לפני תחילת הסיבוב הראשון כשנשאלו פרשנים מי הקבוצה עם יתרון הביתיות בעלת הסיכוי הגבוה ביותר ללכת הביתה כבר בסיבוב הראשון, רבים וביניהם אני, סימנו את שתי הקבוצות הללו. וכעת, אחת מהן תגיע לגמר האיזורי. אמל"ק: 2 קבוצות התקפה מצויינות עם הגנה בינונית.
מאזן בעונה הסדירה: 3-1 דנבר. הנצחון של פורטלנד היה ב-7 באפריל, רגע לפני שהעונה הסתיימה ונטען שדנבר הפסידו את המשחק בכוונה, כדי שיקבלו את הבלייזרס בסיבוב השני ולא את יוסטון. תומכי הטיעון הזה פשוט מסתמכים על חלוקת הדקות במשחק.
חמישיות:
ג'מאל מוריי, גארי האריס, וויל ברטון, פול מילסאפ, ניקולה יוקיץ'
דמיאן לילארד, סי ג'יי מקולום, מו הארקלס, אל פארוק אמינו, אנאס קאנטר (פצוע, לא ברור מצבו לסדרה).
שתי הקבוצות שכולם במערב רצו פגוש בפלייאוף. הגיל וחוסר הניסיון של דנבר, העובדה ששנתיים קודמות פורטלנד עפה בסיבוב הראשון בסוויפ (רצף 10 הפסדי פלייאוף עד שפגשה את ווסטברוק וחבורתו) ועוד איבדה את נורקיץ', מי שהיה השחקן השני בטיבו בקבוצה, רגע לפני תחילת הפלייאוף. יש משהו נוסף משותף לשתי הקבוצות הללו: הן הכי צעירות מבין 16 קבוצות הפלייאוף מלבד אורלנדו. גיל ממוצע של שחקני פורטלנד הפעילים: 24.7. של דנבר? 24.4. מה שמרשים זה חלוקת הדקות של הצעירים:
הגרף הזה לקוח מכתבה של פורבס מסוף מרץ (ולכן לא כללה את אורלנדו). עיקר הדקות בקבוצת פלייאוף שעברה סיבוב במערב, נמצאות על כתפי שחקנים בני 24 ומטה. לפי לוקד און פודקאסטר של דנבר שטוען שהיא קבוצת הפלייאוף השמינית הכי צעירה בהיסטוריה. בארטון (27.8) מילסאפ (33.7) פלאמלי (28.7) וטורי קרייג (27.9) הם היחידים מהרוטציה של דנבר מעל גיל 24. ציפינו לחוסר היציבות וחוסר הבטחון שראינו בסיבוב הראשון. לדעתי הם יהיו דומים לבוסטון בשנה שעברה, שאחרי שניצחו את סדרת הסיבוב הראשון קיבלו בטחון.
במשחקים האחרונים מייקל מאלון פתח עם טורי קרייג. הוא עשה זאת מכיוון שהגארדים של סן אנטוניו שמרו חזק והיה צריך לסייע לג'מאל מוריי בהובלת הכדור. בסדרה הזאת יהיה פחות לחץ הגנתי, ויותר צורך לסייע לג'מאל "החץ הכחול" מוריי וגאריס לשמור על לילארד ומקולום, ולכן לדעתי בארטון יהיה זה שיפתח בחמישיה.
צריך להזכיר שלילארד לא כזה רע הגנתית כמו התדמית שלו, בעיקר אוף דה בול, ואפילו עשה עבודה לא רעה על ווסטברוק. כך שלהשאיר את לילארד על מוריי עדיין אפשרי.
