בזמן שפלייאוף – מיאמי היט מרחק נצחון אחד מהגמר.

 

מיאמי היט 112 – בוסטון סלטיקס 109 (3-1 למיאמי)

טיילר הירו כבר עשה רעש לפני משחק 4. הרוקי התפוצץ עם 18 נקודות בחצי הראשון של משחק 3, כולל רצף קליעות משלוש שהחזיקו את מיאמי קרוב. בפלייאוף הוא היה עם ממצועים של 14.8 נקודות, 4 אסיסטים ו-5.7 ריבאונדים, ונתן למיאמי פליימייקר נוסף לצד ג'ימי באטלר, גוראן דראגיץ' ובאם אדבאיו. הוא היה טוב, אבל עדיין לא היה לו משחק כזה.

הירו סיים את המשחק הזה עם 37 נקודות מהספסל, ודחף את מיאמי לנצחון חשוב והשגת יתרון 3-1 בסדרה, והוא עשה זאת באופן יעיל: 14-21 מהשדה 5-10 מעבר לקשת.

הוא העניש את השומרים החלשים יותר של בוסטון, ניצל כיסוי 'דרופ' שעשו מולו, ואחרי שהתחמם כבר לא שינה מי ואיך שמרו מולו. 4 דקות לסיום המשחק הוא הלך בבידוד מול אחד השומרים הטובים בליגה, מרכוס סמארט, וקלע שלשה כמה צעדים מאחורי הקשת. אי אפשר לחשוד בסמארט שחיפף בהגנה, ולמרות זאת הכדור צלל פנימה.

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1308964521424433154?ref_src=twsrc%5Etfw%7Ctwcamp%5Etweetembed%7Ctwterm%5E1308964521424433154%7Ctwgr%5Eshare_3&ref_url=https%3A%2F%2Fwww.cbssports.com%2Fnba%2Fnews%2Fceltics-vs-heat-score-takeaways-tyler-herro-leads-miami-to-a-3-1-series-lead-over-boston-with-win-in-game-4%2Flive%2F

"היכולת של לעשות אותן זה מה שמפריד את הגדולים בליגה." אמר אריק ספולסטרה. "אלה זריקות תחת לחץ. היינו צריכים להתמודד עם הגנה מאוד טובה. הוא עשה מהלך בסוף שעון וזה סט הכישורים שיש לו."

במדד פלוס מינוס הירו סיים עם מינוס 4 את המשחק. לפעם הבאה שמישהו לוקח את המדד הזה ברצינות.

מיאמי הייתה ביתרון 12 ברבע השלישי, בעיקר בזכות ההגנה, שהוציאה את הסלטיקס לחלוטין מהקצב. ג'ייסון טייטום לא קלע נקודה אחת במחצית הראשונה, והאיזורית 2-3 של מיאמי שוב הוכחה כיעילה.

אך טייטום מצא את הפתרונות במחצית השניה וסיים עם 28 נקודות 10-22 מהשדה, די מרשים למישהו שלא מצא את עצמו בהתחלה. אך גם כשבוסטון הסתדרה והתקדמה, מיאמי הצליחה להתמודד מבחינת פליימיקינג והגנה.

באם אדבאיו המשיך לעשות צרות לבוסטון. הוא קלע 20 נקודות 7-11 מהשדה, עם 12 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 2 חטיפות והמון פעילות באיזורית של ההיט שהפריעה להתקפת בוסטון. באטלר ודראגיץ' לא היו יעילים מבחינת קליעה, אך כרגיל היו יעילים בקלאצ' והחזיקו את מיאמי יציבה בהתקפה. לסלטיקס הייתה הזדמנות להפוך אך לא יכלו להתגבר על 19 איבודים. להיט היו רק 8.

למיאמי תהיה הזדמנות לסיים את הסדרה במשחק 5 בלילה בין שישי ושבת.

נקודות:

מיאמי תמיד מוצאת תשובות: ההיט היו בשליטה ברוב המשחק, אך זה לא עניין פעוט שבוסטון הצליחה מדי פעם להיות ביתרון נקודה. מיאמי לא נבהלה מההתאוששות של טייטום, ניהול המשחק של סמארט (5 אסיסטים בסוף הרבע השלישי) או מזה שהסלטיקס חזרו לעצמם התקפית.
זה מיאמי ומי שהיא. יש לה את האנשים להגיב לריצות, לבצע התאמות בין ובזמן משחקים, לתקוף הגנות במגוון דרכים. מאמן בוסטון, בראד סטיבנס אמר שטיילר הירו היה ההבדל במשחק הזה. זה נכון אבל זה לא שהתקפת מיאמי התבססה על רוקי בן 20. "הוא כבר לא רוקי" אמר עליו ספולסטרה "אנחנו צריכים את היכולות שלו. האם זה אומר שזה יתרגם לכזו תוצרת כל לילה? לא. אנחנו לא בנויים ככה. יש לנו המון תרומה משחקנים שונים. אבל בוסטון האטה כמו שהם תמיד עושים, זה דבר ראשון. דבר שני לפעמים האופציה השלישית ממה שאתה מחפש, וטיילר היה מסוגל לייצר המון התקפה בסיטואציות שונות, שזה מה שצריכים נגד הגנה טובה."

