פלייאוף הוא זמן שבו קבוצות מתכוננות ליריבה ספציפית. הן לומדות את היריבה ומנסות למצוא התאמות שיפתיעו את הקבוצה השנייה ויוציאו אותה מאיזון. לכן, משחק 1 הוא תמיד מעניין – במשחק הזה נחשפים לראשונה הקלפים, ושתי הקבוצות מגלות מה עובד כמו שציפו, ומה פחות.

יוטה הגיעה למשחק 1 מול יוסטון אחרי שבשנה שעברה קיבלו מהם בראש בחצי גמר המערב. הפיק אנד רול של הארדן ופול עם קאפלה הוציא את גובר מהצבע והכריח אותו לשמור על הפרימטר. בכך נוטרל שחקן ההגנה של העונה וההגנה המצוינת שהוביל קרסה וגרמה להפסד 4-1.

הפתרון של יוטה לכך שזה לא יקרה גם הפעם, הוא שיטת הגנה די מוזרה על הארדן, שראינו לראשונה מבוצעת על ידי מילווקי בעונה הסדירה. בניגוד לבאקס, שהחזיקו את יוסטון על 94 נקודות וניצחו, יוטה חטפה מיוסטון 122 נקודות והפסד קשה. כדי להבין למה ההבדל הגדול בתוצאה, נצלול לוידאו של המשחקים, ונראה את ההבדל בפרטים הקטנים, שבהם תלויה הצלחת ההגנה הזו.

שיטת ההגנה הזו מבוססת על הרעיון שהארדן כל כך מסוכן כשהוא הולך שמאלה, בעיקר עם הסטפ בק, שעדיף לסלול לו את הדרך לצבע, רק שילך ימינה. הנה תמונה להמחשה:

הבעיה כאן, היא שהארדן מקבל חדירה בחינם, וגם עם יד ימין הוא עדיין קטלני. כשהארדן חודר יש לו 3 אפשרויות: 

1. להגיע עד הסל לליי אפ.

2. להרים אלי הופ לקלינט קאפלה.

3. למסור החוצה לשלשה של אחד הקלעים של יוסטון (פי ג׳יי טאקר, דנואל האוס, אריק גורדון).

הארדן יודע לנצל כל אחת מהאופציות הללו כשיש הזדמנות לכך, ולכן חייבים למנוע את כולן בו זמנית. כדי לעשות זאת, נדרש מאמץ הגנתי קבוצתי, ושם היו ליוטה בעיות שאפשרו להארדן להפיל את ההגנה שלהם פעם אחר פעם.

כדי למנוע את האופציה הראשונה (ליי אפ של הארדן) מילווקי הציבו את אריק בלדסו, אחד השומרים הטובים בליגה, לשמור על הארדן. למרות שבלדסו פינה לו את צד ימין, הוא נשאר צמוד להארדן לאורך כל החדירה ובכך הוא הקשה מאוד על הארדן להגיע לזריקה טובה. אם הארדן ניסה בכל זאת לסיים בשמאל הוא נענש. שימו לב למהלכים הבאים:

בניגוד לבלדסו, השומרים על הארדן אצל יוטה לא המשיכו ללחוץ עליו אחרי שהתחיל את החדירה, כך שהארדן יכול להחליף ידיים תוך כדי החדירה ולסיים בשמאל בקלות. במצב כזה גם לשומר כמו גובר אין הרבה מה לעשות.

כשכן הצליחו למנוע מהארדן את הליי אפ, הארדן יכל לפנות לאופציה השנייה (אלי הופ של הארדן לקאפלה). כשמונעים מהארדן ליי אפ, ובמיוחד במקרים שבהם השומר של הארדן לא לוחץ עליו, הגבוה (גובר במקרה של יוטה) חייב לבוא לעזור. לכן, קאפלה, עליו שמר גובר, נשאר פנוי. הפתרון במצב הזה הוא להביא עזרה של שחקן מהפינה, שלא יאפשר מסירה לקאפלה. במקרים בהם אין שחקן בפינה, זה נגמר באלי הופ קל (עוד דוגמאות: 1, 2).

כשיש שחקן בפינה שבא לעזרה, צריך שחקנים כמו במילווקי, שחקנים ארוכים ואתלטים מספיק בשביל למנוע את האלי הופ. שימו לב להבדל בין העזרה של רוביו, שלא שינתה לקאפלה את התכניות, לבין העזרה של מידלטון, שמנע סל וחטף את הכדור.

יוטה כן הצליחה לעזור בחלק מהפעמים (כאן למשל) אבל העזרה הזו חשפה בפני הארדן את האופציה השלישית – מסירה החוצה לשלשה של אחד הקלעים. כשהשומר של הקלע בפינה בא לעזור לשמור על קאפלה, נשאר שחקן פנוי לגמרי על קשת השלוש, שהארדן יכול למצוא בלי בעיה. זה גרם לכך שיוסטון קיבלו במשחק 24 שלשות פנויות לגמרי (השומר במרחק שגדול מ-6 פיט, 1.8 מטר). למזלה של יוטה, יוסטון קלעו רק 8 מהן. הנה שתי דוגמאות לעזרה על קאפלה שהובילה לשלשה פנויה מהפינה, אבל יש עוד המון (1, 2, 3, 4).

כאן ספלושה בא לעזור על קאפלה, והשאיר את טאקר פנוי בפינה:

כאן אוניל בא לעזור על קאפלה, והשאיר את האוס לשלשה פנויה:

למילווקי היו מספר פתרונות לכך:

תצפו שוב בסרטון של מידלטון למעלה, שבו הוא מונע אלי הופ וחוטף את הכדור. שימו לב לכך שהעזרה שלו על קאפלה באה בזווית שבה הוא גם מונע את המסירה לפינה וגם מוכן למנוע את האלי הופ. כדי לעשות דבר כזה נדרשת מוטת ידיים כמו של מידלטון, ולכן ליוטה רלוונטי יותר הפתרון השני.

הפתרון השני הוא שהשומר בחצי פינה (כנף) ירד לפינה וימנע את המסירה הזו. כאן די ג׳יי וילסון עזב את הפינה ובא לעזור בצבע, וכריס מידלטון יורד לפינה ליירט את המסירה:

הירידה לפינה אמנם משאירה את השחקן בכנף פנוי על השלשה, אבל זו מסירה הרבה יותר קשה להארדן, גם לראות את השחקן הפנוי מאחוריו וגם לבצע אותה ביד ימין החלשה שלו.

לסיכום, ראינו שיוטה אמנם השתמשה בשיטת הגנה יעילה נגד הארדן, אבל עשתה המון טעויות בכל מיני שלבים, שגרמו לכך שהיא ירתה לעצמה ברגל והקלה על יוסטון להגיע לזריקות קלות. כדי להמשיך באסטרטגיה הזו במשחק 2 ולהצליח בה, יוטה צריכים להימנע מטעויות בכל השלבים בהם ההגנה שלה קרסה במשחק הקודם:

1. גם אחרי שהארדן חודר, צריך להפעיל עליו לחץ מצד השומר שלו.

2. חייבת לבוא עזרה על קאפלה מצד שחקן ארוך ואתלטי מספיק כדי למנוע אלי הופ.

3. השומר בכנף חייב לרדת לפינה ולמנוע את השלשה הפנויה.

הבעיה של יוטה בשימוש באסטרטגיה הזו, שנבנתה עבור מילווקי, היא שמרווח הטעות שלה קטן בהרבה מזה של הבאקס. שחקנים ארוכים ואתלטים כמו של מילווקי, יכולים לעשות טעויות קטנות בקריאת המהלך, ועדיין להגיע בזמן ולמנוע שלשה פנויה. ליוטה אין את הפריווילגיה הזו, ולכן היא צריכה להיות מדויקת יותר. משחק 2 יהיה המבחן לראות האם היא מסוגלת לבצע את התכנית ההגנתית בצורה מספיק מדויקת כדי לעצור את הארדן. אם כן, צפויה לנו סדרה מרתקת. אם לא, סופו של משחק 2 יהיה בדיוק כמו זה של הראשון, וכך גם סופה של הסדרה.