עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?

הקבוצה היום: לוס אנג'לס לייקרס

נשארו: לברון ג'יימס, לוקה דונצ'יץ', רוי האצ'ימורה, אוסטין ריבס, ג'ארד ונדרבילט, גייב וינסנט, מקסי קליבה, דלטון קנקט, ג'קסון הייז, ברוני ג'יימס,

עזבו: דוריאן פיני – סמית' (חתם ביוסטון), מרקיף מוריס (ללא קבוצה), כריסטיאן ווד (ללא קבוצה), ג'ורדן גודווין (ללא קבוצה) שייק מילטון (פרטיזן בלגרד), קאם רדיש (איזו קבוצה ליטאית מוזרה)

הגיעו: דיאנדרה אייטון (שוק חופשי), מרקוס סמארט (שוק חופשי), ג'ייק לאראביה (שוק חופשי)

מתנדנדים: כריסטיאן קולוקו, כריס מאנון.

חמישייה: דונצ'יץ', ריבס, לברון, האצ'ימורה, אייטון

ספסל: סמארט, ואנדרבילט, וינסנט, קנקט, קליבה, לאראביה, הייז, ברוני.

המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:

אז מה היה לנו שם?

הלייקרס התחילו את העונה הקודמת עם מעט סיבות לאופטימיות. מאז האליפות ב-2020, הם לא הצליחו לעבור 47 נצחונות, והגיעו לגמר אזורי רק פעם אחת. הבעיות שלהם היו ידועות: אנתוני דיוויס שיחק נהדר כששיחק אבל נפצע כל הזמן, לברון נשאר אחד השחקנים הטובים בעולם אבל לא הצליח לשמור על אינטנסיביות גם בצד ההגנתי. מאז שויתרו על הצוות המסייע שלהם בעונת האליפות, הם לא הצליחו למצוא סנטר סביר שישלים את דיוויס, ובכלל, הסגל שלהם הורכב מיותר מדי שחקני מינימום שקיוו להצליח על הבמה הגדולה בעולם – אבל לא ממש הצליחו.

העונה התקדמה כמתוכנן, פחות או יותר. המאזן של הלייקרס היה קצת יותר טוב מ-50-50  באוקטובר, נובמבר ודצמבר, ומעט טוב מזה בינואר. דיאנג'לו ראסל שהוחתם בקיץ ואיכזב, אפילו יחסית לציפיות מדיאנג'לו ראסל, הוחלף בדוריאן פיני סמית' בדצמבר, והלייקרס נראו מעט טוב יותר. הם ניסו את מקס כריסטי בחמישיה, וזו לא היתה הצלחה גדולה. ואם מישהו עוד ציפה למשהו מכריסטיאן ווד או מגייב וינסנט – זה לא קרה.

ואז הם היכו את כל הליגה בתדהמה. יותר נכון, ניקו האריסון היכה את הליגה בתדהמה, בעוד הלייקרס ענו לטלפון ב-"מה?! שניה (טלפון בצד). כן, זה האריסון, הוא רציני. כן כן, לוקה. לא יודע, השתגע. מה לומר לו? לא רוצה להיראות להוט מדי. אוקיי. (מרים) טוב תשמע, המחיר שלך גבוה, אבל לא לגמרי מופרך, אבל תצטרך להוסיף את מקסי קליבה. כן, זה דיל ברייקר. אוקיי. תודה (מוריד) לא מאמין שהוא קנה את זה!". לוקה עבר ללייקרס בטרייד שנחשב מהיום הראשון לאחד מהגרועים ביותר בכל הזמנים, דיוויס עבר לדאלאס (ונפצע שם כמעט מיידית) יחד עם מקס כריסטי ובחירת דראפט עתידית. עת עמדת הסנטר הם ניסו למלא עם מארק וויליאמס, שכבר עבר בטרייד עבור קנקט, אבל הטרייד בוטל אחרי שוויליאמס נכשל בבדיקות הרפואיות.

השילוב של לוקה ולברון נראה טוב, והלייקרס מאוד הרשימו עם מאזן של 10-2 בפברואר. אבל הם חזרו לשפיות במרץ ואפריל, ההגנה קרטעה עם לוקה אחרי פציעה ולברון בגיל 900, וכולם רצו לראות איך זה יעבוד בזמן אמת.

זה עבד… לא כל כך טוב. הלייקרס, עם יתרון הביתיות, ניגפו 4-1 מול מינסוטה. למרות שהם הצליחו לעצור יפה את אדוארדס , רנדל שיחק ביעילות חסרת תקדים, ואיכשהו ג'יידן מקדניאלס נראה כמו כוכב מולם. בצד השני, לוקה נראה לא בכושר, לברון היה אנמי, ריבס היה נורא ועם כל הכבוד לסדרה טובה של האצ'ימורה, לא הוא השחקן שיעביר את הלייקרס סיבוב. פרט לארבעת אלה, ול-DFS שהיה סביר, אף שחקן בלייקרס לא הצליח לתרום. החיסרון בעמדת הסנטר נראה משמעותי, ובשום שלב הלייקרס לא נראו כמי שיכולים לקחת את הסדרה.

קיץ חם

כרגיל אצל הלייקרס, עיקר הדרמה התמקד בלברון. הוא מימש את האופציה שלו על העונה, וכרגע חתום לעונה הנוכחית בלבד – שייתכן ותהיה האחרונה בקריירה המפוארת שלו. היו כל מיני דיבורים על כך שההנהלה כבר רואה את הפרנצ'ייז בנוי סביב דונצ'יץ' ולא לברון, ואפילו אפשרות לטרייד, אבל כרגע הוא נשאר לעונה ה-23 בקריירה.

אחרי הפלייאוף המאכזב הלייקרס נדרשו בבירור לשיפור. אבל פיני סמית', שהיה אחד מהיחידים שתפקדו בפלייאוף, עזב את הקבוצה וחתם ביוסטון. בהמשך הקיץ פרי אייג'נטס בולטים כמו ביל, פול ולופז חתמו דווקא ביריבה העירונית, מה שבוודאי לא עורר תקווה בלייקרס.

הלייקרס הצליחו בכל זאת להחתים את דיאנדרה אייטון. פעם הבחירה מס. 1 בדראפט של לוקה, אייטון איכזב בעונתו האחרונה בפיניקס ועוד יותר בעונתו היחידה בפורטלנד. אף אחד לא יכול לקחת לו את הגובה, האתלטיות והיד הרכה, אבל אייטון כבר הפך להיות ידוע בחוסר המאמץ שלו. זה מתבטא בהגנה, זה מתבטא בריבאונד, ואפילו בהתקפה, כאשר הוא מסתפק בקליעות חצי מרחק ולא הולך חזק לסל ומגיע לקו. הלייקרס לא יצטרכו ממנו הרבה נקודות בהכרח, אבל הם צריכים איום בלוב, ובעיקר קשיחות הגנתית שספק אם הוא האיש הנכון בשבילה.

אם בקשיחות הגנתית עסקינן, אז מרקוס סמארט. בעבר שחקן ההגנה של בעונה ועם 3 בחירות לחמישיות הגנה, פציעות דירדרו קשות את הקריירה של סמארט. בשנתיים האחרונות סמארט שיחק בסך הכל 54 משחקים, שגם בהם היה רחוק מיכולתו בעבר, בעיקר בצד ההגנתי. הוא יחפש לשקם את עצמו במערכת של הלייקרס, שתשמח מאוד לקבל את סמארט של בוסטון, או אפילו 80% מאותו שחקן.

התוספת האחרונה לקבוצה היתה ג'ייק לאראביה, שחקן לא זוהר אבל אפקטיבי בסך הכל, עם יד סבירה מבחוץ ואינטליגנציית משחק התקפית והגנתית שהופכות אותו לשחקן חיובי. הוא לא ייתן גגות מהדהדים ולא יקלע הרבה, אבל יוכל, כנראה, לתת דקות מהספסל בלי שיורגש חור גדול מדי.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

קבוצה עם לוקה אמורה לרוץ לאליפות, זה ברור. קבוצה עם לוקה ולברון אמורה עוד יותר לרוץ לאליפות. והלייקרס, באופן כללי, אמורים לרוץ לאליפות. אז הם ינסו.

לא בטוח שיש להם את הכלים. השילוב של לוקה ולברון, שרגילים שניהם להיות מובילי כדור עיקריים, השאיר את לברון פחות דומיננטי ממה שהוא רגיל ונאלץ יותר לזרוק מבחוץ ומחצי מרחק, פעולות שאינן החוזקות העיקריות שלו. הוא עדיין קטלני בהתקפה המתפרצת, ועדיין מסוגל לייצר סל מכלום, אבל לפחות מהמעט שראינו הליקרס עדיין לא מצאו את הסינרגיה הנכונה, ומקבלים מהשלם פחות מסכום חלקיו.

מהצד השני, יש את לוקה. אחרי טענות קשות מצד דאלאס על אורח החיים ה(לא) ספורטיבי שלו, לוקה לקח את עצמו בידיים, הוריד משקל ונראה חד מאוד ביורובאסקט. לוקה נבחר כבר חמש פעמים לחמישיה הראשונה של הליגה, ואין ספק שיש לו את הכלים להיות ה-MVP. כבר ראינו אותו מביא קבוצה לא מאוד עמוקה או מוכשרת לגמר הליגה, ואפשר לדמיין עונה גדולה שלו שמשכיחה את כל החסרונות.

הבעיה היא שיש הרבה כאלה. הלייקרס לקחו בעבר אליפות עם ג'בייל מגי ודווייט הווארד של אחרי הפציעה בתור הסנטרים, ועקרונית זה מה שהם צריכים כרגע – שחקנים גדולים, חזקים, הגנתיים, שלא יוותרו על אף ריבאונד, יגנו על הטבעת ויתנו מה שנקרא "ריווח אנכי" – כלומר יקפצו גבוה ויסיימו את המסירות של לוקה ולברון בדאנקים. בנקודה מסויימת בזמן, כשהגיע לגמר עם פיניקס, אייטון נראה כאילו הוא יכול לתת את הדברים האלה ואף יותר, אבל מאז רמת המאמץ שלו ירדה פלאים. השחקן שראינו בפורטלנד בשנה שעברה הוא פחות או יותר הפוך ממה שהלייקרס צריכים. הוא דיבר על כך שזו העונה שבה הוא נותן את הכל, אבל דיבורים הם זולים. עונת חזרה שלו יכולה להיות לא פחות חשובה מאשר השיפור בכושר של לוקה.

שחקן מפתח נוסף הוא אוסטין ריבס. מאז הפריצה שלו בלייקרס ריבס הוכיח את עצמו  בעונה הרגילה, עלה עד לממוצע של 20 נק' למשחק בעונה שעברה, למד איך להגיע לקו ושימר יכולת קליעה יפה משלוש.  אלא שאז הגיע הפלייאוף, וריבס הצליח להגיע למצבי קליעה, אבל לא ממש הצליח לקלוע אותם, וגם היכולת שלו להגיע לקו לא התבטאה. מכיוון שגם לפני שנתיים ריבס התקשה בפלייאוף, נשאלת השאלה למה אפשר לצפות ממנו והאם הוא יכול להיות פקטור משמעותי גם במשחקים המכריעים.

ללייקרס יהיה אתגר בהגנת Point of attack, מניעת החדירה הראשונית של מוביל כדור.  ריבס ודונצ'יץ' לא מצטיינים בכך, ולברון כבר מזמן לא שומר פרימטר מוביל. בתאוריה, מרקוס סמארט יכול להיות פתרון. בפרקטיקה, צריך המון אופטימיות כדי לחשוב שנחזור לראות ממנו משהו שמזכיר את ה-DPOY דאז. ואנדרבילט נראה פעם כמו שחקן שיכול לתרום, אבל פציעות קצת עצרו אותו ולא ברור למה אפשר לצפות ממנו.

גם סוגיית העומק לא קיבלה מענה ברור. בפלייאוף שעבר היתה נפילה חדה ביכולת בכל פעם ששיחק שחקן ספסל. מצד שני, קנקט, ואנדרבילט והייז עדיין צעירים ויש תקווה שישתפרו, לאראביה יכול להיות מועיל, וניתן להניח שעוד נראה תנועת שחקנים בלייקרס. לכאורה הם לא צריכים הרבה, מספיקים שני שחקנים שיכולים לשחק בפלייאוף והקבוצה תיראה הרבה יתר טוב. בפועל, ראינו הרבה קבוצות נכשלות בחיפוש אחרי השחקן שישחק בחוזה מינימום וייתן תפוקה, וגם הלייקרס עצמם לא עשו עבודה טובה במיוחד בשנים האחרונות בתחום הזה.

הדרמה סביב לברון תמשיך, כנראה, ללוות את הקבוצה בעונה הקרובה. האם הוא יאריך חוזה? יפרוש? גם טרייד עליו הוא אופציה, במיוחד במקרה שבו הלייקרס לא יהיו בצמרת אחרי חודשיים – שלושה. בעונה שעברה קליבלנד הובילה את המזרח בעונה הרגילה, ויש להניח שרבים, גם שם וגם במחנה לברון, יפנטזו על אליפות אחרונה באוהיו שתחתום קריירה בלתי נתפסת. גם טרייד לקבוצה אחרת הוא בגדר אפשרות. כנראה ששמועות על לברון ימשיכו לתפוס כותרות בחלקים היותר רכילותיים של מדורי הספורט.

תחזית

הלייקרס ישתפרו, אבל לא מספיק לאליפות. השמועות ירננו, אבל לא יקרה שום דבר בסוף. 53 נצחונות, מקום שלישי, מאבק איתנים מול דנבר בחצי הגמר והפסד בו, שיסמן את סיום הקריירה של לברון.