קליבלנד קאבאלירס (51-31, מקום 4) – ניו יורק ניקס (47-35, מקום 5)
הסדרה העונתית
הניצחון הראשון של קליבלנד על הניקס העונה הגיע עוד לפני שנזרק הג'אמפ בול הראשון כשדונובן מיטשל נחת בעיר, מה שמסגר כל מפגש בין הקבוצות סביבו. על המגרש קליבלנד ניצחה את המפגש הראשון בסוף אוקטובר כשקווין לאב ומיטשל קולעים 8 שלשות כל אחד (היו צמד השחקנים השני בהיסטוריה לקלוע 8 שלשות כ"א, מאז הצטרפו כבר עוד שני צמדים) ודין וייד מוסיף עוד 6. מאז הידוק הרוטציה המפורסם של ת'יבודו בתחילת דצמבר הקבוצות נפגשו עוד שלוש פעמים ובשלושתן הניקס יצאו כשידם על העליונה.
שווה לשים לב לתוצאות: הניקס ניצחו בבית שני משחקים בהם אף קבוצה לא עברה את 105 הנקודות, בזמן שבקליבלנד הקבוצה המנצחת קלעה 120 ו-130 נקודות. הקאבס שיחקה כדורסל מאד ת'יבודואי כשהיא מסיימת את העונה כמובילת הליגה ברייטינג הגנתי (110.6) ואחרונה בקצב משחק (95.7, שני הנתונים לפי נתוני בסקטבול רפרנס).
הכוכבים
דונובן מיטשל, כבר אמרנו? מיטשל רשם עונת שיא העונה (28.3 נקודות ב-61.4% טרו שוטינג, שניהם שיאי קריירה) והראה יכולת להעלות את הרמה שלו בפלייאוף (כולל בדו קרב המפורסם מול ג'מאל מורי ודנבר בבועה). מיטשל ירצה, כמאמר המשוררת אנה זק, להראות לפרונט אופיס של הניקס 'בוא תראה מה פספסת, בוא תראה, בוא תראה', ואני מצפה לפחות להתפוצצות אחת שלו על הפרקט של המדיסון סקוור גארדן מול הקהל המקומי.
המצ' אפ הישיר של מיטשל הפעם הוא שחקן אחר שקנה את העולם שלו בפלייאוף האחרון: ג'יילן ברונסון. רבים התייחסו לברונסון כפרס ניחומים באוף-סיזן האחרון של הניקס אבל הוא הראה יכולת לתרום עבור הניקס בהתקפה, בעיקר בדקות הקלאץ' בהם שום דבר לא הולך. זה היה החוסר העיקרי של הניקס בהופעת הפלייאוף האחרונה לפני שנתיים. העומס על ברונסון הביא להעדרות מרובה שלו לקראת סוף העונה (שיחק רק ב-7 מ-17 המשחקים האחרונים של הקבוצה) אבל כשקראו לו הוא היה שם: במשחק האחרון בין הקבוצות בקליבלנד, כשהניקס ללא רנדל שנקע את הרגל, ברונסון סיים עם 48 נקודות וניצחון.
בנוגע לרנדל: הוא התקשה להתמודד עם האורך של מובלי בשני המפגשים הראשונים מול הקאבס, בעיקר בכל מה שנוגע לקליעה מבחוץ. את המשחק השלישי הוא סיים אמנם עם שורה סטטיסטית יפה (36 נקודות ו-13 ריבאונדים) אבל דווקא הספסל של הניקס היה זה שניצח עבורם את המשחק. רנדל עלול להחמיץ את המשחק הראשון לפחות בגלל אותו הנקע (מסמן את המשחק הראשון לחזרה, יעבור הערכה בסוף השבוע)
אם רנדל יחמיץ את תחילת הסדרה הניקס יצטרכו לראות מי זה שיכול לקחת צעד קדימה. אר.ג'יי בארט רשם עונה בינונית למדי. הוא שיפר מעט את הסיומת ליד הטבעת אבל הקליעה מבחוץ עדיין נראית רע מאד וככה גם היכולת לייצר לאחרים. שחקני המשנה של הניקס אמנם מבליחים מדי פעם, וגריימס קוויקלי וטופין התפוצצו בשלבי הגארבג' של העונה, אבל אי אפשר לסמוך על אף אחד מהם כמו שהקאבס סומכים על דאריוס גארלנד, נניח.
המאמנים
לג'יי בי ביקרסטאף יש סה"כ סדרת פלייאוף אחת ברזומה כמאמן יוסטון של הארדן ודווייט הווארד, סדרה שהסתיימה בהפסד 1-4 לווריורס ההיסטורים של 2016. הרזומה של ת'יבודו אמנם מלא יותר, אבל זו סה"כ הפעם השלישית שהוא מגיע לאוף סיזן מאז 2015, ובפעמיים הקודמות הוא סיים בהפסד 4-1. דווקא הניקס של ת'יבודו, שבנה את השם שלו בזכות ההגנה, היו בינוניים בממוצע העונתי בחלק הזה של המגרש (סיימו במקום ה-19) אבל ההתקפה שלהם דורגה בטופ של הליגה. הקאבס אמנם דורגו במקום התשיעי ברייטינג ההתקפי אבל סימן ההכר שלהם היה ההגנה וקצב המשחק האיטי. הם ניווטו את היריבה שלהם אל המיד ריינג' ואזור הצבע ושם השתמשו באורך של הקו הקדמי שלהם (אלן, מובלי ואוקורו) כדי להפריע לזורקים.
גם הניקס השתמשו בטכניקת הפניית השחקנים אל הצבע ועצירה שלהם שם (שתי הקבוצות דורגו בטופ-5 בליגה באחוזי הקליעה של היריבות מתחת לסל ובטווחי הפלואטר) אבל אפשרו ליריבות שלהם לזרוק לא מעט גם מחוץ לקשת. זה הפך אותם פגיעים לימים בהם השחקנים המשלימים פוגעים (כפי שקרה במפגש הראשון העונה בין הקבוצות) וכפי שמילווקי גילו בשנה שעברה הטקטיקה הזו עלולה לעלות ביוקר ביום נתון.
האקס פקטורים
שחקני המשנה יגיעו עם מטרות ברורות. בצד של הניקס קוויקלי, בארט, הארט ובעיקר גריימס יצטרכו להאת ככל האפשר את האיומים ההתקפיים בקו האחורי של הקאבס. מיטשל סיים את שני משחקי הבית של הקאבס עם 80 נקודות בלמעלה מ-60% מהשדה. את שני משחקי החוץ הוא סיים עם 47 נקודות בפחות מ-40%. גם לוורט וגארלנד התקשו מול חוליית הקו האחורי של הקבוצה מניו יורק.
מהצד השני של המתרס נמצאים שחקני הפנים של קליבלנד שלהם תהיה מטרה מאד ברורה: להרחיק את הגבוהים של הניקס מריבאונד ההתקפה. הניקס סיימו עם הרייטינג ההתקפי השלישי בטיבו בליגה לא בגלל שהם היו התקפה יעילה במיוחד (דורגו במקום ה-20 בטרו שוטינג) אלא בגלל שהם הרבו לייצר הזדמנויות שניות (רק יוסטון לקחה שיעור גבוה יותר של ריבאונדים בהתקפה) ומיעטו לאבד (רק 11.4% מההתקפות שלהם הסתיימו באיבוד, שווה לנתון הרביעי בטיבו בליגה). קליבלנד הפסידה 11 מ-20 המשחקים בהם הקבוצה היריבה לקחה 13 ריבאונדים בהתקפה, כולל שני הפסדים לניקס. הם ניצחו רק 7 מ-18 המשחקים בהם הקבוצה היריבה איבדה 13 כדורים או פחות.
גם ההאטה של קצב המשחק לא בהכרח תשחק לטובתה של קליבלנד: מבין כל קבוצות הליגה רק בוסטון תוקפת יעיל יותר מהניקס במשחקים עם פחות מ-100 פוזשנים. למעשה הניקס היו הקבוצה עם הקשר החזק ביותר בין קצב המשחק ליעילות התקפית: ככל שכמות הפוזשנים פחתה, ככה היעילות ההתקפית עלתה.
תחזית:
קליבנד מגיעה עם יתרון הביתיות ויתרון גם בתחום הכישרון. אצל הניקס מדובר בעיקר בניצחון בסדרה העונתית ויתרון הניסיון: רוב הסגל היה שם לטבילת האש לפני שנתיים וג'יילן ברונסון קנה את עולמו בפלייאוף האחרון עם דאלאס. עושה רושם שסגנון המשחק של קליבלנד משחק לידיים של הניקס.
מצד שני אצל קליבלנד יש פוטנציאל התפוצצות לא קטן. שיא הנקודות לאורח בגארדן בפלייאוף הוא 51 נקודות ונקבע ב-1967, אני מניח שדונובן מיטשל לכל הפחות יאיים עליו באחד המשחקים שלו מול הקהל. גם היכולת של שחקני המשנה של קליבלנד לקלוע מבחוץ (רק לפני שבוע דני גרין צץ משום מקום וקלע 21 נקודות ו-5 שלשות, כשצ'די עוסמאן מוסיף 4) פוגעת בדיוק בנקודת התורפה של הניקס.
אם ג'וליוס רנדל בריא אני מעריך שנראה סדרה ארוכה ומן הסתם גם מעייפת. אם רנדל בחוץ, זה כנראה חמישה משחקים וקליבלנד מתקדמים. אני משוחד בנוגע לניקס אבל מודה שקליבלנד עדיין לא מרשימים אותי. מצד שני הפלייאוף זה הזמן שלהם להראות שהם על אמת. אני אלך עם הקבוצה היותר יציבה: 4-2 לקליבלנד.
