דראפט 2018 ניפק כמה רוקיז מרשימים: דיאנדרה אייטון, מארווין באגלי, לוקה דונצ׳יץ׳, ג׳ארן ג׳קסון ג׳וניור, טריי יאנג, וונדל קרטר ג׳וניור, שיי גילגוס אלכסנדר הם רק חלק מהשמות של הרוקיז שבלטו העונה. דיאנדרה אייטון וג'ארן ג'קסון הוזכרו מידי פעם כמועמדים פוטנציאליים לתואר רוקי העונה, אבל ג'קסון נפצע וגמר את העונה בשלב יחסית מוקדם ואייטון העמיד מספרים יפים, אבל ריקים וחסרי משמעות בפיניקס, שכל מטרתה העונה, היתה לחקור את היחס בין כמות הנקודות שדווין בוקר קולע במשחק להפרש הנקודות בו הפסידו. 

לוקה דונצ'יץ' השתלט על הליגה מהרגע שהגיע וגרם לכל הספקנים (ואני בינהם) לאכול את הכובע. ההייפ סביבו הלך וגדל ממשחק למשחק, אמריקה התאהבה בו ושרה לו שירי הלל(וקה). הרוב היו בדיעה שאין פה באמת תחרות, הפרס שייך ללוקה. ואז, לא הרבה אחרי האולסטאר, הגיע טריי יאנג וניפק תצוגות על חלל בזמן שדונצ׳יץ׳ נתקע בקיר הרוקי הידוע לשמצה וקצת נחלש. מהשלב הזה ועד סוף העונה השיח היה שונה. זה לא רק דונצ׳יץ׳ לבד בפסגה. עכשיו זה דונצ׳יץ׳ ויאנג בקרב על התואר.

הטרייד בין דאלאס לאטלנטה על השניים, ערב הדראפט, הפך את המירוץ לתואר רוקי העונה לפיקנטי יותר. הדיון האם אטלנטה עשתה טעות ותכנס לספר דברי הימים של הליגה בתור הקבוצה שפספסה את לוקה דונצ׳יץ׳, כמו גם ההשוואות בין לוקה וטריי, לא פסקו במשך כל העונה וכנראה ימשיכו גם בעונות הבאות ולאורך הקריירה שלהם ב-NBA.

לוקה VS טריי – ראש בראש

בואו נכיר את המתמודדים שלנו.

לוקה דונצ'יץ'

דונצ'יץ' שיחק 3 שנים ברמות הכי גבוהות של אירופה וקטף כמעט כל פרס אפשרי. הוא הגיע ל-NBA ככוכב אירופאי עם תווית של ילד פלא וגם עם כמה סימני שאלה (שהגיעו בעיקר מהצד האמריקאי) לגבי האתלטיות וההגנה שלו. האמריקאים, שכבר נכוו בעבר מפרוספקטים אירופאיים שאיכזבו (אנדרה ״הפרחים לאנתוני בנט״ ברניאני, מריו ״שמסי יבוא לראות אותי משחק״ הזוניה, וכמובן ילד הפלא המקורי – ריקי רוביו), התייחסו ללוקה קצת בחשדנות. לא דאלאס. דאלאס רצתה את לוקה. נוביצקי, הפרנצ'ייז פלייר שלה, אחד האירופאים הכי גדולים ששיחק בליגה, אם לא הכי גדול, עמד בפני עונתו האחרונה בליגה ודאלאס חיפשה יורש.

ולכל הקופצים בראש – על פי חוקי הליגה לוקה הוא רוקי לכל דבר ועניין. העובדה שהוא שיחק כדורסל מקצועני לפני שהגיע לליגה וקיבל כסף (מעל השולחן באופן חוקי) לא הופכת אותו ללא רוקי. גם שחקנים שקיבלו כסף מה-NBA וטכנית לא שיחקו אף משחק בעונתם הראשונה בליגה זכו בפרס בעבר (ד"ש לבן סימונס ולבלייק גריפין).

טריי יאנג 

תחילת הקריירה של יאנג במקצוענים לא היתה פשוטה. כמעט מהרגע שפרץ במכללות טריי קיבל השוואות קשות לסטף קרי. אחרי הטרייד, הצל הגדול של לוקה דונצ'יץ' ליווה את יאנג לכל מקום שהלך. כל זה עוד לפני ששיחק אפילו דקה ב-NBA. פלא שהתחיל את העונה מזעזע? הוא גרם לבעלים, למנהלים ולצוות האימון של אטלנטה להתקפי חרדה כאשר קלע ב-16% ו-20% מהשלוש ב-2 המשחקים הראשונים שלו בליגת הקיץ. לזכותו יאמר שהוא העלה את האחוזים והשתפר ממשחק למשחק. שימו לב, זה מוטיב חוזר בסיפור של יאנג. 

ועכשיו למספרים. גלינג גלינג גלינג. FIGHT!!!

Round 1 – חייו של רוקי ב-NBA לפני ואחרי האולסטאר 

כשמסתכלים על המספרים היבשים שלהם ברמה העונתית, המספרים נוטים בבירור לטובת דונצ'יץ', שמוביל על טריי יאנג בכל הקטגוריות, מלבד אסיסטים ועונשין. רק שהמספרים העונתיים לא מספרים את כל הסיפור. חייו של רוקי ב-NBA נחלקים בדר"כ בין התקופה של לפני האולסטאר לתקופה שאחרי האולסטאר. לפני קיר הרוקיז ואחריו. לוקה וטריי לא היו שונים משאר הרוקיז וגם להם היתה תקופה של לפני ואחרי, אבל בעוד שרוב הרוקיז, כולל דונצ'יץ', התעייפו כשהגיעו לקיר הרוקיז, אצל יאנג המצב היה הפוך.

תראו בעצמכם.

כמות משחקים נק' %FG %3p ריב' אס' איב' מדד +/- %Usg %TS %eFG
דונצ'יץ' לפני האולסטאר 55 20.7 43% 34.8% 7.2 5.6 3.2 0.3- 28.2% 55.3% 50.6%
אחרי האולסטאר 17 22.7 41.7% 26.4% 9.9 7.2 4.1 5.9- 32.8% 52.3% 47.2%
יאנג לפני האולסטאר 58 16.9 40.6% 31.2% 3.3 7.6 3.9 5.9- 26.5% 51.9% 46.6%
אחרי האולסטאר 23 24.7 44.2% 34.8% 4.7 9.2 3.4 0.4 29.4% 57.6% 50.8%

עוד לפני הדראפט, קיוויתי בשביל לוקה שהוא לא יבחר ע"י פיניקס או ע"י סקרמנטו, שלא ידועות בפיתוח שחקנים צעירים או בהנהלה יציבה במיוחד. התקווה שלי היתה שהוא יבחר ע״י דאלאס. נוביצקי כמנטור, קרלייל מאמן שמפתח צעירים ומארק קיובן בשביל הקומיק ריליף נשמע לי כמו נוסחא מנצחת. כבר מהרגע הראשון, קרלייל וקיובן נתנו ללוקה את התפקיד הראשי בהצגה ושאר השחקנים היו צריכים להבין שהם רק שחקני משנה בעלילה. מי שניסה להתמרד או לא התאים לסגנון המשחק של לוקה, מצא את עצמו עושה חלטורות בניקס או בסקרמנטו. לוקה כבש את הליגה בסערה בזכות הכריזמה שלו, התצוגות וסלי הקלאץ׳.

ואז הגיע האולסטאר ואיתו קיר הרוקיז. דונצ'יץ' התעייף והאחוזים שלו ירדו ובמשחקים ששיחק עד לסיום העונה הוא היה ב-Shooting slump רציני. להגנתו של דונצ'יץ' חשוב לציין שבטרייד דד ליין דאלאס מעשית פירקה את הקבוצה והלכה לטנקינג בשביל להגן על בחירת הדראפט שלה.

לטריי יאנג, לעומת זאת, לקח זמן ללמוד את השיטה ואת הליגה, ועד האולסטאר, הקליעה שלו היתה רחוקה מלהיות יציבה, אפשר לראות את זה כשמסתכלים על האחוזים שלו בחלוקה לחודשיםב-16 משחקים בחודש נובמבר, למשל, יאנג ניפק 14 נק' ב-35.5% מהשדה ו-19.8% מהשלוש. יאק! נראה היה שנקודת התורפה שלו היתה דווקא בקליעה. אותה קליעה שסידרה לו את ההשוואה לסטף בשנתו באוניברסיטה. ליאנג היו 2 אופציות. הראשונה, להתקפל בתנוחת עובר בפינת החדר ולבכות והשניה, ללמוד, להשתפר ולהוכיח את עצמו. טריי הראה לכולם ממה הוא עשוי, הוא לא התייאש והראה מגמת שיפור ממשחק למשחק. אח"כ הוא גם אמר שההשוואות הבלתי פוסקות ללוקה והפיזיות של הליגה הקשו עליו מאוד.

אחרי האולסטאר נראה שדברים התחילו להשתחרר אצל יאנג והוא נתן כמה תצוגות התקפיות אדירות, תוך שהוא משפר כמעט כל אספקט במשחק שלו. מה שגרם לאוהדים ולפרשנים להכניס אותו לדיון רוקי העונה. 

Round 2 – השפעה על הקבוצה

החשיבות וההשפעה של דונצ׳יץ׳ ויאנג על הקבוצות שלהם היתה גדולה. נכון, כמות הנצחונות לא היתה גבוהה והם לא הגיעו לפלייאוף, אבל, וזה אבל משמעותי, הם גרמו לכך שקבוצות פח, שלפעמים היה נראה שהקשר בינם לבין כדורסל הוא מקרי לחלוטין, יהיו כיפיות לצפיה. הם הפכו את הקבוצות שלהם ליעד אטרקטיבי עתידי לסופרסטארים, שירצו לשחק איתם. וזה המון.

