היי, הזדקנתי אתמול
בתוך ארבע שעות אתמול הזדקנתי. זה התחיל משיחת טלפון מקופת החולים שלי שבישרה לי שהגעתי לגיל שבו אני צריך לעשות בדיקות דם שגרתיות פעם בשנה בערך וקצת אחר כך קיבלתי הודעה ממישהי שמזמינה אותי להצטרף לקבוצת הווטסאפ שהוקמה מתוך כוונה לארגן פגישת מחזור ל-20 שנה (!) לסיום התיכון.
אז כן, הזדקנתי.
ואז הבוקר עם הקפה כשאני מחפש במה לבהות (מה זאת אומרת אין סרטון חדש של קואץ' ניק?) יו-טיוב הציע לי מיקסטייפ של ה-60 אסיסטים הטובים ביותר של העשור הקודם – ומשם מיקסטייפ אסיסטים של ג'ייסון וויליאמס
עכשיו – והנה מגיע החלק הזקן – ג'ייסון וויליאמס (אוקיי וגם וינס קרטר) היו שני השחקנים הראשונים שהייתי קם בבוקר, לפני התיכון, ומחפש בקאזה או אי-מיול (20+ שנים, לך תזכור) את ההיילייטס שלהם מהלילה. כמובן שעדיין לא היה יו-טיוב, ולפעמים הייתי צריך להתחיל הורדה של הסרטון בבוקר כדי שכשאחזור אחרי בית ספר יהיו לי את ה30-40 שניות של היילייטס מהלילה.
וכמו עם טראקים מוזיקליים שחרשת עשרות או מאות פעמים אתה מתחיל לשים לב לניואנסים הקטנים. להיי-האט שנכנס פתאום באמצע הבית השני, או לאיזה רפרנס שהראפר (במקרה של המוזיקה שאני שומע) זורק או לאיזה סאונד פתאום ברקע.
וויליאמס נודע בעיקר בזכות הראוותנות וה'שואו' במסירות שלו, אבל מאחורי הקלעים יש הרבה שעות של עבודה ודברים קטנים שקשורים ליסודות שכל אחד יכול לאמץ.
זה הסרטון המלא ממנו נלקחו הגיפים בהמשך:
בואו נתחיל:
קודם כל סקרמנטו ביתרון מספרי כאן, אז זה לא ממש הוגן, אבל וויליאמס קורא כאן שלושה דברים במקביל:
- השחקן של וובר (אני רוצה לומר רודני רוג'רס?) מאחר לסגירה, וכשהוא מגיע לאותו הקו כמו וובר הוא 'נרגע' לרגע.
- העיניים של כל השחקנים הם על הכדור
- השחקן בטופ-אוף דה קי (ניק אנדרסון) פנוי, והוא איום לקלוע שלשות (אבל לא עונשין במשחק שביעי של הגמר. סיפור אחר אבל)
אז וויליאמס עושה כאן דבר מאד פשוט. במקום להיות 'מיושר' לסל הוא פותח את רגל ימין לכיוון קו החוץ. זה גורם למספר 30 של הסאנס (קליפורד רובינסון) לקחת חצי צעד לכיוון קורליס וויליאמסון (מספר 34 בסגול) ולרקס צ'פמן לפתוח את העמידה שלו גם כן. וויליאמס מעביר את הכדור ליד ימין, מה שגורם לצ'פמן לסגור את קו המסירה לאמצע (זוכרים? קלעי השלשות שפנוי בטופ אוף דה קי) והופ – פתאום יש נתיב מסירה פנוי לצד שמאל של הטבעת. וויליאמס מוביל את וובר לאקסטרה צעד הזה ופתאום מסירה שלא הייתה קיימת ללייאפ שלא היה קיים – קיימים.
נקסט:
אחת הביקורות על וויליאמס היו שהוא מקבל החלטות בפזיזות, אבל למעשה אחת מהתכונות הכי טובות שלו הייתה היכולת לתת למהלך להתפתח ולנצל את הרגע שההגנה לא מוכנה. המהלך הזה הוא דוגמה קלאסית. וויליאמס מושך אליו שני מגנים – את השחקן שלו ואת שון בראדלי שבכלל שומר על דיבאץ' שכרגע לא רלוונטי. הוא נכנס לסל וכשהוא מבין שהנתיב לסל 'סגור' וכביכול 'נתקע' באוויר בלי אפשרות לזריקה. הוא פונה לאפשרות האחרונה שנשארה לו – דיבאץ' שמגיע כטריילר. סבאלוס (מספר 23 של דאלאס) מגיע לעזרה על דיבאץ' מתוך מחשבה שבראדלי סוגר את הצבע. וויליאמס מחכה עוד שבריר שניה שסבאלוס 'יתחייב' לגמרי ובראדלי 'ירגע' ואז מוסר לוובר שאיכשהו נשאר שוב פנוי. כל המהלך הזה מתאפשר בגלל מה שקורה כששחקנים משחקים ליד מישהו שמחפש תמיד את המסירה – הם מתחילים לחפש את האיזורים שהמסירה תגיע אליהם. אם זה דיבאץ' שחתך וכמובן וובר שנע מאחורי ההגנה.
הנה עוד דוגמה ל'השהיית ההחלטה'
גם כאן השהיית ההחלטה ממלאת כמה פונקציות:
- קודם כל וויליאמס 'בולם' ז"א ברור למגן שלנו – מיודענו וויל ביינום – שהוא לא הולך לסל ולכן ביינום מפסיק לזוז אחורה ומתחיל לסגור לכיוונו של וויליאמס. זה משאיר אותו מחוץ לצבע
- ההשהיה יחד עם תנועת הגוף של וויליאמס גורמת לטיישון פרינס לחשוב שהוא מחכה להתמקמות של פייטרוס (?) ולסגור אליו
- ממש לפני שהוא מתחיל את העצירה וויליאמס רואה פעם אחרונה את דווייט הווארד. הוא לא סתם רואה אותו הוא מתזמן את הצעדים של הווארד. דווייט – בוודאי בצעירותו – היה אמנם נייד ועם קואורדינציה טובה עבור גבוה, אבל הדגש כאן הוא "עבור גבוה" וויליאמס מתזמן את המסירה עם הנחיתה של הצעד של הווארד. דווייט לא צריך לשנות את קצב הריצה וכמובן שלא להוריד כדור לרצפה. צעד וחצי ודאנק.
מעבר להשהיה שהוא יוצר כאן וויליאמס גם מכוון את גובה הכדור שיגיע להווארד לאזור המותן, מה שנקרא 'לפוקט'. בהזדמנויות אחרות וויליאמס סיפר שהוא היה דואג למסור את הכדור ככה שה'תפרים' של הכדור יגיעו כבר מכוונים לקלעי אליו הוא מסר. אלו דקויות קטנות שהופכות את הזריקה של הקלעי או של החותך למהירות וטבעיות יותר.
נחזור רגע לקלאסיקה מסקרמנטו
היו שחקנים שמסרו מאחורי הגב לפני וויליאמס, כמובן, אבל אף אחד מהם לא מסר את המסירה הזו באופן כל כך חד וכל כך טבעי. המסירה גאן – מעבר לערך הבידורי – נמסרת מכיוון שהיא האפשרות המהירה ביותר להוציא את המסירה. כמו במסירה להווארד וויליאמס דואג שפז'ה לא יצטרך לעשות כלום חוץ מלהמשיך את התנועה שלו אל הסל.
מסירות בחלונות צרים כל כך מצריכים חדות ועוצמה במסירה. קשה לראות את זה בפריים, אבל כדי לתזמן את ההגעה שלו ולא להכנס לכריסטי בדרך, פז'ה מתחיל במרכז המגרש וחותך לכיוון שמאל רק כדי לחזור למרכז מתי שהכדור הולך לכיוונו של ג'ייסון. זה מאפשר לוויליאמס למסור את הכדור החזק כי המומנטום של פז'ה זז לכיוונו והוא יכול להשתמש בזרועות ובגוף כדי לעצור את המסירה מבלי להאט את התנועה. אם הוא היה מגיע בקו ישר היה סיכון שהכדור פשוט יעבור לו בין הידיים.
שניים אחרונים, הפעם בחצי מגרש
האם אתם מוצאים את הערך המוסף במסירה כאן?
קודם כל במובנים של היום זה מעט מאד ספייסינג, אבל במובנים של אז אם אין ארבעה שחקנים בצבע אתה במצב טוב. יוסטון מגיע מהצד החזק דווקא כדי לעצור את התנועה של דיבאץ' לכיוון הסל, אבל אז וויליאמס פותח את המותניים שוב במאונך לבייסליין וזה מכריח את יוסטון לחזור לשחקן שלו ואז מגיעה המסירה לדיבאץ', אבל מה האקסטרה בה?
התשובה היא הזווית שממנה מגיע הכדור. דיבאץ' נע בשלב מסוים עם הגב לסל. וויליאמס היה יכול לנסות למסור מעל יואינג נניח (בשלב הזה של הקריירה לא נשאר הרבה מהברכיים של יואינג) אבל הוא הולך על מסירת הקפצה שמגיעה בזווית שגורמת לדיבאץ' להתחיל להסתובב על כתף שמאל שלו וכשהוא מסיים את הסיבוב הוא רק צריך להרים את היד והכדור כבר בקרש. במובן הזה זו מסירת הולכה קלאסית אבל היא לא מכוונת את התנועה של השחקן שמקבל את הכדור אלא משתמשת בתנועה הטבעית שלו כדי להגיע לטבעת.
אחרון ושוב דיבאץ'
כריס דאדלי מאחר אחרי דיבאץ' ושומר עליו 'פרונט' (ז"א בין הכדור לשחקן ולא בין הסל והשחקן) וויליאמס מחפש בהתחלה את המסירה הגבוהה אבל ג'ייסון קיד לוקח לו אותה. דיבאץ' עובר לאמצע ומבקש שוב את הכדור. רוב השחקנים היו מעבירים את הכדור לוובר (באמצע) שיכניס את הכדור לדיבאץ' או מוסרים לצד הרחוק מהמגן כדי למנוע את היכולת שלו לחטוף. לא וויליאמס. הוא *בונה* על זה שדאדלי ינסה לחטוף מה שמאפשר לדיבאץ' להסתובב (שוב) על כתף שמאל ולקלוע. כשפרשנים או מאמנים מדברים על 'לשים את הכדור איפה שרק המתקיף יכול לתפוס' בדיוק על זה מדובר. ושוב שימו לב לדקויות: התזמון של המסירה מגיע כך שדיבאץ' מתייצב על רגל ימין ומרים את רגל שמאל. ההורדה של רגל שמאל היא הצעד היחיד שדיבאץ' צריך כדי לעלות ללייאפ. זה כאילו פשוט אבל אלו בדיוק הדקויות שהופכות 'סתם' מסירות טובות לאסיסטים
מה דעתכם? שכחתי משהו? מוזמנים להצטרף בעמודי הפייסבוק או הטוויטר של @insignifistats