הירו טכנית עדיין רוקי, אך היה ברור כבר במשחקי הסידינג שהוא השתפר בהשבתה. הוא הפך ליוצר מלוטש יותר, שמשלב את הקליעה שלו עם ראיית משחק טובה. בפלייאוף, מיאמי התעלתה מעל הציפיות בזכות הגדלת דקות המשחק של דראגיץ', העצמת הירו ומשחק עם אדבאיו בלעדית ב-5.  ספולסטרה, כמו גם סטיבנס, אוהב שיש מספר מובילי כדור על המגרש. זה הכרחי נגד הגנה עוקצנית כמו בוסטון.  בחלק גדול מהרבע האחרון הוא שיחק עם דראגיץ', הירו, באטלר, איגודאלה ואדבאיו יחד.

"הלילה היה הלילה שלי לקלוע" אמר הירו בסיום המשחק. "משחק הבא אני בטוח שיהיה שונה." וזה בהחלט נכון. למיאמי תמיד יש תשובות, אפילו מול קבוצה עם המון כח אש, מאוד מאומנת, חכמה וסוויצ'אבילית. כשבוסטון ביצעה טראפ על באטלר, היה שם איגי לעשות את המסירה, וכשהסלטיקס הלכו על ההרכב הנמוך שלהם מיאמי הסתערה על הריבאונד והפכה את אדבאיו לאיום בצבע.

הירו אגב, אמר שהוא שיחק ככה כל חייו. "לפני קנטאקי, לפני ה-NBA, גדלתי עם כדור ביד, יצרתי מהלכים וקלעתי זריקות קשות." אמר. "אני מרגיש שזה המשחק שלי."  ואז אמר שיש המון שחקנים כמוהו שלא מקבלים הזדמנויות כמוהו עם מאמן וחברים לקבוצה שמאמינים בו על במה כזאת גדולה. הירו סומן כשחקן של קאטצ' אנד שוט בלבד כשנכנס לליגה, ואם היה מגיע למערכת אחרת, אולי זה כל מה שהיינו רואים ממנו.

 

בוסטון: זה רחוק מאוד מלהיות סדרת 3-1 טיפוסית, אך זו לא נחמה כשבוסטון איבדו בקצב של 20%. בוסטון ניסתה לתקוף את הנקודות החלשות באיזורית של מיאמי ולנצל את השומרים החלשים בהגנה אישית, אך הנצחון במשחק 3 לא הושג רק עם אגרסיביות, אלא גם עם נחישות. במשך יותר מדי פוזשנים ברבע האחרון, לא היה ברור מה בדיוק ניסתה בוסטון לעשות. ואחרי קאמבק מרשים ברבע השלישי חזרה בוסטון לשחק באופן מרושל ברביעי.

בתחילת הסדרה הייתה אופטימיות לגבי העובדה שבוסטון עם הייורד תוכל להסתדר טוב יותר נגד האיזורית של ההיט. הייוורד אכן עזר, והדירוג ההתקפי של בוסטון קפץ מ-106.4 נגד טורונטו ל-113.4 נגד מיאמי, אך יש כעת הרבה פחות מרווח לטעות נגד מיאמי שמשיגה הרבה מהתקפת החצי שלה.

אם דברים היו נגמרים אחרת קל היה להצביע על הקמאבק ברבע השלישי כסימן מבשר טובות לבאות. זה עדיין יכול להיות המצב, אלא שכעת הם בסכנת הדחה, ונקודות אופטימיות לא משנות יותר מדי. הפוזשנים מהחצי הראשון מהדהדים הרבה יותר.

הם אפילו לא קלעו טוב! מיאמי ניצחו משחק למרות שג'יי קראודר קלע 1-9 מהשדה ודאנקן רובינסון החטיא את כל 5 הזריקות מבחוץ. שחקני מיאמי שלא נקראים טיילר קלעו יחד 5-27 מעבר לקשת, ובוסטון השוותה את 38 הנקודות שלהם בצבע. המסקנה? הזריקות מהקו חשובות. מיאמי קלעו 24-27, הסלטיקס 17-21. ולשמור על הכדור ולא לאבד ממש חשוב.

הטופ 5 היומי