האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25.

הקבוצה היום: וושינגטון וויזארדס

 

נשארו: ג'ורדן פול, קייל קוזמה, מרווין בגלי, רישון הולמס, בילאל קוליבאלי, קורי קיספרט, ג'וני דייוויס, אנתוני גיל

עזבו: דני אבדיה (טרייד לפורטלנד), טיוס ג'ונס (פיניקס), דילון רייט (מילווקי), לנדרי שאמט (ללא קבוצה), טאז' גיבסון (שארלוט)

הגיעו: אלכס סאר, קרלטון קרינגטון, קיישון ג'ורג' (דראפט), מלקולם ברוגדון (טרייד מפורטלנד), יונאס וונלצ'יונאס, סאדיק ביי (שוק חופשי)

מתנדנדים: ג'יילן נוול, קירה לואיס, ג'ארד באטלר

חמישייה: ברוגדון, פול, קוזמה, סאר, וולנצ'יונאס

ספסל:  קוליבאלי, קיספרט, דיוויס, גיל, בגלי, ג'ורג', קרינגטון

 

המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:

קחו קצת דני אבדיה:

אז מה היה לנו שם?

וושינגטון מודל 23/24 היתה ההגדרה המילונית של קבוצה בבניה. אחרי שעונת 22/23 היתה ניסיון לבנות על חזרה של ברדלי ביל ליכולת אולסטאר, הבינו בקבוצה שזה כבר לא הולך לקרות ושלחו אותו בטרייד לקבוצת הכוכבים היומרנית של פיניקס. פורזינגיס עבר לבוסטון, ג'ורדן פול הגיע כדי לנסות לשקם את הקריירה אחרי שנראה רע מאוד בגולדן סטייט, והקבוצה הבינה שהיא הולכת לשנים של תחתית בניסיון לבנות מחדש דרך הדראפט.

ואכן, השאיפה לתחתית התממשה ובגדול. הקבוצה סיימה את העונה עם 15 נצחונות- המאזן הגרוע בתולדותיה, והשני הכי גרוע בליגה אחרי דטרויט. ההתקפה קרטעה, וההגנה לא היתה קיימת, כשהוויזארדס האומללים ספגו 123 נק' למשחק – הגרוע בליגה. טיוס ג'ונס נראה בממפיס כמי שמסוגל להחזיק קבוצה, אבל לא הצליח לעשות הרבה בווישנגטון. קייל קוזמה התבקש לעשות יותר מדי, ואמנם קלע נקודות רבות, אבל לא הצליח להביא את הקבוצה לשום מקום. חוסר היעילות של ג'ורדן פול היה כמעט קומי ברוב הזמן, ולמרות התאוששות מסויימת בסוף העונה הוא נראה כמו אחד השחקנים הגרועים בליגה. דניאל גאפורד לא הצליח להחזיק את ההגנה ועבר באמצע העונה לקדנציה מוצלחת בדאלאס.

בגזרת הצעירים, ההתקדמות הכי בולטת – ולא רק לעיניים ישראליות – היתה זו של דני אבדיה. אחרי שלוש עונות בהן נראה כמו לא יותר משחקן רוטציה סביר, הוא הצליח לרשום ממוצעי קריירה בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים, לשפר מאוד את הדיוק בשלשות, ולהיראות כמו מישהו שיכול להיות אופציה שלישית – רביעית בקבוצה טובה, ואולי אפילו לגרד איזה אולסטאר מתישהו. ההגנה שלו המשיכה להיות טובה למרות העליה בעומס ההתקפי, והוא סיים שישי בדירוג השחקנים המשתפרים.

הצעירים האחרים לא ממש הרשימו. קורי קיספרט קלע בדיוק מרשים ונראה טוב בהתקפה, אבל לא דומיננטי – יותר לוק קנארד מאשר קליי תומפסון. בהנגה הוא מאוד התקשה, ולא ברור שיש לו אפסייד רציני בצד הזה. בילאל קוליבאלי נראה טוב לפרקים בהגנה, אבל ההתקפה שלו היתה רעה ברוב הזמן ותהיה לו המון עבודה כדי להגיע להיות שחקן רוטציה לגיטימי. מרווין בגלי הגיע באמצע העונה ונראה… בסדר כזה. לא משהו שיגרום לו לצאת מהמשבצת של "ההוא שנבחר בדראפט לפני לוקה". ג'וני דיוויס ממשיך להיות סיפור עצוב.

הוויזרדס החליפו מאמן באמצע העונה במאזן קטסטרופלי, אבל בריאן קיף לא הצליח הרבה יותר מווס אנסלד. העסק לא נראה מחובר בשום שלב, ובכל מקרה, כמו כל קבוצה בבניה, החלק המעניין באמת הגיע בקיץ.

קיץ חם:

בדרך כלל קבוצה גרועה כמו הוויזרדס היתה מחזיקה אמצעות לבחירה הראשונה בדראפט, אבל דראפט 24' נחשב לחלש ברמה היסטורית והבחירה הראשונה בו לא היתה מאוד משמעותית. הוויזרדס זכו במקום השני בלוטרי, והשתמשו בו כדי להביא את אלכס סאר, שחקן גבוה ואתלטי, שרק התחיל לגרד את הפוטנציאל שלו.

דווקא אחרי העונה המוצלחת, הם העבירו בטרייד את אבדיה תמורת ברוגדון וארבע בחירות דראפט (קרלטון קרינגטון, בחירת סיבוב ראשון ב-29', ועוד שתי בחירות סיבוב שני עתידיות). ההיגיון מבחינת הוויזרדס ברור – הם צריכים פרנצ'ייז פלייר אמיתי, והעדיפו לקבל את כל כמה הזדמנויות לזכות באחד על פני שחקן שהתקרה שלו היא רול פלייר ברמה גבוהה. מי שהגיע הוא קרלטון קרינגטון, גארד סקורר אקספלוסיבי.

בבחירת דראפט נוספת הם הביאו את קיישון ג'ורג' – שחקן כנף מעניין שלא קיבל הרבה צ'אנס במכללות.

ולהשלמת התמונה הם הביאו את יונאס וולנצ'יונאס, אחרי עונה לא מרשימה בפליקנס, בחוזה נוח.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בשנה השניה של הבניה מחדש, לוושינגטון אין יומרה לנצח יותר מדי משחקים. המטרות העיקריות שלה העונה הן לפתח צעירים, לקבל צעירים מוכשרים בשביל הותיקים שלה, ולסיים במקום מספיק גרוע כדי לקבל בחירה גבוהה בדראפט 25' מרובה הכשרון.

ג'ורדן פול ינסה לבנות על סיום העונה הלא רע שלו כדי לחזור לסטטוס של שחקן מועיל, או לכל הפחות לא מזיק, בליגה. קייל קוזמה ימשיך להוביל את הקבוצה, בתקווה לקבל טרייד למקום שבו הוא בעמדה לנצח. ברוגדון ינסה להישאר בריא, מה שלא ממש הצליח לו בשנים האחרונות, וסביר שיעזוב את הקבוצה עד הטרייד דדליין כדי לחזק קונטנדרית. האם לוולנצ'יונאס יש עוד משהו בטנק? מעניין לראות.

הדברים המעניינים באמת יקרו שם בגזרת הצעירים. האם קיספרט יכול לשחקן הגנה סבירה? האם קוליבאלי יכול לשפר את התרומה בהתקפה, או שהוא יישאר מאטיס ת'ייבול לעניים?

אלכס סאר הוא מועמד מאוד מסקרן, עם כלים פיזיים וסקיל סט מאוד מרשימים, לצד סימני שאלה גדולים. מצד אחד, שחקנים בגובה 2.16, אתלטים, שמשחקים כשחקני כנף ויכולים להוביל מתפרצת ולקלוע שלשות הם יצורים מאוד נדירים. מצד שני, לא נראה שיש לו יכולת התקפית ברורה ותורמת, ולמרות שעיקר האפסייד שלו הוא הגנתי הוא לא היה מאוד חזק בצד הזה של המגרש כשחקן באוסטרליה. אז האם נקבל גרסה כלשהי של ג'ארן ג'קסון ג'וניור, או של בול בול? לפחות לפי ליגת הקיץ קשה להיות אופטימיים, אבל ימים יגידו.

המשחק של קארינגטון הכי דומה לזה של ג'ורדן פול מכל המועמדים בדראפט, ויהיה מאוד מעניין לראות את השילוב בין שניהם ומה קרינגטון ייקח ממנו. מי שראה את פול בעונת האליפות שלו בווריורס לא יתקשה לדמיין את קרינגטון כשחקן אינסטנט אופנס, שלוקח זריקות קשות וקולע אותן. מצד שני, לשחקן כזה מספיק טיפה חוסר יעילות באחוזי השדה כדי להפוך ללא שחיק בכלל – כמו שקרה לפול.

תחזית:

מה שהיה הוא שיהיה. אף אחד מהצעירים לא יוכיח יכולות פרנצ'ייז, ברוגדון וקוזמה יעזבו בטרייד דדליין, והמיקוד של הקבוצה יהיה בלוטרי בשלב מוקדם. 15-67, מקום שני מהסוף.