הבעיה בחמישיה של פורטלנד זה כמובן בעמדת הסנטר. אם קאנטר לא יהיה זמין זה יהיה בין קולינס ומאיירס לנארד. ולא משנה מי מהשלושה זה יהיה, זה יאפשר ליוקיץ' המון חופש פעולה כי אף אחד מהם לא שומר טוב. אמנם זאק קולינס בתחילת העונה הראה ניצוצות טובים, אך בהמשך העונה זה נעלם. הבעיה עם קולינס ומאיירס היא שבנוסף הם לא יגרמו ליוקיץ' להתאמץ יותר מדי בהגנה. גם אם מאיירס ינסה להוציא את יוקיץ' מהצבע, זה יהיה ב-2-3 פוזשנים בהם הוא יעמוד על קשת השלוש ויאיים לזרוק או שבאמת יזרוק. לדנבר יש יתרון עצום בעמדת הסנטר.
דו קרב הרכזים בין "החץ הכחול" לדמיאן לילארד אמור להוות את עיקר ההצגה כאן. אני בספק אם הם ישמרו אחד על השני. בשתי הקבוצות מי שיפתח בעמדה 3 הוא השומר הכי טוב והמתקיף הכי פחות טוב. לכן הארקלס ובארטון ישמרו בהתאמה על הרכזים, ומהצד השני כנראה שיסתירו את הרכזים עליהם. ראינו את הארקלס עושה עבודה מצויינת בסדרה מול הת'אנדר. בארטון צריך לשקם מעט את המוניטין. מאלון כנראה ינסה לחקות את גישת ניו אורלינס ולעשות טראפים על לילארד. אמנם ראינו שלילארד מסתדר לא רע וידע לבצע ספליטים טוב יותר מבעבר במקרים כאלו, אך זו עדיין האופציה הטובה יותר, בטח עם מגוון הווינגס העומד לרשות מאלון. מנגד בארטון יכול להחזיר עם קליעה ולהוסיף עוד קושי להגנת הבלייזרס הקצרה ממילא.
בגזרת ה-4 בשני הצדדים גם אמינו וגם מילסאפ הם שחקנים שיתרמו יותר הגנתית עם קליעות מדי פעם כדי לסייע בהתקפה. בצד של פורטלנד טרי סטוטס אולי יעלה את ג'ייק ליימן להרכב סמול בול בו אמינו יתפקד כ-5. עם או בלי הניסיון הזה, יתכן מאוד ואמינו יופקד לשמור דווקא על יוקיץ' במטרה להפריע לניהול המשחק של דנבר, זאת מכיוון שאמינו גם ככל הנראה היחיד שמסוגל להפריע ליוקיץ'.
ספסל:
הספסל של פורטלנד נפגע מאוד מהפציעות של נורקיץ' ועכשיו קאנטר. בין אם לנארד יפתח וקולינס יעלה מהספסל או להיפך, אין לפורטלנד ממש מה להציע בנושא הזה. ג'ייק ליימן יכול לספק נקודות מהספסל, או להסתובב על הפארקט בחוסר מעש. סת' קרי (או האח הפחות טוב) יעלה מהספסל ויקלע שלשה או שתיים. אוון טרנר טוב הגנתית והוא סבבה כרכז מחליף. טרנר עשוי להיות סטופר שעולה מהספסל ומעייף את מובילי הכדור של דנבר, אבל זה פחות פרקטי מכיוון שלדנבר תמיד יש כמה מובילי כדור וממילא לרוב את ההתקפה מנהל יוקיץ'.
מי שעשוי אולי להציל את המצב הוא רודני הוד שיעלה מהספסל לתגר את שחקני הכנף. הוד עשוי לתפוס יום ולהיות יעיל התקפית ואפילו בסדר הגנתית, ואז לתת מרווח נשימה לבלייזרס, בוודאי מול הנאגטס שיחפשו להתיש עם שחקני כנף. אלא שרודני הוד לא יציב. תשאלו בהזדמנות אוהד יוטה מה קורה למי שמחכה לפריצה של הוד. יש ציפיה מהוד לפרוץ מתישהו, אבל אחרי 5 עונות ופלייאוף עם לברון הציפיה הזו נשארה לאופטימיים במיוחד מבינינו. אין שום סיבה שזה יקרה בסדרה הנוכחית.
