גמר מזרח קלאסי בין המדורגת ראשונה למדורגת שניה, והוא מקבל עוד נקודות זכות בשל ההילה המיוחדת של הפלייאוף הזה, ושני הסופרסטארים האדירים שמובילים את שתי הקבוצות. טורונטו עדיין מתאוששת מרכבת ההרים הרגשית שהייתה בסדרה מול פילדלפיה, ומילווקי קיבלה צ'אנס לנוח אחרי סוויפ ג'נטלמנים על בוסטון. ה-3:1 למילווקי על טורונטו במהלך העונה הרגילה מספר לנו יותר מבדרך כלל, אפילו שמארק גאסול לא שיחק באף אחד מהמשחקים. המשחקים שוחקו באינטנסיביות שלרוב שמורה רק לפוסט-סיזן. התחושה הייתה ששתי הקבוצות מנסות לבחון את עצמן במאץ'-אפ הזה. הן ידעו למה.

חמישיות

מילווקי: אריק בלדסו, קריס מידלטון, יאניס אטטוקומפו, ניקולה מירוטיץ', ברוק לופז.

טורונטו: קייל לאורי, דני גרין, קוואי לנארד, פסקאל סיאקם, מארק גאסול.

על פניו, יש כמה מאץ'-אפים מרתקים בסדרה הזו, אין לדעת כרגע כמה מהם נראה ומתי, זה יהיה תלוי במאמנים ובסיטואציה שתיווצר. כולנו מפנטזים על קוואי מול יאניס, שני השחקנים הכי דומיננטיים בפלייאוף הזה, בשני צדי המגרש, ראש בראש. בפועל, אני חושב שנראה אותם בדו קרב ישיר פחות ממה שחושבים, רק ברגעי הקלאץ', וגם אז לא בכולם. זה פשוט לא משהו שקורה כמעט ב-NBA של היום. הנטל ההתקפי של שניהם גדול כל כך, שהדבר החכם יהיה לא להעמיס עליהם גם את המטלה הבלתי אפשרית של לעצור את הסופרסטאר של היריבה. למרות שאם יש מי שיכול לעשות את זה, מדובר בשניהם. ועדיין.

אני מאמין שאטטוקומפו יקבל את סיאקם, וכשהקמרוני מגיע אחרי סדרה שבה הוא סירב לזרוק כשהיה פנוי, זה אומר שיאניס יתפקד הרבה בתור העזרה על האקשן המרכזי. לנארד מצדו יופקד כנראה על מידלטון. מידלטון גם הוא אמור לראות הרבה דקות מול לנארד, ויהיה לו קשה לעשות את העבודה לבד מול היתרון הפיזי שיש לכוכב הראפטורס. בכלל, מילווקי ינסו שמירות כפולות על לנארד, במיוחד אחרי שראו מה עשה (ומה לא עשה) הצוות המסייע (והלא מסייע) של לנארד בסדרה האחרונה. לראיית המשחק הממוצעת בלבד של קוואי, אפשר להוסיף את חוסר הנכונות של שאר שחקני טורונטו לזרוק זריקות חופשיות, והא לכם מתכון ראשוני להגנה של מייק בודנהולצר. לאורי, גאסול וסיאקם יצטרכו לזרוק, קודם כל. אם הם גם יקלעו לקנדים יהיה צ'אנס ראוי.

במפגש הרכזים, בלדסו כבר מלקק את האצבעות. אחרי שעשה את המוות לקיירי אירווינג, גרסת הפלייאוף של לאורי ממש לא מפחידה אותו. באסה להגיד את זה, אבל בשלב הזה לא הייתי מצפה להרבה מהרכז של טורונטו. בסדרה נראה גם מפגש בין שני אירופאים, שלדעתי, מתנדנדים בתור שחקני חמישייה, מירוטיץ' וגאסול. מירוטיץ' יצטרך להתחיל לקלוע מבחוץ כדי להצדיק את המוניטין שהיה לו. הוא קלע רק 35.6% מזריקות השלוש שהוא זרק בתור שחקן של מילווקי, ואם ברוגדון יוכיח שהוא חזר לעניינים מהפציעה שלו, אפשר שקואץ' באד יעדיף את היכולת שלו ליצור (לצד הקליעה שלו מבחוץ). מהצד של טורונטו, לא בטוח שגאסול ישאר הסנטר הפותח בסדרה שלא נותנת לו מאץ'-אפ מובן מאליו כמו בשתי הסדרות הקודמות. איבקה יכול להשתחל לחמישייה במקומו אם נרס יחליט שהוא צריך עוד ניידות הגנתית. אולי גם היכולת של גאסול ליצור לאחרים תנוצל טוב יותר מהספסל, בדגש על דקות נטולות קוואי. גם הרכבי ג'מבו של איבקה וגאסול, שעבדו טוב מול פילי, עשויים להראות את פרצופם במהלך הסדרה.

ספסל

גם על הספסל יש קרב מרתק בין הרכזים. בעוד שפרד ואן-וליט מתקשה להשפיע לטובה בפלייאוף הזה, מהצד השני, ג'ורג' היל נראה כאילו הרגע הוציאו אותו מהניילונים. האתלטיות שלו כאילו שבה אליו במלואה, ופתאום הבטחון בקליעה ובחדירה מזכירים את הימים הכי טובים באינדיאנה. העומק של הראפטורס מהעונה הרגילה לא הצטרף לריצת הפלייאוף בינתיים, כשנרס מסתכל אחורה הוא לא מוצא יותר מדי פרצופים שנוסכים בו ביטחון. את איבקה הזכרנו, וגם את ואן-וליט שבינתיים נרס מנסה לשכוח. מי הבא בתור בהיררכיה? נורמן פאוול? הפציעה של או ג'י אננובי בהחלט תורגש גם בסדרה הזו. לקואץ' באד דווקא יש אופציות. די ג'יי ווילסון (לפני הפלייאוף) וסטרלינג בראון (תוך כדי) יצאו מהרוטציה, אבל זה רק בגלל ההשפעה של הבאקס על הספסל, ברוגדון, היל, פט קונהאוטן וארסן איליאסובה נותנים בראש בינתיים. לא יודע אם מישהו ציפה, אבל לא נראה את האחים גאסול מתנגחים ראש בראש בסדרה הזו. לא נורא. 

קרב מוחות מאמנים

קואץ' באד הראה לנו דברים שלא ראינו ממנו באטלנטה מבחינת התאמות קטנות מול בוסטון, למרות שהמנטרה המרכזית נשארה כשהייתה, השיטה שלנו טובה מספיק כמו שהיא בשביל לנצח ארבע פעמים מתוך שבעה משחקים. עדיין היו כל מיני הברקות בהתקפה כדי לתת ליאניס אוויר, וההגנה הראתה גמישות שלא ידענו שיש לה עם יותר חילופים בחסימות. באד עושה את שלו. המשימה הראשונה שלו תהיה לגרום לקוואי לשחרר את הכדור לשחקן הבא, ומשם לתת לרוטציות ההגנתיות לעבוד. רק אם הטקטיקה הזו תיכשל הוא ימשיך לדבר הבא.

נרס מבחינתו הראה הרבה בעונה הרגילה, הראשונה שלו כמאמן ראשי, והסדרה הזו תדרוש ממנו להתמודד עם לא מעט החלטות קשות, ההגנה על אטטוקומפו בתור התחלה, ואחריה איך לא לטבוע תחת מבול השלשות של הצוות המשלים שלו. יש לנרס כלים מעניינים, וסידור הרוטציה שלו יהיו אפילו יותר קריטי להצלחה של קבוצתו מאלה של באד. הוא חייב למצוא דרך להכניס את כל מי שלא קוראים לו קוואי לעניינים. טורונטו לא תנצח בסדרה הזו אם היא תראה כמו בסדרה הקודמת.

אקס פקטור

בכל סדרה יש דברים שקורים שאי אפשר לצפות, לפעמים זה אוון טרנר שקולע יותר מדמיאן לילארד במשחק השביעי (אחרי פלייאוף שבו הוא קלע שלושה סלי שדה סך הכל), לפעמים זה איבוד כדור קריטי (או ארבעה) ברבע האחרון, ולפעמים זה קפיצה נוספת (או ארבע) על הטבעת כדי לקבל סל ניצחון היסטורי. אני מנחש שהאקס פקטור של הסדרה הזו יהיה אחוז הקליעות משלוש של הראפטורס, ואני מנחש שהוא ילך נגדם.

תחזית

חיכיתי הרבה זמן להגיד את זה (אבל אני גם חושב ככה בלי קשר, נשבע): באקס אין סיקס. התלבטתי אם לקחת אותם בחמישה, אבל מילווקי מגיעה לסדרה הזו עם יתרון הביתיות, אחרי מנוחה מאוד משמעותית, ופחות סימני שאלה מרחפים מעליה. יש לבאקס ווייב שמזכיר מעט את גולדן סטייט של עונת 2014/15. אולי הם פשוט מדהימים כבר עכשיו וזהו. שישה משחקים אמורים להספיק מול הדינוזאורים שממהרים להכחד (לא כולל קוואי, שהוא בכלל לא מפה). זו אמורה להיות אחלה סדרה בכל מקרה.