בזמן שישנתם הוא טור יומי שמתמקד בכמה משחקים נבחרים מהלילה האחרון ב-NBA. והלילה: פיניקס מתאוששת קצת מול שארלוט, ופילדלפיה מנצלת את העייפות של יוטה. 

 

שארלוט הורנטס (8 – 14) 104 – פניקס סאנס (10 – 9) 109 

פניקס מגיעה הלילה כאשר היא שוב חסרה את ביינס ואייטון ובהיעדרם קלי אוברה ודריו סאריץ' נותנים תפוקה גבוהה יותר. 

המשחק נפתח עם מהלך יפה של סאריץ' מתחת לסלים, ושליטה של פיניקס שעולה ליתרון מוקדם של 28-21 בתום הרבע הראשון:

 

לפניקס יש עוד סיבות להיות מרוצים מהעתיד, כאשר ג'רום טיי נכנס לראשונה לשחק בנ.ב.א. ובפניקס עושים לו כבוד:

 

באופן כללי ההתקפה של שארלוט לא מצליחה לייצר שום דבר, מלבד התקפות מעבר, ששם הם דווקא נראים לא רע. במהלך הבא מאליק מוביל מתפרצת קלילה:

https://twitter.com/hornets/status/1201664354070024192

 

המשחק מתנהל בשליטה מוחלטת של פניקס, ונדמה שהוא הסתיים עוד לפני שהוא התחיל. קלי אובר עם הדאנק ובמחצית יתרון 20 לפניקס, 59-39:

https://twitter.com/Suns/status/1201666109176332288

הרבע השלישי נפתח שונה לחלוטין, פניקס נרדמים על ההגה, ושארלוט מנצלים את זה כדי לחזור. הרבע השלישי בשליטה מוחלטת של שארלוט, כולל מתפרצת שמוביל ביומבו, כמה זה מפתיע שווה להסתכל עד הסוף ולראות את התגובות של החברים שלו מהספסל:

https://twitter.com/hornets/status/1201676370750910466

 

זוכרים את טיי ג'רום במשחקו הראשון בנבא? אז הוא זוכה אפילו לקלוע באזר ביטר מחצי מרחק, אבל עדיין באזר ביטר במשחקו הראשון אי פעם:

פניקס מפציצה משלוש, גם ברבע השלישי וגם ברבע הרביעי, מאותם איזורים שוב ושוב, ומסיבה שלא ברורה אף אחד שם לא מבין שזו כנראה לא הנקודה לזרוק ממנה, כי הם מחטיאים שוב ושוב. בשוט צ'ארט לפניכם העיגולים הריקים הם כמובן החטאות:

הצרעות מנצלים את זה ועוקצים את פיניקס בדרך ליתרון 88-84, כשיש פחות מ 8 דקות לסיום:

 

פניקס בכללי לא מזכירה בשום צורה את הקבוצה מהמחצית הראשונה, ואז מגיעה מהלך המומנטום שמשנה את הסיום של המשחק. בתוצאה 104-97, ריקי רוביו מוציא את קמינסקי לסל ועבירה שמוריד את הפער ל 104-99. פרנק קמינסקי הולך לקו, מחטיא, נלחם על הריבאונד ולוקח אותו.

מוסר מצויין, פניקס מניעה כדור מהר ומוצאת את קלי אוברה שקולע שלשה ומשלים למעשה מהלך של 5 נק' ומצמק את התוצאה ל 104-102. 

במהלך הבא קלי אוברה חוסם את ביומבו, ובצד השני קולע שלשה שהופכת את התוצאה. 

לשארלוט יש עדיין הזדמנויות לייצר נקודות, אבל הם בעיקר מאבדים את הכדור, בזמן שפיניקס מצליחה להגיע לקו ולגמור את המשחק, 

בסיום 109-104 לפיניקס.