אפשר לראות בטבלה הבאה את ההשפעה שלהם על הקבוצות במהלך העונה (הנתונים פר 100 פוזשנס):

on court off court
offrtg defrtg netrtg offrtg defrtg netrtg
דונצ'יץ' 106.9 109.8 2.9- 105.8 105.5 0.3
יאנג 107.6 113.6 6.0- 100.2 104.3 4.1-

בצד ההתקפי, גם אצל לוקה וגם אצל טריי, הקבוצה קלעה פחות (פר 100 פוזשנס) כשהם לא היו על הפרקט, כאשר אצל יאנג ההבדל יותר משמעותי.

בצד ההגנתי, ההגנה הקבוצתית משתפרת כאשר הם לא משחקים. גם כאן ההבדל יותר משמעותי אצל יאנג, אבל, לרעה.

מדד סטטיסטי נוסף, שמראה את ההשפעה המשוערת של שחקן על קבוצתו כשהוא על הפרקט, הוא מדד (RPM (Real plus minus. לוקה מנצח בקטגוריה הזו עם RPM של 1.27 לעומת יאנג שלו יש RPM של 2.7-. כאשר ההבדל העיקרי הוא בהגנה.

Round 3 – הגנה

אוף. ניסיתי לדחות את זה כמה שאפשר, אבל נראה שאין לי ברירה ואצטרך לכתוב על ההגנה של דונצ'יץ' ויאנג, שכידוע לכולם, לא הצד החזק של אף אחד מהם. אז אני אנסה לעשות את זה קצר ולא כואב. בסיבוב ה-2 ראינו את ההשפעה שלהם על הקבוצה, גם מהצד ההגנתי. אז לא אחזור על זה שוב. מה שאראה כאן הוא on/off court באחוזים מהשדה ומהשלוש שהיריבים ממטירים על הראש של לוקה וטריי, פר 100 פוזשנס:

on court off court
%Opp FG %Opp 3p %Opp FG  %Opp 3p
דונצ'יץ' 46.7% 35% 44.7% 33.5%
יאנג  48.5% 36.2% 45.2% 35.4%

מדד נוסף שאיתו אפשר להעריך את תרומתם בהגנה הינו מדד ה-DRPM. כדי למצוא את דונצ'יץ' במדד, תצטרכו לקפוץ לעמוד 11 (מתוך 13), הוא נמצא במקום 402 בליגה עם DRPM של 1.07-. לא מדהים, אבל הכל יחסי. את יאנג תוכלו למצוא בסוף הטבלה, במקום 514, מקום אחרון מכל שחקני הליגה עם 4.79-.

לסיכום:

גם ללוקה וגם לטריי יש קייס חזק לזכות בתואר. בעוד שלוקה דונצ'יץ' הסתער על הליגה מהשניה הראשונה ונחלש אחרי שנתקע בקיר הרוקי, טריי יאנג, עשה את הדרך ההפוכה, התחיל מזעזע והשתפר תוך כדי תנועה רק כדי לסיים את החודשיים האחרונים של העונה with a bang.

הכשרון של יאנג תמיד היה שם, אבל התהליך שהוא עבר וגרף השיפור שהראה ממשחק למשחק (רואים, אמרתי לכם, מוטיב חוזר), מצביעים על אופי חזק ומוסר עבודה גבוה, שגורמים לי להאמין שיאנג יכול להיות סופרסטאר בעתיד הלא מאוד רחוק ושהוא עוד יוביל את אטלנטה להישגים. כך, שנכון לכרגע לפחות, נראה שבאטלנטה יכולים להרגע, אבל, במקביל, גם להמשיך לעבוד ולדאוג להביא ליאנג את השחקנים המתאימים שישחקו איתו ולידו. כל זה מרשים מאוד, אבל, לדעתי, כמה משחקים, פסיכיים ככל שיהיו, לא מספיקים כדי לזכות בתואר עונתי. בנוסף, אני לא יכולה להתעלם מהצד החלש של יאנג, הצד ההגנתי. אבל היי, יש תקווה, ממקום אחרון בליגה ב-DRPM הוא יכול רק לעלות.

לוקה דונצ'יץ' סיפק את הסחורה רוב העונה, למרות קיר הרוקיז ולמרות הירידה במספרים שהגיעה בעקבותיו, ולכן, מבחינתי, הוא הזוכה בתואר לוקי העונה. כלומר, רוקי העונה.

אגב, רק סימלי שעונת הרוקי של דונצ׳יץ׳ ב-NBA היא גם עונת הפרישה של נוביצקי. השרביט הועבר בהצלחה. בדאלאס יכולים להיות מאוד מרוצים.