר מעבר לשיא, קרוב יותר ל40 מ30, אבל עדיין משחקים כדורסל ואוהבים את המשחק, על אחת כמה וכמה כשזה במדי הנבחרת.

 

עם כל מה שסיפרנו פה, כנראה שההתאמה המושלמת לסקולה הייתה סן אנטוניו. שחקן שבנוי על יסודות, שחקן חושב, שחקן שפופוביץ' יאהב מהרגע הראשון. ואכן לספרס היו את זכויות הדראפט על סקולה, אבל הם ויתרו עליהן כדי לרדת בשכר ושלחו את הארגנטינאי ליוסטון. סקולה שיחק ביוסטון 6 עונות, בכולם שמר על ממוצע נקודות דו ספרתי. עונת השיא שלו הייתה 2010-11 בה קלע 18.3 נקודות והוריד 8.2 ריבאונדים. ב2012 יוסטון השתמשה באמניסיטי בשביל לשחרר אותו, אבל פיניקס הרימה אותו מהוייברס. גם בסאנס הוא המשיך לרשום ממוצע נקודות דו ספרתי. הרצון להתחרות שלח אותו לאינדיאנה ולספסל שלה. סקולה היה הסקורר מהספסל, אבל הבעיה העיקרית שלו הייתה ההגנה. הפייסרס שמרו חזק, וסקולה מעולם לא היה שומר גדול. בעונה האחרונה הוא כמעט חזר לממוצע דו ספרתי (9.7 נקודות).

חוסר האתלטיות פגע בו בעיקר בהגנה, אבל בהתקפה לא הייתה ללואיס בעיה לקלוע על שחקנים גבוהים ממנו, חזקים ממנו, מהירים ממנו. סקולה תמיד מצא את נקודת התורפה וידע ללחוץ עליה פעם אחר פעם. עם המון סבלנות, והמון הטעיות. זה לא שינה לו אם מדובר בסנטרים של היורוליג, או בחיות הצבע של הNBA. סקולה ידע לעשות דבר אחד טוב מאוד, למצוא את הטבעת. בעונה הבאה הוא ישחק בטורנטו, ואם יקבל את הדקות, הוא יחזיר בנקודות. הרמה בפיבא אמריקה אמנם לא גבוהה כמו בNBA, למרות שלואיס פגש שם כמה חברים (קלי אוליניק למשל), אבל משחקים יום אחרי יום, ואותם קשיים שהNBA מציג. הראפטורס בתור קבוצה בינלאומית אמורים לדעת לנצל אותו טוב יותר.

תגיות:
קרא עוד
יורובאסקט 2015 – השפיץ של המגף

יורובאסקט 2015 – השפיץ של המגף

ספט 12, 2015 | | 0 |

מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, זה המשפט שיתאר בצורה הכי טובה את מה שעבר על נבחרת ישראל בכדורסל בשבועיים האחרונים. רק לפני שבועיים נבחרת ישראל בכדורסל סיימה את אחת מתקופות ההכנה החלשות שהיו לה אי פעם עם מאזן של 7 הפסדים וניצחון בודד. האווירה הכללית לקראת טורניר היורובאסקט הייתה רעה מאוד והתחושה הייתה שאנחנו הולכים להתמודד על המקומות האחרונים בטורניר. 5 משחקים מאוחר יותר, הנבחרת נמצאת אחרי 3 ניצחונות, הפסד בשניות האחרונות לבוסניה והפסד במשחק שוויתרו עליו מראש כדי לנוח ולחכות ליריבה בסיבוב הבא. ההתלהבות מהנבחרת בשיאה, והמבקרים מתחבאים, אבל עדיין מחכים בפינה.

 

הקמפיין הזה הוא הצלחה, למרות שהפסד במשחק הבא נגד איטליה ישאיר אותנו באותו מקום שבו אנחנו נמצאים ב20 השנים האחרונות, מקומות 9-16. ההצלחה היא בכך שהנבחרת הצליחה לעורר ציפיות בקרב אוהדי הכדורסל, היא משחקת כדורסל משובח, ומנצחת יריבות עדיפות בגובה. הנבחרת הזו מזכירה לנו את אותן נבחרות לוחמות שהיו כאן לאורך הדורות. היא התעלתה על הציפיות ממנה, ושימחה את אוהדיה. מכאן, כל נצחון נוסף הוא בונוס.

 

לקראת המשחק שיערך מחר ב 1930, זמן ארוחת החג שלנו, החלטנו בכדור הכתום לתת סקירה מעמיקה על המץ'-אפים, המפתחות והדברים שיעשו את ההבדל עבור הנבחרת שלנו.

 

הדרך של ישראל לשמינית הגמר:

 

ישראל פתחה את האליפות בהתמודדות נגד רוסיה. הרוסים חסרים המון שחקנים, אבל עדיין היו טובים יותר וסיימו את המחצית בהפרש דו ספרתי. ברבע השלישי הנבחרת הראתה את הלחימה שאיפיינה אותה בהמשך הטורניר וחזרה עד שיוויון. המומנטום היה לצידה והיא המשיכה ועלתה ליתרון 10. כאן הרוסים התעוררו וצימקו לנקודה, אבל הנבחרת הראתה שהיא עשויה מחומר אחר והצליחה לשמור על הנצחון.

 

המשחק השני נגד פינלנד היה אחר. הנבחרת הגיעה עם כל המומנטום וכבר בחצי הובילה ב15. פינלנד צימקה ל8 אחרי 3 רבעים, אבל כמו שאמרנו, הפעם יש מנטליות אחרת, וברבע הרביעי אליהו וכספי סגרו עניין. העליה נראתה בטווח השגה. כאן הגיעה האכזבה נגד בוסניה. גם כאן הנבחרת פתחה מצויין אבל מחצית שניה רעה והחלטות רעות בסיום (בכל זאת משחק 3 בשלושה ימים) גרמו להפסד בהארכה. הפסימסטים כבר חגגו.

 

יום המנוחה אחרי ההפסד לבוסניה עזר ונגד פולין שוב ראינו נבחרת לוחמת. לפולנים היה יתרון גובה וכח עצום בצבע, אבל ישראל לא ברחה מהמאבקים. אם אי אפשר לקחת להם ריבאונד, נגרום להם לאבד. פולין מאבדת 23 כדורים במשחק, וישראל מנצלת את זה במשחק מסוגר ואחראי. דקות הסיום מאיימות לשחזר את המשחק הקודם, אלא שגיבורינו מראים שיש למידה ממשחק למשחק, והפעם גל מקל לוקח אחריות וקולע 6 מ6 מהקו בשביל לנצח את המשחק. ישראל לא רק עולה לשמינית הגמר, אלא מבטיחה את המקום השני בבית.

 

המשחק האחרון נגד צרפת משמש בעיקר למנוחה. אליהו עם הקרסול, ועמרי עם ברך נפוחה ושניהם מקבלים מנוחה. אדלשטיין מנצל את המשחק בשביל לתת לילדים דקות ונסיון חשוב. דאוסן, רותברט ואחרים משחקים נגד האלופה הנוכחית, ויורדים מובסים אבל עם התנסות חשובה לעתיד של הנבחרת. ועכשיו לשמינית.

 

הדרך של איטליה לשמינית:

 

האיטלקים שובצו ל"בית המוות" של הטורניר. ביחד איתם שיחקו שתי טוענות לכתר (סרביה וספרד) ועוד שתי קבוצות לגיטימיות למקום ב-7 הגדולות שיכול להוביל לאולימפיאדה (גרמניה וטורקיה. 2 הראשונות עולות אוטומטית לריו, 5 האחרות מגיעות לטורניר הקדם אולימפי ב2016). במשחק הראשון האיטלקים הפסידו הפסד כואב ב 2 נק' לטורקיה. המשחק הסתיים בצורה יחסית דומה למשחקי הנבחרת שלנו עם קומדיה של טעויות בסיום, החטאות עונשין לא אופייניות (דנילו גאלינרי וארדן) ובסוף 2 נק' יתרון לטורקים.

 

במשחק השני איטליה פגשה את איסלנד וניצחה אותה בקלות יחסית בדרך למפגש השלישי בטורניר מול הספרדים. הספרדים שהפסידו לסרביה בפתיחת הטורניר היו אמורים לטרוף את המגרש, אבל בפועל האיטלקים נתנו את המשחק הטוב ביותר שלהם בטורניר עם 11 שלשות ב 46%, זריקות מטורפות של בלינלי (7-9 מהשלוש) וניצחון מדהים של 105-98 על הספרדים.

האיטלקים המשיכו את המומנטום הנפלא שלהם מול הגרמנים עם ניצחון 89-82, אבל בדומה לישראל הם הובסו במשחק האחרון של הסיבוב מול הסרבים. הדמיון לישראל היה בהחלטה של המאמן האיטלקי שהוא לא נלחם על המשחק הזה כשהוא נותן לבלינלי לנוח, וגאלינרי שיחק רק 23 דקות.

 

מץ'-אפים עיקריים וסגלים:

 

הכוכב הראשי של איטליה הוא דנילו גאלינרי שמשחק בתור הסמול פורוורד הפותח של דנבר נאגטס. גאלינרי נתן עד עכשיו לא מעט משחקים אדירים בטורניר עם 33 נק' נגד טורקיה, 29 נגד ספרד ו 25 נגד גרמניה. גאלינרי מוביל את הקלעים של איטליה עם 21 נק' למשחק, 7.4 ריב', 76% בלתי נתפסים ל 2 נק' ו 43.8% מהשלוש. בנבחרת איטליה גאלינרי ישחק רוב הזמן בעמדה מספר 4 וצפוי לפגוש את ליאור אליהו שיאלץ לצאת אליו לשלשות. 

 

בצד שני גם לישראל יש שחקן דומיננטי מאוד – עומרי כספי. כספי נותן עד עכשיו טורניר מצויין עם 18.5 נק' למשחק, 7.5 ריב' ו 3.5 אס'. האחוזים שלו קצת פחות טובים מאלו של גאלינרי (50% ל 2 נק', 50% ל 3 נק'), אבל אין ספק שהוא עומד בכבוד בהשוואה הזו. עומרי כספי כנראה יתמודד מול ג'נטילה שמשחק באיטליה בדר"כ בתור הסמול פורוורד בזמן שגאלינרי מוסט לעמדת הפאוור פורוורד. 

 

לשתי הנבחרות יש עוד שני שחקני מפתח עיקריים שנמצאים בעמדות הגארד (בלינלי מול מקל) ובעמדות הפנים (אליהו מול בארניאני). למרות תחושת הדמיון הגדולה בין הקבוצות, חשוב לציין שכאן זה נגמר. מקל ואליהו הם שחקנים שמעדיפים לשחק קרוב לטבעת, בזמן שבארניאני ובלינלי יעדיפו לזרוק את כל הזריקות שלהם מבחוץ. בלינלי הוא קלע חסר מצפון (ועוד נגיע אליו) ומקל הוא רכז ומנהל משחק לא רע בכלל, אבל קליעה נחשבת לאחת מנקודות התורפה שלו. 

 

ההבדלים הכי גדולים בין הסגלים מתחילים ברגע שאנחנו מסתכלים מעבר לשלושת השחקנים המובילים. בישראל השחקנים הבאים בהיררכייה מגיעים בעיקר מליגת העל (לימונד, אוחיון, פישר) בזמן שהצוות המסייע של האיטלקים מבוסס על שחקני NBA או שחקני יורוליג. לואיג'י דאטום (שנפצע וסיים את הטורניר) שחתם בקיץ בפנרבחצ'ה הספיק לעשות סיבוב של 2 עונות ב NBA בדטרויט ובוסטון (כשחקן קצה רוטציה). אלסנדרו ג'נטילה נבחר על ידי מינסוטה בדראפט, אבל בחר להישאר במילאנו והפך להיות אחד הכוכבים הבולטים שלה כאשר בעונה הקודמת הוא קלע 14.3 נק' למשחק ביורוליג. כמובן שיש להם בנוסף את דניאל האקט ופייטרו אראדורי שנחשבים לשחקני חמישייה לגיטימיים ביורוליג.

 

מפתחות עיקריים:

 

שלשות

 

האיטלקים מתבססים על משחק התקפה מהיר, המון שלשות (קולעים 8.4 שלשות למשחק ב 37%) וסקור גבוה (מקום שני בטורניר עם 86.8 נק' למשחק). ישראל מהצד השני זורקת וקולעת מעט מאוד שלשות (4.4 שלשות למשחק ב 44%), משחקת התקפות הרבה ארוכות ומנסה לפתור את בעיית הריבאונד שלה על ידי אטימת הצבע ומתן רשיון חופשי ליריבות לזרוק לשלוש. שימו לב לטבלת השלשות הבאה:

 

ישראל איטליה
יריבה כמות השלשות של היריבה יריבה כמות השלשות של איטליה
רוסיה 3-11 טורקיה 8-20
פינלנד 10-34 איסלנד 9-27
בוסניה 11-29 ספרד 11-24
פולין 6-20 גרמניה 10-32
צרפת 8-20 סרביה 11-30
סה"כ 7.6-22.8 (33.3%) סה"כ 9.8-26.6 (36.8%)

 

כשמסתכלים על הנתונים ונזכרים ששתי הנבחרות סיימו לא מעט משחקים בהפרש של סל בודד, ניכר ששלשה אחת לכאן או לכאן יכולה להכריע את המפגש, או במילים אחרות – על השפיץ של המגף.

 

נראה שהמשחק כולו בעצם יסתובב סביב היכולת של איטליה לקלוע מבחוץ והיכולת של ישראל לעצור את השלשות של האיטלקים. שחקן המפתח של האיטלקים הוא כמובן מרקו בלינלי שקולע 3.8 שלשות למשחק וזורק מספר בלתי נתפס של 9.5 שלשות למשחק.

 

2) משחק הריצה הישראלי מול ההגנה האיטלקית

 

לצד העוצמה האיטלקית בצד ההתקפי, אטליה מפגינה חולשה יחסית בצד ההגנתי, כשהיא סופגת 86.8 למשחק שממצבים אותה במקום ה 22 בטורניר. גם לפני התבוסה לסרביה הם ספגו 98 מספרד, 89 מטורקיה ו 82 מגרמניה.

משפט המפתח שנפוץ אצל הפרשנים הישראלים הוא שנבחרת ישראל צריכה לנצל את הרגליים הזריזות שלה כדי לרוץ בכל הזדמנות אפשרית. פורוורדים כמו ליאור אליהו, ועומרי כספי יודעים לסיים מתפרצות מהר מאוד ולנצל את החיסרון שלנו בגובה ליתרון בזריזות.

מצד שני דווקא נגד איטליה יכול מאוד להיות שמשחק ריצה מהיר מדי יהפוך להיות עכב אכילס עבור הנבחרת שלנו. הרוטציה הישראלית יחסית קצרה, כשעומרי כספי משחק 37.8 דקות למשחק.
האיטלקים מחזיקים רוטציה רחבה יותר וכמו שראינו בפסקאות הקודמות, אם יש משהו שהאיטלקים אוהבים זה לשחק מהר, בזמן שהנבחרת שלנו מעדיפה דווקא את המשחק העומד והאיטי.

הצצה לעמודת קלעי השלוש שלנו מבהירה שרק שני שחקנים ישראלים קולעים בעקביות מבחוץ והם עומרי כספי (1.8 שלשות למשחק ב 50%) ויוגב אוחיון (1.0 שלשות למשחק ב 45.5%). רוב הסלים של הנבחרת מגיעים מתחת לסל מ"גוייבות" של ליאור אליהו, או משחקי פוסט של מקל, כספי, ולימונד על השומרים שלהם.

 

לשמחתנו נקודת התורפה של איטליה היא בדיוק בהגנה על הטבעת, שימו לב לטבלה הבאה:

שם השחקן נקודות נגד איטליה ממוצע בטורניר
סמיח ארדן (C, טורקיה) 22 14.4
פאו גאסול (C, ספרד) 34 21.6
דניס שרודר (PG, גרמניה) 29 21.0
נמניה בייליצה (PF, סרביה) 19 14.0

 

היוצא מהכלל הוא דניס שרודר שמשחק בעמדת הרכז בגרמניה, אבל גם במקרה שלו זה לא מדוייק. שרודר זרק רק 2 שלשות נגד איטליה (קלע מהן 1) שאר 16 הזריקות שלו היו מה2, 8 מתוכן היו לייאפים שהסתיימו בטבעת. כלומר 16 מתוך 29 הנקודות שלו הגיעו מחדירות לסל, חלק נוסף מהן הגיע מחדירות שהסתיימו בעבירה וזריקות עונשין:

 

המספרים האלה לא מפתיעים כשנזכרים שברניאני, גאלינרי וגם בלינלי לא נחשבים לשחקני הגנה גדולים במיוחד אלא לשחקנים שאוהבים קודם כל את הקליעה. במילים אחרות, מה שעבד לישראל התקפית עד עכשיו, אמור לעבוד גם מול איטליה.

 

3) ריבאונד הגנה

 

אחת הטענות הנפוצות ביותר שניתן לשמוע בשידורי הנבחרת הם שישראל לא יודעת לסגור לריבאונד. המספרים של הטורניר מספרים דווקא סיפור אחר. ישראל מדורגת במקום השמיני בטורניר בריבאונד ההגנה עם 26.3 למשחק ובהתחשב בזה שאין לנו סנטרים גדולים במיוחד זה מיקום לא רע בכלל.

איטליה לשם השוואה מדורגת במקום ה 11 עם 25.2.

נתון מעודד נוסף הוא שהאיטלקים מדורגים במקום ה 18 בריבאונד ההתקפה שלהם עם 9 ריבאונד למשחק. במילים אחרות, לפחות מהבחינה הזו ישראל לא אמורה לדאוג ואמורה להיות מסוגלת למנוע מהאיטלקים את ההזדמנות השנייה. ישראל אגב מורידה רק 7 ריב' בהתקפה מכיוון שהיא משתדלת לעצור את משחק הריצה של היריבה. האיטלקים שזורקים המון שלשות גם כן מהירים להגנה בדיוק מהסיבה הזו שהשחקנים שלהם נמצאים קרובים יחסית לחצי, ולכן אפשר לצפות ששתי הקבוצות לא יצליחו לפתח משחק ריצה ומתפרצות בשני צידי המגרש.

 

4) עייפות ורוטציה

 

אחד האלמנטים החשובים בטורנירים מהסוג הזה הוא העייפות המצטברת של השחקנים השונים. ב NBA  אנחנו נוטים לדבר על משחקי בק-טו-בק בתור אלמנט מכריע עבור אחת מהקבוצות. בטורניר היורובאסקט כל הקבוצות משחקות בק-טו-בק של 4-5 משחקים רצוף.

זו הסיבה ששני המאמנים החליטו לנוח במשחק האחרון של הסיבוב אחרי שהבטיחו את מקומם בסיבוב הבא. מצד ג'נטילה הוא זה ששיחק הכי הרבה בשתי הקבוצות עם 168 דקות ואחריו נמצאים גאלינרי וכספי עם סה"כ של 151 דקות. מצד שני כספי עשה את זה ב 4 משחקים והפך להיות השחקן שאין לו מחליף בישראל עם 37.8 דקות למשחק (באחד מהם בגלל הארכה). מקל ובלינלי גם משחקים הרבה מאוד עם 33 דקות למשחק ולכן אפשר לומר שמבחינת עייפות שתי הקבוצות מגיעות במצב פיסי יחסית דומה, כאשר שחקני הנבחרת הישראלית מגיעים למעשה אחרי 3 וחצי ימים של מנוחה והפעם תירוצים של עייפות לא אמורים לתפוס כאן.

 

סיכום ותחזית

 

על הנייר האיטלקים טובים יותר, עם יותר שחקני NBA, יכולות קליעה מגוונות יותר ועוד.
מצד שני הסטטיסטיקה מראה שגם לנבחרת ישראל יש כמה יתרונות קטנים, בייחוד כשאנחנו לא משווים שחקן אחד מול השני (למשל כספי מול גאלינרי).

אומרים שהנבואה היא לשוטים, ולכן אני שמח להמר על ישראל במשחק צמוד של 3 נקודות.

 

התמונה בכותרת –

"Omri gasspi israel-finland" by Jaripk – Own work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Commons – https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Omri_gasspi_israel-finland.jpg#/media/File:Omri_gasspi_israel-finland.jpg

תגיות: , , , , , ,
קרא עוד
רגע האמת

רגע האמת

ספט 12, 2015 | | 0 |

במשך שנים קראתי ליורוליג האח הנכה והפיסח של ה-NBA. הכדורסל האיטי, המסורבל, זה שלא גורם לך לשלם על טעויות, גרם לי לחשוב על התיאור הזה. ובכן, אם היורוליג הוא האח הנכה והפיסח, היורובאסקט הוא הבן דוד המוזר הזה שבא פעם בשנתיים מחו"ל וצריך להראות לו את הארץ.

 

לפני שנתיים הבן דוד הזה בא והיה קשה פיזית לצפות בו, במיוחד כשנבחרת ישראל הייתה כבויה, שיחקה לאט והכוכבים שלה או לא הגיעו פיזית (גל מקל) או לא הגיעו מנטלית (עומרי כספי וליאור אליהו). לעומת זאת, בטורניר הנוכחי נדמה שיש איזשהו שינוי, ואסור לזלזל בשינוי הזה. הצלחה של הנבחרת יכולה לעודד לא מעט ילדים צעירים לצאת למגרשים ולהתחיל לשחק, מה שעשוי לדרבן התפתחות של שחקנים חדשים שימשיכו את ההצלחה היחסית של החבורה של ארז אדלשטיין, אבל עוד נגיע לזה.

 

ההצלחה הזו נובעת מכדורסל נכון. לקח לי איזה שני משחקים להתאים את ההגדרות שלי למה זה בכלל כדורסל נכון מההגדרות שאני מכיר מה-NBA (שם שלשה היא זריקה יותר יעילה מזריקה מחצי מרחק של דיאור פישר) להגדרות האירופאיות, אבל אחרי שהבנתי שלישראל אין כלים התקפיים לגיטימיים במשחק העומד חוץ מסוג-של-פוסט-אפ של ליאור אליהו או ניסיון בידוד סמי-נואש של עומרי כספי או פיק אנד רול בין גל מקל לדיאור פישר (שאף אחד מהם הוא לא גו-טו-מוב ברמה גבוהה), היה לי ברור מה הג'ינג'י מעפולה מנסה לעשות.

ימשיכו לחגוג? מקל וכספי אחרי הניצחון על פולין

ימשיכו לחגוג? מקל וכספי אחרי הניצחון על פולין

בכל פעם שאפשר לרוץ, רצים. גם אם לא מצליחים לעשות סל במתפרצת, זה מוביל לא פעם לבלבול בהגנה והחלפת שומרים, מה שמוביל למיס-מאצ'ים שאפשר לנצל. בלי קשר, בהגנה יש לחץ על הפיק אנד רול שמוביל ללא מעט חטיפות ומתפרצות, אבל גם ללא מעט זריקות נוחות של היריבה במקרה של חוסר תקשורת. הלחץ בהגנה מצליח להסוות חלקית את שתי הבעיות הגדולות של הנבחרת. הראשונה היא שאין לה באמת מענה לשחקנים פיזיים מתחת לסל (חוץ מיניב גרין לדקות מעטות) והשנייה היא שיש לה בעיה אקוטית בכל הקשור לריבאונד הגנה (מה שבלט מאוד בהפסדים לבוסניה וצרפת).

 

עם המידע הזה אנחנו צריכים ללכת לשמינית הגמר, שם הנבחרת הדי-מרגשת הזו תפגוש את איטליה. אני, אישית, העדפתי את איטליה על פני ספרד, לא כי אני זוכר חסד נעורים לספרדים או כי יש לי משהו נגד אנשים שאוהבים פסטה, אלא כי אני חושב שישראל בנויה יותר טוב להתמודד עם האיטלקים מאשר עם פאו גאסול וחבריו. במשחק מול הספרדים, קשה לי לראות מישהו מצליח למנוע מגאסול פשוט לרצוח אותנו בצבע בכל פוזשן, והעודף בכישרון של הספרדים על פנינו באיזשהו שלב היה מכריע.

 

לעומת זאת, איטליה, על אף סוללת שחקני ה-NBA שלה, היא קבוצה שבנויה הרבה יותר למידותיה של נבחרת ישראל. דבר ראשון, אין לאיטלקים דמות מפחידה בצבע. אנדראה ברנייאני הוא ההפך מדמות מפחידה בצבע. הוא לא פיזי והוא משיג את הנקודות שלו בעיקר דרך זריקות מחצי מרחק או מהשלוש ולא בקרב חפירות בצבע (בלי קשר, מדובר באחד השחקנים הכי לא חכמים שיצא לי לראות משחק כדורסל, כמו שאפשר לראות בסרטון למטה). אחריו ברוטציית הגבוהים יש את מרקו קוזין וניקולו מלי שלא קיבלו יותר מדי צ'אנסים עד כה בטורניר. לעומת גאסול, מירוטיץ' ופליפה רייס, מדובר בחבורה שהגבוהים של ישראל יכולים להתמודד איתה.

בנוסף, האיטלקים הם לא קבוצת ריבאונד התקפה מפחידה. בשלב הבתים הם הורידו 9 ריב' בממוצע בהתקפה, מקום 18 בטורניר. הסגירה לריבאונד עדיין צריכה להיות משהו לשים עליו דגש, אבל אין ספק שהאיטלקים פחות חזקים בזה משאר הקבוצות שישראל יכלה לפגוש בשמינית הגמר.

 

(הערת אגב: הסטטיסטיקות של פיב"א הן פשוט בדיחה, גם באופן אובייקטיבי ובטח ובטח ביחס לגן העדן הסטטיסטי שהוא NBA.COM. אין נירמול של נתונים לפי פוזשנים, כך שקשה מאוד להשוות בין נבחרות. מעבר לכך, הנתונים לא מעודכנים (עד עכשיו ישראל שיחקה רק 4 משחקים מבחינת הסטטיסטיקות שלפיב"א) ובלי קשר, הסרבול המוגזם שכרוך במציאת סטטיסטיקות הופך את כל העניין ללא מספק. יש פה הרבה מקום לשיפור).

 

בחזרה לעניינינו. מקור נוסף לעידוד הוא ההגנה של איטליה. הסקוואדרה אזורה (אפשר לקרוא להם ככה גם בכדורסל?) ספגו הכי הרבה נקודות מכל הקבוצות בשלב הבתים (חוץ מאיסלנד). כמובן שזה קשור לעובדה שהם שיחקו נגד קבוצות איכותיות יותר כמו סרביה או ספרד (וכאמור, אין נירמול של פוזשנים, כך שקשה לדעת באמת כמה ההגנה שלהם חלשה), אבל עדיין מדובר בנתון חזק מאוד שאולי יאפשר לישראל לעשות נקודות גם במשחק העומד (מישהו אמר פיק אנד רול על השחקן של בארנייאני?) ולא רק דרך ריצה אינסופית שתשחוק את השחקנים בכחול-לבן.

 

אז הגנה חלשה אמרנו, בריבאונד התקפה הם לא מאיימים יותר מדי ואין להם מישהו שיחגוג יותר מדי על פישר ואליהו. אז ממה יש לפחד?

 

בעיקר צריך לפחד מדנילו גאלינרי. הפורוורד של דנבר הוא השחקן הכי מאיים של האיטלקים, בעיקר כי יש לו את כל החבילה. גם יש לו משחק טוב עם הגב לסל, גם יש לו קליעה נפלאה (21.0 נק', 64.3% מהשדה, 43.8% מהשלוש עד כה בטורניר), הוא גם מגיע לקו מלא (9.8 פעמים בטורניר בכמעט 90%) והוא גם מוביל את האיטלקים בריבאונד (7.4, כולל 2.2 בהתקפה). גאלינרי הוא Handful בהגנה, וגם אם אנחנו רוצים להאמין שכספי יכול להתמודד איתו, עדיין לגאלו יש עליו יתרון גובה של 2-3 ס"מ שיאפשר לו יתרון.

יש ממה לדאוג. דנילו גאלינרי

יש ממה לדאוג. דנילו גאלינרי

הדרך בה אדלשטיין ישמור על גאלינרי תכתיב את המשחק, לטעמי. דאבל-טים יגרור הוצאת כדור לקלעים כמו מרקו בלינלי, אלסנדרו ג'נטילה, ג'יג'י דאטומה וברנייאני ויאפשר לאיטלקים להוריד עלינו מטר של שלשות (האיטלקים קלעו 42 שלשות ב-37.2% בשלב הבתים, מקום 6 בטורניר) שיוציאו את הרוח מהמפרשים של ישראל. מנגד, בלי עזרה גאלינרי עשוי לחגוג על כספי, או מי שזה לא יהיה שישמור עליו.

 

בעיה נוספת שעלולה להיווצר היא בפיק אנד פופ בין גאלינרי לבלינלי. במשחק מול ספרד זה מה שחיסל את הספרדים, כשפעם אחר פעם בלינלי נשאר פנוי מחוץ לקשת בעקבות הפאניקה של הספרדים מגאלינרי כשהוא עם הכדור, ואת בלינלי פשוט אסור להשאיר פנוי לשלשות (3.8 שלשות למשחק בטורניר ב-39.5%).

 

אני מניח שסוגיית גאלינרי יוצרת כאב ראש לא קטן לאדלשטיין. מצד אחד, אתה לא יכול לבוא יותר מדי לעזרה כשהוא עם הגב לסל, כי זה מוביל לשלשות פנויות. בנוסף, אתה לא יכול לנסות ללחוץ אותו כשהוא עם הכדור בפיק אנד רול/פופ, כי זה משחרר את בלינלי ושות' לזריקות פנויות, וגם יהיה לך מאוד בעייתי לשמור עליו אחד על אחד ולקוות לטוב, כי אין לישראל שחקן הגנה איכותי שיכול להתמודד עם גאלו לבד במשך משחק שלם. כספי הוא החשוד המיידי, אבל הוא יבזבז המון אנרגיות בהגנה ואם הוא יסתבך בבעיית עבירות (גאלינרי סוחט 8.2 עבירות בממוצע למשחק, הכי הרבה בטורניר) אפשר כבר להזמין מטוס חזרה לארץ, אליהו לא מספיק נייד כדי להתמודד עם הורסטיליות של גאלינרי ואין מאחוריהם עוד מישהו בנבחרת שיכול להתמודד עם שילוב כזה של כשרון ואתלטיות (סורי, אלישי כדיר). ברגעים כאלו דייוויד בלו וגיא פניני חסרים במיוחד.

 

יש במפגש הזה מול איטליה הזדמנות גדולה מצד אחד, כי הם לא יהרגו אותנו בריבאונד התקפה ולנבחרת יהיה איזשהו מרווח תמרון גם במשחק העומד, אבל יש גם סיכון מצד שני, כי אין לנבחרת מענה של ממש לבעיות שדנילו גאלינרי מציב מולה. אם גאלו ימשיך את היכולת הנהדרת שהוא הציג בשלב הבתים, חלום רבע הגמר יתרחק, אבל אם הוא יתפוס יום רע, כמו שפטרי קופונן מפינלנד תפס מולנו יום רע, אז אולי. רק אולי.

 

זהו רגע האמת של הדור הנוכחי. רגע האמת של עומרי כספי, שיצטרך להתמודד עם שחקן יותר טוב ממנו. רגע האמת של ליאור אליהו, שיצטרך להתגבר על הפציעה שלו ולהוכיח שהוא יכול לשמור על שחקן כמו גאלינרי למשך כמה פוזשנים. רגע האמת של גל מקל, שיצטרך להראות שהוא מסוגל לנצל את השבירות היחסית של ההגנה האיטלקית. רגע האמת של ארז אדלשטיין, שיצטרך למצוא פתרונות לבעיות שההתקפה האיטלקית מייצרת לו, ובעיקר, זהו רגע האמת של הכדורסל הישראלי. ניצחון יכול להכניס את סצנת הכדורסל המקומי לאיזשהו מומנטום שידחוף אותה קדימה, שיוציא ילדים ממסכי האייפון המרצדים אל מגרשי הכדורסל הסמוכים עם חלומות להפוך לכוכבי הכדורסל הבאים של ישראל. הפסד כנראה ישאיר אותנו במחוזות האזוטריה שבהם אנחנו תושבי קבע כבר שנים.

תגיות: , , , ,
קרא עוד
פאנטזי 102

פאנטזי 102

ספט 11, 2015 | | 0 |

לקראת תחילת עונת הNBA, שחקני הפאנטזי ברחבי העולם מתרכזים לערוך דראפטים שונים. למכורים שבינינו כבר לא נשארו ציפורניים עד שאוקטובר מגיע. הרוב מחכים בכליון עיניים, ותמיד תמצאו איזה חבר שיגיד לכם שכדורסל זה לילדים וטוב שיש פוטבול (שהתחיל אתמול). נזכיר שבאמת בארה"ב מירב העניין מתרכז בליגת הNFL. אנחנו נשאר עם הכדורסל שלנו. השנה החלטנו לפנק אתכם עם דירוג של אחד משחקני הפאנטזי הטובים בארץ. תומר היה המנצח בליגת הפרו H2H של הכדור הכתום, אבל עוד לפני זה הוא זכה בליגת תפוז 4 פעמים (מ2006). מדובר באחת הליגות הקשות שהכרתי. 20 קבוצות, שחקני פאנטזי טובים עד טובים מאוד. על כל זה אפשר להוסיף הישג נוסף: עשר שנים ברצף הוא מגיע לפלייאוף בכל ליגה ששיחק.

 

הנה הדירוג של תומר ל40 הראשונים. אם אתם משחקים פאנטזי, אתם חייבים טוויטר, ואם אתם בטוויטר, אתם חייבים לעקוב אחרי תומר: tomaey NBA Fantasy advisor

 

סייג יחיד לדירוג : הוא מתאים לליגות H2H, בסוף הדירוג אני יהיו כמה חידודים לרוטיסרי.

.

1. אנתוני דיויס

המספרים : 24.4 10.2 2.2 2.9 בחסימות ו1.5 בחטיפות 53.5 מהשדה שצפוי לרדת כי עובד על זריקות שלוש ו80.5 אחוז מהעונשין.

שימו לב : פציע מאוד, לא בטוח שהשיטה של ג'נטרי לא עובדת יותר טוב בשביל רכזים מאשר בשביל פאוור פורוורדים מוכשרים

לסיכום : הפער בינו לבין הבא בתור עצום. אין בכלל שאלה.

 

2 .ג'יימס הארדן

המספרים : 27.4 נקודות, 2.6 שלשות, 5.7 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 0.7 חסימות, 44% מהשדה. -86.8% מהעונשין לשם הוא מגיע המון.

שימו לב : יותר טוב מזה קשה לדמיין, וההגעה של טיי לאוסון אמורה להוריד ממנו עומס, וכנראה גם תפגע בסטטיסטיקה. מאבד המון.

לסיכום : מדורג שני כי הוא משנה משחק מהקו (בליגה שיש בה זריקות עונשין על אחת כמה וכמה), ומגוון מאוד. 81 משחקים בעונה האחרונה, איש ברזל.

 

3. סטפן קארי

המספרים : 23.8 נקודות, 48.7% מהשדה, 3.6 שלשות למשחק, 7.7 אסיסטים, 4.3 ריבאונדים, 91.4% מהעונשין.

שימו לב : האם האליפות והMVP יגרמו לעליה או ירידה? אל תסתנוורו מאחוזי העונשין כי הוא לא מגיע לשם הרבה. גם לו יש בעיה של איבודים (כמו לרבים בעשיריה הראשונה).

לסיכום : אחוזי שדה מצויינים לגארד, מה שהופך אותו לרכז המוביל בפאנטזי. השלשות מאוד נפוצות בליגה, אבל קארי זה התחלה מצויינת לקטגוריה

 

4. קוין דוראנט

המספרים : 25.4 נקודות, 6.6 ריבאונדים,4.1 אסיסטים, 0.9 בחטיפות וחסימות, 2.4 שלשות.51% מהשדה 85.4% מהעונשין.

שימו לב : עבר פציעה קשה וטורדנית בעונה האחרונה, ולא ברור איך יחזור ממנה, ואיך היא תשפיע עליו. פציע? נדע רק אחרי שהעונה מתחילה, גם אם יהיה בריא יכול להיות שישמר בצמר גפן לאורך העונה וישחק פחות דקות למשחק.

לסיכום : ממוצע הנקודות שלו היה הכי נמוך מאז עונת הסופמור ונבע בעיקר מפציעות ואי כניסה לקצב משחק- שיחק בממוצע 5 דקות פחות מ-5 העונות האחרונות. מצד שני זו עונת חוזה. מצד שלישי מאמן חדש, ושיטת התקפה חדשה שכנראה לא יועילו. הרבה סימני שאלה, ועדיין דוראנט בכושר משחק הוא שחקן הפאנטזי הטוב בליגה, ואחרי שלושת הגדולים תתקשו לא להמר עליו.

 

5. לברון ג'יימס

המספרים : 25.3 נקודות, 6 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים, 48.8% מהשדה, 5.4 קליעות ב-71% מהעונשין, 1.6 חטיפות, 0.7 חסימות, 1.7 שלשות.

חיסרון: קחו בחשבון שבועיים מנוחה במהלך העונה, ובודאות גדולה מנוחה בשבוע האחרון. אחוזי העונשין שלו מתחילים להיות בעייתיים בכמות ההליכות שלו לקו.

לסיכום : לברון ימשיך להיות השחקן הכי טוב בליגה האמיתית, והגיוון שלו מקפיץ את ערך הפאנטזי שלו. אחרי עונות השיא במיאמי אנחנו רואים ירידה גדולה באחוזים (גם מהשדה וגם מהעונשין) שפוגעים בערך שלו.

 

6. דמארכוס קאזינס

המספרים : 24.1 נקודות, 12.7 ריבאונדים (3.1 אופנסיב), 7.2 קליעות עונשין ב78.2%, 1.7 חסימות, 1.5 חטיפות, 3.6 אסיסטים.

חסרון : קארל רוצה אותו או לא? מצד אחד הקבוצות של קארל טובות לפאנטזי (כדורסל מהיר), מצד שני הסגנון לא מתאים לדמארכוס. ובכלל, כמה אפשר לסמוך על הנהלת סקרמנטו?

לסיכום : קאזינס קולע מעולה מהעונשין, וזה יתרון עצום לסנטר. למרות החששות, הוא ישאר הכוכב של סקרמנטו, לפחות עד הטרייד, ובמקום אחרי אמור לפרוח יותר.

 

7. ראסל ווסטברוק

המספרים : 42.6% מהשדה , 28.1 נקודות, 1.3 שלשות ו8.1 קליעות מהעונשין ב%83.5, 7 ריבאונדים(1.9 אופנסיב). 8.6 אסיסטים, 2.1 חטיפות.

