הגענו! סוף סוף, הגמר הגדול. כולנו חיכינו וציפינו, כולנו הימרנו (טוב, טכנית רק 34 אחוז מכם, כבוד על האמונה ברוקטס). הסרט הרביעי בסדרת קרבות הטיטאנים בין השחקן הטוב בעולם ובין הקבוצה הטובה בעולם, הפעם הראשונה שיש לנו את אותו המפגש במשך ארבע שנים ברציפות בגמר הליגה. אז.. למה כולם כ"כ מבואסים?

כנראה שהפלייאוף הזה הוא הרבה דברים עבור הקאבס, אבל באופן די מפתיע, הוא רשום בעיקר על שמו של רודני הוד. ה-8 בפברואר 2018 היה עוד פרק בעונה בתוך עונה בתוך עונה בקליבלנד העונה. הטרייד דדליין היה הניסיון האחרון של קובי אלטמן להייל-מארי שיציל את הקבוצה וחדר ההלבשה מהמצולות שאליהן שקעו. הרעיון היה פשוט – לוותר על קצת כישרון גולמי ולקבל אתלטיות והתאמה, כשהמחשבה מופנית כלפי הפרס הגדול והמפגש מול גולדן-סטייט, קבוצה שאין מולה דבר כזה כמו "יותר מדי פורוורדים אתלטיים". שני הנכסים המשמעותיים שהגיעו – לארי נאנס, פורוורד מבטיח שעלה בבחירת סיבוב ראשון וגם קליטת החוזה של ג'ורדן קלארקסון, ורודני הוד, 8'6 ורסטילי שקלע 16.8 נקודות באחוזים יפים קודם לכן העונה. סימני השאלה סביב הקבוצה היו גדולים, בעיקר סביב היוצר המשני, אך היכולת שלהם להתמודד עם הווריורס נראתה מעודדת. נתקדם כמה חודשים ונקבל את המצב הנוכחי – נאנס משחק דקות אקראיות ביעילות והשפעה מוגבלת, בעוד הוד נמחק לחלוטין מהרוטציה בזכות 41 אחוז מהשדה, 16 אחוז מהשלוש, הגנה מזעזעת ונט רייטינג מרשים של 27-. הוא אולי הכישלון הקולוסאלי מכולם בהתחשב בציפיות (שאולי עם מבט על הפלייאוף הקודם שלו, 35 אחוז מהשדה ו-26 אחוז מהשלוש, לא היו צריכות להיות כ"כ גבוהות), אם כי גם אדם רנדומלי מהרחוב היה עושה עבודה טובה יותר מקלארקסון (וכנראה גם רוב החפצים הדוממים), ובסופו של יום לקאבס אין כלים להתמודד לא רק עם הווריורס, אלא בכלל.

זה מרגיש שולי אבל זה לב העניין. הפספוס של אלטמן, או לחילופין – חוסר היכולת להפיק ערך ראוי מהסגל המסייע, אפילו לרמה שבה השלם רק מתקרב לסך חלקיו – הוא מה שמוביל אותנו לשיח סביב "האם זה הסגל המסייע הגרוע ביותר שנבנה סביב לברון". לא מן הנמנע שהתשובה חיובית, גם אם לא מדובר בסגל הכי פחות מוכשר שנבנה סביבו. התקפה פשטנית שבעיקר צדה מיס-מאצ'ים במקום תנועה ובלבול רבתי בהגנה גורם לאחת הקבוצות החלשות שהגיעו לגמר הליגה, ואחת שתלויה לחלוטין ביכולת של ג'יימס לסחוב אותה. השיח סביב חוסר הצלחתו של ג'יימס להוציא עוד מהסגל המסייע סביבו (קווין לאב הוא הדוגמה הבולטת) כבר קיים, וייתכן שיתעצם בהמשך, אך דווקא הביקורת מחוץ למגרש יותר מהותית, ואולי עננה יחידה על מה שהיא אולי עונת הפלייאוף הטובה ביותר אי פעם – הכישלון או חוסר הרצון של ג'יימס לשמר ולחבר את חדר ההלבשה הוא זה שגרם לשינויים הדרמטיים של הקבוצה בדדליין. הוא לא עובר אורח שהונחתו עליו שינויים מלמעלה, וייתכן כי לו היה יותר סבלני הקבוצה הזו הייתה מעט יותר טובה.