לדנבר דווקא יש לא מעט כלים, בין אם אלה וטרנים שהראו בסדרה הקודמת את החשיבות שלהם, כמו מייסון פלאמלי (לא חשבתי שאכתוב משהו כזה על פלאמלי כלשהו) וטורי קרייג, ובין אם אלה צעירים שינסו להוכיח את עצמם כיעילים בפלייאוף, אחרי שעשו זאת בעונה הרגילה. מאליק ביזלי ומונטה מוריס עושים עבודה טובה בשני צידי המגרש ויכולים לתת לגארדים של החמישיה דקות מנוחה חשובות. לדעתי מאלון יתן להם יחסית הרבה דקות בשביל לשמר טריות של הגארדים המובילים שלו. במקרה הצורך אפשר לשלוף את חואנצ'ו הרננגומז שמספק עוד כח אש ותרומה הגנתית.
הספסל אמור להיות פחות משמעותי בפלייאוף, אבל כשמדובר בסדרה ארוכה, כל דקת מנוחה חשובה, ואם יש פציעות החשיבות של הספסל רק גדלה. דנבר יותר עמוקה. ועוד לא דיברנו על אייזיה תומאס (וגם לא נדבר) וטריי ליילס. מנגד, הספסל של דנבר הוא זה שהביא להפסד במשחק 6 כשכל הספסל סיפק 13 נקודות בלבד. לטרי סטוטס אין הפתעות מהספסל והוא יצטרך להסתמך בעיקר על החמישיה שלו.
מאמנים:
מייקל מאלון נשכר על ידי ויוק רנאדיב ב-2013 כמאמן סקרמנטו, אחרי ששימש שנים רבות כעוזר מאמן בליגה. תקופתו בסקרמנטו לא זכורה כמוצלחת אבל לא לחובתו. והדבר שהוא הכי זכור לאוהדים זה כ"לוחש לקאזינס." המאמן שהצליח להרגיע ולשלוט בקאזינס, ולגרום לו לנתב את האגרסיות והאנרגיות לכיוונים חיוביים. כמו לא מעט מאמנים בשנים האחרונות בסקרמנטו זה לא עזר, הוא פוטר ומאז 2015 הוא מאמן דנבר כשהישג השיא שלו היה להיות העונה מאמן המערב באולסטאר. זוהי הפעם הראשונה שלו בפלייאוף ויש לנו למעשה רק את הסדרה מול סן אנטוניו כדי לנתח אותו. עיקר מה שיודעים עליו לכן הוא מהעונות הרגילות, ושם ראינו גם מסקרמנטו וגם מדנבר שהוא מאמן של שחקנים. הוא מתווה את הדרך, ונותן לשחקנים שלו את החופש לבטא את עצמם בין הגבולות אותם הוא מציב. במהלך העונה הסדירה הוא הגיע עם תכנית משחק ונתן ליוקיץ' לנהל את כל המשחק מבלי שהוא סימן פעם אחת לתרגיל או סט כלשהו . אצלו לא יהיה תקרית קרלייל-רונדו שנבעה מכיוון שרונדו רצה את החופש לשנות תרגילים בשטח וקרלייל סירב לאפשר ולו תזוזה של מילימטר הצידה. מאלון בדיוק ההיפך מכך. זה יכול להיות דבר רע. לא מעט פעמים בפלייאוף השחקנים צריכים שהוא יקח שליטה, ובמשחקים הראשונים מול סן אנטוניו הוא לא ידע לעשות זאת בזמן. זה לא שעכשיו הוא יתן ליוקיץ' לעשות הכל לבד והוא ישב ויצפה, אבל הוא כן יסמוך על הכוכב שלו לא מעט, כמו שראינו משחק 7.
Nuggets finished 15th among all first-round playoff teams on points per possession on unguarded catch and shoot jumpers.
They still have the 3rd best offensive rating in the playoffs.
