אחרי סיבוב ראשון צפוי למדי, אנחנו מקבלים המון הפתעות ומתח. קונטנדריות שמתפתחות תוך כדי סדרות, וקבוצות שמוצאות כוכבי על מצד אחד. קבוצות שמאבדות את הדרך, וכוכבי על שמאבדים את המוג'ו שלהם מצד שני. הנה כמה מחשבות בעקבות הנצחון השלישי ברציפות של מיאמי על מילווקי, וההפסד של הלייקרס. היום היה יום הטראש הבינלאומי על הבאקס, ועוד נגיע אליהם, אבל אני רוצה להתחיל מהמנצחת.
מיאמי היט
אף אחד לא ספר את מיאמי בתחילת העונה. החתימה של ג'ימי באטלר שם בקיץ הייתה לא ברורה. הקבוצה העבירה את חסן וייטסייד וג'וש ריצ'רדסון כדי להביא את באטלר, וזה לא נראה כאילו הסגל שיש סביב באטלר מסוגל לעשות יותר מדי. למעט באטלר למיאמי היה את באם אדאביו שכבר סומן כאולסטאר עתידי, את טיילר הירו שנבחר בדראפט, ג'אסטיס ווינסלו הפציע, ושורה של שחקנים על חוזים יקרים מדי: דיון וייטרס, ג'יימס ג'ונסון, קלי אוליניק, וגם גוראן דראגיץ' (עכשיו הוא מצדיק את הכסף ללא ספק).
הישועה הגיעה מ-2 שחקנים בלתי צפויים לחלוטין : דנקן רובינסון וקנדריק נאן, שניהם לא נבחרו בדראפט. הראשון עונה שניה בליגה, בעונה שעברה שיחק על חוזה דו צדדי במיאמי, שהעונה הפך לחוזה רגיל. השני נכנב מהג'י ליג ביום האחרון של העונה שעברה. היכולת של ההיט ליצר שחקנים יש מאין הפכה את העונה הזו להצלחה גדולה. לא מדובר ב-2 שחקנים תורמים, מדובר בשחקני חמישיה שסיימו עונה מצויינת.
הקבוצה עשתה מהלך נוסף חשוב בטרייד דד ליין כשהביאה את אנדריי איגודלה וג'יי קראודר (וסולומון היל) ממפיס. הם עוזרים לחפות על החיסרון של קנדריק נאן במשחקי הבועה. נאן הגיעה לבועה מאוחר אחרי שחלה בקורונה, והמחלה השפיע על הכושר והיכולת שלו.
כבר ניתן לומר שהעונה הזו היא הצלחה גדולה, ואף אחד לא באמת יודע איפה מיאמי תסיים. הכל יכול עוד לקרות. זה קורה בגלל הקשר הסופר מיוחד בין ג'ימי באטלר וההיט. באטלר בחר בהיט בקיץ כי זה מועדון שחושב כמו שהוא חושב. אחרי הבעיות במיניסוטה, המחנאות בפילדלפיה, באטלר רצה לשחק במועדון שרואה כדורסל כמו שבאטלר רואה כדורסל. באטלר הוא זן שכבר כמעט לא קיים בליגה. שחקן שחושב שעובד קשה ומצפה מהחברים שלו לקבוצה לאותה השקעה. שחקן שלא מתנחמד ולא רואה אף אחד בעיניים. לפני כמה ימים באטלר אמר שהוא ווינר. הוא אמנם לא זכה באליפות אבל הוא ווינר. במבט לאחור אי אפשר לא להסכים איתו. האיש הביא את מינסוטה לפלייאוף. תראו איפה הם היו לפניו ואחריו. אחת הקבוצות הרכות בליגה, והוא הצליח להכניס אותם לשמיניה במערב. הוא הביא את פילדלפיה למרחק סל מגמר המזרח. תראו איפה פילדלפיה היום. באטלר הוא ווינר. הוא אולי לא קוואי, ובטח לא לוקה, אבל באטלר יודע איך נראה כדורסל מנצח וזה מה שחשוב לו.
ההיט משחקים כדורסל משוחרר ומנצלים את כל מה שהבאקס נותנים להם. באטלר מושך אותם למעלה ו-2 נצחונות רשומים עליו.
מילווקי באקס
בצד השני כמובן יש קבוצה מפסידה, ולדעתי יש 2 אבות לכשלון: קואץ' בודנהולזר והנהלת הקבוצה שנתנה בקיץ למלקולם ברוגדון ללכת.
אם למישהו עדיין היה ספק (לי היו ספקות) קואץ' באד הוא לא מאמן שמתאים את עצמו לפלייאוף. בעונה הרגילה הקבוצה צריכה לבנות שיטה, לבנות רוטציה, לבנות שחקנים. לא משנה מי היריבה, השיטה חשובה יותר. בפלייאוף זה משחק אחר. בסדרה של הטוב מ-7 מול אותה קבוצה החשיבות היא להתאמות שעושים. מיאמי מהרגע שהסדרה התחילה עושה את אותם מהלכים ומילווקי לא ממש עושים התאמות.
הבאקס לא פעם מפקירים את קשת השלוש בשביל לשמור על הצבע. הם עוברים מתחת לחסימות. מיאמי קולעת 47 שלשות מ-123 נסיונות. 38.2%. 41 שלשות בממוצע למשחק. 6 יותר ממה שהם זרקו במהלך העונה הרגילה. אם מילווקי נותנת, למה לא. בצד השני ההיט לא נותנים לבאקס את הריווח שיאניס כל כך צריך, ועדיין מצליחים לפגוע בקליעה של הבאקס משלוש. מילווקי קלעה כמעט 14 שלשות למשחק בעונה הרגילה וב-2 המשחקים האחרונים ההיט הורידו אותה ל-7 ו-11 באחוזים רעים. מילווקי חייבת לשנות את ההגנה שלה כדי להתמודד עם זה.
על דקות הרוטציה כבר דובר רבות בעונה שעברה. בודנהולזר ממשיך להגן על החשיבה שלו. הלילה הוא נשאל שוב על ההחלטה להגביל את יאניס ל-35-36 דקות
Here is Mike Budenholzer's full response when I asked if he regretted not playing Giannis Antetokounmpo (34:54) or Khris Middleton (36:02) more tonight: pic.twitter.com/qdj5LrltQ9
— Eric Nehm (@eric_nehm) September 5, 2020
יספרו ליאניס את השניות במשחק 4.
לגבי יאניס – אני רואה המון טראשינג ברשתות החברתיות. בתור יווני הוא כבר אמור לדעת כמה מהר מעלים אנשים לדרגת אלים, וכמה מהר מורידים אותם משם. יאניס שחקן ענק, אבל שחקן ענק עם מגבלות. אנחנו אוהבים את שחקני העל שלנו בדוגמת מייקל-קובי-לברון. שחקנים בלי עקבי אכילס, שחקנים שלא מוותרים על הקרב, שחקנים שילכו עם הראש בקיר. במקרה של יאניס, זה קיר אמיתי. קבוצות למדו שבשביל לעצור אותו צריך לשים כמה שחקנים בינו ובין הסל. השחקנים של מיאמי עושים את זה היטב, ולא מפחדים להקריב את הגוף שלהם בשביל לסחוט עבירת תוקף. יאניס בן 25. זה עדיין לא הזמן להכתיר אותו או להוריד אותו. יש לו עוד זמן לפתור את זה.
בעיני ההנהלה אחראית למצב יותר מיאניס. זה מתחיל מהחוזה שהוא קיבל ב-2017 – 100 מליון דולר ל-4 עונות. לא ברור לי איך זה לא היה חוזה מקסימום. זה ממשיך בהימור על אריק בלדסו ו-70 מליון הדולר שמילווקי שילמה לו. זה היה אחד הגורמים המרכזיים לויתור על ברוגדון, שחקן הרבה יותר יעיל, ויותר חשוב מזה, יותר צעיר. בעוד שנה כשיאניס יהיה שחקן חופשי והוא יצטרך להחליט האם הוא חותם במילווקי הוא יסתכל סביב וכל מה שהוא יראה זה קריס מידלטון והחוזה האובר פיי שלו. לופז, בלדסו, היל עברו את ה-30 ותאריך התפוקה שלהם מתקרב מהר מאוד. בשביל מילווקי זה עכשיו או לעולם לא, ומשום מה לא נראה שיש להם תחושת דחיפות מיוחדת.
ב-2016 מרק לסרי, הבעלים של מילווקי, לגלג על אמירה של לייקוב, הבעלים של גולדן סטייט. לייקוב טען שהנהלת גולדן סטייט שנות אור לפני שאר הליגה, לסרי הגיב שאם ב-2012 הבאקס היו לוקחים את קרי במקום אליס, כנראה שהווריורס לא היו מצליחים באותה מידה. לסרי ניסה לתת קטנה ללייקוב, וחבל שהוא לא טרח ללמוד מזה. כי הלקח הוא כמה הכל שברירי – טעות אחת, וכל המגדל מתמוטט. הבאקס עשו יותר מטעות אחת.
הווריורס ממוצבים במקום טוב לעשות פוש עבור יאניס בקיץ. יש להם את הבחירה השניה בדראפט הקרוב והבחירה של מינסוטה (מוגנת טופ 3) בדראפט 2021. יש להם את החוזה של וויגינס להשוות חוזים ליאניס. אני בספק אם קליי או דריימונד רלוונטיים. אם הבאקס הולכים לבניה מחדש, אין להם מה לעשות איתם. הווריורס רוצים להקים רביעיה חדשה עם יאניס במקום דוראנט. חלום נאה לאוהדים, יכול מאוד להיות שלסרי יתעקש לשמור על יאניס, ואם לא לשמור עליו, לא למסור אותו לווריורס. עם יאניס בעונה הבאה הבאקס יכולים לעשות עוד ריצה לתואר. בלעדיו הם הולכים לבניה מחדש בכל מקרה, אז אולי עם קצת פחות נכסים, אבל עוד שנה של נצחונות.
לייקרס – רוקטס בקצרה
מה הייתה תוכנית המשחק של הלייקרס? במהלך העונה דיברו רבות על מה יעשו הרוקטס נגד שחקן ברמה של אנתוני דייויס. פי ג'י טאקר הדגים. הבעיה של הלייקרס היום הייתה בעיקר משחק הגנה נרפה. אחת ההגנות הטובות בליגה, פשוט לא נראתה מוכנה לריווח של הרוקטס. בכל פעם שעזרו חטפו שלשה, ויותר מדי פעמים לא עזרו, והנתיבים עד הטבעת היו פנויים לחלוטין. בשביל מה לשחק עם הווארד ומקגי אם אין אף מגן טבעת מאחורה?
הלייקרס לא נצלו בכלל את הגובה שלהם עם 10 אופנסיב בלבד. הפוסט אפים של דייויס היו רחוקים מדי מהטבעת.
לברון ודייויס יצטרכו להעלות רמת אינטנסיביות וזו כבר פעם שניה שהדברים נאמרים. מה כל כך קשה להם להתעורר בזמן?