אבל אנחנו כאן. הקאבס הם האנדרדוגים. מאוד מאוד אנדרדוגים. למעשה, הכי אנדרדוגים ב-25 השנה האחרונות (לצד הסיקסרס ב-2001), כשסוכנויות ההימורים מציבות את הווריורס ב-12 נקודות יתרון לקראת המשחק הראשון. מהן הנקודות המהותיות של הקאבס כדי לנצח את הסיכויים?

קצב משחק. ראינו את הרוקטס עושים דבר דומה בסדרה הקודמת מול הווריורס וראינו את הקאבס עצמם עושים דבר דומה ב-14/15. בניגוד לניסיון היומרני לנסות ולקלוע יותר מהווריורס, השנה הקאבס, שאמנם מדורגים במקום החמישי בפלייאוף ביעילות התקפית אך זה רק בשל העובדה שהיא הייצוג הכדורסלי של מאניה-דיפרסיה (וכמה הולם שהם מובילים את הקמפיין לעזרה נפשית), ערים לכך שהם לא יכולים לההחליף סל בסל עם הווריורס. האטת קצב המשחק בהובלת הכדור של ג'יימס וסחיטת השעון כדי למנוע הזדמנויות טראנזישן, כמו שהקאבס עשו לאורך הפלייאוף (94 פוזשנים למשחק, מקום 15 מתוך 16 בפלייאוף) יהיו עקרונות מהותיים. השאלה היא תמיד, האם יש לקאבס את הכלים לעשות זאת. על אף לברון, היכולת של הקאבס ליצור ספייסינג סביב ג'יימס מוגבלת למדי, ודאי בהיעדרו של קווין לאב (שלא ברור מתי ישוב). תוסיפו לזה את העובדה שטיירון לו כנראה יפתח עם ג'ף גרין לצידו של תומפסון, שני שחקנים בליינאפ שהווריורס ירגישו נוח להמר על הקליעה שלהם, ותקבלו את דריימונד גרין בתפקיד FREE SAFETY על המגרש. לאב אמנם מושמץ, אך תרומתו לחלק ההתקפי מגיעה גם אם הוא לא קולע, כשמרחק הזריקה הממוצע של לברון עם תומפסון על המגרש הוא 19 פיט, לעומת 11 כשהוא לא על המגרש. כך גם בעזרה על ג'יימס, שמגיעה ממקום הרבה יותר נוח אם טריסטן וגרין על המגרש. כך או כך, גם אם לא ברורה היעילות ההתקפית של מהלך כזה, ההשפעה שלו על יכולת ההגנה של הקאבס היא קריטית.

טריסטן תומפסון. גם עם קווין לאב, וקל וחומר בלעדיו, ההשפעה של טריסטן תומפסון על המשחק יכולה להיות דרמטית. תומפסון זכה לעדנה מחודשת בסדרה מול הסלטיקס לאחר שנה לא פשוטה, ושוב הציג עצמו כנוגדן של אל הורפורד, כשהיכולת שלו לגרום לסלטיקס לעבור להרכב גדול הייתה ניצחון קל עבור הקאבס.

הווריורס הצליחו להכיל את תומפסון בשנה שעברה, כשזאזא עושה עליו עבודת בוקס-אאוט נהדרת, אך תומפסון צריך ויכול להשפיע על המגרש. הווריורס הם לא קבוצת ריבאונד טובה (בוודאי עם לוני על המגרש), והרוקטס בראשות קאפלה וטאקר הצליחו להשתמש בזה ולהוריד לא פחות מ-26 אחוז מהריב' מתחת לסל של הווריורס. תומפסון יכול לתת אימפקט דומה. בתקווה שלאב ישוב להמשך הסדרה, לו יעמוד מול דילמות מוכרות מהעבר. צמד אחד, לאב כסנטר הוכיח עצמו בעבר מול הווריורס כמשהו שיכול לעבוד (בעוד הציוות שלו ליד טריסטן דווקא נכשל הגנתית והתקפית) והקאבס יהיו נואשים לכוח התקפי. מצד שני, אין ספק שההרכב הכי ורסטילי הגנתית הוא זה של תומפסון לצידו של גרין, או אפלו נאנס, שגם יכול להיות מאוד אפקטיבי כדמוי-תומפסון עם מעט יותר ספייסינג.