— Hardwood Paroxysm (@HPbasketball) April 28, 2019
הפלואידיות הזאת מאפשרת גמישות ויעילה מאוד להתגבר על מכשולים התקפית. תחת כהונתו דנבר הייתה קבוצה התקפית טובה מאוד, אך רק השנה הצליחה למצוא פתרונות הגנתיים בהרכבים מה ששידרג אותה משמעותית והקפיץ אותה מקבוצת סף פלייאוף לקבוצת צמרת. זה העיקר בסדרה הזאת מבחינת הנאגטס. הם יספקו התקפה נהדרת זה ברור. מאלון מאמן התקפי מצויין אך אם הוא יצטרך לספק פתרונות הגנתיים מהירים לא בטוח שהוא ידע לספק זאת.
בפינה השמאלית יש את טרי סטוטס. שנתיים כושלות כמאמן אטלנטה, שנתיים כושלות כמאמן מילווקי וכל זה לפני יותר מעשור. ב-2012 התמנה למאמן פורטלנד והוא שם מאז. הישגים כמאמן: אליפות עם דאלאס כעוזרו של ריק קרלייל. מיד נחזור לזה. עם פורטלנד הוא עבר סיבוב פעם אחת בעונתו השניה (מסל נצחון מדהים של לילארד שהכריע את הסדרה מול יוסטון), רק כדי להפסיד לסן אנטוניו שלקחה את האליפות. זאת הפעם היחידה שהבלייזרס תחתיו עברו סיבוב ראשון עד העונה. הוא נחשב גאון טקטי התקפי, ועכשיו נחזור לתקופה ההיא בדאלאס: זוכרים משם את דוויין קייסי כמאמן ההגנתי של האליפות ההיא של המאבריקס, קצת פחות שוכחים את סטוטס שקיבל קצת קרדיט כמוח הטקטי. אם אתם רוצים ללמוד סטים ותרגילים התקפיים לצפות בפורטלנד שלו זה אחלה של דבר. הוא יודע לקחת סטים בסיסיים ופשוטים ולהפוך אותם ליצירת אמנות. הוא גם נחשב מאמן שיודע להוציא יותר מהסגל שלו. בעונה הסדירה. אם תזכרו שנים אחרונות תשימו לב שכמעט תמיד הבלייזרס ניצחו את התחזיות, בין אם מיד אחרי שכולם עזבו והשאירו את לילארד לבד, ובין אם זה אחרי התבוסה שנה שעברה, סטוטס תמיד מצליח להביא את הקבוצה שלו לשיא בעונה הסדירה, ולכן אולי מוותרים לו על חוסר ההצלחה בפלייאוף. הוא בהחלט המאמן שידע לאתגר את ההגנה של דנבר, אחרי שפיצח את הגנת אוקלהומה סיטי (למי שרוצה לקרוא ניתוח כיצד עשה זאת יש כתבה מצויינת בלינק הזה ). גם סטוטס מתקשה למצוא פתרונות בצד השני, וזה נובע אצלו בעיקר מהיעדר כשרון. למעט הארקלס שעשה עבודה מדהימה בסיבוב הראשון ואמינו שהוא שומר מצויין, אין לו כמעט סטופרים שהוא יכול לשחק איתם מלבד טרנר.
תהיה לנו סדרה עם שני מאמנים מאוד יעילים התקפית, וכנראה שמי שימצא ראשון פתרונות הגנתיים, שזו חולשה של שניהם, ינצח.
אקס פקטור:
מייקל מאלון. בדיוק הרגע הסברתי שזה פלייאוף ראשון שלו ואין לאף אחד מושג מה יעשה או בסיס לניתוח. מהספסל? הרננגומז ורודני הוד. כל אחד בקבוצתו אם יעלה לשחק ויעלה מאופס יכול להיות גיים צ'יינג'ר, ומשניהם ראינו יכולות כאלו העונה.
ואם מתעקשים על מישהו שעשוי לשחק דקות משמעותיות אז כנראה שזאק קולינס. יש בור בעמדת הסנטר. זאת ההזדמנות! בצד של דנבר: בארטון ופלאמלי. זוכרים את הטרייד על נורקיץ'? אז פורטלנד שלחה בו את פלאמלי. זמן נקמה.
תחזית: 4-2 לדנבר. סטוטס גאון טקטי אבל ממאלון עוד לא התאכזבתי בפלייאוף.