קלי אוברה מוביל את פניקס עם 23 נק', דווין בוקר קולע 23 משלו, דריו סאריץ' עם 16 נק' ו 10 ריב', פרנק קמינסקי עם 12 נק', ריקי רוביו עם 9 נק', 13 אס' וטיי ג'רום אם תהיתם מסיים עם 4 נק', 3 ריב', 4 אס' ו 3 חט' ב 12 דקות משחק. לא רע לילד.

בצד השני, בשארלוט יורדים מאוד מאוכזבים מהאופן שבו איבדו את המשחק. מרווין וויליאמס מוביל את הקלעים עם 22 נק' מהספסל, דונטה גראהם אם 15 נק' ו 13 אס', טרי רוז'ייר עם 13 נק', וביומבו עם 9 נק' ו 11 ריב'. 

 

פילדלפיה 76 (15 – 6) 103 – יוטה ג'אז (12 – 9) 94

פילדלפיה מארחת הלילה את יוטה שמגיעה אחרי משחק בק טו בק והפסד כואב לטורונטו. מי שחשב שיוטה איכשהו יכולה לצאת מהסיפור הזה מכובדת, טעה.

הם קולעים הלילה 5-22 מהשלוש (22%), 13-20 מהעונשין (65%), ונראים פשוט עייפים.

צריך גם לתת קרדיט להגנה של פילדלפיה, כאשר לחמישייה הפותחת שלהם יש את הדירוג ההגנתי הטוב בליגה כרגע ל 100 פוזשנים:

המשחק נפתח בהגנה לא טובה של יוטה, כאשר אמביד קולע שלשה פנויה לחלוטין (תראו את המרחק בין היד "המפריעה" לאמביד) – 

 

ובצד השני לא ברור איך הורפורד מצליח לסגור את הפער ולחסום את המהלך:

https://twitter.com/sixers/status/1201659057981005825

 

פילדלפיה יורדת בסיום הרבע ביתרון 31-23 ויוטה לא ממש נראית שיש לה רצון או חשק להפריע לפילדלפיה.

הרבע השני נראה דומה מאוד, כאשר יוטה מאחרת בירידה להגנה וממשיכה להראות עייפה:

רודי גובר, די נלחם לבד, מתחת לסלים וגם קולע לא רע בכלל. זה לא ממש עוזר ובמחצית יתרון 18 לפילדלפיה, 60-42. הרבע השלישי ממשיך על מי מנוחות, ומסתיים ביתרון 85-66. גמור? 

לא אם תשאלו את אינגלס וגובר. דקות טובות של אינגלס שעולה מהספסל בצירוף עם משחק מצויין של גובר ויוטה מתחילה לנגוס בפער:

דקה לסיום ג'ו אינגלס קולע שלשה שמורידה את הפער ל 7 נק' בלבד:

 

אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. בסיום 103-94, והתוצאה קצת משקרת כי המשחק היה פחות צמוד ממה שזה נראה. 

טוביאס האריס מוביל את פילדלפיה עם 26 נק', 9 ריב', הורפורד מוסיף 17 נק' (3-3 מהשלוש) ו 8 ריב', אמביד עם 16 נק' ו 11 ריב', ובן סימונס עם 14 נק', 8 ריב' ו 9 אס'. חשוב לציין שסימונס גם קולע 0 מ 4 מהקו, וזו כבר עונה שלישית ברציפות שהוא קולע 60% ומטה עונתית מהקו. אם יש משהו שפילדלפיה צריכה לשים לב אליו, זו הקליעה של בן סימונס. 

ביוטה גובר עם משחק מצויין של 27 נק', 12 ריב' ו 3 חסימות, מיטצ'ל עם 18 נק' (6-19 מהשדה), אינגלס עם 13 נק', 8 ריב' ו 8 אס' מהספסל (12+ בדקות שלו). בוגדנוביץ' מאכזב עם 9 נק' בלבד וגם קונלי היה אנמי למדי עם 7 נק', אבל לפחות קינח ב 6 אס'. 

 

סקרמנטו קינגס (8 – 11) 106 – שיקגו בולס (7 – 14) 113

דרור האס

 

הקינגס רצו קצת מאז שאיבדו את דיארון פוקס לפציעה, ונדמה היה שהם מתחילים לחזור לעצמם. גם הלילה הם התחילו טוב, ומהר מאוד הגיעו להפרש דו ספרתי מול שיקגו, שלא נראית טוב לאחרונה, או בכלל העונה, ונדמה היה שזה משחק שהולך לכיוון אחד צפוי.

אלא שזה ה-NBA ואחת הסיבות שאנחנו אוהבים אותו זה מכיוון שלא תמיד הוא צפוי.

 מעניין היה לראות את זאק לאווין מול באדי הילד. שני סקוררים קטלניים בצד אחד, שקצת פחות יעילים בצד השני. בצד של שיקגו ניסו לפצות על החסרונות ההגנתיים כשפתחו עם קריס דאן לצידם של תומאש סטורנסקי ולאווין כשהמטרה הייתה להפעיל לחץ על מובילי הכדור של הקינגס. בסקרמנטו הלכו על ההרכב ה"רגיל" בהיעדר פוקס ובגלי, עם קורי ג'וזף בפוינט והאריסון בארנס ונמניה בייליצה בפורוורד.

את המהפך עשתה שיקגו דווקא עם שחקני הפנים. לאורי מרקאנן הושמץ לאחרונה על שאינו משתלב ולוקח צעד אחורה. ברבע השני זה היה הוא, עם עזרה מהרוקי דניאל גאפורד, ובכלל מלבד מרקאנן היו אלה שחקני הספסל של שיקגו שהובילו את הקאמבק. הפיני קלע ברבע השני 8 נקודות 3-3 מהשדה (2 שלשות), קובי ווייט ות'ד יאנג נתנו את הלחץ ההגנתי והספסל של סקרמנטו לא ידע לענות. הבולס אמנם לא נודעים ביכולות ההגנתיות אך ברבע הזה ניטרלו לחלוטין את באדי הילד שסיים עם 0-4 מהשדה ולמעשה למעט בוגדנוביץ' כל הסגל של הקינגס היה נון פאקטור.

ברבע השלישי זאק לאווין חזר לשחק והיה זה ששימר את יתרון הבולס, בצד השני באדי הילד חזר לעצמו ומצא שוב את הטבעת. הקינגס הלכו הרבה לריישון הולמס ולבארנס בפנים כשוונדל קרטר מראה את היכולות ההגנתיות שלו. בכלל זה בעיקר היה המשחק שבו השחקנים המושמצים ביותר של שיקגו נתנו תשובה טובה ותקווה לעתיד.

ברבע האחרון ניסיון קאמבק בהובלת באדי הילד ונמניה בייליצה נבלם בזכות סלים חשובים של לאווין ומרקאנן. הבולס מנצחים במשחק ויותר חשוב בקרב המוראלי. יש כאן חשיבות רבה כי אם שיקגו מתיישרת והשחקנים הצעירים שאמורים להוביל אותה חוזרים לעצמם, זה סימן טוב מאוד. זה היה משחק שכל מי שזלזל במרקאנן צריך היה לראות. הוא בהחלט הציג יכולת התקפית מצויינת.

וונדל קרטר נוכחות חשובה בצבע עבור שיקגו, עונה שניה שלו והוא צריך היה להראות שיפור. הוא לא רע ומציג התקדמות אך היא איטית אולי.

לסקרמנטו עם כל הפציעות אין ספסל. יש את בוגדנוביץ'.

לרגעים היה נדמה ששתי הקבוצות הן תמונת ראי אחת של השניה. גם במי שמוביל אותן, גם בחלק מהבעיות.

 

 

הטופ 5