בימים כאלו שבהם העולם כולו מתמודד עם וירוס הקורונה, עולם הספורט בכלל והכדורסל בפרט הושבתו כליל. במקום תקופה שהייתה יכולה להיות מלאה בטורים ורעיונות פוטנציאלים, אנחנו נמצאים בפרק זמן שהכתיבה היחידה שנוגעת לעתיד סובבת סביב עתיד הוירוס. מכיוון שאני בטוח שסביב זה יעסקו רוב הכתבות בעתיד הקרוב, אני מעדיף לכתוב על דברים שקרו בעבר הממש לא רחוק. העונה עד עתה קיבלנו ליגה מעניינת מאוד עם כמות לא מבוטלת של קבוצות טובות מאוד, חלקן מתפארות בחלק ההתקפי, חלקן יותר מתרכזות בצד האפור של המגרש, והקבוצות הטובות באמת נהנות משתי העולמות גם יחדיו. היום אני אדבר על שלוש מההתקפות הטובות העונה, שלא בטוח שנופלות ברמתן ממתקפת הקורונה (:
אני אנסה לדגום מהם הסטים ההתקפיים הבולטים של אותן התקפות, איך מתבטאת היצירתיות שלהן והאם יש איזה שהוא שחקן מפתח שעליו מתבססת השיטה. רק בריאות לכולנו.
בוסטון סלטיקס:
הסלטיקס נמצאים בעונה נהדרת , מציגים כדורסל חיובי בשני צידי המגרש וניכר שהפרידות מקיירי אירווינג, אל הורפורד וארון ביינס לא פגעו בהם משמעותית, ויש שיאמרו שאף שיפרו אותם. בוסטון היא הקבוצה היחידה בליגה (ביחד עם הלייקרס) שמדורגת בטופ 5 אופנסיב ודיפנסיב רייטינג. בעוד שבצד ההגנתי השיפור של הקבוצה הוא יחסית מינורי (ממקום שישי למקום רביעי), הקפיצה בצד ההתקפי היא מה שמוציאה את העיניים. ממקום עשירי בעונה שעברה למקום חמישי בעונה הנוכחית. העזיבה של קיירי אירווינג וההגעה של של קמבה ווקר שחררה את טייטום (כושר אדיר בחודשיים האחרונים) בראון (עונת פריצה) והיוורד (עונת קאמבק) בצד הזה, והסלטיקס נהנים מארבעה שחקנים עם ממוצע של מעל 17 נקודות למשחק (מלבד היוורד, כל השחקנים שברשימה עם ממוצע של מעל 20 נקודות). אז איך זה עובד? ההתקפה של בראד סטיבנס מתבססת בעיקר על מהלכי פיק אנד רול, כאשר היא מדורגת במקום השישי בתדירות של המהלך, ומקום שני בנקודות פר פוזשן. מה שבאמת מפתיע הוא העניין שלכל אחד מארבעת הסקוררים למעלה יש חלק במהלכים האלה, אך דווקא דניאל ת'ייס הוא האיש שגורם למהלך הזה להיות יעיל:
כמו שניתן לראות, שני שחקנים עולים גבוה לחסום לקמבה. בפועל, רק טייטום מבצע באמת את החסימה, ויוצר לקמבה מרווח מהשומר שלו. ברגע שת'ייס מזהה שלקמבה יש את היתרון הזה, הוא נע במהירות לכיוון הסל ומושך המון תשומת לב, מה שמוביל ללייאפ קל של קמבה.
במידה והגבוה היריב עולה לעזור על קמבה, ת'ייס שמתגלגל פנימה במהירות מוצא את עצמו חופשי מתחת לסל:
מהלך נוסף שבו הסלטיקס אוהבים להשתמש נקרא "Interior seal", או בעברית קלוקלת – אטימה/חסימה פנימית. כן, גם פה – ניחשתם נכון, ת'ייס הוא האקס פקטור. התרגיל נפתח בחסימה של ת'ייס לקמבה והתגלגלות כלפי פנים. קמבה לאחר מכן מעביר את הכדור לווינג שנמצא בוויק-סייד (במקרה הזה ג'יילן בראון), בראון תוקף את הסל מיד ברגע שהוא מקבל את הכדור , ורגע המפתח מתרחש כאשר ת'ייס חוסם בגופו את הגבוה שבצד של בראון (דדמון) כדי לאפשר לבראון נתיב פנוי לסל:
הנה דוגמא נוספת:
כמו שניתן לראות טייטום מקבל חסימה מת'ייס, מחכה שת'ייס יעבור אותו, ואז ת'ייס מבצע חסימה על מאיירס לנארד ומפנה את הדרך לטייטום.
הסלטיקס אכן נהנים משחקני התקפה משובחים. קמבה הוא גארד שלא צריך תמיד חסימה כדי ליצור לעצמו יתרון על השומר שלו, טייטום ובראון הם פינישרים נהדרים ליד הטבעת ורוב שחקני הקבוצה הם בעלי יכולת מסירה טובה, אך הדברים הקטנים הללו שת'ייס עושה למען ההתקפה של הקבוצה, הופכים את העבודה של השחקנים שלצידו לקלה יותר ואותם ליעילים יותר.
מיאמי היט:
מיאמי חווה עונה מצוינת ומתעלה על כל הציפיות, ונכון לעכשיו היא עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון בפלייאוף. לקבוצה יש את האופנסיב רייטינג השביעי בטיבו בליגה, והמהלך ההתקפי שהקבוצה נעזרת בו כדי להיות כזאת יעילה התקפית הוא ה- Handoffs. מיאמי מובילה את הליגה בתדירות המהלך הזה, ומדורגת שנייה בנקודות פר פוזשן (1.06), כאשר היא אוהבת לבצע את המהלכים הללו בהתקפות מעבר. שני המפתחות העיקריים במהלך הזה הם באם אדאביו ודאנקן רובינסון. באם, אחד המועמדים הבולטים לתואר השחקן המשתפר, מציג העונה לראווה את יכולת המסירה והנעת הכדור הנהדרת שלו, כאשר בלא מעט מן הפעמים הוא השחקן שיוצא למתפרצת עם הכדור בידו. רובינסון, שעובר עונת קליעה פשוט מעולה (3.7 שלשות ב-44.8 אחוז), מנצל את המרווח הקטן שמוענק בזכות ההנד-אוף וקולע כאמור באחוז נהדר:
ה- Handoff מידיו של באם יוצר לקלעים של מיאמי זריקה פנויה מרחוק, כאשר הסנטר המגן בדרך כלל ממוקם במעמקי הצבע , משום שבאם הוא אינו איום מרחוק. ככה נראה ה-Handoff בן באם להירו, וניתן לראות שגובר נשאר למטה, מה שיוצר להירו שלשה חופשית לגמרי:
שחקן נוסף שיכול להיות מעולה לשיטה הזאת הוא אנדרה איגואדלה. מיאמי הריצה את המהלך הזה עם ג'יימס ג'ונסון, וזה עבד לא רע בכלל, ולא מופרך להעריך שאיגי יבצע את התפקיד הזה לא פחות טוב:
עוד זריקה נהדרת מהמהלך הזה:
עם באם ודאנקן, מיאמי אוהבים לשחק גם על באם בהיי פוסט ולהתחיל משם את מהלך ה-Handoff. באם יכול לבצע את המהלך ישר עם רובינסון או לזייף אותו ולמצוא את רובינסון חותך לטבעת, כמו במהלך הזה:
בסופו של דבר, הקבוצה יעילה מאוד במהלכים הללו בזכות קלעים טובים בדמות רובינסון והירו, גבוהים מוסרים טובים בדמות באם ואוליניק, וצירוף של עוד מוסר נהדר, אנדרה איגואדלה.
דאלאס מאבריקס:
אי אפשר לדבר על התקפות טובות בלי להזכיר את ההתקפה הכי טובה בליגה. נכון לעכשיו, דאלאס מדורגים במקום הראשון באופנסיב רייטניג, במקום השני (מהסוף) באחוז האיבודים למשחק, מקום חמישי ב- %Efg ומקום רביעי בטרו שוטינג. כל הנתונים הללו מצביעים על התקפה בקנה מידה היסטורי. אז איך דאלאס, קבוצה שמלבד דונצ'יץ' ופורזינגיס אין לה כל כך מה להציע, מצליחה להעמיד נתונים כאלה?