ג'ורג' היל, קווין לאב, קייל קורבר.

אם אתם מצפים להפתעות בשיטת המשחק של הקאבס, כדאי שתתעוררו. בדיוק כמו שניסו לצוד את טרי רוז'יר בסדרה קודם לכן, סטף קארי ייזכה לגורל דומה כמו בסדרה מול הרוקטס (והקאבס בעבר), כשקליבלנד ינסו לבודד אותו מול ג'יימס. משחק הפיקנרול של לברון והיל מתפתח, והיל יהיה חייב לשמור על עקביות כיוצר כדי לשמור על מידת איום דומה על ההגנות. הוא אמנם פיתח את זה במהלך הסדרה מול הסלטיקס, וההשפעה שלו על הקבוצה נהדרת (מקום ראשון בנט רייטינג) אך יהיה חייב להיות עקבי יותר. ללאב לעומת זאת יש הזדמנות פז לשוב ולשחק מול הווריורס נטולי איגודלה (איגי טוען כי הוא מאוד קרוב לחזרה). בהרכב של הווריורס ללא איגי הוא יותר נוח להחבאה בהגנה (אם כי עדיין יצודו אותו בפיקנרול) אך עדיין נטול מיס-מאצ'ים ברורים עבורו לנצל בהתקפה. לאב עשה עבודה טובה בטראפים בשנה שעברה אך הקאבס התקשו להתמודד עם הרוטציות בהגנה שזה דרש. קייל קורבר הוכיח עצמו כאחד השחקנים המשמעותיים של הקאבס – היחיד בקבוצה שגורם לתנועה – ולעיתים לאובר-תנועה – לו הראה שהוא חושש לשים אותו מול שחקני כנף גדולים. האם יש לו מקום בסדרה הזו?

בסופו של יום – האם מישהו מהם יכול לקלוע? ב-2 מתוך 3 הסדרות שלהם עד כה – מול הרפטורס קורים דברים מוזרים – הקאבס היו מדורגים במקום האחרון או לפני-אחרון באחוזים משלשות פנויות לחלוטין. חלק מזה קשור להגנה לוחצת, אבל הקאבס בהחלט טובים יותר מזה.

קווין דוראנט, או – על מי שומר לברון ג'יימס.

הקאבס לא יכולים לצפות שג'יימס יוכל לשמור מספר דומה של פוזשנים על דוראנט ולאחר מכן לשמור על כוח לסחוב את ההתקפה. ההגנה של ג'יימס יכולה להיות נהדרת לפרקים, אך עדיין עולה לקאבס גם בכמה נקודות למשחק, כמו במקרים שג'יימס מוותר על הניסיון לרדוף אחרי חסימה ומבקש חילוף שמתפספס. במהלך העונה הרגילה, הקאבס שמו דגש על ניסיון להצמיד את לברון לדריימונד גרין, דבר שמאפשר לו מנוחה וגם יותר חופש הגנתי בעזרה, דבר שיהיה קריטי להגנה של הקאבס. הווריורס מצידם, ינסו לערב אותו בהתקפה ולנסות להצמיד אותו לדוראנט (כמו שעשו בהצלחה בגמר שעבר). לקאבס באופן כללי אין כלים טובים מול דוראנט (ג'ף גרין רק נראה כמו שומר טוב), אך כמו שהמצ'אפ של האחרון מול הרוקטס הראה, הגובה והגדול לאו דווקא משמעותיים, אלא בעיקר המשמעת והבולדוגיות. הקאבס יזרקו מגוון שומרים על דוראנט ויקוו כי כמו בסדרות קודמות, זה יגרום לסטגנציה של התקפת גולדן-סטייט שתנסה לצוד את המיס-מאץ'.

