בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.
האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?
פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!
לכל הטורים: https://orangeball.co.il/pre26index/
הקבוצה היום: ברוקלין נטס
נשארו: מייקל פורטר ג'וניור, איגור דיומין, נואה קלאוני, טרנס מאן, דני וולף, בן שרף, נולאן טראור, דרייק פאוול, דיי'רון שארפ (חתם מחדש, שנתיים/20 מיליון), ג'וש מיינוט (חתם מחדש, שנתיים/9 מיליון)
עזבו: ניק קלקסטון (טרייד לבולס), זאיר ויליאמס (חתם בלייקרס), ג'יילן וילסון (הוקס), אוצ'אי אגבאג'י (עדיין חופשי), טייסון אטיין (עבר לצרפת), א.ג'יי לידל (עבר ליוון)
הגיעו: ג'וליוס רנדל (טרייד ענק בין ארבע קבוצות, בתמורה לקלקסטון ובחירה 33), קיאון אליס (שוק חופשי, שנתיים), מוריץ וגנר (שוק חופשי, שנתיים), מייקל בראון ג'וניור (בחירה 6 בדראפט), ג'ושוע ג'פרסון (בחירה 28 בדראפט, הגיע במסגרת טרייד רנדל), טיילר בילודו (בחירה 43 בדראפט, חוזה טו-ווי)
חמישייה צפויה: איגור דיומין, מייקל בראון ג'וניור, מייקל פורטר ג'וניור, ג'וליוס רנדל, דיי'רון שארפ
ספסל: קיאון אליס, נואה קלאוני, ג'וש מיינוט, ג'ושוע ג'פרסון, דני וולף, מוריץ וגנר, טרנס מאן, בן שרף
המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:
הנטס היו מספיק גרועים כדי שאף אחד לא יטרח לעשות סרטון הילייטס שלהם. אז קחו את בן שרף:
אז מה היה לנו?
ענות 25/26 היתה העונה השלישית בהתאוששות של הנטס מקבוצת הגלקטיקוס של הארדן, קיירי ודוראנט. הנטס העבירו את שלושתם בטריידים שהתמורות העיקריות בהם היו מיקאל ברידג'ס, קאם ג'ונסון ובעיקר המון בחירות דראפט, העבירו את הברידג'ס המדובר בשביל עוד בחירות דראפט, וקיבלו את מייקל פורטר ג'וניור שאיכזב בפלייאוף תמורת קאם ג'ונסון. בקיץ הם מימשו את בחירות הדראפט שלהם, עם מספר שיא של חמש כאלה בסיבוב הראשון – כולל שני שחקני נבחרת ישראל, בן שרף ודני וולף. עם ניסיון מכוון להפסיד וצבר צעירים גדול, בררור שרוב העניין בעונה של הנטס יהיה על פיתוח שחקנים ולא על נצחונות.
איגור דיומין אמור היה להיות השחקן המוביל שהגיע מהדראפט. בבחירה התשיעית, הגארד הגבוה הגיע לליגה עם מוניטין של מנהל משחק נהדר עם קליעה בעייתית, אבל נתן עונה קצת הפוכה עם 3.3 אסיסטים למשחק אבל 2.4 שלשות ב-39%. סיום העונה עם פציעה בסוף פברואר השאיר רושם מעורב – בסך הכל עונת הרוקי היתה סבירה אבל לא נגמרה עם בחירה לאחת מחמישיות הרוקיס, שכללה את רוב הבחירות בטופ 10 בדראפט.
נולאן טראור ודרייק פאוול זכו ללא מעט דקות, כולל בחמישיה, אבל גם הם לא השאירו רושם מיוחד. נואה קלאוני בשנתו השלישית קיבל צ'אנס גדול יותר, ונהראה שיפור בשוליים, אבל גם עליו קשה לומר שרואים פוטנציאל ליותר משחקן 7-8 בקבוצה טובה.
בגזרת הישראלים, דני וולף בבירור נהנה מעונה טובה יותר. הוא התחיל את העונה חם מהשלוש והתקרר ככל שהתקדמה, אבל בסך הכל בהחלט הראה פוטנציאל יפה – הקליעה נכנסה לפרקים, הוא הצליח מדי פעם לייצר לעצמו ולאחרים מכדרור, הריבאונד היה סביר פלוס בשביל רוקי, ואולי חשוב מכל – הוא הראה יכולת להזיז רגליים בהגנה שלא אפיינה אותו במכללות, ויכולה להיות ההבדל שיעשה קריירה ארוכה בליגה. בן שרף, לעומתו, שונמך לג'י ליג במספר מקרים, ולמרות שהציג מדי פעם פוטנציאל יפה לא הצליח לשמור מספיק טוב, ובעיקר לא לקלוע. הוא סיים את העונה עם 21% איומים מהשלוש, ועם מספרים כאלה קשה מאוד לתת לו לשחק.
השחקן שנתן קפיצה ברורה המשחק שלו היה מייקל פורטר ג'וניור. אחרי הפלייאוף הרע במדי דנבר רבים הספידו אותו, בוודאי בברוקלין שבה לא שיחק לצד פליימייקר רציני שיוכל לשלחרר אותו למצבי קליעה. אז הוא הפתיע ויצר אותם לבד, ובהצלחה לא רעה בכלל. הבחור סיים עם ממוצעים של 24/7/3 ובעיקר 3.4 שלשות למשחק ב-36%, הישג נאה לאופציה התקפית מרכזית. לרוע המזל, הותיקים ששיחקו איתו הלכו אחורה. קאם תומאס הראה שהוא מסוגל לקלוע כמה נקודות שהוא רוצה, כל עוד לא מבקשים ממנו לעשות את זה ביעילות, אבל היה מספיק גרוע כדי להיחתך מהקבוצה, להיחתך ממילווקי ולא למצוא קבוצה בליגה. ניק קלקסטון פשוט נראה אדיש, הריבאונד והגנת הצבע הנהדרת לקחו צעד אחורה, וגם בהתקפה הוא סיים הרבה פחות.
הנטס של העונה שעברה היו אחת הקבוצות הגרועות בהיסטוריה. הם סיימו עם מאזן נורא של 20-62, כשהם מציגים את ההתקפה הגרועה בליגה וההגנה החמישית מהסוף. זה הספיק למקום השלישי מהסוף במירוץ ללוטרי.
קיץ חם
…ואז גם זה נכשל. מסתבר שכמו שהמזל הולך עם הטובים, גם חוסר המזל הולך עם הגרועים. למרות שהיו להם את הסיכויים הכי גבוהים בליגה לזכות, הם נכשלו לחלוטין ומצאו את עצמם עם הבחירה השישית. עם הבחירה הזו הם הביאו את מייקל בראון, גארד גבוה (1.95 מ') ורזה עם יכולת קליעה, שיכול לשחק גם כמנהל משחק וגם רחוק מהכדור. איתו הגיע ג'ושוע ג'פרסון, פורוורד חזק שידוע בעיקר ביכולת המסירה שלו, ועם קליעה לא רעה לשלוש כנראה שהכשרון שלו חופף לזה של דני וולף.
מעבר לדראפט המהלך הגדול של הנטס היה ההבאה של ג'וליוס רנדל, בתמורה לניק קלקסטון ובחירה 28. הצד של מינסוטה בעניין היה כלכלי נטו – אחרי פלייאוף מאכזב ועם מיסי מותרות פוטנציאליים במאות מיליונים, הם היו חייבים לקצץ בעלויות. הצד של הנטס מצביע על הכיוון של קבוצות תחתית בעידן החדש של האנטי טנקינג – לנצל מקום פנוי מתחת לתקרה כדי להתחזק, גם אם זה אומר לקחת חוזים רעים, ולפחות לנסות להתחרות על מאזן טוב יותר ועל שלושת הכדורים הנכספים בלוטרי הבא. גם קיאון אליס ומו ווגנר, שחקנים שהראו שהם יכולים להיות בעלי ערך אם לא מבקשים מהם יותר מדי.
בגזרת המאמן ג'ורדי פרננדז נשאר לעונתו השלישית בקבוצה. פרננדז ידוע כמומחה לפיתוח שחקנים, אם כי קשה לומר שהיו לו הישגים יוצאי דופן בתחום עד עכשיו בנטס.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
השינוי בחוקי הדראפט הכניס את הנטס, כמו רוב קבוצות הטנקינג של העונה הקודמת, לאזור לא ברור. בשנים האחרונות הם עבדו לפי ספר המתכונים של הפרוסס – תחליף ותיקים בבחירות דראפט, תייצר גמישות כלכלית, ותקווה להביא את הכוכב העתידי שלך – עכשיו הספר הזה נזרק לפח וקבוצות צריכות להתחיל לנצח.
הכלים המרכזיים שיש לנטס כרגע הם רנדל ופורטר. רנדל מגיע אחרי עונה רגילה טובה במיסנוטה, נמצא בשיא הקריירה מבחינה פיזית, והתפתח מאוד כיוצר וקלע חוץ בשנים האחרונות. אם הוא יצליח כאופציה ראשונה אמינה, פורטר יהנה מאוד מתשומת לב הגנתית מופחתת ומשומרים שרחוקים ממנו עוד כמה שנטימטרים, מה שיכול להעלות משמעותית את היעילות ההתקפית שלו. מייקל בראון הוא לא רק התקווה הגדולה מהדראפט, אלא גם ההתאמה הכי טבעית לעמדה מס. 2 שיש בקבוצה, ויקבל לא מעט זריקות כאופציה השלישית בקבוצה.
השאלה היא מי יתחיל את ההתקפות. רנדל יכול לעשות את זה, אבל לא לאורך משחק שלם ולא בלי לשלם מחיר בהרחקה שלו מהסל והורדת היעילות. דיומין עוד לא הוכיח שהוא מסוגל להיות מנהל משחק ברמה גבוהה בליגה – ושרף, אולי המוסר הכי טוב בקבוצה בעונה שעברה, לא עשה מספיק בתחומים אחרים כדי להיות תחליף ראוי.
הבעיות בעמדת הסנטר לא קטנות יותר. בלי קלקסטון, המושכות יעבור כנראה לדיירון שארפ – ריבאונדר מצוין ושחקן הגנה לא רע, אבל זהו. וולף וג'פרסון יספקו אלמנט של מסירה וקליעה מבחוץ, אבל גם הם לא ממש סקוררים וגם לא יעשו הבדל בהגנה. מו ווגנר נקבר ברוטציה באורלנדו ועשוי להיות פתרון מפתיע בעמדה, אבל גם הוא לא נראה כרגע כסנטר פותח לגיטימי.
האתגר הגדול הולך להיות בהגנה. חוץ משארפ אין בכל הקבוצה שחקן אחד שנחשב למגן מעל הממוצע בעמדה שלו, והוא לא מכסה את השטחים שקלקסטון כיסה בעונה שעברה.
הנטס יקוו שפורטר יצליח לשמור על יכולת של סף אולסטאר גם ליד רנדל, שרנדל ישחק את עונותיו הדומיננטיות כאופציה ראשונה בניקס, שדיומין יתן קפיצת מדרגה, שבראון יתגלה כסקורר ומנהל משחק משני לגיטימי כבר בעונתו הראשונה, ושכל היתר ישתפרו מספיק כדי להיות קבוצה לגיטימית.
תחזית:
הרעיון שברוקלין תפתיע הוא לא איזו פנטזיה מופרכת, אבל גם לא סביר במיוחד. בלי הגנת טבעת, בלי מנהל משחק אמיתי, עם שני שחקנים בסך הכל שהוכיחו יד יציבה מבחוץ ויותר מדי צעירים, סביר שנראה שיפור בשוליים אבל לא הגעה לאזור ה-30 נצחונות שהופכים קבוצה לאתגר משמעותי. הנטס ינצחו כ-26 משחקים, וישמחו לגלות שמישהו מהצעירים שלהם מראה סימנים של יותר משחקן רוטציה.
