חשבתי לנסות משהו קצת אחר (ועכשיו אני מנסה אותו, הנה). אם הגעתם עד לכאן אתם כנראה ממש, אבל ממש אוהבים את ה-NBA. אבל המשחקים בליגה הטובה בעולם, לצערנו, מתרחשים באמצע הלילה, מה שלא משאיר לנו יותר מדי הזדמנויות לראות אותם במלואם, בטח אם המילה "לייב" אומרת לכם משהו.
אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהדרכים האחרות שלי לעקוב אחרי המשחק. כל כתב/עורך וידאו/פודקאסטר/יכולתי-פשוט-לכתוב-"איש מקצוע" שיוצג כאן במורד הטקסט סוגר לי פינה אחרת. כלומר, לכל אחד יש תפקיד ספציפי, וביחד הם מרכיבים את הדרך שבה אני צורך את המשחק. שוב, מדובר בטעימות בלבד והאמת שאני אפילו לא בטוח למה זה אמור לעניין מישהו. מי שרוצה לחפור איתי עמוק יותר מוזמן לדף הפייסבוק שלי. אני יוצא מנקודת הנחה שאם אתם כבר פה, אתם, מן הסתם, מכירים ואוהבים את "הכדור הכתום", על שלל טוריו ופודקאסטיו, אז נתקדם הלאה לשאר הרשימה:
זאק לואו – כתב על ועיתונאי
צריך להתחיל אצל המאסטרים. אפילו שאני מנחש שרובכם כבר מכירים את היהלום של "ESPN". לואו מזכיר לי את החבר הזה שיש לי, שלמד לבד על הכל. בכל פעם ששואלים אותי על נושא שחדש עבורי, אני שולח את השואל אל אותו חבר, "בינתיים, מה שהוא חושב, זה מה שאני חושב". כזה הוא לואו, חד אבחנה, שנון, מקיף ובעל פרספקטיבות רבות ורחבות שהוא לוקח בחשבון בצורה סימולטנית. נראה שלואו מרכיב כל משפט עם פינצטה. בכל שבוע יש לו טור של עשרה דברים שהוא רואה לנכון לכתוב עליהם, והוא כמובן נהדר. הוא גם מצחיק ומקסים בדרכו הגיקית משהו, ויש לו פודקאסט שאתם פשוט חייבים לשבץ בלו"ז שלכם, גם בגללו וגם בגלל האנשים הנהדרים שהוא מביא.
אדריאן ווג'נרובסקי – עיתונאי על וכתב
כולם מכירים את ווג' ואת הפצצות שלו. ווג' הראשון לדעת הכל לפעמים עוד לפני שהדברים בכלל קרו. ווג' ידע מי יקבל את משרת הג'י אם החדש לפני שהג'י אם הקודם בכלל יודע שהוא מפוטר, הוא ידע איזה שחקן יבחר ע"י איזו קבוצה בדראפט, עוד לפני שהקבוצה החליטה סופית שהיא הולכת על השחקן והוא גם ידע שזו בת עוד לפני שגילית שאת בהריון. שעת סיפור – ג'ון גונזלס מהאתר "דה רינגר" סיפר פעם בפודקאסט על סקופ שהיה לו ביד, הוא התקשר לקבוצה המעורבת בשביל לתת לה הזדמנות להגיב, ובצד השני ביקשו ממנו אישור להתקשר לווג' קודם. הוא כמובן ניתק מיד, לחץ "סנד" על הציוץ ופרסם את המאמר. זה מסביר איזו אחיזה יש לבן אדם בכל חור בליגה. דראפט 2018 לנצח יחרט בתודעה בתור הדראפט שבו ההפצצות של ווג' נפלו בצרורות עד שהן כיסו את השמש, באחד ממפגני העוצמה הכי משעשעים בהיסטוריה של ה-NBA. מעבר לזה, יש לו פודקאסט מעולה עם אורחים נפלאים, והוא מראה שם שהוא דמות עגולה עם פרספקטיבה עמוקה ומעניינת על ה-NBA והחיים בכלל. מעבר להיותו מקור המידע האמין והמהיר בליגה, אני בעדו.
"דאנק'ד און" – פודקאסט
נייט דאנקן ודני לארו היו פעם שני עורכי דין, שביום בהיר אחד הבינו שהם יכולים לעשות כסף מלדבר על כדורסל חמישה ימים בשבוע. מבין כל העבודות שהייתי רוצה לעזוב בשביל כדורסל, אני מניח שעריכת דין הייתה בטופ של הרשימה. דאנקן מנחה ולארו, שעכשיו כותב באתר "דה אתלטיק", משלים אותו בצורה נפלאה. זה עובד מעולה, למרות שיש מקומות שבהם היית רוצה שהם יתווכחו קצת יותר, כי לפעמים הצמד מדבר זה לצד זה, ולא אחד מול השני, כמו מוח כוורת שמשלים ביחד משפטים ורעיונות. מצד שני, אולי הצורך הזה בחיכוך זו תכונה ישראלית בלבד, לא יודע. הם חכמים, מוכנים, מעניינים ומקיפים. שניהם סופר אנליטיים ומחושבים, ויודעים גם לצחוק מדי פעם על הצמצום היחסי בתכונות אנושיות שהם מפגינים. בעיני זה מקסים. פרט לצפייה במשחקים, אם מישהו היה מגביל אותי לעקוב אחרי ה-NBA בדרך אחת בלבד (למה שמישהו יעשה את זה? זה ממש מרושע!), הייתי כנראה הולך על "דאנק'ד און". הם לא מפספסים שום דבר, וסדר העדיפויות שלהם דומה מאוד לשלי.
האתר הרשמי של דאנק'ד און (תוכלו למצוא אותם גם בשאר הפלטפורמות).
ג'יי קייל מאן – מפיק וידאו על חלל
לפעמים אני לא רוצה לחשוב. לפעמים אני רוצה שמישהו אחר יחשוב בשבילי. קייל מאן הוא אחד מהיוצרים הכי אנדר-רייטד שמסתובבים חופשי ברשת. בקיץ האחרון הוא טיפה פרץ לתודעה (עדיין ממש לא מספיק בעיני), והאתר "דה רינגר" התחיל לקחת אותו לפרויקטים בפרילאנס. יש לו מיני סדרות מדהימות אצלם על כמה מהצעירים המבטיחים בליגה. אשתו מגי מציירת את הדיוקנאות החינניים בפתיחה של כל וידאו והקול הערב שלו מלווה אותנו מההתחלה עד הסוף. הוא סופרסטאר אמיתי. בערוץ שלו ביוטיוב אפשר לראות אותו מתפרע, עם סרטונים עמוסים בידע מקצועי מרשים, שאותו הוא מתמצת למנות קלות לעיכול והכל באריזה של חוש הומור משובח (ודי משונה) שמסתמך בעיקר על רפרנסים לסרטים מהמילניום הקודם. הוא וחוש ההומור שלו פעילים מאוד גם בטוויטר, ולעיתים הוא מתארח בפודקאסט "אופן ראן", שיופיע בהמשך.
ערוץ היוטיוב של מאן, "דה דיים דרופ"
יובל עוז – כתב על מהולל
קצת עברית! כמוני, גם יובל כותב ב"וואלה! NBA". ליובל יש את האתר "מרגישים NBA" שעבר שיפוץ לאחרונה (אולי צריך להגיד שהוא עבר דירה), וקהילת עוקבים מרשימה גם בפייסבוק. מה שאני אוהב ביובל זה את השילוב בין כתיבה מעניינת ושנונה עם הסתמכות יציבה על מספרים מתקדמים. עוז חורש את הליגה עם מסרק של כינים כדי למצוא כל פיסה רלוונטית של אינפורמציה, אבל מצליח לא להיות טרחני כשהוא מציג את המידע ומגבה את הטיעונים שלו. אני מת עליו.
בן טיילור – כתב על ומפיק וידאו על
טיילור הוא אחד ממוחות הכדורסל הכי מבריקים שפועלים ברשת כיום. הוא כותב מעולה ויש לו פוד משלו, שהוא בדרך כלל מקליט סולו, אבל גולת הכותרת שלו היא הסרטונים הפנטסטיים שהוא מפיק על הכוכבים והצעירים בליגה. הוא מנתח את המשחק ברמה גבוהה כל כך, כמו מתמטיקאי מחונן שהגיע למקום שבו הוא יותר אמן מכל דבר אחר. היצירתיות שבה הוא קורא את מה שמתרחש על המגרש מאפשרת לו לדמיין ולתווך לנו את תהליך קבלת ההחלטות של השחקנים באופן מרשים ויחודי. הוא מגיע לרזולוציות גבוהות מאוד גם עם המספרים שהוא מספק כדי לתמוך במה שהעין שלו רואה. הוא גאון בעיני. לכו תעקבו אחריו ותגידו שאני שלחתי אתכם (סתם, אבל באמת תבדקו אותו).
אופן ראן – פודקאסט נישה אחושילינג
את "אופן ראן" של סטפן (במלרע) מרולחאקיס (בחיי) גיליתי לאחרונה. בזמן שהתאהבתי בקול העגום של אוהדי הניקס הממורמרים שהביא סטפן, הופתעתי לגלות רפרנסים לשיחות קודמות שהקליט עם לברון ג'יימס ודמויות מוערכות אחרות שהסתובבו לו על הסט, שקשה מאוד להשיג אותם כעת (החרוז לקוח משיר של כוורת, עזבו). קיצר, יותר מפורסם ממה שחשבתי, אבל מה? נישה. הרפרנסים לסרטי דוקו שלא שמעתם עליהם בחיים, ההתעסקות הבלתי פוסקת בפצע הפתוח שנקרא ניו יורק ניקס וחוסר העקביות הכללי של זמני העלאת הפרקים, כל אלה שמים את אופן ראן בתור תבלין יותר מאשר מנה עיקרית. אז מה בכל זאת עושה חשק בשיחות ההיפסטרים שמנהל של סטפן עם האורחים שלו? נראה שיש לו חוש טבעי לשיחה, לבניית הנרטיב וניתוח שלו וגם אהבה עזה לכדורסל. לא מתאים לכולם, אבל מי שבקטע לא יתאכזב.
"אופן ראן" באייטונס (מופיע גם בשאר הפלטפורמות).
המלצה אחרונה, לא בדיוק אובייקטיבית, תהיה לפודקאסט של אורי נכטיילר ושלי, "באשמורת הבוקר", שם אנחנו מדסקסים את הליגה על בסיס שבועי. יש לנו גם ניוזלטר שבו אנחנו ממליצים על כתבות, סרטונים ופודקאסטים. קצת דומה למה שעשיתי עכשיו, רק בהקשר אקטואלי יותר. אנחנו מתכננים דברים גדולים לקראת הפלייאוף, הצטרפו למהפכה.
הפרק האחרון של "באשמורת בוקר":
