Sample Page

כולם עושים טעויות, אי אפשר אחרת, השאלה היחידה היא איך אנחנו לומדים מהן ומתקדמים. טעות יחידה ב-NBA יכולה לעלות ביוקר – שנים של שהייה בלוטרי. רצינו לבדוק מה הטעויות הגדולות ביותר שעשה כל מועדון, אבל מכיוון שקצת קשה ללכת אחורה עד ימי ביל ראסל (שנבחר על ידי אטלנטה בדראפט ונשלח לבוסטון בטרייד), ווילט (הועבר בטרייד על ידי הווריורס כשעברו לסן פרנסיסקו) וקארים (נשלח בטרייד ממילווקי ללייקרס), אנחנו נסתכל על הטעויות שנעשו בשנות ה-2000. מתחילים עם הבית הפסיפי. פרק ראשון בסדרה.

גולדן סטייט ווריורס – בחירת סיבוב ראשון בתמורה למרכוס וויליאמס

כריס מאלין זכור באיזור המפרץ כמי שהוביל את הקבוצה המלהיבה של RUN TMC, את התקופה שלו כג'נרל מנג'ר לעומת זאת, מעדיפים לשכוח. מאלין היה ג'נרל מנג'ר בין השנים 2004 ו-2009, ההצלחה הגדולה שלו הייתה בניית הקבוצה שב-2007 הפתיעה את המדורגת ראשונה – דאלאס. בקיץ 2008 אחד הכוכבים של אותה קבוצה, בארון דייויס, עזב בשוק החופשי ללוס אנג'לס קליפרס. מאלין חיפש רכז שיחליף אותו והביא את מרכוס וויליאמס מניו ג'רזי. ב-2 עונות בניו ג'רזי מרכוס וויליאמס הראה פוטנציאל, ומאלין חשב שתחת דון נלסון וויליאמס יעשה את הפריצה שלו. בתמורה הוא שלח לניו ג'רזי בחירת סיבוב ראשון מוגנת: טופ 14 ב-2011, טופ 11 ב-2012, טופ 10 ב-2013, אחרת היא תהפוך ל-2 בחירות סיבוב שני.

מרכוס וויליאמס שיחק בגולדן סטייט סך כולל של 54 דקות! משחק אחד + 6 דקות (לא כולל הראיון הזה).

הטרייד הזה ריחף מעל הראש של ההנהלה החדשה ועל מנת להבטיח את הבחירה ב-2011 (קליי תומפסון נבחר באותה בחירה) היא הסכימה להוריד את ההגנות קדימה: רק טופ 7 ב-2012, וטופ 3 ב-2013. ב-2012 הווריורס סיימו עם המאזן השביעי מהסוף ביחד עם טורונטו. בהגרלה בין הקבוצות היא קיבלה את הבחירה השביעית ואף קבוצה שדורגה נמוך יותר לא קפצה קדימה. הם זכו לשמור על הבחירה שלהם, לבחור בהאריסון בארנס ולהמנע מאסון. ב-2013 הווריורס כבר הגיע לפלייאוף, והעבירו את הבחירה ה-21 בתמורה למרכוס וויליאמס.

אזכורים ראויים:

• אדונל פויל – נדלג רגע על העובדה שהווריורס בחרו בפויל לפני טרייסי מקגריידי ונתקדם לקיץ 2004. פויל שחקן חופשי, מאחוריו 3 עונות עם 2+ חסימות למשחק ולא הרבה יותר. הווריורס נותנים לו חוזה ל-6 עונות בסך 42 מיליון דולר. כשדון נלסון חזר לאמן את הקבוצה, הדקות של פויל ירדו בהדרגה, והוא שוחרר מהקבוצה ב-2007. פויל היה דמות חשובה בקהילה, וגם היום הוא עוזר מאמן בגולדן סטייט, אבל על הפרקט הוא לא עשה מספיק בשביל להצדיק את החוזה הזה.
• ג'ייסון ריצ'רדסון לשארלוט – ריצ'רדסון היה פעמיים אלוף ההטבעות באולסטאר, ודמות חשובה בקבוצה של 2007. לפני הדראפט ב-2007 מיד אחרי ההפתעה, גולדן סטייט העבירה אותו לשארלוט בתמורה לבחירה ה-8 בדראפט. הווריורס בחרו את ברנדן רייט לפני ג'ואקים נואה (פעם הוא היה שחקן!) ואחרים. רייט שיחק בווריורס 3.5 עונות חסרות השפעה, מתוכן עונה שלמה ישב בחוץ עם פציעה בכתף. בהמשך הוא הפך לג'ורני מן בליגה. ריצ'רדסון לא הצליח בקבוצות אחרות כמו בווריורס, אבל הטרייד הזה סימן את החזרה ללוטרי, אחרי שב-2007 הווריורס שברו בצורת פלייאוף של 13 שנה.

לוס אנג'לס לייקרס – סטיב נאש

סטיב נאש נחשב לאחד הרכזים הגדולים בליגה. נאש הוביל את פיניקס שנים ארוכות, וזכה פעמיים בתואר ה-MVP. בקיץ 2012, כשהוא בן 38, עם היסטוריה של בעיות גב, הלייקרס החליטו להביא אותו. נאש היה שחקן חופשי והלייקרס סיכמו איתו על חוזה ל-3 עונות בסך 27 מיליון דולר, אבל לא היה להם מספיק כסף מתחת לגג, אז הם עירבו את פיניקס. בתמורה להחתמה והעברה של נאש ללייקרס הם נתנו 2 בחירות סיבוב ראשון (2013 ו-2015 מוגנת עד 2018) ו-2 בחירות סיבוב שני. גם החוזה וגם העסקה הם מחיר יקר מאוד לשלם על שחקן בגילו ומצבו של נאש. בעונה הראשונה נאש שיחק 50 משחקים לפני שנפצע, בעונה השניה 15, ולא חזר יותר. הוא פרש בתום החוזה. הבחירה ב-2013 הייתה הבחירה ה-30 בדראפט ולא הייתה משמעותית. אלא שהבחירה ב-2015 הייתה יקרה מאוד בעיקר לאור העובדה שהלייקרס הפכו לקבוצת לוטרי. ההגנות שמרו על הבחירה עד הדראפט הנוכחי בו היא הייתה לא מוגנת. פילדלפיה בחרה עשירית בדראפט זכר לטרייד ההוא.

אגב, באותו קיץ הלייקרס הביאו את דוויט הווארד בטרייד. הווארד ברח תוך קיץ אחד, אבל זה היה חסר משמעות בגלל התמורה שהלייקרס נתנו – אנדרו ביינום, שבאותו קיץ סיים את הקריירה ולא סיפר לאף אחד, ובחירת סיבוב ראשון מוגנת. בגלל שנתנו בחירת סיבוב ראשון בטרייד על נאש, אורלנדו היו צריכים לחכות שנתיים אחרי הבחירה שעברה בעסקת נאש. בגלל שהבחירה ההיא נדחתה עד השנה ובגלל ההגנות, הבחירה הפכה ל-2 בחירות סיבוב שני, מה שאומר שהלייקרס אפילו הרוויחו בטרייד שהביא את דווייט הווארד.

אזכורים ראויים:

• קיץ 2016 – קיץ 2016 התחיל בבום. השחקן החופשי הראשון שהוחתם היה טימופיי מוזגוב על סך 64 מיליון דולר ל-4 עונות. הסנטר הרוסי לא עשה שום דבר שהצדיק את החוזה ההוא (לפני או אחרי החתימה) ועד היום לא ברור מה עבר על הלייקרס שנתנו לו את החוזה ההוא. הם הוסיפו חטא על פשע והחתימו את לואל דאנג על 72 מיליון דולר ל-4 עונות. ממוזגוב הם הצליחו להפטר, החוזה של דאנג עדיין תקוע להם כמו עצם בגרון.
• 48.5 מיליון דולר לקובי ברייאנט – את עונת 2013-14 ברייאנט התחיל עם קרע בגיד אכילס, הוא שיחק רק 6 משחקים בסוף אותה עונה ובקיץ היה אמור להפוך לשחקן חופשי. הפציעה לא הפריעה ללייקרס להחתים אותו בנובמבר 2013 על הארכת חוזה לשנתיים נוספות בסך 48.5 מיליון דולר. בתקופה שבה נוביצקי ודאנקן חתמו על חוזים נמוכים כדי לעזור להנהלה שלהם לחזק את הקבוצה, ברייאנט לא היה מוכן להתפשר והלייקרס הסכימו לשלם. ברייאנט תקע את גג השכר והלייקרס בשנתיים האלה היו עמוק בתחתית הליגה. עדיין צריך להבין את המשמעות של ברייאנט ללייקרס. מקצועית אולי זו הייתה החלטה לא נכונה, פיננסית זו הייתה החלטה מצויינת שכן המועדון הרוויח מקובי הרבה יותר ממה ששילם לו. ברייאנט היה אחד השחקנים האהובים בליגה, ואחד הגדולים של הלייקרס, זה היה חשוב שיסיים את הקריירה במועדון.

לוס אנג'לס קליפרס – רק תלך בארון!

בקיץ 2008 בארון דייויס עזב את הווריורס וגרר את הטעות הכי גדולה שלהם (הטרייד על מרכוס וויליאמס), והנה הוא אחראי גם על הטעות הכי גדולה של הקליפרס. הקליפרס החתימו אותו על חוזה בשווי 65 מיליון דולר ל-5 עונות, והיו כל כך להוטים להפטר ממנו ב-2010, שהם שלחו אותו לקליבלנד עם בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת, בתמורה למו וויליאמס וג'אמריו מון. הם חסכו כ-20 מיליון דולר. בזמן הטרייד, היה ברור שהבחירה של הקליפרס תהיה בחירת טופ 10 בלוטרי, וזה לא הפריע לקליפרס לא לשים הגנות. מכיוון שאלו הקליפרס אתם בוודאי מבינים לאן זה הולך – הקליפרס זכו בבחירה הראשונה. קליבלנד זכו בקיירי אירווינג בזכות הטרייד עם הקליפרס. אם הקליפרס היו מחכים קצת הם היו יכולים להפטר מדייויס עם סעיף האמנסטי שנחתם ב-2011. אמנם הקליפרס הביאו בהמשך את כריס פול, אבל ויתרו על לא מעט נכסים בתמורה, ורכז על חוזה רוקי תמיד עדיף. איך היו הקליפרס נראים עם קיירי, גריפין וג'ורדן?

אזכורים ראויים:

• סאגת משפחת ריברס – ב-2013 דוק ריברס היה תחת חוזה בבוסטון סלטיקס. הסלטיקס נראו בכיוון לא טוב עבור הקריירה שלו, וריברס רצה לעבור לקליפרס. לאחר סאגה קצרה זה נגמר בכך שהקליפרס העבירו בחירת סיבוב ראשון לסלטיקס. אבל הסאגה המשפחתית עם הסלטיקס לא נגמרה. הבן אוסטין לא הצליח בניו אורלינס, והסלטיקס קיבלו אותו כחלק מהטרייד שהעביר את ג'ף גרין לממפיס. לאיינג' היה ברור מה הערך של הבן אוסטין לאבא דוק, ולמעשה הוא החזיק אותו כבן ערובה על הספסל של הסלטיקס והכריח את דוק לשחרר אותו. זה לא היה יקר (רג'י בולוק, כריס דאגלס רוברטס ובחירת סיבוב שני), אבל עדיין זה היה משעשע. הטרייד הריח מנפוטיזם ויצר בעיות בחדר ההלבשה. כמו גם החוזה הנדיב שאבא העניק לבן אחר כך.
• אפשר לדבר בכלל על המינוי של ריברס ל-GM, בתקופתו קשה להצביע על בחירות דראפט שהצליחו בקליפרס. לעומת זאת אפשר לדבר על הרבה טריידים שלא עזרו לקבוצה, הסתבכויות עם הגג, וכשלונות אפיים באופן כללי.

סקרמנטו קינגס – הטרייד עם פילדלפיה

קיץ 2015 היה הקיץ הראשון של ולאדה דיבאץ' בתפקיד, חבל שאף אחד לא עדכן אותו בחוקים. הקינגס החליטו לחשוב בגדול, לחשוב על נצחון עכשיו, ובשביל זה הם שמו מטרות על ראג'ון רונדו, ווסלי מת'יוז ומונטה אליס בשוק החופשי. היו להם 9 מיליון דולר מתחת לגג, והם החליטו שזה לא מספיק. בשביל לייצר יותר מקום הם עשו טרייד עם פילדלפיה: קארל לאנדרי, ג'ייסון תומפסון וניק סטאוסקאס לפילדלפיה בתמורה לכלום ושום דבר. בשביל שפילדלפיה ייקחו את החוזים הם שילמו ביוקר: לפילדלפיה הייתה אופציה להחליף בחירות ב-2017 והם קיבלו בחירה נוספת ב-2019. זה מחיר שקבוצות שילמו בעבר על סלארי דאמפ, אלא שיש הבדל גדול מאוד בין מה שסקרמנטו עשו למה שקבוצות אחרות עשו:

1. סקרמנטו פינו שכר לפני שידעו שמישהו מאותם שחקנים יגיע, לא הייתה להם שום ודאות שהם יצטרכו את הכסף.

2. דיבאץ' לא הכיר את חוקי השכר, וכידוע – אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש.

בסופו של דבר רק ראג'ון רונדו הגיע וכל פינוי השכר הזה היה מיותר. הקינגס החתימו את מרקו בלינלי וקוסטה קופוס על יותר מדי כסף. אפשר היה לשלוח את ניק סטאוקאס וזה היה מספיק. אפשר היה למתוח את החוזים של לאנדרי ותומפסון אם רק מישהו בסקרמנטו היה מכיר את האופציה הזו. בקיצור זרקו בחירות דראפט לים. החלפת הבחירות נכנסה לתוקף בדראפט 2017, כמובן שסקרמנטו זכו בלוטרי בבחירה השלישית וויתרו עליה בתמורה לבחירה החמישית. בנוסף הבחירה שלהם ב-2019 שייכת לבוסטון, וודאות גדולה שזו תהיה בחירת לוטרי. 2 בחירות גבוהות בתמורה למשהו שלא היו צריכים בכלל.

אזכורים ראויים:

• החזרת תפקיד הסנטר למרכז – בזמן שכל הליגה עברה לסמול בול, ולאדה דיבאץ', סנטר בעברו, החליט להחזיר את תפקיד הסנטר למרכז. בקיץ 2015 הוא הביא את וילי קאולי סטיין מהדראפט, ואת קוסטה קופוס מהשוק החופשי. בקיץ 2016 הוא ויתר על הבחירה השמינית בתמורה לג'יורג'יס פפאיאניס, סקאל לאביסייר ובוגדן בוגדנוביץ'. ארבעה סנטרים כשכבר יש שם את דמרכוס קאזינס, לא ברור מה רצה דיבאץ' להשיג בכמות הסנטרים הזו. פפאיאניס כבר שוחרר, קאולי סטיין ולאביסייר מראים סימנים טובים אז הם מסופסלים.

• הטרייד של דמארכוס קאזינס – הקינגס קיבלו מעט מדי בחבילה וויתרו על קאזינס מהר מדי, היה להם מספיק זמן לקבל עוד הצעות. בכל מקרה הם היו חייבים לותר עליו בלי קשר. אם אי פעם תהיתם איך קבוצה נשארת בלוטרי כל כך הרבה שנים יש לכם כאן תשובות.

פיניקס סאנס – הדד ליין של 2015

עונת 2014-15 יצאה לדרך עם המפלצת התלת ראשית של גוראן דראגיץ', אריק בלדסו ואייזיה תומאס. לסאנס היו תקוות גדולות אחרי שפספסו את הפלייאוף הקודם ממש בקצת. אלא שדברים לא הסתדרו בין השלושה וגוראן דראגיץ' הבהיר שהוא לא הולך לחתום בקיץ בפיניקס. לסאנס לא הייתה ברירה, הם היו חייבים למצוא לו טרייד, אלא שפיניקס לא הסתפקה בטרייד של דראגיץ' למיאמי. היא המשיכה ועשתה עוד 2 טריידים לא הכי מובנים:

1. היא ויתרה על הבחירה שקיבלה מהלייקרס בעסקת נאש בתמורה לברנדון נייט, שזכור בעיקר בזכות הטבעה של דיאנדרה ג'ורדן שבה הוא היה בצד הלא נכון. לנייט הייתה חצי עונה טובה במילווקי, אבל הבאקס, שהלכו על אורך, לא חשבו שיהיה נכון לתת לו בקיץ הארכת חוזה יקרה. פיניקס נתנה לו 70 מיליון דולר, הרבה יותר מדי לגארד נמוך שקולע ביעילות נמוכה (41% מהשדה, 34% מהשלוש). פיניקס חזו שהבחירה של הלייקרס תרד מערכה, אבל ב-2015 היא הייתה שווה יותר. כדי להוסיף חטא על פשע, פיניקס הלכה וקנתה מחדש את הבחירה של הלייקרס ושילמה מחיר כבד מאוד – שתי הבחירות שקיבלה ממיאמי. במהלך דראפט 18 הם קנו את הבחירה העשירית (מיקאל ברידג'ס) בתמורה לבחירה ה-16 (זאייר סמית') והבחירה של מיאמי ב2021. הבחירה העשירית היא הבחירה שהגיעה מהלייקרס, ה-16 זו הבחירה שהגיעה ממיאמי. יכול להיות שמיקאל ברידג'ס יהיה שחקן מצויין, זה עדיין לא מצדיק לתת בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת בשביל להתקדם מ-16 ל-10, אפילו שזו לא בחירה של פיניקס. אפשר לשים הגנות כיום גם על בחירות שאינן במקור של הקבוצה. בחירת סיבוב ראשון בלתי מוגנת זה נכס שכבר לא קיים בליגה, ולא משהו שמשלמים בשביל להתקדם באמצע הסיבוב הראשון.

2. הסאנס המשיכו והעבירו את אייזיה תומאס לבוסטון בתמורה למרכוס תורנטון והבחירה ה-28 בדראפט 2016. אייזיה תומאס היה כח התקפי סביר פלוס מהספסל בפיניקס, ובבוסטון הפך לכלי ההתקפי העיקרי ומועמד ל-MVP, לפני שחינו דעך בקליבלנד ובלייקרס. יותר מזה, הוא היה על חוזה מצויין של 8 מיליון דולר לעונה, הרבה יותר טוב ממה שפיניקס משלמים לברנדון נייט.

השורה התחתונה: פיניקס החליפה את גוראן דראגיץ', אייזיה תומאס, והבחירה של הלייקרס בברנדון נייט ומיקאל ברידג'ס (שהיה הבחירה של הלייקרס). איבוד ערך דראסטי.

אזכורים ראויים:

• החתמת טייסון צ'אנדלר – בקיץ 2015 פיניקס החתימה את טייסון צ'אנדלר על חוזה של 52 מיליון דולר ל-4 עונות. צ'אנדלר בעונותיו הטובות היה סנטר הגנתי והגיע לפיניקס בגיל 33. ההחתמה עצמה אינה נוראה, אלא שהמטרה של ההחתמה הייתה לשכנע את לאמרכוס אולדריג' להגיע לפיניקס, מה שלא קרה. בלי אולדריג', לפיניקס, קבוצת לוטרי, לא ממש היה מה לעשות עם צ'אנדלר, והוא עדיין תקוע שם.
• סאגת האחים מוריס – פיניקס החתימה את מרכוס ומרקיף בקיץ 2014 על 52 מיליון דולר משותפים. מרקיף עשה הנחה כי האחים מרכוס רצו לשחק יחד. בקיץ 2015 פיניקס החליטה להפריד אותם ושלחה את מרכוס לדטרויט במטרה לפנות כסף לאולדריג' (שכידוע לא הגיע) ומרקיף היה עצבני. הוא המשיך לעשות בעיות בפיניקס, לפני שהסאנס מכרו אותו ואת החוזה המצויין שלו לוושינגטון בשביל נזיד עדשים.

קרא עוד