Sample Page

בואו נתחיל מהסוף – אם היו אומרים לכם לפני תחילת העונה שסן אנטוניו הולכת לשחק כל השנה בלי קוואי לנארד, כמה מכם היו חותמים על זה שהיא תהיה בפלייאוף? וכמה היו מאמינים שהיא תחזיק מעמד מול גולדן סטייט הפייבוריטית ברוב הסדרה, ולא תעוף הביתה בלי לשרוט? הרשו לי להניח שאחוזים נמוכים.

לכל אלה שטוענים שזו עונה מאכזבת במונחים של הספרס, אזכיר שגרג פופוביץ' לקח סגל משלים מוגבל (מאוד), שנועד לשחק סביב שני סופרסטארים, ובדקה ה-90 נאלץ לבצע שינוי של 180 מעלות בתוכניות ולהתמודד רק עם אחד. סיטואציה דומה שבקבוצות אחרות הובילה לעונת טנקינג מופלאה, הובילה בספרס לפלייאוף 21 ברציפות. תוסיפו לזה את ההידרדרות בדירוג ההתקפי (17 לעומת 7 ו-3 בשתי העונות הקודמות), את העובדה שהקבוצה סיימה רביעית בדירוג הגנתי (עם שלושה שחקנים בטופ 10 הגנתי – סלו-מו קייל אנדרסון, שחקן השנה השנייה דז'ונטה מוריי ופאו גאסול בן ה-38), ואת העובדה שעם ניצחון אחד או שניים יותר היא הייתה במקום 4 – וקיבלתם קסם.

אבל האמת היא שזה בכלל לא היה קסם. קייל אנדרסון כבר שנים מחכה להזדמנות לפרוח, מוריי נבחר בדראפט הרבה בזכות היותו גארד בגוף של סמול פורוורד, פאו גאסול ידוע כבר שנים בחוכמת המשחק שלו, ובאופן כללי – כל הסגל שעמד לרשות פופ העונה (למעט רודי גיי) היה אותו סגל מהעונה שעברה. נכון, קוואי הוא ה-בורג החשוב בתוכנית שהכינו הספרס לעונה, ולכן הם הגיעו רק עד לאן שהגיעו, אבל היא בהחלט יכולה להיחשב כהצלחה. מכאן אפשר רק לעלות. אז מה צריך לקרות כדי שהספרס באמת יעלו וימשיכו להיות מוזכרים כמועמדת לאליפות גם בעונות הבאות? לא הרבה.

הגשר על נהר קוואי

מים רבים זרמו בנהר קוואי, והגשר שמעליו מעולם לא היה כה רעוע ומלא חורים. השחקן מנותק מהקבוצה או בשיקום אמיתי? הייתה אסיפת שחקנים טעונה ומתוחה או חברית ונעימה? והאם קוואי היה באמת פצוע או שזו הייתה דלקת בשריר החשק שקצת שמש קליפורנית יכולה לרפא? כנראה שאלא אם אחד משני הצדדים יחליט לחשוף את כל האמת, לעולם לא נדע אותה במלואה.

מה שבטוח זה שאת הסאגה הזו צריך לסיים, ויפה שעה אחת קודם, כי היא מותירה את הספרס עם בור ענק בעמדה הכי חשובה – עמדת הסופרסטאר. הבעיה היא, שבניגוד לסאגת אולדריג' מהקיץ שעבר, הפעם אי אפשר היה לסיים אותה מהר, בין אם מסיבות טכניות ובין אם משיקולים מקצועיים. בפן המקצועי – אתה לא ממהר להעביר את השחקן הכי חשוב שלך בטרייד, בטח ובטח כשמדובר באחד מחמשת השחקנים הכי טובים בליגה בשני צידי המגרש, ועל אחת כמה וכמה כשכנראה גם הוא לא החליט סופית מה הוא רוצה לעשות (וחשוב לזכור שעזיבה מבחינתו פירושה לוותר על חוזה מקסימום). סביר שאם כל מה שהוא היה רוצה זה לעזוב, או אם היו רוצים להעזיב אותו, כבר היו מוצאים דרך לעשות זאת לפני חלון ההעברות. אני רוצה להאמין שפופוביץ' לא ממש נהנה לאמן קבוצה שמשחקת בחיסרון מספרי, והיה מעדיף לקבל את כל חלקי הפאזל מול אריות המערב.

אבל יש עוד בעיה – חלק מהפתרון המהיר במקרה של אולדריג' היה הצעת חוזה חדש, שנתנה גושפנקה רשמית לאמון של המועדון בו ושלו במועדון. במקרה של קוואי הדבר אפשרי רק החל מיולי 2018 (שלוש שנים לתוך החוזה הנוכחי) בגלל חוקי השכר של הליגה. אגב, החוזה הנוכחי של קוואי מסתיים בסוף העונה הבאה, כך שמבחינת תזמון, אם כבר מגיעים לשוקת שבורה של להיות או לחדול, אז עדיף הקיץ, לפני שהחוזה נגמר ונשארים בלי כלום.

האם הוא יחזור ללבוש את מדי הספרס?

ועכשיו מה? מה עכשיו?

עד שלא ייאמר אחרת, כל האפשרויות פתוחות ונמצאות על השולחן, ובינתיים סאגת ההכחשות נמשכת. השחקנים עוד לא הספיקו להתקרר מההפסד בסדרה לגולדן סטייט וכבר פורסם באי-אס-פי-אן שפגישה עם קוואי נמצאת גבוה בראש סדר העדיפויות, כך שהישארות בהחלט באה בחשבון. נכון, כנראה שגם אם הוא יישאר (ויחתום על חוזה מקסימום) יצטרכו להיעשות התאמות מסוימות, אבל קשה לשים עליהן את האצבע משתי סיבות: א. כי אנחנו לא באמת יודעים מה הייתה סיבת השבתתו כל העונה – וסיבות שונות עשויות לדרוש התאמות שונות. ב. כי אי אפשר באמת לשפוט איך תוכנית הפעולה שהוכנה לעונה, וכאמור כללה את קוואי, הייתה עובדת. קשה לדעת אם משהו היה עובד טוב יותר או פחות לו קוואי היה משחק.

בראיון שאחרי המשחק החמישי בסדרה, דריימונד גרין נשאל לגבי הביקורות שהוטחה כלפיו על ידי כריס וובר, שאמר שאם היה צריך מגרין לספק יותר נקודות, הוא לא היה עושה זאת בצורה יציבה מספיק. תשובתו של גרין הייתה שאין לו מנטליות של סקורר, במיוחד בסיטואציה שבה הוא נמצא בגולדן סטייט, ושזה קשה מאוד פתאום להתחיל לפתח אותה: "אתה לא מפעיל ומכבה את זה איך שבא לך". על אותו משקל, ובלי לנקוב בשמות, קשה לבקר שחקנים שפתאום היו צריכים לשנות משהו במנטליות שלהם בהיעדרו של קוואי. לכן, כל עוד התמונה סביבו לא התבהרה, בשאר הכתבה אתייחס למה שצריך לקרות, בעיניי, אם הוא יעזוב. זה לא אומר שאני חושב שהוא בהכרח יעזוב, אלא רק שצריך לחשוב מה יקרה אם כן.

אחת השאלות שעולות בדיונים על סאגת קוואי היא האם עזיבתו תסמן את סוף עידן הספרס כמועמדת לאליפות. אבל, אסור לשכוח שאם הוא יעזוב, זה לא יהיה בחינם – רחוק מזה. כל קבוצה שתרצה לקבל אותו תצטרך להבטיח חבילה איכותית מאוד. גם אם בטרייד עליו הקבוצה לא תקבל סופרסטאר או אולסטאר אלא תרוויח "רק" נכסים עתידיים בדמות בחירות דראפט ו/או צעירים מבטיחים כמו ברנדון אינגרם, הוא יפנה לה מקום מתחת לתקרת השכר. המון מקום. מהסוג שמאפשר להחתים סופרסטארים אחרים או שחקנים אחרים שירצו חוזה גדול, ויש כמה וכמה כאלה הקיץ – פול ג'ורג', לברון ג'יימס, דיאנדרה ג'ורדן, אארון גורדון, ג'בארי פארקר ועוד.

נכון, אף אחד מהם לא הוזכר כמועמד לספרס אבל עד עכשיו אף אחד לא הוזכר כמועמד, נקודה, כי עד לפני כמה שבועות הנחת היסוד הייתה שלא יודעים מה עם קוואי, ושאולי זה יסתדר בקיץ. ההנחה הזו קצת התערערה עם חצאי רמזים ושמועות שהחלו להיזרק לאוויר בתקופה האחרונה, וזה עדיין לא זמן לאף אחד להתחיל לזרוק שמועות.

אף אחד מהם גם לא שלח איתותים שהוא רוצה לעזוב את הקבוצה שלו (למעט לברון וג'בארי, שמילווקי רמזה על סיום דרכם המשותפת), אבל ככה זה בדרך כלל. רוב העזיבות או הטריידים באים בהפתעה. מספיק שפול ג'ורג' יפסיד ליוטה בסיבוב הראשון או יושפל על ידי יוסטון בסיבוב השני כדי שהוא יבין את מה שדוראנט הבין לפני שנתיים וירצה לעזוב. ויש גבול לכמה חוזי עתק לוס אנג'לס לייקרס יכולה להציע, בטח אם הם רוצים גם את קוואי וגם את לברון.

רק עם הגנה ופוסט-אפ לא מנצחים משחקים

דבר נוסף שצריך להשתנות הוא הארסנל ההתקפי. הנחת היסוד של הספרס היא שאת המשחקים הם מנצחים קודם כל דרך ההגנה. זה נכון במידה מסוימת – לקבוצה שמדהימה התקפית אבל לא שומרת כמו שצריך יהיה קשה מאוד להגיע לסיבובים המתקדמים בפלייאוף – אבל זה לא התנאי היחיד. ההגנה של הספרס הייתה נפלאה העונה, אבל כשההתקפה שלה דורגה במקום ה-17 העונה, כשכל קבוצות הפלייאוף, למעט מיאמי ובוסטון, מעליה, לא באמת היה סיכוי שהיא תנצח את גולדן סטייט.

הנחת היסוד השנייה של הספרס בעונה הזו הייתה שההתקפה תתבסס על הפוסט-אפ. בעידן שבו המהלך הזה הולך ונכחד, זה היה הנשק ההתקפי העיקרי וכמעט היחיד שלה, וספציפית פוסט-אפ של למרכוס אולדריג'. למעשה, קליעת השלוש שלה, שהיא מצרך חובה בכל קבוצה בליגה, היא מהפחות יעילות – כשאין אף שחקן שקולע במעל 39%, במיוחד לא השניים שאמורים לספק את הנשק הזה מהחמישייה, דני גרין ופאטי מילס.

ג'ואל אמביד ולמרכוס אולדריג' לוקחים 50% יותר פוסטאפים למשחק מהשחקן הבא בתור ברשימה

גם כשנוברים בנתונים מעמיקים יותר רואים שהספרס, כקבוצה, קולעים רק בין 33-38% מהזריקות החופשיות שלהם לשלוש ו-40-43% מהזריקות החופשיות לשתיים (לשם ההשוואה, גולדן סטייט עושה זאת ב-39-42% ו-58-64% בהתאמה, ויוסטון ב-35-39% ו-60-65%). קשה לנצח כשהיריבה יכולה להמר על דאבל טים על אולדריג' ולהשאיר את השחקנים האחרים חופשיים, בידיעה שב-60-70% מהמקרים זה ייגמר בהחטאה. עובדתית, במשחקים 2, 3 ו-5 בסדרה סן אנטוניו עשתה הגנה נפלאה, אבל פעם אחר פעם החטיאה זריקות חופשיות ולא ניצלה את ההזדמנויות שהוענקו לה.

האחוזים של הספרס בזריקות פנויות, לעומת גולדן סטייט ויוסטון

אי אפשר לנצח את גולדן סטייט כשקולעים רק קצת יותר מ-100 נקודות בממוצע (רק קליבלנד קולעת פחות בפלייאוף), ובטח שלא כשקולעים ב-14% מהשלוש כמו במשחק השני. אני לא אומר חלילה שזה לבדו היה מוביל לניצחון בסדרה, אבל אין ספק שהבעייתיות ההתקפית מנעה כל סיכוי לנצח. אל תאמינו לי – זה בדיוק מה שפופוביץ' אמר אחרי אותו משחק.

לכן, עם כל הצער שבדבר, אין מקום בקבוצה גם לדני גרין (אופציית שחקן בסוף העונה) וגם לקייל אנדרסון (מסיים חוזה רוקי), שבכלל הועלם בסדרה אחרי עונה נפלאה. על פניו, ההשוואה ביניהם לא הכי ברורה מאליו כי שניהם משחקים בעמדה שונה, אבל שניהם הרוויחו את לחמם בעיקר בזכות ההגנה.

סביר שישאירו את אנדרסון, כי עם סט הכישורים המוגבל יחסית שלו, אני לא רואה קבוצה סטייל-דטרויט שתמהר להציע לו 6-7 מיליון לעונה (כמו שהציעו לבובאן מריאנוביץ' ולאארון ביינס בשעתו). בגיל 25, אנדרסון עוד יכול קצת (אולי, המון אולי) להשתפר התקפית. דני גרין, לעומתו, כבר חצה את גיל 30 ונראה במגמת ירידה. בתחילת דרכו הוא היה D&3 קלאסי, אבל מה שנשאר ממנו העונה זה בעיקר D ופחות 3, כך שגם אם ירים את האופציה, אולי עדיף לנסות לעשות עליו טרייד ולהשיג במקומו עתודות טובות יותר, במיוחד מהשלוש.

האם אנדרסון יישאר, בזכות היכולת ההגנתית המיוחדת שלו?

אם פעם האקסיומה של הספרס הייתה שאתה קודם כל שחקן הגנה טוב, עם סט כישורים בסיסי, ואת השאר נלמד אותך, משהו צריך להשתנות. בהנחה שקוואי לא יחזור וזה כרגע הסגל, לא יכול להיות שלמעט אולדריג', גיי ופאטי מילס, כל השחקנים האחרים מפחדים מהכדור.

הנעלם האחרון

אם חוזרים רגע להתחלה, תוכנית המשחק לעונה הזו הייתה לתת לשני סופרסטארים בדמות קוואי ואולדריג' לנהל את הקבוצה במשותף, כשסביבם גלריה של שחקנים משלימים טובים יותר וטובים פחות. אולדריג' נתן עונת אולסטאר מופתית במונחים שלו, וצפוי להיבחר לאחת מחמישיות העונה, וקשה לחזות איך זה היה נראה עם קוואי לצידו. רוב הסיכויים שאולי גם זה לא היה מספיק לאליפות, אבל באמת שאי אפשר לדעת איך דברים מתפתחים ומתגלגלים. לאורך עונה שלמה יש המון נעלמים שקשה לחזות –שחקנים נפצעים, שחקנים מאכזבים ויש גם כאלה שמפתיעים לטובה יותר מהציפיות המוקדמות.

לכן בסה"כ, ובמיוחד אם קוואי יעזוב, אין צורך לעשות יותר מדי שינויים מהותיים בסגל ולזעזע עוד יותר את הספינה. על הקליעה של מוריי אפשר לנסות לעבוד בקיץ, וגם הוא וגם ברין פורבס הם רק שנה שנייה וימשיכו לצבור ניסיון ולהשתפשף. גם טוני פארקר לא נבנה ביום אחד. דוויס ברטאנס יכול להועיל מאוד בהרכבים מסוימים וגם להשתפר, והרוקי דרק ווייט הראה ניצוצות בג'י-ליג כשהוביל את קבוצת הבת של הספרס לאליפות וסחט מחמאות.

הנעלם הכי גדול, שגם הוא כנראה יקבל תשובה במהלך חודשי הקיץ, נכנס למשוואה ממש לפני משחק 3 נגד הווריורס, כשאשתו של פופוביץ' נפטרה לאחר מחלה כרונית. בתקשורת אוהבים סיפורים, ולכן מיד מיהרו לסמן את מותה כאבן האחרונה בעונה ארורה שסתמה את הגולל על הספרס, אבל גם כאן אסור למהר להספיד את הספרס. הכל יכול לקרות.

נכון, מאוד יכול להיות שבעקבות הטרגדיה פופוביץ' ייזכר שתכף הוא בן 70, וירצה ללכת לבלות יותר זמן עם ילדיו, נכדיו ובקבוקי היין שלו, אבל צריך לזכור שפופוביץ' גם ככה לא תכנן להישאר בתפקיד המאמן לעד ולספרס יש תוכנית מגירה ליום שאחרי פרישתו. גם אטורה מסינה וגם בקי האמון מלווים אותו כבר כמה שנים, ושניהם יירשו מועדון עם מספיק נכסים ויכולות להמשיך להיות בצמרת הליגה, גם אם לא כל עונה הקבוצה תגיע לגמר. העברת השרביט היא רק עניין של זמן, והאבל של פופ לכל היותר יקדים אותה בעונה או שתיים. סופה של תקופה הוא תמיד מאורע מעציב, אבל בעיניי הפעם יותר מתמיד מסקרן לראות איך תיראה התקופה החדשה. ועם כמה מהלכים קטנים ונכונים בקיץ – זו יכולה להיות תחילתה של תקופה חדשה נפלאה.