כשבדקתי מאיפה דאלאס הכי מעדיפים לתקוף את הסל, ראיתי שהם מדורגים במקום השני מהסוף בזריקות מאזור הטבעת, זריקות שנחשבות יעילות, אך הם גם ממוקמים שניים באחוזים מהטווח הזה. הסיבה שהם כל כך יעילים מאזור הטבעת היא ה- Spacing המעולה שיש להם בהתקפה, כמו שניתן לראות בדוגמא הבאה :
הקונספט של ההתקפה הזאת הוא מאוד פשוט ויעיל. כדור מוכנס לשחקן בפנים / שחקן חודר לכיוון הצבע וארבעת השחקנים האחרים מספקים לו ריווח. המסירה מצד השחקן תגיע לכיוון שממנו מגיעה העזרה, כמו שניתן לראות כאן, כשבובאן מוצא את קליבה לדאנק קליל אחרי עזרה מצד גלינארי. לשיטה כזאת לא צריך כוכבים גדולים, צריך קלעים טובים והתקפה ממושמעת, אבל מה שהופך את דאלאס למכונת התקפה הם הכישרון והגאונות של לוקה דונצ'יץ'. הבנת המשחק של לוקה היא ברמה אחרת. היכולת שלו לקרוא את ההגנה של היריבה במאיות של שנייה ולהגיב בהתאם היא פנומנלית. למשל במהלך הבא, לאחר הפיק מפורזינגיס, רוב הרכזים היו פשוט מחפשים את פורזינגיס שמתגלגל לסל. לעומתם, לוקה שם לב שלברון (אפרופו מוח כדורסל) מתחיל רוטציה הגנתית לכיוון האמצע כדי לעצור את פורזינגיס, ומשגר מסירה מהירה ומדוייקת לדוריאן פיני סמית', שפנוי לגמרי מהפינה הימנית, אך ורק בזכות המסירה המהירה של דונצ'יץ':
נידבך נוסף שמייחד את לוקה הוא הרוגע והסבלנות שהוא מפגין עם הכדור. במהלך הפיקנרול הבא לוקה לא ממהר לבצע, הוא סורק את המגרש ומחפש את המהלך בעל הסיכוי הגבוה ביותר להסתיים עם נקודות :
למאבריקס יש מהלך באנקר שאליו הם הולכים מידי פעם, והוא הפיק אנד רול/פופ של לוקה עם פורזינגיס. פורזינגיס אומנם לא יעיל ממש התקפית העונה, אך ה-Gravity שלו פשוט עצום, וזה פותח שטחים ללוקה לעשות הנזק שלו. אם 2 שחקנים יוצאים ללוקה, זה משאיר את פורזינגיס חופשי לזריקה מעולה:
אם מתבצע חילוף בהגנה, לוקה בדר"כ יחגוג עליו בבידוד:
מעבר לכישרון של לוקה ופורזינגיס ולמשמעת של הקבוצה, לריק קרלייל, אחד המאמנים הטובים ביותר בעשור האחרון, יש חלק עצום מהשיטה ההתקפית הזאת. קרלייל דוגל בהנעת כדור מתמדת ובתנועה ללא כדור. בהתחשב בעובדה ש-6 שחקנים מהקבוצה קולעים מעל ל-38 אחוז מהשלוש (לוקה ופורזינגיס לא ביניהם, ועדיין הם מושכים המון אש מהטווח הזה), מובן לגמרי למה השיטה הזאת עובדת. יש בהתקפה הזאת המון וויבים של הספרס מ-2014:
דאלאס עולה לגמרי על כל הציפיות העונה, הרבה בזכות ההתקפה המעולה והיפה שלה. נאחל לעצמנו שנזכה ממש בקרוב לחזות שוב בהתקפה הזאת ובשאר ההתקפות הנהדרות שיש לליגה המעולה זאת להציע.
