בזמן שפלייאוף לא ישנים. כי הסלטיקס לא הצליחו לסגור ב-5 משחקים ולתת לנו לילה חופשי.

 

אטלנטה הוקס 120 – בוסטון סלטיקס 128 (הסלטיקס ניצחו ועלו לסיבוב הבא)

בוסטון סלטיקס עלו לסיבוב השני אחרי נצחון במשחק 6, בעיקר הודות לריצת 14-3 בדקות הסיום. את הסלטיקס הובילו ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום עם 62 נקודות משותפות, 19 ריבאונדים ו-9 אסיסטים. בצד השני טריי יאנג סיים עם 30 נקודות ו-10 אסיסטים בעוד שדז'ונטה מוריי הסתפק ב-14 נקודות 11 אסיסטים ו-7 ריבאונדים.

 

מנטאליות – בוסטון היו צריכים לסיים את זה מוקדם יותר. בעוד שמשחק אחד לתת לאטלנטה או לאבד ריכוז היה בסדר, שני משחקים זה כבר היה מוגזם. לאחר המשחק טייטום ענה על שאלה בנוגע לריצה בסיום ש"הרגשנו שזה הזמן", אה וואלה. אם זה כל כך היה קל למה זה לא קרה קודם?

וזה מצביע על צד מנטאלי בעייתי של בוסטון שלא תמיד יודעת לסגור משחקים כמו שצריך. הלילה היה אחרת, דווקא אולי כי הרגישו שהם עם הגב אל הקיר. כשהסלטיקס מרגישים בנחיתות הם מצויינים, כשהם עם הגב אל הקיר, בכלל. כשמשהו בא קל מדי אז הם משחררים את האחיזה מהר מדי, ולא יודעים להחזיר בזמן. ככה הפסידו את שני המשחקים הקודמים, וככה הם עשויים להפסיד את הסדרה הבאה.

על הנייר פילדלפיה פחות טובה וגם במאזן העונתי הפסידו לבוסטון. אלא שבניגוד לבוסטון, הסיקסרס כפי שהגדיר זאת דוק ריברס – לא מתכוונים לשחק עם האוכל. הם באים ממוקדים ובאים לדרוס. אם בוסטון תרשה לעצמה יותר מדי פעמים לשחרר אחיזה, היא תראה את אמביד חוגג עליה ראשונה לגמר המזרח.

 

טריי יאנג – יש איזו תיאוריית קונספירציה שאיפשהו הסלטיקס עשו ליאנג טובה וגרמו לו קצת להיראות טוב על רקע שמועות הטרייד והמחשבות על כך שהוא אולי לא הכוכב שיכול להצעיד מועדון לגבהים אליו הוא רוצה להגיע.

ובכן, זה לא באמת השתנה. אז היו לו משחקים טובים, אבל מי שבוחן לעומק את המשחק הקודם למשל ראה שזה היה בעיקר ההגנה של בוסטון שפישלה ונתנה לו לנצח. כשהסלטיקס רצו ולו היה מאוד חשוב, הוא עדיין היה על 1-13 במחצית השניה של משחק 6. יש את אלו שראו את היילייטס ובוקס סקור והיו בטוחים שהוא כוכב, ויש את אלו שראו את המשחק ותהו מה לעזאזל בוסטון עשתה שם בדקות הסיום. למרות זאת משחק 5 כן חידד נקודה שאולי ליאנג עדיף לבד. לא כסוליסט אלא לחלא דז'ונטה מוריי. גם לשאר השחקנים באטלנטה עדיף כשצמד הרכזים לא משחק בתורות את ההתקפה. ראינו במשחק 5 את ג'ון קולינס שחזר להיראות טוב, וראינו במשחק 6 את דיאנדרה האנטר שבלט שוב כשמוריי לקח צעד אחורה, אולי כלקחים שסניידר ניסה להנחיל בעקבות משחק 5.

למרות זאת ולמרות איך שזה אולי נראה בבוקס סקור, טריי יאנג הוא אחלה שחקן לשואו, שחקן שבהחלט יכול להיות באולסטאר כי ילהיב את הקהל ואפילו אולי יגרור לפלייאוף. אבל הריצה ההיא של אטלנטה הייתה הרבה יותר מזל מבאמת יכולת שלו. הוא לא היה ולא יהיה לעולם משהו מעבר לכוכב עבור קבוצות בינוניות. ואם ההוקס צריכים להישאר עם רכז אחד (והם צריכים), הייתי משאיר את דז'ונטה כרכז ולא את יאנג.

יש קבוצות קטנות שלא מחפשות להשיג אליפות (תתפלאו, יש) כי הבעלים מודעים לזה שהם שוק קטן, לא יכולים למשוך וזה ידרוש להיכנס למאזן שלילי לבנות קבוצה כזו שם. והם מסתפקים בלהגיע לפלייאוף לסיבוב שניים מכיוון שכל משחק בית בפלייאוף הוא רווח נקי של 1-2 מיליון דולר למועדון (לפי  הבעלים של אורלנדו לפני 3 שנים), וזה משהו שגורם לסיים את השנה ברווח נאה וחלק מהקבוצות מסתפקות בזה.

טריי יאנג הוא כוכב של קבוצה כזו. לא יותר, ולא יהיה יותר מזה לעולם.

 

בסרטון: טריי יאנג מנסה להוציא חוץ, ומרכוס סמארט מסתיר לו את שאר השחקנים ברגע הכי מביך של הפלייאוף

 

ריבאונד – הייתה נקודה חלשה של הסדרה אצל בוסטון מול אטלנטה, שהצליחו לפתור בחלקים אחרים. מול אמביד זו תהיה בעיה קשה יותר, והסלטיקס יצטרכו למצואפתרונות, אבל גם אולי להבין שזה קרב אבוד ולא לבזבז יותר מדי אנרגיה (לא להיכנע מראש כמובן) ולהשקיע יותר בתחומים אחרים. מה גם שחלק מהפתרונות שלהם עלולים להיתקל בבעיה לאור הפעמים שריברס הפתיע עם איזורית לא מעט מול ברוקלין. וזה מתווסף לבעיות אחרות של בוסטון מול איזורית. אז האם בוסטון צריכה להתבכונן לאיזורית? כנראה שכן.

 

 

בקטנה: לאחר המשחק ג'ייסון טייטום ביקש מסליחה מג'נט ג'קסון על כך שלא סגרו את הסדרה במשחק 5 וגרמו לדחייה של ההופעה שלה. (ומה עם התנצלות כלפי העם היושב בציון והפסיד אפשרות ללילה עם שינה מלאה?!)

 

 

הטופ 5 היומי