הגנה, הגנה, הגנה.

ובעיקר – משמעת ותקשורת. הרוקטס היו כ"כ טובים מול הווריורס בגלל שהם מתקשרים נהדר ומחליפים נהדר. האם זה יכול להיות המצב אצל הקאבס? הם נותנים המון תקווה עם כמה פוזשנים מצוינים, ואז שוב לא מתקשרים, או לחילופין – ממשיכים לסגור את מרכוס סמארט ל-3 גם במשחק 7 (!). גולדן סטייט, מן הסתם, גורמים להרבה יותר בחירות קשות. חלק לא קטן מזה קשור לשחקן הטופ 5 השני של הקבוצה. אין תרופה לשלשת פול-אפ של סטפן קארי. הקאבס יבואו ערוכים עם בליץ בחסימה שכוללת את לאב וחילוף עם כל שחקן אחר, ויכולים רק לקוות שימשיך לקלוע אותן ב-32 אחוזים כמו שהוא קולע לאורך הפלייאוף (46 אחוז בשני המשחקים האחרונים), אך קשה לראות את הקאבס מתקשרים באופן מספק (מבלי להתבלבל בחילופים) כדי למנוע מקארי לנוע על המגרש ולעבור דרך שלוש חסימות בדרך לשלשה פנויה, סוג השלשות שגם קברו את הרוקטס. המצ'אפ הראשוני של הקאבס בעמדות הגארדים הוא לא רע – ג'ורג' היל הוא רכז ארוך וגדול, JR סמית' כבר הוכיח שהוא יכול לשמור ברמה גבוהה. אך מול הווריורס מדובר בשניה אחת של חוסר תשומת לב שמביאה לשלשה של קארי או של קליי תומפסון, ורוב הקריירה של JR רצופה בבהייה באוויר. הקאבס הגיעו לתוצאות הגנתיות טובות בפלייאוף, אך לא בטוח עד כמה זה בדיוק קשור אליהם – הסלטיקס קלעו ב-7 מ-39 בלבד מהשלוש במשחק 7 מול הקאבס, 17 מתוכן היו פנויות לחלוטין, הסלטיקס קלעו מתוכן רק 3. מישהו רוצה להמר על תוצאה דומה בסדרה הזו?

אצל הווריורס, שנהנים ממכפיל כוח משמעותי בצד ההתקפי, המצב יותר נוח, אך גם הם יצטרכו לענות על כמה שאלות –

מיהו השחקן החמישי?

אם יש משהו שהיה נהדר לראות במהלך סדרת גמר המערב האחרונה, הוא איך החסמים של תקרת השכר גורמים אפילו לקבוצה כה כישרונית לבעיות. ללא איגודלה, סטיב קר נאלץ לפנות לספסל שלו, ולמרות שיש שם כמות לא סבירה של סנטרים, אף אחד מהם לא מתאים לרמה הזו. העומק של הקבוצה לוקה בחסר, והמשך ההיעדרות של איגודלה גורם בין השאר להנעת כדור בינונית (אם כי זה בהחלט השתפר במשחקים האחרונים), וגם מוציא את העוקץ מהרכבי המוות של הקבוצה. לקבון לוני עבודת רגליים מצוינת אך שום יכולת לקלוט כדור, ג'ורדן בל ריבאונדר מצוין אך בוסרי בכל היבט ומתקשה לשמור במרווח, ושחקני הכנף (ניק יאנג, קווין קוק, שון ליווינגסטון) פשוט לא מספיק מאיימים. קר טוען כי עם איגודלה בריא הקבוצה הייתה מנצחת את הרוקטס בחמישה משחקים. זה אולי נכון, אבל לא פחות משזה מעיד על איגי זה מעיד על מחליפיו. אמנם הקאבס הם קבוצה התקפית מוגבלת יותר מהרוקטס ולכן משחק עם סנטרים יכול להשפיע פחות בצד הזה (למרות שהוא כן מאפשר החבאה), אך היעדרו של איגי בהכרח יגרום לקווין דוראנט לשמור יותר על ג'יימס. זה אולי נשמע פעוט, כי יש לווריורס הרבה כוח אש, אבל אם הקאבס יצליחו להתיש את דוראנט בחילופים הגנתיים, זה יהיה צעד קריטי עבורם בניסיון לנטרל אותו מעט.

