משחק 3 היה שובר לב עבור קליבלנד. אחרי שהובילה ברוב המחצית השניה, קליבלנד נעלמת ל-2 דקות, וכשהיא מתעוררת היא מגלה שהיא בפיגור 3-0 בסדרת הגמר. הם דאגו להשאר עירניים כל משחק 4 וזה עבד להם. אם אתם נרדמתם באיזה שלב, או שלא הייתם מחוברים לאינטרנט היום, הנה המהלך של המשחק:

הנה המחשבות שלי על המשחק:

1. תבוסתנות – המון מילים נשפכו על שפת הגוף של לברון ג'יימס במשחק 2. האיש ירד מותש לספסל במהלך הרבע השלישי, וישב שם עם כתפיים שמוטות. הרבה השתמשו במילה תבוסתנות. אני לא מומחה לשפת גוף. אני מסתכל על העובדות. העובדות הן שקליבלנד השתפרה ממשחק למשחק. בשום שלב לא נראה שקליבלנד מוותרת, גם אחרי ההפסד הכואב מאוד במשחק 3. מה כן? נראה שלקח לה יותר מדי זמן להבין מה דרוש בסדרה הזו כדי להתמודד עם הווריורס. במשחק הראשון הם לחלוטין לא היו שם. במשחק השני הם היו במשחק 2.5 רבעים. במשחק השלישי 3.75 רבעים. הלילה זה כבר היה 4 רבעים של כדורסל מצויין. אולי רק למעט דקות המנוחה של לברון. שם קליבלנד עדיין מתקשה. לברון סיים את המשחק ב+32, זאת אומרת שקליבלנד הייתה -11 כשהוא נח.

2. זכרון קצר – לפני סדרת הגמר נפתח הדיון על ג'ורדן ולברון. אחרי המשחק הראשון אנשי הלא כבר סגרו אותו. כל נצחון של הווריורס הם מרימים את הראש יותר. הלילה זה התור של אנשי לברון להרים את הראש. איפשהו בדיון הזה הפכנו להיות מאוד תלויי תוצאות וזה לא הוגן, כי אי אפשר להבטיח את התוצאה. זאת אומרת, אלא אם כן את אלוהים או מייקל ג'ורדן. העובדה שמייקל שלט בליגה ולמעשה לא הפסיד בשיאו הפכה את הדיון הזה לתלויי תוצאות. אני לא חושב שיש מה להשוות בין הווריורס לקבוצות ששיקגו פגשה. זה עידן אחר וזה אל רלוונטי. גם התוצאות הופכות את הדיון ללא רלוונטי. בשפת התוצאות למייקל יש 6 מ-6. ללברון 3 מ-7. בזאת נגמר הדיון. אם מרחיבים את הדיון לכדורסל, אפשר לדבר על העובדה שלברון היה מצויין והפסיד ב-2015 (השחקן הכי טוב בסדרה), לברון היה רע רק בגמר 1 (2011, ונו, זה כבר 1 יותר ממייקל). ג'יימס היום הוא השחקן הכי טוב ב-NBA וישאר שם בין אם ינצח או יפסיד. דוראנט סקורר עצום, שומר מדהים, אבל הוא לא ג'יימס. אין לו את הפיגורה, אין לו את היכולת להפוך קבוצה לקונטנדרית רק מעצם היותו שם. קרי משנה את המשחק, אבל ממש אי אפשר לדבר עליו במושגים של הכי טוב.

3. כמה הווריורס חזקים? נדרש מקליבלנד משחק שובר שיאים לנצח. ועדיין מישהו חשב שהמשחק סגור כשגולדן סטייט הורידו את ההפרש ל-12 ברבע הרביעי? וזה מה שמדהים בגולדן סטייט. לא משנה מה ההפרש, האופציה של קאמבק תמיד נשקלת. נגד כל קבוצה אחרת בליגה כל החצי השני היה גארבג' טיים. נגד גולדן סטייט זה היה משחק חי. אנשים מתלוננים שכל המשחקים נגמרים בהפרש דו ספרתי. 15 הפרש זה המשחק הצמוד החדש.