חיסרון: 4.4 איבודים למשחק ואחוזי שדה שהורגים קטגוריה. מה מצב הברך?

לסיכום : המספרים (כולל האיבודים והאחוזים) מנופחים כיוון ששיחק כאלפא דוג ללא דוראנט. המספרים הרעים אמורים להשתפר אצל דונובן שיחפש משחק טיפה יותר קבוצתי, אבל גם הטובים. עדיין רכז עילית, ומספרי הריבאונדים שלו מצויינים לגארד.

 

8. כריס פול

המספרים : 19.1 נקודות, 48.5% מהשדה, 1.7 שלשות, 90% מהעונשין , 4.6 ריבאונדים, , 10.2 אסיסטים, 1.9 חטיפות, ורק 2.3 איבודים.

חיסרון: למרות עונה מלאה, מתויג עדיין כפציע.אין כאן אפסייד כמו אצל האחרים.לא מגיע מספיק לקו.

לסיכום : השחקן הכי יציב מכל העשירייה בכל שנה נדחק קצת למטה, ועדיין מדובר בעילית הפאנטזי. מוסר וחוטף מצויין. אם יש לכם קטגוריה של יחס אסיסטים לאיבודים, הערך שלו עולה פלאים.

 

9. דמיאן לילארד

המספרים : 21 נקודות 4.6 ריבאונדים, 6.6 אסיסטים, 2.4 שלשות, 86.4%, 1.2 חטיפות

חיסרון: לילארד משחק בקבוצה שלא מועמדת לפליאוף, יתכן טאנקינג ( למרות שהוא צעיר וכנראה ידלג מעל זה ), לא חוטף ולא מוסר מספיק יחסית לPG מוביל.

לסיכום : המספרים שהזכרנו זה כאופציה שניה בהתקפה. איך תשפיע העזיבה של כל החמישיה? מצד אחד לילארד יהיה כל ההתקפה של פורטלנד, שזה יכול להקפיץ לו את ממוצע הנקודות והשלשות. מצד שני לילארד יהיה כל ההתקפה של פורטלנד, מה שעלול לפגוע קשות ביעילות.

 

10. למארקוס אלדרידג'

המספרים : 23.4 נקודות, 10.2 ריבאונדים, 0.7 חטיפות, 1 חסימות, 46% מהשדה, 84.5% מהעונשין.

חיסרון: יש המון לא נודע במעבר לסן אנטוניו. מדובר בקבוצה מאוזנת יותר מפורטלנד. אלדריג' יקבל פחות דקות (במיוחד עם שחקן כמו ווסט מאחוריו), ופחות כדורים.

לסיכום : אלדריג' אמור להפוך לאלפא של סן אנטוניו, ובקבוצה כמו הספרס היעילות שלו אמורה לעלות, גם אם הממוצעים לרדת. יתרון נוסף במעבר הוא שבספרס אלדריג' אמור לחלק את העומס טוב יותר, ולהפצע פחות מעונות קודמות.

 

11. כרמלו אנתוני

המספרים : 24.2 נקודות , 6.6 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, חטיפה 1, 1.5 שלשות.

חסרון : הניקס. עוד עונת טנקינג תהרוג קבוצות פאנטזי שבונות על כרמלו. יכול להיות סקורר עילית, ויכול להיות מושבת באמצע העונה.

לסיכום : קצת הימור אבל ברור אם הניקס יראו סביר השנה, וכרמלו אחרי עונה שנח בה הרבה והחלים אמור להראות טוב יותר.

 

12. ברוק לופז

המספרים :17.2 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 1.8 חסימות, 51.3% מהשדה, 81.4% מהקו.

חסרון : פציע מאוד. אחרי חתימה על חוזה, סביר להניח שיסכן את עצמו פחות מאשר לפני.

לסיכום : המספרים משקרים. הולינס העביר את לופז סדרת חינוך בתחילת העונה שעברה. בחודשיים האחרונים לופז התפוצץ עם 20.7 נקודות, 9.2 ריבאונדים ו2 חסימות. האחוזים שלו מעולים בשביל סנטר, ובלי דרון הוא יהיה האלפא דוג בברוקלין.

 

13. ג'ון וול

המספרים : 17.6 נקודות, 10 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 44.5% מהשדה, 4.6 ריבאונדים, 0.6 חסימות.

חיסרון: וול אמנם PG מוביל אבל יש לו כמה חסרונות. הוא לא קולע מספיק ו0.8 שלשות זה מעט מדי. גם האחוזים מעונשין (78.5%) נמוכים בשביל גארד מוביל. הפציעה בפלייאוף האחרון אינה סימן טוב.

לסיכום : אם וול הוא הבחירה הראשונה שלכם, צריך לבנות את הקבוצה בהתאם. הוא לא יחפה על אחוזי עונשין נמוכים של הגבוהים. עדיין צעיר ויש מקום להשתפר.

 

14. מארק גאסול

המספרים : 17.8 נקודות, 7.8 ריבאונדים, 49.4% מהשדה, 79.5% מהעונשין , 3.8 אסיסטים -1.7 חסימות, 0.9 חטיפות, 2.2 איבודים.

חיסרון: לא מלהיב בשום קנה מידה והמספרים שלו לא צפויים לעלות. שחקן שההשפעה שלו על המשחק גדולה מההשפעה שלו בפאנטזי. הרבה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, ולפאנטזי זה לא טוב.

לסיכום : מאפשר לבנות קבוצה לרוחב. לא עושה שום דבר רע, ולא פוגע באף קטגוריה.

 

15. ג'ימי באטלר

המספרים : 20 נקודות ב46% מהשדה, 83% מהעונשין, 5.8 ריבאונדים, 1.8 חטיפות, 1.1 שלשות, 0.6 חסימות ורק 1.4 איבודים.

חסרון : לראשונה בחייו באטלר לא בעמדת האנדרדוג. אחרי שקיבל מהבולס חוזה מקסימום, האם זה יפגע ברעב שלו? הדקות שלו בודאות ירדו, כיוון שאין סיכוי שאצל הויברג הוא ישחק 40+ דקות.

לסיכום : לא הורס אף קטגוריה, ותורם יפה ברובן (הולך לקו מספיק בשביל שהאחוזים שלו משם יהיו משמעותיים). ירידה בדקות לא בהכרח אומרת ירידה בממוצעים, היא יכולה להניב עליה ביעילות.

 

16. אנדרה דראמונד

המספרים : 13.8 נקודות, 13.5 ריבאונדים(5.3 אופנסיב), 0.9 חטיפות, 1.9 חסימות, 38.9% מהעונשין, 51.4% מהשדה.