האם נשוב ל-"Warriors Ball"?

גולדן-סטייט יוצאת מהסדרה האחרונה בשן ועין. 268 מסירות למשחק – 30 מתחת למה שסטיב קר קבע כמינימום – ונאום זכור לקווין דוראנט על-כך שהוא חייב לסמוך על חבריו לקבוצה. ה"ג'וגה בוניטו" לא ניצח בסדרה הזו. חלק מזה היה קשור להיעדרו של איגודלה, חלק להגנת החילופים המהוקצעת של הרוקטס, חלק מזה היה בהחלט התפשרות של קווין דוראנט כדי לנצל מצ'אפ טוב מולו. כאן אולי טמונה נקודה עדינה שבהחלט יכולה לבוא לטובת הקאבס – שחקני כנף בינוניים יגרמו לכך שלדוראנט יהיה משהו שהוא יכול לתפוס כמצ'אפ כמעט כל התקפה. האם הוא יהיה מספיק סבלני כדי לקבל את הזריקה שלו בשטף המשחק? היעילות של הווריורס במשחק העומד תלויה מאוד במספר המסירות שלהם פר התקפה, בטח מול קבוצה כמו קליבלנד, שתצליח לעצור את המהלך הראשוני בהתקפה אך מתבלבלת במהלך השני או השלישי.

https://twitter.com/overtime/status/999847930956828674

איבודים

אין קבוצה שהקשר בין הצלחה לאחוזי איבודים בולט כמו אצל גולדן סטייט. ב-15 המשחקים בהם איבדו הכי הרבה כדורים הווריורס נמצאים במאזן ניצחונות של 7-8. זה המוטיב החוזר בכל הכישלונות או כמעט-כישלונות של גולדן סטייט בפלייאוף, וכמעט היה מוטיב בעוד אחד (17 אחוז איבודים בהפסדים בסדרה האחרונה, מקביל למקום האחרון בליגה). הקאבס הם לא קבוצה שגורמת להרבה איבודים, למרות שכשלברון מתעורר יכולת היירוט שלו מעוררת השתאות והם צפויים לשחק עם הרכב אתלטי הרבה יותר שיעזור להם בתחום, אבל גולדן-סטייט יצטרכו בעיקר לשמור על עצמם מעצמם. הניסיון ללכת על המהלך היפה נוטה לעלות ביוקר.

לברון ג'יימס.

ג'יימס טוב יותר מאי פעם וערוך לכל טקטיקת חילוף שיראה מולו. מלבד הווריורס, שהם בעצם הסלטיקס על סטרואידים, בוסטון היו הקבוצה שערוכה לשמור עליו (מבחינת מספר שחקני כנף) הכי טוב מבין כל הקבוצות בליגה. גם הם כשלו, ולא כי הסכמה ההגנתית לא עבדה. גולדן-סטייט נמצאת במצב אידיאלי להכיל את ג'יימס – הקאבס מוגבלים מאוד התקפית והגנת העזרה של גולדן סטייט, לצד האורך שלהם, היא ברמה הגבוהה בליגה. אבל הקאבס לומדים טוב יותר ויותר איך לבודד את לברון מול מיס-מאצ'ים. שינויים קטנים כמו העברת מיקום החסימה הקשה על הסלטיקס לבצע את חילוף ה-SCRAM שעזר להם למנוע את המיס-מאצ' של לברון מול רוז'יר. האם זה יהיה המקום בו לברון ייעצר? וכאמור, בהיעדרו של אנדרה איגודלה – האם קווין דוראנט הוא זה שייקח את המשימה העיקרית על לברון?

 

 

תחזית: הבדלי הרמות ברורים. זה יכול להיות צמוד יותר ממה שחושבים אם כל הכוכבים יסתדרו בשורה, אבל זה עדיין 4-1 (250+ ברבע השלישי).