4. כמה קליבלנד חזקים? אי אפשר לנצח את הווריורס בקצב מהיר. אי אפשר לנצח את הווריורס מהשלוש. אבל זה בדיוק מה שקליבלנד עשתה לשאר הליגה. לבקש ממנה לשחק אחרת מקשה עליה. וכמו שמוכיח הפתגם הידוע, מה שלא הולך בכח, הולך בעוד יותר בכח. אז קליבלנד שיחקה עוד יותר מהר. לשחק מהר, לא אומר ששהם אמורים לחטוף אין סוף נקודות בהתקפת המעבר. שם הייתה הבעיה שלהם. היום הם פתרו אותה. הם פתרו אותה כי הם איבדו מעט כדורים. כי הם הלכו חזק לריבאונד התקפה. כי היו הרבה זריקות עונשין. כי הווריורס היו נורא מפוזרים. 4 או 5 פעמים במהלך המשחק הווריורס פשוט נתנו לקליבלנד את הכדור סתם, בלי שום סיבה נראית לעין. אפשר לנצח את הווריורס במהירות, רק צריך מהירות גם בירידה להגנה ועצירת ההתקפה המהירה של גולדן סטייט.

5. אז כמה באמת קליבלנד חזקים? לא ברור. דיברו על כ5-6 דברים שלא עבדו לקליבלנד בסדרה. היום הכל התחבר. פתאום טריסטאן תומפסון משחק קשוח, נלחם בריבאונד ההתקפה ומשליט את הטרור שלו שם. פתאום השלשות נכנסות. אפילו דרון וויליאמס קלע נקודות ראשונות בגמר. גם אם לברון יביא את אותה יכולת למשחק 5, קשה להמר שכל מה שהלך הלילה לקליבנד ילך גם באוקלנד. זה יותר מדי דברים שצריכים לקרות. זה יותר מדי דברים שהווריורס יכולים להרשות לעצמם שיקרו.

6 3:1, מוכר לא? אז הנה ההבדל הגדול שדוראנט הביא איתו: אין לו משחקים חלשים. לקרי וקליי יש , לדוראנט לא. גם היום הוא קלע 35 נקודות. ולאורך המשחק החזיק את הווריורס בחיים. בינתיים לדוראנט היו 4 משחקים יותר טובים מקרי.

7. המשחק היום היה סופר פיזי – וזה בדרך כלל עובד לטובת קבוצת הבית שמרביצה יותר ומקבלת פחות עבירות. הווריורס נגררו לפיזיות אבל הלכו לאלימות נטולת הגיון. האגרוף של גרין לשאמפרט בכדור הביניים (שהוביל לטכנית שנרשמה לדריימונד ומאוחר יותר השופטים הבהירו שנשרקה לקר – שניהם מחו), האגרוף של זאזא לשאמפרט (מה יש בשאמפרט שמושך את זה?) ועוד. השופטים מהר מאוד איבדו שליטה על המשחק, וניסו יותר מדי לאזן את השריקות. העובדה שמדובר בצוות חסר נסיון לא עזרה לאף אחד.

זה לא השיפוט שניצח הלילה את המשחק, קליבלנד נצחה. באוקלנד היא לא תקבל את אותו היחס. יתנו לה הרבה פחות להרביץ.

8.השלשות – גולדן סטייט הפכה לנציגת העידן החדש. היא כבר מזמן לא הקבוצה שזורקת הכי הרבה שלשות, היא גם לא קולעת הכי הרבה שלשות.

9.השבירה ההגנתית – יותר מהבעיות בהתקפה, מה שהרג את גולדן סטייט במשחק היום היה השבירות בהגנה. גולדן סטייט כמעט ולא נשברת בהגנה, הלילה הם לא הצליחו ליצר שום מומנטום כזה. קליבלנד קלעו בלי הכרה, וגם כשהחטיאו היו שם בשביל לקחת ריבאונד ולתקן. סטיב קר ידבר על זה לפני המשחק הבא.

10. הדה-ז'ה וו לא עוזב אותי, אבל כאוהד גולדן סטייט אני נשאר אופטימי. הברק לא מכה פעמיים.

 

הנה הטופ 5 מהמשחק: