באנגלית קוראים לזה "Small sample size theater" – תיאטרון המספרים הקטנים. זו דרך לומר שאין לנו דגימה גדולה מספיק של מספרים, אז הם משקרים. גם פיני גרשון אומר שהסטטיסטיקה מתיישרת בסוף. אז אופציה אחת היא לחכות בסבלנות שזה יקרה, ולא לכתוב (או לקרוא) שום-דבר לפני דצמבר. שזה באסה. מה שמוביל אותנו לאופציה השנייה  – לנסות לנחש מה מכל זה אמיתי ומה לא. כל הנתונים (והמסקנות, תכל'ס) נכונים ליום שני. לטור (שיעלה אחת לשבוע, בשאיפה) מצורף הפודקאסט הדנדש של אורי נכטיילר ושלי, "באשמורת הבוקר" – הצטרפו למהפכה. ניתן למצוא את הפודקאסטים שלנו גם בקבוצה שפתחנו ״באשמורת הבוקר – הקבוצה״.

קצב המשחק והחוקים החדשים

או: "מי שם לי את המשחק ב"פאסט-פורוורד"?"

בתחילת כל עונה קצב המשחק עולה משמעותית מהעונה שעברה, ובדרך כלל הוא דועך ככל שהעונה מתקדמת, הרגליים מתעייפות, והמאמן שצועק מהספסל מרגיש יותר ויותר כמו רוכב מרוצים ננסי שחובט עם השוט הננסי שלו בסוס אדיש. אלא שהפעם יכול להיות שהקצב הזה אמיתי.

בניגוד למספרים המתנדנדים, שינוי החוקים זה משהו קבוע (כאילו, עד שמשנים אותם). נראה שמישהו במשרדי הליגה החליט לקשור להגנות גם את היד השנייה. באקלים כזה, מי שלא רץ בעצם בוחר לא לקחת חלק במסיבה. זה כאילו מישהו זרק מלא שטרות של כסף על הרצפה ועכשיו תחליט כמה מהר אתה מנסה לאסוף אותם יחד עם כולם (די מהר, לא?).

בגדול, סלים זה כיף, והאוהד הממוצע מעדיף נקודות על פני סטופים הגנתיים מסונכרנים היטב. אבל יש עוד משתנים שגורמים לי לחשוב שאולי כל זה זמני יותר ממה שזה נראה, והליגה תעשה רוורס קל כדי לעדן את האפקט של החוקים החדשים, כפי שעשתה אחרי עונות 94/95-96/97 (העונות שבהן קו השלוש התקצר, לפני שהליגה התחרטה והרחיקה אותו בחזרה).

לפני הכל, תחשבו על דאנקים. לא מספיק להסתכל על הבוקס-סקור, ולראות שהקינגס כמעט שפכו 150 נקודות על ההוקס בשביל שכולם יהיו מרוצים. האוהד הממוצע לא רוצה זריקות עונשין, ומשחק שעוצר בכל התקפה שנייה, הוא רוצה דאנקים, מתפרצות, ואם אפשר גם איזה בלוק פעם בכמה דקות.

בהקשר הזה ברור שכל העצירות האלה על פאולים ללא כדור הן ממש לא המטרה הסופית של קברניטי הליגה, אלא רק אמצעי בדרך למשחק חופשי יותר (לפחות עבור ההתקפה), עם פחות דגש על כוח ומסה. באידאה של המשחק, אין עצירות, ואין שריקות. זה נשמע מובן מאליו אבל קל לשכוח את זה. אף אחד לא מתבלבל וחושב שבאנו לראות שלושה שופטים משחקים תופסת עם שחקנים שמנסים לעשות חסימות לא חוקיות. ועוד לא הזכרנו בכלל את השאיפה האידילית (יש שיאמרו "בדיונית") של הליגה להוריד את משך המשחק מתחת לשעתיים ברוטו.

אז כן, העצירות מעיקות, ולא נראה שההגנות יוותרו כל כך מהר על הטריטוריה שלהם. נחזור לפיני: "תעשה 25 עבירות – ישרקו 25, תעשה 50 – ישרקו 25." נראה שהמספר הזה עלה העונה ל-35, אבל העיקרון לא השתנה. גם דיוויד גריפין כבר הציע את הטקטיקה הזו בראיון שעשה לכתבה בנושא שעלתה באתר "דה רינגר". כמות השריקות לא תשאר ככה – כל עונה התקופה הזו היא המשך ישיר של הפרי-סיזן – השופטים אוכפים את הדגשים החדשים כדי להכריח את הקבוצות להתעדכן, בתקווה שהם לא יצטרכו להיות השוטרים הרעים בהמשך. אולי הפעם הליגה הלכה טיפה רחוק מדי.

צריך לזכור שגם ההכנסה של הגנה איזורית בתחילת המילניום הייתה משהו שבאופן אירוני דווקא מאוד עזר להתקפות להפוך לדינמיות ומגוונות יותר. הבידודים המעיקים של שנות ה-90 הוחלפו בתנועה, מסירה, וחסימות ללא כדור, וככה קיבלנו את ניצני העידן החדש שאנחנו רואים היום. כל זה כדי לומר, שאולי ההגבלות החדשות על ההגנה יתבררו כסטרואידים מלאכותיים לליגה שהסתדרה ממש יפה בלעדיהם. אולי הפתרון נמצא בצד השני בכלל, או שמלכתחילה אין בעיה בכלל. לא יודע, מה אתם חושבים? האם הליגה "ירדה לזנות"?

חדש בסקרמנטו – כדורסל

או: "מלך כי ימלוך?"

משהו טוב עובר על בירת קליפורניה. אחרי שנעצתי בהם ציפורניים בפרויקט מחממים, תרשו לי להודות שלא ראיתי את זה בא. לראשונה מזה שנים, סקרמנטו משחקת מהר, מהנה, עם הרכבים שיש בהם היגיון מנחה. החלק האחרון מפתיע במיוחד, בהתחשב בזה שראינו ארבעה פאוור-פורוורדים על המגרש ביחד באחד ממשחקי קדם העונה. אולי זה היה סתם בלוף, כי דייב ייגר שם את נמניה בייליצה בחמישייה, ופתאום הצבע נפתח, במיוחד לדיארון פוקס, שנותן עונה שנייה מהסרטים. חמישה ניצחונות רצופים לפני המשחק מול הבאקס, שהוריד אותם חזרה למציאות, לפחות זמנית.

הרכז התזזיתי מקנאטקי משחק עם בטחון חדש, ומנצל את הכלים הפיזיים שלו ביעילות שלא ראינו ממנו כרוקי. המשחק "מאט" עבורו בשני צדי המגרש וזה תענוג לראות אותו. הוא מגיע לקו ומוסר הרבה יותר מבעונה שעברה. אפילו הקליעה מתחילה להתייצב (לאט לאט). הוא מעולם לא היה נוראי בתחום כמו בן סימונס, אלפריד פייטון ושכמותם, כך שנחמד לראות אותו מתקדם בתחום כבר עכשיו.

ולשאלתנו – כל זה לא ימשיך. הקינגס יתנגשו בקיר, זה עניין של זמן. הבאקס נתנו דוגמה.

הלייקרס והרוקטס צולעים

או: "פרשת הסמוחטה"

זה לא ישאר ככה. שתי הקבוצות סבלו מהרחקות כתוצאה מהכסאח המתוקשר, מה שכמובן משחק תפקיד בכל זה. מהרוקטס במיוחד ציפינו ליותר, ונראה שאוטוטו המקום הראשון כבר יהיה מחוץ להישג ידם. הם מתגעגעים מאוד לטרבור אריזה, והתוספת של כרמלו אנתוני מותחת לקצה את גבולות המילה "תוספת". ד'אנטוני יודע שהחוקים החדשים מקשים לו על ההגנה (דיבר על זה), ובהתקפה נראה שכולם צמצמו את הפערים לג'יימס הארדן, שמשחק ככה שנים. אני רציני לגמרי לגבי הארדן, היתרון הכי גדול שלו הצטמצם משמעותית. הוא תמיד היה כל כך אגרסיבי כשהמגן שלו נאלץ לשמור את הידיים שלו באוויר כל הזמן. כשהכדור בידיים של הארדן הוא הפך למעין קלינט איסטווד בסוף של הסצנה. הוא הכריח את השופטים לשרוק בכזו עקביות, שהצבע היה פתוח בשבילו כמו וויי-פיי בלי ססמה. עכשיו כולם מקבלים את השריקות האלה.

לברון מחמם מנועים לאט כבר כמה שנים, ונראה שוולטון דווקא הצליח להחדיר סגנון אחיד ("רוצו! מה אתם מסתכלים עלי?"). ברנדון אינגרם, הבחירה שלי לתואר השחקן המשתפר, יעשה עוד צעד לעבר אולסטאר (בסופו של דבר), מגי נותן מעל ומעבר, ולאנס מושך את אש הממים כדי שכולם יוכלו לשחק כדורסל, או משהו. בקיצור, ההפסדים היו צמודים (כולם בהפרש חד ספרתי), לכו תחפשו מי שיהמר נגד ג'יימס במקום אחר.

עוד הפתעות

מילווקי, עכשיו גם עם מאמן – השדרוג בעמדת המאמן כל כך מובהק שזה קצת לא נעים. מזכיר מאוד את המעבר ממארק ג'קסון לסטיב קר. כולם זוכרים איך זה נגמר. בחסות בודנהולזר הבאקס הצטרפו לארבע הגדולות של המזרח (ודילגו על אינדיאנה באלגנטיות), פילדלפיה יכולה להתחיל לדאוג. הם כבר במאזן 8:1, וזה אמיתי לגמרי. יאניס אנדטוקומבו מאיים על תואר ה-MVP עונה שנייה ברציפות, אלא שהפעם מאזן הניצחונות של הקבוצה שלו לא אמור לפגוע לו במניה. מוזמנים לתפוס מחסה כאן לידי.

אחוז העונשין של דיאנדרה ג'ורדן – לא ישאר בספרת ה-80 אחוז פלוס (82.4% הצלחה כרגע, 28 מ-34), אבל צפויה לסנטר של המאבס עונת קריירה, ובתקווה כזו שתאפשר להשאיר אותו על הפרקט בקלאץ'. יש לו רוטינה חדשה ומצחיקה קצת, למי שמתעניין:

זאק לאבין יודע שלא אהבת את החוזה שלו, והוא בא לנקום – לאבין מפציץ 26.6 נקודות לערב, תוך שהוא מגיע לקו 7.7 פעמים למשחק. האחוזים שהיו מפלצתיים במשחקים הראשונים (זה הרגיש כאילו הוא לא החטיא זריקה אחת מחצי מרחק באוקטובר) כבר חזרו למקומם הטבעי, עד אז הם פיצו על בחירת זריקות שלא נראה כאילו התעדכנה כלל (מי שעוקב אחרי הגארד המוכשר מ-UCLA יודע, היא זקוקה נואשות לעדכון). זה יהיה נחמד אם ימשיך להגיע לקו בקצב הזה. זה ביג דיל. בהגנה הוא עדיין משחק "פרה עיוורת", כמו רוב הקבוצה שלו.

וושינגטון מקרטעת – זה אפילו לא מצחיק כבר. הקבוצה הזו מביכה את עצמה בכל פעם שהיא עולה לפרקט. הייתי מפטר את סקוט ברוקס אתמול, מעביר את ג'ון וול לקבוצה הראשונה שתרצה אותו, שורף את האולם, מטהר את השטח בשמנים אתריים ובונה הכל מחדש.

סטפן קרי עולה באש – ברצינות, תעשו משהו. בכלל, הווריורס נמצאים במעין הפסקה פעילה עד לפלייאוף. כל מי שנשאר ער לראות את הרבע הרביעי פראייר.

לוקה דונצ'יץ', תעשה לי ילד – לוקה דונצ'יץ', תעשה לי ילד.

מקווה שזה יהיה טור ראשון מני רבים, בואו נריב בתגובות, יהיה כיף!