חיסרון: אל תבנו על אחוזי העונשין אם בחרתם בדראמונד. הוא עדיין מנסה להבין את המשחק בNBA, ולעיתים קרובות מדי נכנס לבעיית עבירות.

לסיכום : צריך לזכור שמדובר בשחקן צעיר שעדיין יש לו לאן להשתפר. אחוזי העונשין כנראה לא יעלו יותר מדי.

 

17. בלייק גריפין

המספרים : 21.9 נקודות, 5.3 אסיסטים, 50% מהשדה, 7.6 ריבאונדים,2.3 איבודים.

חיסרון: סנטר לא קונסרבטיבי- מוסר המון אבל לא לוקח ריבאונד ולא חוסם. שחקן בריא ואולסטאר פוטנציאלי. אחוזי עונשין בינוניים מינוס ( 72.3.% ).

לסיכום : הפלייאוף העלה טעם של עוד, השאלה היא האם בלייק מסוגל להביא את זה לעונה שלמה. יותר טוב בלי פול על המגרש, אבל הקליפרס פחות טובים. גריפין תורם בקטגוריות מסויימות, אבל למלמ באחרות. אני אישית מעדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.

 

18. דיאנדרה ג'ורדן

המספרים : 11.5 נקודות ,15 ריבאונדים (4.8 אופנסיב) , 71% מהשדה, 2.2 חסימות, חטיפה, 39.7% מעונשין.

חסרון : הורג אחוזי עונשין לבד. אחוזי השדה שלו מרשימים אבל זה לא מגיע עם מספיק זריקות. סביר להניח שאם יזרוק יותר, האחוזים יתיישרו.

לסיכום : מפלצת ריבאונד. יש הבטחה מדוק ריברס שיקבל יותר כדורים בהתקפה. מצד אחד זה נחמד, מצד שני זה עלול רק לפגוע (אחוזים וכאלה). לא יעבוד לבד- חובה לקחת עוד סנטר דומיננטי בסיבוב השני או להבדיל פוינט גארד משלים סטייל קונלי או לאורי. אם אתם אוהדי דאלאס, מן הסתם תדלגו עליו.

 

19. קאווי לאונרד

המספרים : 16.5 נקודות, שלשה, 2.3 חטיפות, 7.2 ריבאונדים, 1.5 איבודים,0.8 חסימות, 47.9% מהשדה, 80.2% מהקו.

חיסרון: היה אמור להוביל את הספרס בעידן שאחרי, אבל עם לאמרכוס הוא חוזר לתפקיד קטן יותר. בפלייאוף הוא מפציץ כי הרוטציה מתקצרת, בעונה הרגילה, הספרס מגבילים את הדקות שלו כמו גם של כל האחרים.

לסיכום : עדיין שחקן אול ארואנד מהמשובחים שיש. איתו אפשר לקחת את הקבוצה לכל כיוון שרק רוצים.

 

20. קוין לאב

המספרים : 16.4 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 2.2 שלשות, 2.2 אסיסטים קצת יותר מחצי חטיפה וחסימה.

חיסרון: החסיר מספיק משחקים בשביל להקרא פציע. חוזר לשחק אחרי פציעה לא קלה ביד הקולעת. לא חוסם מספיק בשביל גבוה דומיננטי.

לסיכום : אחרי עונה אחת בקליבלנד הכימיה אמורה להשתפר, ועם קיירי מוגבל סביר שנראה את לאב לוקח על עצמו יותר.

 

21. פאו גאסול – הברמוטר של שיקגו, עושה הכל טוב ונכון.

22. ניקולה ווצ'ביץ'- מכונת דאבל דאבל

23. קליי תומפסון- קלע בחסד וימבה שלשות

24. פול מילסאפ- מועדון ה-1,1,1 הם נדירים ( בחטיפות ,שלשות וחסימות )

25. רודי גוברט- שווה הימור, חצי שני של העונה מדהים

26. כריס בוש- אם יחזור טוב הוא הוא האלפה דוג של מיאמי

27. סרג' איבאקה- יחזור טוב? אם כן הוא מכונת פאנטזי עם חסימות שלשות ואחוזים מעולים.

28. מייק קונלי- שחקן מעולה ואפילו בעונת חוזה

29. אל ג'פרסון- עונת חוזה וחובת הוכחה

30. אל הורפורד- מכונת דאבל דאבל

31. קייל לאורי- כשהוא טוב הוא יותר טוב מוול ( בחירה 14 שלי )

32. אריק בלדסו- פציע אבל השחקן הכי חשוב בפיניקס

33. רודי גיי- הסיסטם של ג'ורג' קארל יעשה לו טוב והוא סופר ורסטילי.

34. גוראן דראגיץ'- יחזור לעצמו לאחר עונה בעייתית

35. דני גרין- מכונת הפאנטזי הכי מרשימה בעונה שעברה.

36. מונטה אליס- קבוצה חדשה להרוס תוך כדי תצוגות התקפיות מרהיבות עין

37. פול ג'ורג'- אם חוזר טוב, שווה סיבוב ראשון. הימור מרתק.

38. ג'ף טיג- יציב, מינימום טעויות, עוד יכול לצמוח

39. דריימונד גרין- מועדון ה-1,1,1 וגם הכי כיף להחזיק אותו ולעקוב אחריו.

40. חסן וויטסייד- סיפור הסינדרלה ימשך?

 

41. קיירי אירווינג

המספרים : 21.7 נקודות, 5.2 אסיסטים, 2.1 שלשות, 46.8% מהשדה, 1.5 חטיפות, רק 2.5 איבודים.

חסרון : לכו תדעו מתי יחזור ואיך.

לסיכום : שחקן סיבוב ראשון אם היה בריא. יש לו התפוצצויות שסוגרות קטגוריה במשחק אחד. בשלב הזה, אפשר לקחת הימורים ולחכות לו חודש-חודשיים.

 

כמה מילים על רוטו : ברוטו הרבה יותר קשה לתקן קילקולים כמו דיאנדרה ודראמונד. אז נכון שבריבאונד הם נפלאים, אבל בעונשין אי אפשר לעשות כלום. הערך שלהם יורד, אלא אם כן אתם עושים פאנט עונשין (מוותרים על הקטגוריה מראש). קחו בחשבון שבשביל לעשות את זה טוב, אתם צריכים לדאוג שלא תהיה עוד קטגוריה רעה במיוחד (איבודים למשל).

 

בשבוע הבא, סליפרים ובאסטים. חולים על פאנטזי? בואו לספר לנו בפורום הפאנטזי באתר.

 

 

תגיות: , , , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

תמיכה בכדור הכתום

פייסבוק

‎הכדור הכתום‎

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות