האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
הקבוצה היום: יוסטון רוקטס
נשארו: פרד ואנווליט, דילון ברוקס, סטיבן אדאמס, ג'יילן גרין, ג'בארי סמית', אמן תומפסון, ג'ף גרין, ג'וק לונדייל, ג'יישון טייט, אלפרן שנגון, טארי איסון, קאם וויטמור, ארון הולידיי, נייט הינטון
עזבו: בובאן מריאנוביץ', רג'י בולוק (ללא קבוצה כרגע)
הגיע: ריד שפארד (דראפט)
מתנדנדים: סטיבן אדאמס, נייט הינטון, אנפלי דנטה
חמישייה: ואנווליט, גרין, ברוקס, סמית', שנגון
ספסל: שפארד, תומפסון, וויטמור, טייט, איסון, גרין, אדאמס
המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:
אז מה היה לנו שם?
יוסטון נכנסה לעונת 23/24 במצב מאוד מעניין. שלוש שנים אחרי שהם פירקו את הקבוצה שנבנתה סביב ג'יימס הארדן, הם צברו כמות לא מבוטלת של כשרונות צעירים. שלוש בחירות טופ 4 (גרין, סמית' ואמן תומפסון) ושנגון שהראה הרבה פוטנציאל, לצד עוד בחירות נמוכות יותר שנראו מבטיחות, נתנו בסיס צעיר מצוין. מהצד השני, אף אחד מהשחקנים האלה לא הוכיח את עצמו כאבן פינה אמיתית שאפשר לבנות עליה אלופה, והיו לרוקטס הרבה דולרים מתחת לתקרה להשקיע.
בדרך כלל קבוצות בבניה נדרשות לקבל החלטה – או להמשיך בבניה עוד עונה, או ללכת אול אין, להביא כוכבים ואפילו להשתמש בכישרון שיש להן בסגל לצורך כך. יוסטון בחרה בגישת ביניים: למרות שלא היה לה כוכב מוכח ולא היתה לה אפשרות להביא אחד, היא הביאה את פרד ואנווליט ודילון ברוקס מהשוק החופשי, החתימה את ג'ף גרין – האלוף הטרי (והקשיש) מדנבר, ובנתה תמהיל מעניין של שחקנים ותיקים וצעירים.
התוצאה היתה, כצפוי – מעורבת. יוסטון כבר לא היתה אחת מנמושות הליגה, אבל לא היתה מספיק טובה כדי להתחרות על מקום בפלייאוף, ואפילו הפליי אין היתה קצת מעבר להישג ידה. היא דווקא התחילה את העונה מצוין, עם מאזן של 6-3 אחרי תשעה משחקים, אבל ההמשך היה פחות טוב. למרות רצף של 5 נצחונות בדצמבר הרוקטס הדרדרו עד למאזן של 27-35 במרץ. משם, ההחלטה המתבקשת היתה לזרוק את העונה לקראת מקום טוב יותר בלוטרי. אז הרוקטס, כמובן, ניצחו 11 משחקים רצוף כשבדרך הם מתגברים על פציעה מסיימת עונה של שנגון, והתמקמו בעמדה מצוינת לפליי אין. אולי בכל זאת יסחטו פלייאוף? כנראה שמישהו נבהל שם מההצלחה הפתאומית, כי שישה הפסדים בשבעת המשחקים הבאים הורידו אותם למקום ה-11. שני נצחונות במשחקים חסרי חשיבות בתום העונה הביאו אותם למאזן חצוי. עם ההגנה התשיעית בטיבה בליגה יש על מה לבנות שם, אבל ההתקפה מספקת סיבות לדאגה.
גם בגזרת פיתוח השחקנים התקבלו תוצאות מעורבות. ההצלחה הגדולה היתה, ללא ספק, הפריצה של אלפרן שנגון. הסנטר הטורקי היה מצוין ברוב המשחקים ששיחק בהם. יכולת המסירה שלו שיחקה תפקיד מפתח בהתקפה של יוסטון, והכינוי "מיני יוקיץ'" צץ באופן טבעי. הוא קלע טוב מכל מקום בתוך קשת השלוש, הגיע לקו באופן עקבי ואפילו הצליח לרשום את אחד הדירוגים ההגנתיים הגבוהים בקבוצה, קצת אחרי מומחי הגנה כמו תומפסון ואיסון. הוא זכה בלא מעט קולות לאולסטאר, ולא רק בגלל תמיכת העם הטורקי. קשה לבקש יותר משחקן בן 21.
על ג'יילן גרין עברה עונה שלישית מאוד סוערת. בהרכב מוגבל התקפית כמו שיש ליוסטון, הוא אמור להיות המנוע ההתקפי המרכזי, וזה עבד רק חלק מהזמן. בסך הכל, נראה היה שבמקום להתקדם, הוא הלך אחורה. היוסג' שלו ירד באופן טבעי עם הגעתם של שחקנים ותיקים. במשחק לצד מוסרים טובים כמו וואנווליט ושנגון לא הצליח להפוך אותו לסקורר יעיל, כשהוא ירד באחוזי השלוש, הגיע פחות לקו, וסיים את העונה 23 מהסוף ביעילות התקפית – גרוע יותר מקלעים ירודים ידועים כמו טים הרדאוויי וקייל קוזמה. מהצד השני, היו לו חודשים מטורפים, בהם הכל התחבר, הזירקה נכנסה והוא נראה כמו מי שיכול להוביל התקפה מוצלחת, וחודשים איומים ונוראים בהם נראה כמו בונז היילנד שקיבל יותר מדי קרדיט. בסופו של דבר, אחרי שלוש שנים – לא בטוח מה הזהות האמיתית שלו והאם הוא יכול להיות אבן פינה להתקפה מוצלחת.
ג'בארי סמית' עלה מדרגה בעונתו השניה, אבל מעלה שאלות לגבי גובה התקרה. הוא הגיע לליגה כאשר הבחירה שלו תחת לפאולו בנקרו בדראפט נתפסה כהפתעה. תואר כ-"מייקל פורטר ג'וניור עם הגנה" – תיאור מאוד מחמיא ומעורר עניין. בפועל, בעונת הרוקי שלו הוא לא הצליח להתבלט באף אחד מצידי המגרש, עם אחוזי קליעה זוועתיים (41% שדה, 31% לשלוש) והגנה סבירה ולא יותר מזה. בעונתו השניה שלו הוא השתפר משמעותית (45% שדה ובעיקר 36% לשלוש), והשיפור מהעונשין (81%) נותן תקווה לקליעה מדויקת אפילו יותר בעתיד. ההגנה שלו טובה יותר ומהווה חלק חשוב בתלכיד ההגנתי הטוב שיש ליוסטון להציע. בגובה 2.11 מ' הוא מתאים מצוין לעמדת הסטרץ' 4, וכרגע נראה שהוא יותר בכיוון של רול פלייר ברמה גבוהה בעמדה הזו, ולא של אולסטאר עתידי.
אמן תומפסון הגיע לליגה על תקן של רכז גבוה, עם הגנה טובה, אתלטיות מטורפת וקליעה בעייתית. הקליעה אכן היתה בעייתית, אבל תומפסון לא התבלט כלל ביכולת המסירה שלו. מהצד השני, הוא הראה יכולות הגנתיות עילאיות, וניצל את האתלטיות שלו כדי לסיים מתפרצות ואלי אופים ביעילות גבוהה. אחרי האולסטאר נכנס לחמישיה, בעיקר עקב הפציעה של שנגון, והגיע לממוצעים נאים של 12 נק', 8 ריב', ומספרי האסל מרשימים. הקליעה לשלוש שלו איומה (14% עונתי, ללא מגמת שיפור), והשאלה אם בכדורסל המודרני קבוצה יכולה להצליח התקפית עם פורוורד שלא קולע שלשות נותרת פתוחה.
כחודש לפני הדראפט קאם וויטמור נתפס כבחירת טופ 10. אבל שילוב של אימונים לא טובים, ראיונות שהעלו ספק לגבי האישיות שלו, וסיכון פציעה דרדרו אותו עד לבחירה ה-20 דראפט 23'. עונת הרוקי שלו אמנם לוותה בלא מעט פציעות, אבל הוא הרשים, בעיקר התקפית, בדקות ששיחק בהן. 36% לשלוש על כמות יפה של זריקות ו-12 נק' למשחק ב-19 דקות בממוצע מראים פוטנציאל יפה מאוד לשחקן מוביל. מהצד השני, 68% מהעונשין מעלים דאגה לגבי היכולת שלו לשמור על יד סבירה, בפרט אם הגנות יתמקדו בו יותר.
בגזרת הרול פליירס, טארי איסון וג'יישון טייט המשיכו לשחק עם הטיקט של הווינג הקשוח עם היד הסבירה מינוס – טיפוס שהשחקן הבכיר בקבוצה שענה לו היה ונשאר דילון ברוקס.
קיץ חם:
הדבר המשמעותי ביותר שקרה ליוסטון בקיץ היה הזכיה בלוטרי. למרות שהיו אחת הקבוצות הטובות ביותר שלא הגיעו לפלייאוף, הם הצליחו לזכות במקום השלישי ובפרוספקט מאוד מסקרן בדמותו של ריד שפרד. שפרד הוא רכז אולד סקול, מנהל משחק ומוסר מצוין, בעל יד נהדרת (52% לשלוש בקולג' על המון זריקות), שמפצה על מגבלות אתלטיות וגודל בידיים זריזות והמון חוכמה הגנתית. המספרים שלו, בפרט בסטטיסטיקות המתקדמות, נהדרים, הוא הרשים מאוד בליגת הקיץ ורבים ראו אותו כמועמד הבכיר בדראפט השנה.הוא סוחט השוואות לסטיב נאש ומארק פרייס, וגם אם ייתן 70% ממה שהשחקנים האגדיים האלה נתנו יוסטון יהיו מאוד מרוצים.
מעבר אליו יוסטון שמרה על יציבות. מריאנוביץ' ובולוק הלא משמעותיים עזבו, וספק אם יקבלו עוד חוזה ב-NBA.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
יוסטון נמצאת כרגע בצומת החלטה.
מצד אחד – עידן הבניה מחדש שלה כנראה נגמר. היא סיימה את העונה שעברה במאזן חצוי, יש לה שחקן צעיר עם פוטנציאל לאולסטאר ב-5 (!) עמדות, יש שיאמרו שגם וויטמור יכול להגיע לשם, ופרד ואנווליט כבר היה שם. זה אומר שבסבירות גבוהה לא יהיו לה עוד בחירות דראפט גבוהות בשנים הקרובות, והיא תשתפר בכל עונה.
מהצד השני, היא לא קבוצה מספיק טובה כדי לעשות משהו משמעותי, וחוזי הרוקי כבר מתחילים להיגמר. שנגון יקבל מקס בקיץ הבא, וג'יילן גרין יקבל גם הוא חוזה גדול – ביוסטון או במקום אחר. יחד עם ואנווליט וברוקס היא תהיה תקועה עם משהו באזור תקרת השכר לארבעה שחקנים שלא מבטיחים אפילו מקום בפלייאוף, שונה אחר כך יגיע תורו של סמית'. גרוע מכך -חלק ניכר מהמשחקים הטובים של גרין בעונה שעברה הגיעו בלי שנגון, ונראה שקל לו הרבה יותר בלי הביגמן שסותם את הצבע. אבל הביגמן הזה הוא השחקן הכי טוב בקבוצה. מה עושים?
בנוסף, נראה שהעומק של הקבוצה הזו מוגזם. החמישיה השניה שלה כוללת כרגע את שפארד, תומפסון, וויטמור, איסון ולונדייל – שזו כמות כשרון לגיטימית לקבוצה בבניה גם אם שוכחים מהחמישיה הראשונה. אם מוסיפים לכך את ג'ף גרין וטייט כשחקנים לגיטימיים, מקבלים סגל של 12 – זוה יותר מדי.
המצב הזה זועק לטרייד, וסביר להניח שנראה אחד – במהלך העונה או בקיץ. אם יוסטון תוכל לכרוך ביחד ארבעה – חמישה שחקנים ולהביא סופרסטאר אמיתי, היא תוכל להפוך לקבוצת צמרת גם במערב החזק של היום.
יוסטון תנצל את העונה הרגילה כדי להבין טוב יותר מה כבר יש לה ביד, בעיקר בהתקפה. האם לשנגון יש עוד מדרגה שהוא יכול לעלות, בפרט בקליעה מבחוץ? האם ג'יילן גרין יצליח לשפר את היעילות ההתקפית שלו? כמה טוב ריד שפרד יהיה? האם ההתקפה יכולךה לתפרד כשאמן תומפסון נמצא על המגרש עם שנגון? אולי ג'בארי סמית' יצליח לקחת על עצמו יותר אחריות התקפית?
מן הסתם נראה שיפור מסוים אצל רוב הצעירים, והתוספת של שפרד בוודאי לא תזיק. הפוטנציאל ההגנתי של הקבוצה בשמיים, ואחרי שהתופסת של ואנווליט וברוקס הצליחה להביא אותם לשליש העליון של הליגה מהבחינה הזו, אפשר לצפות לכך שהגדילה של איסון, סמית' ותומפסון, ושיפור התיאום ההגנתי שמגיע עם שנות הניסיון, ידחוף אותם לטופ 5 בתחום. בצד ההתקפי הם יהיו מאוד תלויים בשיפורים – היד של ג'יילן גרין, היכולת של סמית' להיות יותר אסרטיבי, מה ששפרד ייתן להם והאם תומפסון יוכל לתת במתפרצות וחיתוכים לסל יותר ממה שברוקס נותן עם הקליעה מבחוץ הפחות מזעזעת שלו.
תחזית:
שנגון יעלה עוד חצי מדרגה לרמת הכוכב הבלתי מעורער, גרין יעבור בטרייד, שפרד יהיה רוקי העונה ובעל מניות רציניות בשיפור של יוסטון. מאזן של 50-32 יבא אותם להפסד מכובד בסיבוב הראשון של הפלייאוף, כזה שמבטיח המון להמשך.
