אחרי עונה רגילה מלאת דרמה, אקשן ופציעות, מגיעה סוף סוף המנה העיקרית – הפלייאוף! המערב השנה חזק ומאוזן, מה שאומר שהפער בין יוסטון, שסיימה שניה במערב, לווריורס שסיימו במקום השביעי, עמד על 4 משחקים בלבד. המיקום נותן לרוקטס את יתרון הביתיות, אבל הפערים בין הקבוצות הרבה יותר קטנים מפערים בין קבוצות במקומות האלו בדרך כלל.

שתי הקבוצות מגיעות לסדרת הפלייאוף במומנטום חיובי, אחרי חצי שני מוצלח במיוחד. ליוסטון זה הספיק למקום השני. לווריורס רק למקום בפלייאין..

המפגשים מהעונה הסדירה והאם ניתן ללמוד מהם משהו לקראת הסדרה?

הקבוצות נפגשו בעונה הסדירה חמש פעמים. הווריורס ניצחו 3 פעמים, אבל דווקא הרוקטס ניצחו בשני המשחקים היותר חשובים. במפגש הראשון הווריורס, בלי קרי, ניצחו אחרי הארכה עם 50 נקודות של באדי הילד וג'ונתן קאמינגה. יוסטון התגברה על יום נוראי של ון וליט וגרין (4 מ-25 משותפים מהשדה ו-2 מ-13 לשלוש) כדי לעשות קמבק ממינוס 28 בחצי, אבל אחרי שקלעו 66 נקודות במחצית השניה, קלעו רק 2 בהארכה, וקאמינגה עם 6 נקודות הוביל את הווריורס לניצחון. גם במפגש השני הווריורס ניצחו בלי קרי, הפעם בתוצאה יותר נמוכה, מאחורי 33 נקודות של ג'ונתן קאמינגה.

המפגש השלישי היה ברבע גמר גביע הליגה. 3 דקות לסיום הווריורס הובילו 89-82 והרוקטס העלו הילוך בהגנה כשהם נצמדים לגופיה של סטף קרי. הווריורס עם 2 איבודים בדקות האלו. והרוקטס מוצאים את החורים בהגנה של הווריורס וחוזרים עד 90-89. בשניות הסיום קרי מחטיא שלשה, והשופטים שורקים עבירה גבולית לג'ונתן קאמינגה ששולחת את ג'יילן גרין לקו ואת יוסטון לניצחון 91-90. אמנם הווריורס בלי ג'ימי, אבל ניצנים ליכולת של הרוקטס לשמור על הווריורס, כמו גם היתרונות ההתקפיים שלהם מופיעים בדקות האלו.

במפגש הרביעי הווריורס עם ג'ימי באטלר, מנצחים 105-98. המפגש האחרון בין הקבוצות היה החשוב ביותר – הרוקטס היו זקוקים לניצחון בשביל להבטיח את המקום השני, הווריורס היו זקוקים לניצחון כדי לא ליפול לפלייאין. זה היה משחק הצהרה של הרוקטס והכוכב הצעיר שלה – אמן תומפסון. ההגנה של הרוקטס עצרה את סטף על 1 מ-10 מהשדה ו-3 נקודות בלבד במשחק. אמן תומפסון נדבק לו לגופיה, וכל חסימה מקבלת חילוף אוטומטי. סטף מקבל טיפול מיוחד. תומספסון סיים את המשחק עם שורה אופיינית של 14-6-6-3-2 ופלוס 26 במדד הפלוס מינוס.

המפגשים הראשונים לא מייצגים כיוון שהווריורס בלי באטלר, כשג'ונתן קאמינגה מוביל אותם בנקודות. קאמינגה לא שותף כלל בשני המשחקים האחרונים של הווריורס – נגד הקליפרס במשחק האחרון של העונה הרגילה ונגד ממפיס בפלייאין. המפגש האחרון היה סוג של פריוויו לסדרה, כיוון שהיה באווירת פלייאוף, כששתי הקבוצות רוצות ניצחון.

המאצ'אפ והכוכבים 

לא חושב שיש צורך לכתוב יותר מדי על הכדורסל של סטף קרי ודריימונד גרין. במשך שנים הם היו 2 הכדורסלנים הכי משפיעים בליגה, אחד בהתקפה, השני בהגנה. גרין אמנם לא סקורר, אבל הבנת הכדורסל שלו מאפשרת לו לעשות בהתקפה את החסימה הנכונה, ההמסירה הנכונה, והוא יודע בדיוק מה סטף הולך לעשות לפני שסטף עושה את זה. הכדורסל בין שניים הוא מהטובים שיש. ג'ימי באטלר מוסיף מימד נוסף להתקפה של הווריורס כשהגיע ממיאמי. באטלר מקבל בידודים בניגוד לכדורסל הקבוצתי של הווריורס בעבר. זה מייצר הזדמנויות נוספות בהתקפה, כשבאטלר מכווץ את ההגנה ואז נותן לגרין וסטף לפעול. באטלר מוסיף גם מימד של משחק פוסט והמון קשיחות. הבעיה היא שהמשחק עם באטלר וגרין מקשה על הריווח של הווריורס, כששניהם קולעים באחוזים רעים לשלוש. בלי גרין אין הגנה. הכוכב הרביעי על הנייר אמור להיות ג'ונתן קאמינגה. הווריורס הציעו לקאמינגה בקיץ 175 מיליון דולר ל-5 עונות והוא סירב כיוון שרצה חוזה מקסימום. כשבאטלר הגיע קאמינגה היה פצוע, אבל לא ברור איך השילוב הזה אמור לעבוד כששני השחקנים משחקים על אותה עמדה.

יוסטון נחשבת לקבוצה הצעירה מבין השתיים, אבל יש לה שלושה וטרנים שמובילים אותה – פרד ון וליט, דילון ברוקס וג'ף גרין מהספסל. אלפרן שנגון כבר קיבל את התואר של מיני יוקיץ' מביא המון גיוון במשחק ההתקפה ומנהל את המשחק מעמדת הפוסט. שנגון יהיה חייב לשחקן פיזי ולהיות מעורב, כיוון שהוא משחק בדיוק על החור של הווריורס. אם קר צריך לשים על המגרש את לוני או ג'קסון-דייויס זה יפגע במשחק ההתקפה של הווריורס. הסקורר של יוסטון הוא ג'יילן גרין. גרין היה סקורר לא יעיל בשנתיים וחצי הראשונות ביוסטון, אבל מאז יש שיפור משמעותי. יש לו עוד דרך לעשות ויציבות למצוא, בעיקר מהשלוש. הכוכב הגדול של יוסטון (לדעתי) הוא דווקא אמן תומפסון. שחקן הגנה נהדר, אתלטי, חזק, גבוה. הוא יהיה איש המפתח בשמירה על סטף, והיכולת שלו להצר את צעדיו של קרי תהיה מאוד משמעותית.

שתי הקבוצות עמוקות, אבל על הנייר הספסל של הרוקטס טוב בהרבה עם טארי איסון, קאם וויטמור, סטיבן אדאמס כשבצד השני יש את באדי הילד, גארי פייטון, קוונטין פוסט ואולי קאמינגה.

קרב המאמנים

המפגש האחרון בפלייאוף בין קר ואיימה יודוקה היה בגמר 2022, כשקר יצא עם ידו על העליונה. אחרי אותה עונה יודוקה נזרק מבוסטון והגיע ליוסטון קיץ אחרי.

סטיב קר נחשב לאחד המאמנים הטובים בליגה ויש לו 4 אליפויות להצדיק את האמירה הזו. הבעיה היא שהווריורס הרבה מעבר לשיא שלהם. קרי עדיין שחקן מצויין גם בגיל 37, אבל מסביבו יש קבוצה פחות טובה. לאורך השנים בווריורס קר דגל במשחק תנועה, אבל מאז ההגעה של באטלר הוא הוסיף למשחק של הווריורס בידודים. משהו שראינו מקר לאורך השנים זה שהוא לא סופר את שחקני העתיד. בשביל לקבל דקות שחקנים צריכים להיות טובים בהווה. מודי, קאמינגה יכולים לשחק 40 דקות, ויכולים להתייבש על הספסל. קר יהיה חייב לתת מנוחה לרגליים הזקנות של הכוכבים שלו. המטרה של הווריורס היא לא רק לעבור סיבוב אלא להגיע הכי רחוק שאפשר.

ליודוקה אין את הבעיה הזו. מבחינתו יוסטון צריכה לשחק על 120 קמ"ש 48 דקות. יש לרוקטס המון שחקנים צעירים ואתלטים, ויודוקה אחראי על המשמעת שלהם. יודוקה לא מתבייש להיכנס לעימותים עם שחקנים, בטח כאלו שהוא שיחק מולם כמו גרין ולברון. הוא נותן גב לשחקנים שלהם ומראה להם מה זה מחוייבות ורצון לנצח.

תחזית

מדברים על הווריורס כקונטנדרים. אני לא קונה את זה. יוסטון בנויה על כל החסרונות שלהם ולמרות שהיא נחשבת לקבוצה צעירה יש לה וטרנים בעמדות מפתח, ועוד כאלו שיש להם ביף רב שנים עם הווריורס (ון וליט, אדאמס, גרין, ברוקס). יוסטון בחמישה משחקים. אם הווריורס יצליחו להגיע למשחק 7 זה סיפור אחר.