היום (שבת שעון ישראל) התחיל עם בשורות על רעידת אדמה, אמיתית, שקטעה את משחקי ליגת הקיץ. מספר שעות לאחר מכן הגיעה רעידת האדמה הגדולה באמת.

לאחר שכל מיני כריס ברוסארד (שדווקא ידוע כלא הכי אמין) הכריז שקוואי 99% בלייקרס, וג'יילן רוז הכריז שקוואי 99% נשאר בטורונטו, הסתבר שקוואי עשה מה ש-99% מאיתנו חשבו במהלך כל העונה, והלך לקליפרס. קוואי חוזר הביתה לאזור ילדותו להיות הכוכב. לא להיות כינור שני\שלישי ללברון, בטח לא אחרי הפלייאוף המרשים שלו. ואגב, גם לא כזה להיות קרוב למשפחה. דודו חי בניו יורק ואימו עברה בעקבותיו לסן אנטוניו, והחליטה שמעדיפה את טקסס על קליפורניה, ונשארה לגור בסן אנטוניו. קוואי מגיע לקליפרס ויחתום על חוזה של 142 מיליון ל-4 שנים.

אז משפחה פחות הייתה השיקול, ואולי בגלל זה ההחלטה התארכה, ואולי בגלל המהלך שהגיע מיד לאחר מכן: פול ג'ורג' הגיע לקליפרס ואת הדרך ההפוכה עשו דנילו גלינארי, שיי גילג'וס אלכסנדר ובחירות דראפט סיבוב ראשון שלהם ב-2022, 2024 ו-2026 (לא מוגנות) את הבחירות 2021 ו-2023 של מיאמי שקיבלו בטרייד על האריס מפילי, ואפשרות להחלפת בחירות ב-2023 ו-2025.

הלייקרס מהר מאוד הפעילו תכנית ב והחזירו את קנטאביוס קולדוול פופ על 16 לשנתיים, דני גרין 30 מיליון לשנתיים וג'אווייל מקגי על תקן "דייוויס לא ישחק 5" בחוזה של 8.2 לשנתיים. וגם הרכז קווין קוק 6 מיליון לשנתיים.

כמו בניו יורק הקבוצה הבכירה חזרה להיות האחות הקטנה, ואולי אחת המסקנות היא שבעלים והנהלה גרועים לא יכולים לפצות על מיקום מצויין בעיר נחשקת.

סימן השאלה העיקרי הוא סביב ראסל ווסטברוק שכרגע הבריח 2 סופרסטארים בתוך 4 שנים. אין ספק שזה יטיל צל מאוד גדול על הקריירה שלו.